לפני הקמת המדינה

ערך אנציקלופדי מורחב בוויקיפדיה העברית - היסטוריה של ארץ ישראל

בעוד שמדינת ישראל המודרנית היא מדינה צעירה יחסית, לאזור ארץ ישראל היסטוריה ארוכה ומורכבת המתפרסת לאורך אלפי שנים, משחר הציוויליזציה האנושית. אל אזור ארץ ישראל פלשו לאורך ההיסטוריה כמעט כל אימפריות העולם הישן, בהן האימפריה הפרסית, האימפריה הרומית, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הבריטית (אפילו האימפריה המונגולית ערכה בשלב מסוים פשיטות על חלק מהערים הנמצאות באזור ארץ ישראל). אזור ארץ ישראל היא גם ערש הולדתן של היהדות ושל הנצרות, ויש בה ערים הקדושות למאמיניהן, כמו גם למוסלמים, בהאיים, דרוזים ושומרונים. ישנן עדויות על כך שאזור ארץ ישראל היה מיושב ברציפות לאורך מאות אלפי שנים, כאשר העדויות המוקדמות ביותר התגלו במערת התנור, אתר מורשת עולמית שהיה מיושב כבר לפני כחצי מיליון שנה. המיקום האסטרטגי של ארץ ישראל בלב המזרח התיכון כגשר יבשתי בין יבשת אסיה למצרים ולאפריקה, הפך אותה ליעד אידאלי לכובשים לאורך ההיסטוריה.

לפי המסופר בתנ"ך, במהלך תקופת הברזל, בסביבות המאה ה-10 לפנה"ס, נוסדה באזור ארץ ישראל ממלכת ישראל המאוחדת שאיגדה 12 שבטי ישראל תחת שלטון אחד. במהלך המאה ה-9 לפנה"ס התפלגה הממלכה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל (קרויה לעיתים גם "ממלכת שומרון") אשר הורכבה מבני עשרה מן השבטים, וממלכת יהודה אשר הורכבה משני השבטים הנותרים. במהלך המאה ה-8 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל על ידי ממלכת אשור, ותושביה הוגלו למסופוטמיה, והתבוללו שם. בין השנים 597-586 לפני הספירה כבשה האימפריה הבבלית את ממלכת יהודה, החריבה את ירושלים ואת בית המקדש הראשון, והגלתה את העילית של האוכלוסייה לבבל, בהותירה ביהודה רק את דלת העם. מספר עשורים לאחר מכן, כבשה האימפריה הפרסית את האזור, והעניקה ליהודים את הזכות לחזור לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.

בשנת 332 לפנה"ס כבשו צבאותיו של אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל מידי האימפריה הפרסית. בשנת 301 לפנה"ס צבאותיו של מלך מצרים תלמי הראשון כבשו את אזור ארץ ישראל מידי יורשי אלכסנדר מוקדון. בשנת 200 לפנה"ס צבאותיו של אנטיוכוס השלישי מבית סלאוקוס כבשו את אזור ארץ ישראל מידי מלכי בית תלמי. בהמשך, שאפו השליטים הסלאוקים להפיץ בקרב כל נתיניהם את התרבות ההלניסטית, וגזרו גזירות על קיום הדת היהודית. בעקבות כך ב-166 לפנה"ס פרץ מרד החשמונאים בהנהגתו של מתתיהו הכהן ובניו אשר במסגרתו כוחותיו של יהודה המכבי הצליחו להביס את הצבא הסלווקי, והקימו בהרגה את ממלכת החשמונאים. בשנת 63 לפנה"ס אבדה הריבונות היהודית בארץ ישראל כאשר האימפריה הרומית כבשה אותה. לפי המסורת הנוצרית, במהלך שנת 4 לפנה"ס לערך נולד בעיר נצרת ישו שהפך בהמשך לדמות המרכזית בדת הנוצרית. רומא הפכה בהמשך את יהודה לפרובינקיה רומית בשם יודיאה.

תחושת ההתמרמרות של הציבור היהודי גברה והלכה, עד שבשיאה פרץ המרד הגדול נגד האימפריה הרומית (66 - 73 לספירה) שהסתיים בחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה. יוסף בן מתתיהו ציין בכתביו כי בסביבות 1,100,000 יהודים נספו במהלך המרד, וכי 97,000 יהודים נלקחו בשבי. על אף שהמרד היהודי דוכא ועל אף שיהודים רבים הוגלו מארץ ישראל לאחר המרד, כמות משמעותית של יהודים המשיכה לחיות בארץ ישראל לאחר המרד, והם הורשו להמשיך לקיים את מצוות דתם. במאה ה-2 לספירה פרץ מרד בר כוכבא, שהקיסר הרומאי אדריאנוס הצליח לדכא את ביד קשה. היישוב היהודי בארץ ישראל כמעט והוכחד: על פי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, בסביבות 580,000 יהודים נהרגו במרד זה והרומאים החריבו בסביבות 50 ערים מבוצרות ו-985 כפרים. לאחר דיכוי המרד אדריאנוס החליט לעקור מן היסוד כל זכר ושריד לתרבות היהודית ולדת היהודית, הטיל על היהודים גזירות מרובות ובנוסף לכך הקים על חורבות ירושלים עיר הלניסטית אלילית בשם איליה קפיטולינה ואסר על היהודים נאסר להיכנס בשעריה. כמו כן, ביטל את הפרובינקיה "יהודה" (Judaea) והקים במקומה את הפרובינקיה הרומית "סוריה פלשתינה" (Syria Palestinae) על מנת לנתק את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל.

במשך מאות השנים הבאות, על אף שהמיעוט היהודי בארץ ישראל המשיך להיות נרדף, המשיכה להתקיים באזור ארץ ישראל ובירושלים קהילה יהודית. כאשר הביזנטים הגיעו לארץ ישראל במאה ה-4 האוכלוסייה היהודית החלה לגדול, אם כי לא לממדים הקודמים, ומצב הקהילה היהודית השתפר באופן ניכר. בשנת 638 האימפריה הביזנטית איבדה את השלטון באזור כאשר הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, אשר עמד בראש האימפריה המוסלמית-ערבית, כבש באותה השנה את אזור ארץ ישראל בנוסף למסופוטמיה, סוריה ומצרים. במהלך ימי הביניים, בתקופת המכונה תקופת מסעי הצלב, יזמו האפיפיורים הנוצריים ניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים ולהביאה תחת שלטון נוצרי. במסגרת זו בשנת 1099 הצליחו צבאות הצלבנים הנוצרים מאירופה לכבוש את ירושלים ולהקים את ממלכת ירושלים שהתקיימה באזור במשך כמעט 200 שנה. משנת 1290 ואילך, לאחר שהצלבנים גורשו מארץ ישראל על ידי צבאותיו של צלאח א-דין, חזרה ארץ ישראל לשליטה מוסלמית.

לפני מלחמת העולם הראשונה, אזור המזרח התיכון כולו, כולל ארץ ישראל, היה תחת שליטת האימפריה העות'מאנית קרוב ל-400 שנים. לקראת סוף המאה ה-19, התרבו בקרב יהודי העולם קריאות לעלייה לארץ ישראל ולקביעת בית לאומי לעם ישראל. בשנת 1897 נוסדה התנועה הציונית כתנועה פוליטית ובנימין זאב הרצל, "חוזה המדינה", החל במאמצים להשגת הסכמה מהמעצמות להקמתה של "מדינת היהודים", במידה רבה בעקבות גילויי האנטישמיות ברוסיה ובאירופה באותה העת. התנועה הציונית קראה להקמת מדינת לאום לעם היהודי בארץ ישראל אשר תאפשר לממש את זכות העם היהודי להגדרה עצמית ותשמש כמקלט ליהודים ברחבי העולם. שני גלי העלייה הגדולים הראשונים לארץ ישראל התקיימו בשנים 1882 ו-1900 בעת שארץ ישראל תחת שלטון עות'מאני. בהצהרת בלפור שנמסרה לחיים ויצמן ב-2 בנובמבר 1917 קיבל היישוב היהודי בארץ ישראל הבטחה להקמת בית לאומי לעם היהודי מהבריטים. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית.

בשנת 1917 הצליחו כוחות הצבא הבריטים לכבוש את אזור ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. העלייה היהודית לארץ ישראל גדלה באופן משמעותי במהלך תקופת המנדט הבריטי - במהלך שנות ה-30 עלו לישראל פליטים יהודים רבים מגרמניה הנאצית ובמהלך ובמהלך שנות ה-40, ומיד לאחר מלחמת העולם השנייה, עלו לישראל פליטים יהודים רבים ממדינות אירופה שנכבשו על ידי הנאצים. בעקבות השינוי הדמוגרפי שחל כתוצאה מההגירה היהודית המסיבית לארץ ישראל באותה התקופה התדרדרו היחסים בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית והעוינות בין שתי הקבוצות גברה. המתחים הדתיים בין הקבוצות הובילו בהמשך לפרעות תרפ"א (1921), פרעות תרפ"ט (1929) ולמרד הערבי הגדול (1939-1936) אשר במהלכו ערביי ארץ ישראל פרעו ורצחו יהודים בערים השונות ברחבי ארץ ישראל.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כשנתברר כי בריטניה לא תקיים הבטחותיה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ונמשכה סגירת שערי הארץ לעליית שארית הפליטה מן השואה, התחולל המאבק של ההגנה וארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י נגד השלטון הבריטי והוגברה תנועת ההעפלה, עד שהאירועים הובילו להקמתה בשנת 1946 של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שהמליצה על סיום המנדט הבריטי ועל חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות יהודית וערבית. העניין הובא להכרעת האומות בפני העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 אישרה עצרת האו"ם את תוכנית החלוקה. למחרת החל השלב הראשון של מלחמת העצמאות, כאשר ערביי ארץ ישראל וכוחות בלתי סדירים ממדינות ערב תקפו את היישוב היהודי והתחולל הקרב על הדרכים. יום לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ב-15 במאי 1948 (ה' באייר התש"ח), הכריז דוד בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל. אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, ירדן ועיראק הצטרפו ללחימה, וניסו לפלוש לשטחי ארץ ישראל. לאחר חודשים ארוכים של לחימה כוחות צה"ל הצליחו לבסוף להביס את צבאות ערב וב-1949 הוכרזה הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק - הקו הירוק. במהלך המלחמה כ-600,000 מהתושבים הערבים שחיו באזור ארץ ישראל לפני המלחמה הפכו פליטים בעוד שמספר דומה של יהודים גורשו או נאלצו לברוח ממדינות ערב במהלך שנות ה-40 וה-50, כאשר רבים מהם התיישבו בישראל.

אחרי הקמת המדינה

ערך אנציקלופדי מורחב בוויקיפדיה העברית - היסטוריה של מדינת ישראל

ב-1956, בעקבות הודעת מצרים על הלאמת תעלת סואץ, פתחה ישראל, בשיתוף בריטניה וצרפת, במבצע קדש - לכיבוש חצי האי סיני והשגת שליטה על תעלת סואץ. בסוף המבצע, בלחץ של המעצמות, ישראל נסוגה מחצי האי סיני.

ב-5 ביוני 1967 פתחה ישראל במלחמת ששת הימים, מתקפת מנע כנגד צבאות מדינות ערב. במלחמה זו כבשה ישראל את חצי האי סיני, רמת הגולן, רצועת עזה, והגדה המערבית, ובהתאם לכך נקבעו גבולות המדינה החדשים - הקו הסגול.

במהלך 1970 לערך הפכה ארצות הברית לבעלת הברית העיקרית של ישראל. ב-6 באוקטובר 1973 הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה - מלחמת יום הכיפורים. למרות ההפתעה והמכה שספג צה"ל בתחילת המלחמה הוא יצא ממנה כשידו על העליונה, ועם ההכרזה על הפסקת האש היו דמשק וקהיר בטווח הארטילריה הישראלית.

ב-1979 חתמה ישראל על הסכם שלום עם מצרים במסגרתו החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני. בשנת 1993 חתמה ישראל על הסכמי אוסלו עם אש"ף, ובשנת 1994 על הסכם השלום עם ירדן. למרות המאמצים הרבים שנעשו לקידום פתרון קבע שיוביל ליצירת אוטונומיה פלסטינית או מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינה יהודית עצמאית ולקץ הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ישראל והפלסטינים עדיין לא הצליחו לאורך כל השנים להגיע להסכמה על הסדר סופי שיוביל לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

נכון ל-2013 חיים בישראל כ-6 מיליון יהודים אשר הם כ-75.4% מכלל האוכלוסייה בישראל, וכ-42 אחוזים מכלל יהודי העולם.

כלכלת ישראל היא כלכלה מתקדמת מאוד, בה לממשלה יש חלק משמעותי בהתפתחות הכלכלה, הכולל את תעשיית היי טק המשגשגת. מגזרי תעשייה מרכזיים נוספים הם התעשייה הביטחונית, תיירות, עיבוד מתכת, עיבוד כימיקלים, מכשור רפואי ועיבוד יהלומים. ישראל ענייה יחסית במשאבי טבע ולכן תלויה ביבוא מוצרים וחומרי גלם כגון נפט, דלק, פחם ומזון. לישראל ציוד טכנולוגי מפותח מאוד, הכולל מטוסים, מערכות אבטחה מוגנות, מוצרים כימיקלים, כלי הובלה ושירותים בתחומים רבים שונים. חלק גדול מהתקציב השנתי לממשלת ישראל מגיע מארצות הברית שמהווה מקור וסיוע נרחב בתחום הכלכלי וצבאי. ב-2011 ישראל הייתה אחת המדינות עם הכלכלה הטובה ביותר עם שיעור אבטלה נמוך, שיעור צמיחה גבוה, ותיירות מוגברת.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף אוקטובר 2013 מדינת ישראל מנתה כ-8,107,000 תושבים. מתוכם, כ-75% הם יהודים (כ-6,040,000 תושבים),כ-21% הם ערבים (כ-1,656,000 תושבים), וכ-4% אחרים (כ-318,000 תושבים) - רובם המכריע עולים מברית המועצות לשעבר ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים (תושבים ללא סיווג דת ונוצרים לא ערבים).

מבחינת ההשתייכות הדתית, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2012, התפלגות אזרחי ישראל לקבוצות לפי דת היא 75.1% יהודים, 17.4% מוסלמים, 2% נוצרים, 1.6% דרוזים והשאר 3.9% חסרי דת.

לשקעים בישראל מתח של 230V בתדירות 50Hz. חלק מהשקעים הם שקעים מסוג H (שקעים ישראליים), וחלק מהשקעים הם שקעים מסוג C (יורופלאג),שאפשר להשתמש בהם בכל התקעים הנפוצים באירופה (למעט השקעים הבריטיים מסוג G).

השפות הרשמיות של מדינת ישראל הן עברית וערבית. השפה העברית היא השפה המדוברת הנפוצה ביותר במדינה. בסביבות 20% מתושבי המדינה הם ערבים-ישראלים אשר דוברים ברוב המקרים הן עברית והן ערבית. אנגלית היא השפה הזרה הנפוצה ביותר במדינה, הנלמדת על ידי מרבית הישראלים בבית הספר מגיל צעיר, ועל כן כיום רבים מתושבי המדינה דוברים ומבינים את השפה ברמה בסיסית, ויהיו מסוגלים לתקשר איתכם בשפה זו. כל השילוט ברחובות ובכבישים מכיל כיתוב בעברית, ערבית ואנגלית.

גל ההגירה מברית המועצות לשעבר לישראל בתחילת שנות ה-90 הביא עמו עלייה משמעותית במספר דוברי הרוסית במדינה. שפות נפוצות נוספות, אשר משקפות את המקורות המגוונים של האוכלוסייה הישראלית, כוללות בין היתר את השפה הרומנית, הצרפתית, הגרמנית, הפולנית, האמהרית והספרדית. חלק מהאוכלוסייה היהודית המבוגרת במדינה ורבים בקרב האוכלוסייה החרדית במדינה דוברים יידיש.

ברחבי ישראל ישנם גם עובדים זרים רבים המגיעים בעיקר מסין, מהפיליפינים, מתאילנד ומדינות שונות ברחבי אסיה. בשל כך ניתן גם לשמוע באוטובוסים, ברכבות או בתחנות התחבורה המרכזיות שילוב של תריסר שפות שונות.

עונת הקיץ בישראל חמה מאוד כאשר בנוסף לכך האקלים באזור מישור החוף במהלך עונה זו הוא גם לח במיוחד. שלוש העונות האחרות לעומת זאת מאופיינות במזג אוויר נעים ונוח במיוחד למטיילים. באביב ובסתיו הטמפרטורה כמעט מושלמת בכל יום כאשר כמעט כל הימים שטופי שמש. עונת החורף מאופיינת בשילוב של ימים גשומים וקרים עם ימים שטופי שמש נעימים אשר מתאימים במיוחד לטיולים. בשל כך, מומלץ לקחת בחשבון כי על אף שעונת הקיץ עשויה להיות הזמן שהכי נוח לרוב התיירים להגיע לביקור בישראל, יתר עונות השנה עשויות להיות מהנות במידה רבה יותר עבור תיירים.

ראוי לציין אף על פי כן כי מזג האוויר בישראל עשוי להשתנות במידה ניכרת בהתאם למיקום - במיוחד בעונת החורף. לעיתים רבות באזורים ההרריים של המדינה האקלים האופייני עשוי להיות קר, ולעיתים אף מושלג - בירושלים יורד שלג לפחות פעם בשנה. מנגד, האקלים ברוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל, הוא אקלים ים-תיכוני המאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום וקר. אזור באר שבע והנגב הצפוני מאופיינים באקלים צחיח למחצה. אזור דרום הנגב והערבה מאופיינים באקלים מדברי חם במיוחד ודל במשקעים לכל אורך השנה.

הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה עד היום ביבשת אסיה (53.7 מעלות צלזיוס) נרשמה בשנת 1942 בקיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן.

שבתות

רוב העסקים ומשרדים סגורים כל היום בימי שישי ושבת. בעוד שעסקים רבים מחדשים את פעילותם במוצאי יום שבת, עסקים רבים לא נפתחים מחדש עד יום ראשון בבוקר. בעוד שתושבי המדינה הלא יהודיים רשאים לבחור אם הם מעוניינים שיום החופשה השבועי שלהם יהיה שישי, שבת או ראשון, התושבים היהודים אינם רשאים לעבוד בימי שבת אלא אם כן מקום העבודה שלהם פתוח בשבתות עם היתר מיוחד.

חגים לאומיים רשמיים

החוק הישראלי הגדיר 9 חגים רשמיים:

בעוד שאת יום העצמאות אמורים לחגוג כל תושבי ישראל, יתר החגים הרשמיים של ישראל הם חגים יהודים אשר אינם נחגגים על ידי הקהילות הלא יהודיות בישראל. למרות זאת, התחבורה הציבורית בישראל בדרך כלל מושבתת ברוב החגים הרשמיים. מועד החגים הרשמיים בישראל נקבע בכל שנה בהתאם לתאריך העברי של החג - משמעות הדבר שהתאריך בלוח השנה הגרגוריאני משתנה משנה לשנה. לפי המסורת היהודית, יום חדש מתחיל עם שקיעת השמש, ומשום כך החגים היהודים מתחילים בערב התאריך הרשמי (ולא בחצות).

סעיף זה כולל מידע כללי בנושא. למדריכים מורחבים אודות מסלולי טיול ספציפיים, ראו מסלולים#בישראל

בישראל אפשרויות רבות לטיולי שטח ברגל, באופניים, ברכבי שטח וכו'. קיימים בישראל אינספור שבילים מסומנים שנועדו לסייע למטיילים להגיע לנקודות העניין שניתן למצוא בטבע הארץ. כמו כן, קיים סט מפורט של מפות טיולים של כל אזורי הארץ, בהדפסת המרכז למיפוי ישראל והחברה להגנת הטבע, אותן ניתן לקנות בחנויות טיולים או באתר החברה להגנת הטבע.

המטבע הרשמי של מדינת ישראל הוא שקל חדש (₪). הסימנים הנפוצים לשקל הם ש"ח או ₪. סימנו הבין-לאומי הוא NIS או ILS. השקל החדש מחולק ל-100 אגורות.

מאז 2017 קיימים שטרות חדשים: 20 ₪ (בצבעים ירוק ואדום), 50 ₪ (בצבעים סגול וירוק), 100 ₪ (בצבע חום וכתום) ו-200 ₪ (בצבעים אדום וכחול). סדרת השטרות החדשים עוצבה באורכים משתנים, כאשר שטר ה-20 ₪ הוא הקצר ביותר ושטר ה-200 ₪ הוא הארוך ביותר, וזאת על מנת לסייע ללקויי ראייה להבחין ביניהם.

כספומטים זמינים בכל מרכזי הערים והישובים ברחבי המדינה ותהיו מסוגלים לשלם באמצעות כל סוגי כרטיסי האשראי שברשותכם.

תיירים בישראל רשאים לבקש לקבל החזרי מע"מ בעת היציאה מהמדינה. נכון למרץ 2018, שיעור המע"מ בישראל הוא מהגבוהים בעולם - 17%, למרות שהוא איננו חל על פירות וירקות, שירותי תיירות, טיסות ושכירת דירות. החזרי מע"מ זמינים רק על קבלות בודדות אשר סכומם עולה על 400 שקלים ואשר כפופים למספר תנאים נוספים. אילת היא העיר היחידה במדינה בה אין מע"מ הן עבור אזרחי המדינה והן עבור התיירים. אף על פי כן, בהיותה עיר נופש המחירים בה לרוב יקרים יותר מלכתחילה. תוכלו לקרוא מידע נוסף אודות החזרי מע"מ באתר משרד האוצר הישראלי ובאתר דואר ישראל אשר מבצע את החזרי המע"מ בפועל.

התשלום בדולרים אמריקאים נפוץ במיוחד באזורים המתויירים במדינה, ובמיוחד באזור ירושלים. שער הדולר האמריקאי הוא לרוב בסביבות 3.5-4 שקלים חדשים.

עלויות המחייה והתחבורה בישראל הם גבוהות במיוחד ביחס לעלויות המחייה והתחבורה במערב אירופה, באמריקה הצפונית ובאוסטרליה - מה שהופך את ישראל ללא ספק למדינה הכי "יקרה" באזור המזרח התיכון מלבד המדינות העשירות של אזור המפרץ הפרסי.

דוגמאות לעלויות של המזון המהיר פופולרי בישראל - מנת שווארמה בלאפה עולה לרוב בסביבות 50 שקלים (לא כולל שתייה), בעוד שמחיר ארוחה רגילה ברשת המבורגרים (מקדונלד'ס, בורגר קינג, ובורגר ראנץ') הוא בסביבות 45 שקלים. במרבית רשתות המזון המהיר במדינה לא ניתנת האפשרות למלא ללא תשלום נוסף את כוס השתייה.

בקיוסקים הנפוצים ברחבי המדינה (המכונים פיצוציות) תוכלו לרכוש חטיפים פופולריים שונים, כגון בוטנים קלויים טריים, זרעי חמניות וזרעי אבטיח, משקאות קלים, סיגריות וממתקים. שימו לב כי כיום (נכון ליולי 2013) מחיר משקה קל הוא בסביבות 5 עד 10 שקלים בעוד שבקבוק חצי ליטר הוא בדרך כלל יקר יותר בשקל אחד מפחית. המחירים באזורים המתויירים ביותר בערים הגדולות, ובמיוחד בערים תיירותיות כמו אילת, עשוי להיות אף עד 20 שקלים לבקבוק חצי ליטר, אולם לעיתים רבות במרחק הליכה קצר תוכלו למצוא חנויות בהן ניתן לרכוש סט של 6 בקבוקי 1.5 ליטרים ב-32 שקלים.

לגבי עלות ארוחה במסעדה - בדרך כלל המנה הראשונה עולה בסביבות 25–45 שקלים, המנה העיקרית עולה בסביבות 50–100 שקלים (בשר טוב עשוי אף לעלות בסביבות 80–150 שקלים) והקינוחים עולים בדרך כלל בסביבות 25–35 שקלים. עלות המשקאות הקלים לרוב היא לרוב יקרה יחסית - בסביבות 10–12 ₪ לכוס בגודל סטנדרטי ללא האפשרות לקבלת מילוי. עלות בקבוקי היין במסעדות בישראל לרוב יקרה במיוחד - בסביבות 100–300 ₪ לבקבוק יין רגיל.

להלן קישורים לאתרים חיצוניים מהימנים בהם תוכלו לדעת מהו שער החליפין הנוכחי של השקל החדש ביחס למטבעות בולטים בעולם:

במסעדות מומלץ לתת טיפים בסביבות 10%-15% ממחיר הארוחה. טיפ בסך 15%-20% ממחיר הארוחה נחשב לטיפ נדיב.

לצוות בבתי המלון לא מקובל לתת טיפ.

למדריכי טיולים מקובל לתת טיפ בסך 10%-15% מהתעריף היומי.

לברמנים מקובל לתת טיפ בסך 10%-15%. 15% נחשב לטיפ נדיב.

לספרים לא נהוג לתת טיפ.

לסבלים הטיפ לרוב הוא אופציונלי - בדרך כלל עד 5% (אך לעיתים רבות הטיפ עשוי להיות גבוה יותר, בהתאם לכמות העבודה המבוצעת).

לשליחי מסעדות ורשתות מזון מהיר נהוג לתת טיפ בסך 10 שקלים. 20 נחשב לטיפ נדיב.

משלוח מצרכים - לא נהוג לתת טיפ.

משלוחים אחרים - לא נהוג לתת טיפ.

בעלי מלאכה - לא נהוג לתת טיפ.

נהגי מוניות - לא נהוג לתת טיפ.

ימי העסקים במדינה הם הימים א' עד ו' ביישובים היהודים, כאשר יום שבת, המוגדר לפי החוק כיום המנוחה השבועי, חל משקיעת החמה ביום שישי ועד שקיעה החמה ביום שבת. ביום שישי, חנויות רבות ייסגרו בסביבות 14:30 - 15:00 על מנת להעניק לעובדים מספיק זמן לחזור הביתה לפני שקיעת החמה. חנויות רבות, בעיקר במרכזי הקניות הגדולים, תיפתחנה מחדש בערב של יום שבת בסביבות 19:00 במהלך החורף, ובסביבות 20:30 במהלך הקיץ. חנויות מסוימות, בעיקר מחוץ לגבולות הערים או באזורי המתויירים ביותר במדינה, כמו גם חנויות נוחות הפתוחות 24 שעות ביממה, יישארו פתוחות גם במהלך ימי שבת. ביישובים הערבים החנויות בדרך כלל פתוחות 7 ימים בשבוע.

החנויות במרכזי הקניות הגדולים ובמדרחובים המרכזיים בדרך כלל פתוחים מדי יום מהשעה 9:30 בבוקר ועד 21:00 בערב. הבנקים וסניפי הדואר, כמו גם מספר חנויות קטנות יותר, לרוב פועלים בשעות 8:30 עד 19:00 בערב, כאשר הם נוהגים לקחת הפסקת צהריים בסביבות השעות 13:00 - 16:00 (מומלץ לבדוק זאת מבעוד מועד).

השווקים בדרך כלל נפתחים מוקדם יותר מיתר בתי העסק אך גם נסגרים מוקדם יותר מיתר בתי העסק.

ההתמקחות על מחירים נפוצה בישראל. למרבה הצער, לעיתים רבות קשה לתיירים הזרים להבין מתי בדיוק מקובל להתמקח על המחיר. ההתמקחות על המחירים בשווקים נפוצה במיוחד. אף על פי כן, מיקוח נמרץ ללא ניסיון לחתור לעמק השווה (מנהג הנפוץ במיוחד במדינות מתפתחות) לרוב לא יוביל אתכם לשום מקום וייחשב פסול. אם קיבלתם מחיר הוגן, הימנעו מלהמשיך להתמקח רק בשביל האתגר שכן הדבר לא יתקבל בעין יפה.

מקובל להתמקח בחנויות בהן עובדים סוכני מכירות (למשל בחנות מכשירי חשמל). לעיתים רבות המחירים המופיעים על התוויות בחנויות אלו גבוהים יתר על המידה לצורך ההתמקחות בין הלקוחות לסוכני המכירות. בשל כך, כדאי לערוך מבעוד מועד השוואה בין המחירים המוצעים בחנויות השונות על מנת להבין טוב יותר את מחיר השוק האמיתי לפני שמבצעים את הרכישה. אתר השוואת מחירים נפוץ בישראל הוא zap.co.il.

התמקחות על מחירים איננה מקובלת ברוב המקרים בחנויות קטנות בבעלות פרטית המוכרות פריטים בעלות נמוכה יחסית.

מקובל להתמקח על המחיר עם ספקי שירות עצמאיים (דוגמת טכנאים, שרברבים, סבלים ושיפוצניקים), אך לא עם ספקי שירות שאינם עצמאיים (עובדים שכירים).

אם תביאו קבוצה גדולה יחסית של אנשים למועדון או פאב, תהיו עשויים לעיתים לנהל משא ומתן על הנחה מסוימת לכל חברי הקבוצה, כל עוד תעשו כן מבעוד מועד. אם הקבוצה כבר נמצאת במקום העסק, סביר להניח שהתמקחות בשלב הזה לא תעניק לכם שום הנחה משמעותית.

המחירים הגבוהים יתר המידה אותם דורשים סוחרים ומספקי שירותים מסוימים מתיירים תמימים באזורים מתויירים במיוחד בישראל, כגון באזור העיר העתיקה בירושלים, ניתן בפעמים רבות להוריד למחיר הנמוך בשיעור של עד 25% מהמחיר המבוקש במסגרת התמקחות מול המוכר. בדרך כלל קל יותר להשיג עסקה טובה ומשתלמת אם תרכשו מספר פריטים מאותו המוכר במקום פריט בודד.

בעת רכישת פריטים גדולים יותר (למשל מוצרי אלקטרוניקה), בדרך כלל ניתן לקבל הנחה של עד 3% כאשר משלמים במזומן, ולעיתים אף הנחה נוספת בהתאם ליכולות ההתמקחות שלכם.

במקרים רבות ניתן גם להתמקח על עלות הנסיעה במונית עם נהגי המוניות, אף על פי כן רק לעיתים נדירות הסכום עליו תסכימו במסגרת התמקחות עם נהגי מוניות יהיה לטובת הנוסע. ברוב המקרים עדיף לעמוד על כך שהתשלום יהיה בהתאם למחיר שיופיע בסוף הנסיעה במונה (אותו כל נהגי המוניות נדרשים בכלל להפעיל על פי חוק).

בכל רחבי ישראל תוכלו למצוא דוכני וחנויות מזכרות רבים. המזכרות אותן ניתן לרכוש בבתי המלון לרוב יקרות יותר ולכן מומלץ במקום זאת לרכוש את המזכרות בחנויות המזכרות. מזכרות פופולריות במיוחד בקרב התיירים בישראל:

• מזכרות בעלות תמה דתית פופולריות למדי בקרב התיירים בישראל, ובמיוחד בקרב הצליינים הדתיים. המזכרות הפופולריות ביותר מסוג זה כוללות בין היתר דמויות מהברית החדשה אשר מגולפות מעץ זית (ניתן לרכוש סט שלם של כל סצנת הלידה של ישו אשר מכיל דמויות רבות), רפרודוקציות לציורי שמן של סצנות דרמטיות שונות מהתנ"ך ומהברית החדשה, שרשראות עם מגן דוד או צלבים, צלבים שונים, חמסות, מזוזות, חנוכיות, כיפות, ספרי תנ"ך, גביעים, תכשיטים בעלי תמה דתית ועוד.

• מוצרי הקוסמטיקה של חברת הקוסמטיקה הישראלית "מעבדות ים המלח" (המוכרים בעיקר בשם המותג AHAVA) - מוצרי קוסמטיקה המבוססים על בוץ ים המלח ומינרלים טבעיים המופקים מים המלח. מומלץ במיוחד לרוכש המוצרים בהנחה משמעותית הישר מחנות המפעל, אם אתם עוברים במהלך הטיול בבקעת ים המלח.

מזכרות פופולריות נוספות כוללות בין היתר חולצות טריקו עם הדפסים שונים הקשורים לישראל, יינות מתוצרת מקומית, ספרים על ישראל ויודאיקה.

המטבח הישראלי מגוון למדי כמו אוכלוסיית המדינה. קהילות המהגרים השונות שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם לאורך השנים קידמו את הפופולריות של מאכלים ממגוון רחב של מטבחים בקרב המיינסטרים הישראלי. שלא בדומה ליתר מדינות העולם, אוכל כשר זמין בישראל באופן נרחב ברוב דוכני המזון והמסעדות ברחבי המדינה. אי מתן תשר למלצרים במסעדות עם מלצרים לרוב לא מתקבל בעין יפה, אלא אם כן השירות היה גרוע במיוחד. מקובל לרוב לתת תשר של 10% עד 15% (או יותר עבור שירות יוצא מן הכלל). תשר של 20% נחשב נדיב. חיוב הלקוחות בדמי שירות איננו חוקי בישראל. ברוב המסעדות מתקבלים את כל סוגי כרטיסי אשראי. אם ברצונכם לכלול את התשר בעת התשלום באמצעות כרטיס האשראי, הקפידו לציין זאת לפי שאתם משלמים.

דעת הקהל הישראלית נוטה להתייחס לפלאפל ולעיתים גם לחומוס כאל המאכל הלאומי

דעת הקהל הישראלית נוטה להתייחס לפלאפל ולעיתים גם לחומוס כאל המאכל הלאומי, אף על פי שמקור המאכלים הללו איננו בישראל. מנת פלאפל כוללת כדורי פלאפל, אשר הם כדורים מטוגנים העשויים מגרגרי חומוס או פול מתובלים, אשר בדרך כלל מוגשים בתוך פיתה יחד עם חומוס, צ'יפס, סלט ירקות וטחינה. במרבית דוכני הפלאפל ישנו גם מבחר גדול של סלטים הזמין ללקוחות על מנת שתוכלו למלא את הפיתה שלכם בכל מה שתוכלו לדחוס בה. זו היא ברוב המקרים ארוחת הצהריים הזולה ביותר (10 עד 15 ₪), והיחידה שהיא צמחונית. ניתן גם להזמין חצי מנת פלאפל במחיר מופחת. אם אינכם יודעים לאיזה דוכן פלאפל עדיף ללכת, מומלץ תמיד לבחור בדוכן עם כמות הלקוחות הגדולה ביותר, שכן כדורי הפלאפל בדוכן זה עשויים לרוב להיות הטריים והטעימים ביותר. החומוס הוא מטבל פופולרי במיוחד שעשוי גרגרי חימצה עם תוספות מגוונות (כגון שמן זית, שום טרי, מיץ לימון וטחינה) ולרוב "מנוגב" עם חתיכות לחם שטוחות (בדרך כלל פיתה). במסעדות אשר מתמחות בהכנת חומוס (המכונות "חומוסיות"), תוכלו לקנות מנת חומוס המוגשת עם תוספות שונות כגון פול מובשל, שקשוקה, בשר טחון, בצל מטוגן, פטריות ועוד.

מאכל פופולרי נוסף ברחוב הישראלי הוא מנת שווארמה, אשר כוללת בשר הודו או בשר כבש קצוץ, אשר מוגש לרוב בתוך פיתה, או בתוך לאפה, יחד עם חומוס, צ'יפס וסלט ירקות. שני מאכלים פופולריים נוספים בישראל המוגשים בפיתות או בלאפות - מעורב ירושלמי (נתחי בשר מטוגנים אשר כוללים לרוב איברים פנימיים כגון כבד ולבבות) ושניצל (חזה עוף מטוגן).

מאכל מזון מהיר נוסף, אשר הגיע במקורו מהמטבח העיראקי וצובר בהדרגה פופולריות רבה ברחוב הישראלי הוא הסביח, אשר כולל חצילים מטוגנים היטב המוגשים בתוך פיתה בדרך כלל יחד עם חומוס, טחינה, תפוחי אדמה, סלט ירקות וביצים קשות.

• קרמבו - חטיף שוקולד שהפך לסמל ישראלי מובהק לכל דבר. הקרמבו עשוי בצורת גליל ומצופה מבחוץ בעטיפת שוקולד דקה למדי בעוד שבתוכו קצף ביצים ממותק. בבסיס הקרמבו נמצאת עוגייה. הטעם הפופולרי ביותר לקצפת של הקרמבו הוא טעם וניל. הקרמבו נעטף בדרך כלל בנייר אלומיניום שעליו מוטבע שם היצרן.
• במבה - חטיף בוטנים פופולרי שהוא החטיף הנמכר בישראל.

הקהילות היהודיות הרבות שעלו לישראל לאורך השנים מכל רחבי העולם הביאו עמו מסורות בישול רבות ומגוונות למיינסטרים הישראלי. תוכלו לאכול את המאכלים הייחודיים של כל אותם העדות בקומץ מסעדות מיוחדות. מסעדות ייחודיות כאלו תצטרכו לאתר מבעוד מועד. ניתן למצוא ברחבי המדינה מסעדות המתמחות במטבחים מסוימים כגון המטבח האשכנזי (של יהודי מזרח אירופה), המטבח הבולגרי, המטבח הטורקי, המטבח הצפון אפריקאי, המטבח העיראקי, המטבח האיראני, ועוד. כמו כן, מסעדות המתמחות בהכנת מאכלים של המטבח הלבנטיני/ערבי פופולריות למדי ונפוצות במיוחד באזורים בהם יש אוכלוסייה ערבית גדולה - בעיקר בצפון ישראל ובאזור ירושלים.

מאכל נפוץ במיוחד כמעט בכל הקהילות היהודיות בישראל הוא המאכל אשר מכונה "צ'ולנט" בקרב בקהילות היהודיות שעלו לישראל מאירופה ו"חמין" בקרב הקהילות היהודיות שעלו לישראל ממדינות המזרח התיכון ומדינות צפון אפריקה. מאכל זה הוא סוג של תבשיל בשר אשר התבשל במשך שעות רבות על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת. מאכל זה הפך נפוץ בקרב האוכלוסייה היהודית משום שבאופן מסורתי בימי שבת לפי ההלכה היהודית יש איסור לבשל ביום שבת, ועל כן יש איסור על הבערת אש ביום זה. עם זאת, על פי ההלכה מותר להתחיל במלאכה לפני כניסת השבת, כאשר ידוע שהמלאכה תמשיך להתבצע בשבת מעצמה, ועל כן מותר להתחיל לפני כניסת שבת בבישול מאכל שבישולו יושלם מעצמו במהלך השבת. רכיביו של המאכל משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל המאכל מכיל תפוחי אדמה, בשר (בדרך כלל בשר בקר או עוף), קטניות (חומוס או שעועית) ואורז, ביצים קשות, תפוחי אדמה, בצל, וגזר. החמין/צ'ולנט מוגש במסעדות רבות בישראל בשבת, וניתן לקנות אותו במעדניות במהלך יום שישי.

בעשור האחרון מספר הטבעונים בישראל גדל מאוד וכיום היא נחשבת לאתר מומלץ לצמחונים ולטבעונים עם מגוון מסעדות מתאימות. גם במסעדות שאינן טבעוניות יש במקרים רבים סימון של מנות טבעוניות וצמחוניות ואפשר לבקש חלב צמחי בשתייה החמה, לעיתים בתוספת תשלום.

בשל כללי הכשרות מסעדות רבות המוגדרות כשרות חלביות לא מגישות כלל מנות בשריות (למעט דגים) ולכן מתאימות למי שמעדיפים אוכל צמחוני.

רוב הישראלים אוהבים לשתות קפה נמס אשר נפוץ למדי במסעדות ובחנויות ברחבי המדינה. האיכות של הקפה הנמס היא לעיתים קרובות גבוהה למדי. בנוסף, קפה טורקי (קפה זול טחון דק המתובל לעיתים רבות בהל), פופולרי למדי גם כן. עם השנים אספרסו באיכות גבוהה החליף בהדרגה את הקפה הנמס כבסיס של רוב משקאות הקפה במסעדות ובבתי הקפה.

כיום ישנם מספר רב של רשתות בתי קפה ובתי קפה בבעלות עצמאית, שזכו עם השנים לפופולריות רבה בקרב הציבור הישראלי. ישראלים רבים אוהבים להעביר את זמנם הפנוי בשתיית קפה לאטה (הקפה הפופולרי ביותר בבתי קפה בישראל) תוך שהם מתרועעים עם חבריהם בבתי הקפה המקומיים. ברוב בתי הקפה תוכלו להזמין בנוסף לקפה גם כריכים וסלטים. רשת ארומה היא רשת בתי הקפה הגדולה והפופולריות ביותר בישראל כיום. בארומה תוכלו להזמין כריכים בשלושה גדלים שונים ולבחור מבין שלושה סוגי לחמים שונים. רשתות בתי קפה פופולריות נוספות הן רשת קפה קפה, קפה ג'ו, קפה לנדוור, ארקפה וקפה הלל.

בשנים האחרונות הוקמו מספר רשתות קפה מוזלות הפועלות בשיטת טייק אוויי וחורטות על דגלן מכירת קפה במחיר זול ללקוח של חמישה שקלים בלבד. רשתות אלו לעיתים קרובות מציעות מוצרי מזון נוספים בחמישה שקלים. הרשת הידועה ביותר מבין רשתות אלו היא קופיקס (cofix), אשר לה פריסה של יותר מ-100 סניפים ברחבי המדינה. רשת בולטת נוספת היא קופיז (cofizz).

רשתות בתי קפה בסגנון אמריקאי, אשר נפוצות במיוחד במדינות המערב כיום, לא זכו להצלחה בישראל. רשת סטארבקס (רשת בתי הקפה הגדולה ביותר בעולם) נכשלה כישלון חרוץ בישראל ונאלצה לאחר שנתיים לסגור את עסקיה בישראל במהלך תחילת העשור הראשון של המאה ה-21.

הגיל בו מותר לשתות משקאות אלכוהוליים בישראל הוא 18. הנהיגה ברכב לאחר שתיית אלכוהול היא בלתי חוקית ומי שנתפס עושה כן מועמד לדין.

כמו כן, מאז 2010 בין השעות 23:00 ל -5:00 בבוקר אסור למכור משקאות אלכוהולים מחוץ לברים ולמסעדות ואסור לשתות משקאות אלכוהוליים בציבור.

סצנת חיי הלילה הפעילה ביותר בישראל היא סצנת חיי הלילה של תל אביב וסצנת חיי הלילה של אילת. תל אביב, "העיר שאף פעם לא ישנה", היא מרכז הבילוי העיקרי של ישראל והיא מכילה מספר גדול במיוחד של ברים ומועדונים.

רוב מותגי המשקאות המוגזים הבין-לאומיים זמינים בשוק הישראלי, ולרבים מהם ישנם גרסאות מקומיות אשר שונות במעט בטעם. החברות קוקה קולה, RC קולה ופפסיקו, הן החברות שמייצרות את מרבית המשקאות הקלים הנצרכים על ידי הצרכנים הישראלים. בנוסף לכך, חברת טמפו (לא התבלבל עם חברת טמפו משקאות בע"מ אשר מייצרת ומשווקת בין היתר את מרבית הבירות בישראל) וחברת סופר דרינק מייצרות גרסאות זולות מקומיות למשקאות הקלים.

ישנם מספר משקאות קלים מקומיים נוספים שפופולריים במיוחד בקרב הצרכנים הישראליים:

• טרופית - משקה זול בטעם פירות המגיע בשקית אלומיניום עם קש.
• שוקו - ישנם מספר מותגים פופולריים למשקה זה אשר נמכרים בשקיות פלסטיק וקופסאות קרטון קטנות.
• ספרינג - משקה בטעם פירות הנמכר בפחיות או בבקבוקי 1.5 ליטר. מגיע במספר טעמים בהם אפרסק, מנגו ותות שדה.
• פריגת - משקה בטעם פירות הנמכר בבקבוקי פלסטיק. נמכר כמעט בכל הסופרמרקטים, המכולות ותחנות הדלק במדינה.
• פרימור - מיץ פירות הנמכר בבקבוקי פלסטיק. נמכר גם כן כמעט בכל הסופרמרקטים, המכולות ותחנות הדלק במדינה. מגיע בטעמים רבים, ובעיקר הדרים ותפוחים.

אזרחים זרים מהמדינות/הטריטוריות הבאות רשאים להיכנס לישראל ללא אשרת כניסה מיוחדת לתקופה של עד 3 חודשים: כל מדינות האיחוד האירופי, אנדורה, ארגנטינה, אוסטרליה, איי בהאמה, ברבדוס, בוליביה, ברזיל, קנדה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, צ'ילה, קולומביה, קוסטה ריקה, דומיניקה, הרפובליקה הדומיניקנית, אקוודור, אל סלוודור, פיג'י, גרנדה, גואטמלה, האיטי, הוותיקן, הונדורס, הונג קונג, ג'מייקה, יפן, לסוטו, ליכטנשטיין, מקאו, מקדוניה, מלאווי, מאוריציוס, מקסיקו, מיקרונזיה, מונקו, מונגוליה, מונטנגרו, ניו זילנד, נורווגיה, פנמה, פרגוואי, פרו, הפיליפינים, רוסיה, סנט קיטס ונוויס, סנט לוסיה, סנט וינסנט והגרנדינים, סן מרינו, סרביה, סינגפור, דרום אפריקה, דרום קוריאה, סורינאם, סווזילנד, שווייץ, טרינידד וטובגו, אוקראינה, ארצות הברית, אורוגוואי וונואטו.

אף על פי כן, תיירים החשודים בפעילות בלתי חוקית, פעילים פוליטיים רדיקליים או תיירים מסוימים ממוצא ערבי או מוסלמי, עשויים לעבור תחקור נוסף במעבר הגבול, חיפוש מדוקדק יותר בחפציהם ובמקרים קיצוניים עשויה להיאסר כניסתם למדינת ישראל. שימו לב כי לא מספיק להחזיק באזרחות של אחת מהמדינות המפורטות לעיל על מנת להיכנס לישראל. ההחלטה לאשר כניסת תיירים למדינת ישראל נותרה לשיקול דעתם של פקידי ההגירה.

אזרחים גרמנים שנולדו לפני ה-1 בינואר 1928 צריכים להגיש בקשה מיוחדת לאשרת כניסה מבעוד מועד.

במספר מדינות ערביות, כאשר אזרחיהם נכנסים לישראל הדבר נחשב לעבירה חמורה במדינות המוצא שלהם. גם אם אתם אזרחים ערבים שנולדו במדינה אירופאית או במדינה באמריקה הצפונית, ההשלכות של ביקור בישראל עשויות להיות חמורות כאשר תבקרו בעתיד במדינת המוצא שלכם. ראוי לציין גם כי מדינות ערביות ומוסלמיות רבות אוסרות את הכניסה לכל אדם שביקר בעבר בישראל, גם אם הוא לא ישראלי.

אם אתם מגיעים לישראל מאחת ממדינות ערב תהיו צפויים לעבור תחקור מעט יותר ארוך על ידי הפקידים של רשות המכס וההגירה בישראל אשר עשוי לקחת בין 10 דקות למספר שעות (במקרים קיצוניים). אם אין לכם מה להסתיר אין לכם ממה לדאוג מלבד מאי הנוחות של חקירה עצמה. אם אתם תרמילאים צעירים, ובמיוחד אם אתם נוסעים לבד, הרבה יותר סביר להניח שתעוכבו לתחקור בנמל התעופה בן-גוריון.

אם אתם מגיעים לישראל באמצעות אשרת תייר (B2) ומחליטים לחדש את הוויזה לטווח ארוך יותר, תוכלו לעשות זאת במשרד הפנים תמורת תשלום קטן. כל שתצטרכו לעשות זה להתקשר למוקד של משרד הפנים (☎ +972-2-629-4666) על מנת לגלות היכן נמצא הסניף הקרוב ביותר. לחלופין, תיירים בעלי אזרחות של מרבית מדינות אירופה ואמריקה הצפונית יוכלו לחדש את ויזות התייר שלהם אם ייסעו לירדן ויחזרו במעבר יצחק רבין (בעבר נקרא "מעבר ערבה") הנמצא כשלושה קילומטרים צפונית לאילת, או אם ייסעו למצרים ויחזרו ממעבר טאבה הנמצא כ-10 קילומטרים דרומית לאילת.

נמל התעופה הבין-לאומי הגדול ביותר במדינת ישראל, אשר משמש כשער הכניסה הראשי למדינה, הוא נמל התעופה בן-גוריון (ראשי תיבות נתב"ג). נתב"ג ממוקם בחלק המזרחי של אזור גוש דן - 19 קילומטרים דרום-מזרחית למרכז תל אביב וכ-40 קילומטרים מערבית לירושלים. נתב"ג משמש כמרכז פעילותן של חברות התעופה הישראליות - חברת אל על (חברת הדגל וחברת התעופה הגדולה בישראל), המפעילה טיסות ל-57 יעדים ב-33 מדינות בצי המטוסים העיקריים של בואינג, חברת ארקיע (חברת התעופה הפנים ארצית הגדולה אשר מפעילה כיום גם מספר טיסות שכר למגוון יעדים באירופה) בנוסף לאילת, עם מטוסים מסוג איירבוס ואמבראר, וחברת ישראייר (חברת התעופה השלישית בגודלה בישראל אשר מפעילה כיום טיסות שכר ליעדים שונים באירופה ובאגן הים התיכון). עם מטוסים מסוג איירבוס A320 של איירבוס, ובומברדייה דאש 8–100 של בומברדייה/דה הבילנד קנדה המופעלת על ידי Universal Air ממלטה, בטיסות מחיפה לקפריסין, ללרנקה ולפאפוס. נכון ל-2014 ישנם בסביבות 50 סביב חברות תעופה בין-לאומיות הטסות לנמל התעופה בן-גוריון מכל רחבי העולם, ובהן החברות דלתא, יונייטד איירליינס, טורקיש איירליינס, בריטיש איירווייז, אייר פראנס, לופטהנזה, אליטליה, איבריה, לוט, אג'יאן איירליינס, אוסטריאן איירליינס, בראסלס איירליינס, אירופלוט, רויאל ג'ורדניאן, איג'יפטאייר, אתיופיאן איירליינס, קוריאן אייר, אייר סרביה, אייר קנדה, יוקריין אינטרנשיונל איירליינס, טנדם אירו, סוויס, פינאייר, אוזבקיסטן איירווייז, CSA ועוד.

תוכלו לטוס לנתב"ג גם באמצעות חברת תעופה זולות (חברות לואו קוסט) בהן תוכלו לדוגמה לטוס לישראל מהיעדים לונדון, מנצ'סטר, בזל וז'נבה על המטוסים של חברת הלואו קוסט הבריטית איזיג'ט, ומיעדים כגון ברלין, קלן, דיסלדורף ומינכן, וכמו גם ערים אירופאיות רבות נוספות, על גבי מטוסיהן של חברות הלואו קוסט הגרמניות אייר ברלין וג'רמן-וינגס. חברות לואו קוסט מסוימות משתמשות רק בטרמינל 1 בנתב"ג, כך שאם תצטרכו להמשיך לתחנת הרכבת של שדה התעופה - תאלצו להשתמש בהסעות החינם שבשדה התעופה כדי להגיע לטרמינל 3 אשר בו ממוקמת תחנת הרכבת של נתב"ג.

כל טיסות הפנים יוצאות מטרמינל 1. אם אתם מגיעים לישראל מחו"ל וממשיכים לטיסת פנים תצטרכו להשתמש בשירות ההסעות של נמל התעופה על מנת לעבור מטרמינל 3 לטרמינל 1.

נמל התעופה השני בגודלו בישראל הוא נמל התעופה עובדה והוא משרת את הנוסעים הטסים לדרום ישראל, ובעיקר את הנוסעים הטסים לאילת ממדינות מזרח אירופה בעונת החורף. בנוסף לכך, נמל תעופה בין-לאומי קטן נוסף הוא נמל התעופה חיפה, שבקיץ ובחגים יוצאות ממנו טיסות לקפריסין.

מנמל התעופה תוכלו גם לקחת אוטובוס, מונית (אפשרות יקרה יחסית) או מוניות שירות. שימו לב כי שירותי הרכבת מנתב"ג ואל נתב"ג אינם זמינים במהלך השבת (מימי שישי בצהריים ועד שקיעת החמה ביום שבת), בעוד ששירותי המוניות פועלים 24 שעות ביממה (אם כי תהיו עשויים להתעכב מעט עד אשר המוניות מתמלאות בנוסעים). שירות אוטובוסים פועל גם כן בנתב"ג והוא יוצא מתחנות האוטובוס הנמצאות בצומת "אל על" שבסמוך לנמל התעופה. על מנת להגיע לתחנות האוטובוס הללו תצטרכו לנסוע לצומת זו באמצעות קו האוטובוס שמספרו 5 (המופעל על ידי חברת אגד) מהטרמינל שבו אתם נמצאים (הוא עובר כל העת בכל הטרמינלים) ועד לצומת "אל-על" (זמן הנסיעה בקו 5 אורך 10 דקות לכל היותר). מומלץ לרכוש בקו 5 את כרטיס הנסיעה ליעד הסופי שלכם (לדוגמה, אם היעד הסופי שלכם הוא ירושלים, רכישת כרטיס נסיעה לירושלים בקו מס' 5 תהייה זולה יותר מרכישת כרטיס נפרד לצומת אל-על וכרטיס נפרד מצומת אל-על לירושלים באוטובוס הבא).

תחנת הרכבת של נתב"ג ממוקמת בקומת הקרקע של טרמינל 3 (משמאל לאולם קבלת הפנים). ניתן לנסוע באמצעות הרכבת היוצאת מתחנה זו לתל אביב, חיפה, נהריה, מודיעין ועוד מספר ערים מרכזיות ברחבי המדינה.

על מנת להגיע ל:

• ירושלים - סעו בקו אוטובוס מספר 485 מנתב"ג או בקו מספר 947 מצומת אל-על (יוצא כל יום, בכל 20 דקות, בין השעות 7:00 עד 21:00, והוא מגיע עד לתחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים. עלות הכרטיס בקו היא 20 ₪) או במונית שירות מטרמינל 3 (זמין 24 שעות ביממה. עלות הנסיעה במונית השירות לירושלים היא 63 ₪ לכל נוסע). הנסיעה ברכבת מנתב"ג לירושלים איטית יחסית ולכן איננה יעיל ביחס לחלופות. משום כך מומלץ שלא לבחור באפשרות זו.
• תל אביב, נתניה, עכו, נהריה, באר שבע ועוד - סעו ברכבת ישירה, מתחנת הרכבת הנמצאת בטרמינל 3, לתל אביב (הרכבת יוצאת בכל חצי שעה בין השעות 3:53 - 23:23 במהלך היום, ופעם בשעה במהלך הלילה. עלות הכרטיס בקו זה היא 14 ₪). תוכלו לאחר מכן להמשיך מתל אביב ליעדים האחרים באמצעות קו רכבת אחר או באמצעות אוטובוס.
• חיפה - בנוסף לרכבת, תוכלו לנסוע לחיפה באמצעות מוניות שירות שפועלות 24 שעות ביממה, ואשר יוצאות מהתחנה לאחר שהמונית מתמלאת בנוסעים. עלות הנסיעה במוניות השירות מנתב"ג לחיפה היא כ-50 ₪ לנוסע.

באופן מפתיע קשה יחסית להגיע לישראל בדרך הים. המסלול העיקרי הוא בין לימסול שבקפריסין לחיפה, והחברות העיקריות שמפעילות קווים אלו הן "Celestyal Cruises" ו-"Salamis Cruises". אותן החברות בכוונה אינן נוהגות לפרסם את תעריפי הנסיעה לכיוון אחד, אך הן עשויות להסכים להסיע אותכם לכיוון אחד בתמורה ל-150 עד 170 אירו אם תהיו מעט עקשנים ואם יהיו להם מספיק מקומות פנויים על הספינות - קחו בחשבון שאם תופיע במשרדי הנמל ביום שבו הספינה אמורה לצאת לדרכה אתם עשויים שלא להצליח למצוא מקום על הספינה או שהמחיר יהיה גבוהה מדי.

אם תצליחו לתפוס טרמפ לישראל על ספינת משא שעושה דרכה למדינה, נמלי הים הגדולים של ישראל נמצאים בחיפה ובאשדוד. מרבית היכטות הפרטיות במדינה עוגנות במרינות בהרצליה (צפונית לתל אביב), באשקלון (דרומית לאשדוד), בחיפה ובתל אביב.

ניתן להגיע במכונית לישראל הן ממצרים (מחצי האי סיני) והן מירדן. לא ניתן להגיע במכונית לישראל מסוריה או מלבנון משום שהמדינות הללו הן מדינות אויב של ישראל. במעברי הגבול של ישראל ישנם סידורי אבטחה קפדניים במיוחד מהסוג שקיים בשדות תעופה.

ישנם שלושה מעברי גבול בין ישראל וירדן: גשר אלנבי (הדרך הקצרה ביותר בין עמאן וירושלים אך זהו מעבר הגבול העמוס ביותר), מעבר נהר הירדן (בצפון ישראל) ומעבר יצחק רבין (ממוקם שני קילומטרים צפונית לאילת).

ישנו מעבר גבול אחד בין ישראל ומצרים - מעבר טאבה, אשר נמצא בקרבת אילת. תוכלו להגיע ממעבר הגבול לאילת באמצעות קו אוטובוס מספר 15, או במונית. מעבר הגבול פתוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, למעט ביום כיפור וחג הקרבן.

בדרך כלל חברות השכרת הרכב בישראל לא מאפשרות לנסוע במכוניות שהושכרו בישראל לירדן או למצרים. בנוסף לכך לא מומלץ לנסוע במדינות ערב עם מכונית בעלת לוחית זיהוי ישראלית.

ניתן לנסוע באוטובוסים ישירים היוצאים מדי יום מעמאן לתל אביב, לחיפה או לנצרת, דרך גשר אלנבי (המכונה בירדן גשר המלך חוסיין). תוכלו לברר פרטים נוספים במספר הטלפון 972-4-657-3984.

מדריך מורחב – נסיעה באוטובוס בישראל

אוטובוס הוא אמצעי התחבורה הציבורית הנפוץ ביותר בישראל הן בקרב התיירים והן בקרב המקומיים. הנסיעה באוטובוס היא הדרך הזולה ביותר להגיע ממקום למקום ברחבי המדינה, וכמו כן היא גם בטוחה למדי. חיילי צה"ל נוסעים מדי יום בכל קווי האוטובוסים הציבוריים במדינה ולכן לעיתים רבות תבחינו בחיילים חמושים באוטובוסים. חברת האוטובוסים הגדולה במדינה היא חברת אגד אשר נוסדה במקור ב-1933. 55% מקווי התחבורה הציבורית במדינה הם קווי אגד. האוטובוסים הבין-עירוניים בדרך כלל מתחילים ומסיימים את מסלוליהם בתחנות אוטובוס מרכזיות, אך הם נוהגים לרוב גם לאסוף נוסעים נוספים בתחנות שונות הנמצאות לאורך תוואי המסלול. אם אינכם בטוחים באיזה תחנה הכי כדאי לרדת מהאוטובוס, מומלץ לעבור לספסל הקדמי ולבקש את עזרתו של נהג האוטובוס. מרבית נהגי האוטובוס ישמחו לסייע.

אם אתם מתכוונים לנסוע לאילת באוטובוס, ישנם מספר שיקולים נוספים שכדאי שתיקחו בחשבון. באוטובוסים של חברת אגד אין תאי שירותים, והנסיעה לאילת מהערים הגדולות בצפון המדינה עשויה להיות ארוכה למדי. נסיעה טיפוסית מירושלים לאילת עשויה להימשך בסביבות 4.5 שעות, נסיעה טיפוסית מתל אביב לאילת עשויה להימשך בסביבות 5 שעות ונסיעה טיפוסית מחיפה לאילת עשויה להימשך 6 שעות ומעלה, בהתאם לתנאי הדרך כמובן. מרבית האוטובוסים שנוסעים לאילת מבצעים לכל הפחות הפסקה אחת באורך של 15 דקות במיקום מסוים לאורך תוואי מסלול הנסיעה. בדרך כלל משך ההפסקה יספיק רק על מנת ללכת לשירותים ועל מנת לרכוש מעט כיבוד בקיוסק. בכל מקרה, חשוב שתזכרו לחזור לאוטובוס בזמן אחרת האוטובוס יעזוב את התחנה בלעדיכם.

הנסיעה באוטובוס עשויה להיות חוויה שונה לחלוטין. אנשים שאינם דוברי עברית עשויים לעיתים רבות להתקשות למצוא את קו האוטובוס הנכון. משום כך, אם אינכם בטוחים מהו קו האוטובוס העירוני שהכי כדאי לכם לקחת, מומלץ להתייעץ עם המקומיים שנמצאים בתחנה יחד עמכם (או אם אתם לוקחים אוטובוס עירוני ממסוף אוטובוסים גדול, מומלץ להתייעץ עם עובדי התחנה). לחברת אגד קווים עירוניים רבים, אך חברת אוטובוסים עירוניים בולטת נוספת במדינה היא חברת דן. האתר Google Maps עשוי לסייע לכם רבות למצוא את קווי האוטובוס שיש לקחת על מנת להגיע ליעדים שונים ברחבי המדינה. מידע מדויק יותר בדבר אפשרויות הנסיעה באוטובוסים תוכלו למצוא באמצעות יישומים כגון Moovit ו-Effo Boos.

מונית שירות היא מונית שמכילה מעל לארבעה מושבי נוסעים (הקיבולת של מוניות השירות היא בדרך כלל 10 מושבי נוסעים). בהתאם לנסיבות, נהגי מוניות השירות עשויים להחליט אם לנסוע במסלול שנקבע מראש, או אם להעביר קבוצת אנשים מסוימת ממקום אחד למשנהו במסלול שונה. תוכלו לעצור את מוניות השירות מכל מקום לאורך הכבישים, אך בדרך כלל הכי קל לאתר אותם בקרבת תחנות האוטובוס המרכזיות. מוניות השירות בדרך כלל מהירות יותר מהאוטובוסים, והן בדרך כלל מסוגלות לעצרות בכל נקודה לאורך המסלול (ולא רק בתחנות האוטובוס). עלות הנסיעה במוניות השירות משתנה בהתאם למשך הנסיעה ומה שהוסכם בין הנוסע לנהג בתחילת הנסיעה. נהגי מוניות השירות עשויים לעיתים לחכות בתחנה זמן רב עד שהמוניות מתמלאת לחלוטין בנוסעים, ומשום כך מומלץ לקחת בחשבון כי אם אתם הנוסעים הראשונים שעולים על מונית שירות בעודה מחכה בתחנה, ובמיוחד אם לא מדובר בשעות השיא, תהיו עשויים להמתין במונית השירות זמן רב.

אמצעי תחבורה זה מומלץ רק בעת נסיעה מתחנת אוטובוס גדולה לעיר או פרוור הנמצא בקרבת מקום, כאשר אתם יודעים מבעוד מועד כיצד להגיע בקלות אל היעד מהמקום בו תרדו מהמונית.

בעשורים האחרונים הושקעו משאבים רבים במודרניזציה של מערכת הרכבת בישראל כחלק ממאמציה של המדינה למנוע התחממות גלובלית, פקקי התנועה, וערפיח. חברת רכבת ישראל מפעילה כיום קווים בין-עירוניים מנהריה ועד באר שבע אשר עוברים דרך חיפה, תל אביב ונמל התעופה בן-גוריון, כמו גם קו שעובר בין ירושלים ותל אביב, וקווים פרווריים העוברים בין מתל אביב, בנימינה, אשקלון, כפר סבא, ראשון לציון, מודיעין ובית שמש. ישנו גם קו פרוורי העובר בין באר שבע ודימונה.

בתל אביב ישנם 4 תחנות רכבת, בחיפה ישנם 6 תחנות רכבת, ובבאר שבע ישנם שתי תחנות רכבת.

במהלך שעות השיא יוצאות בסביבות 2–3 רכבות מהתחנה בעוד שביתר שעות הפעילות יוצאת רכבת אחת מהתחנה בסביבות פעם בשעה. הרכבות בקו נהריה-חיפה-תל אביב-נתב"ג-באר שבע פועלות גם במהלך שעות הלילה. שימו לב עם זאת כי אחרי חצות הרכבות עוצרות בחיפה רק בתחנת חוף הכרמל, ובתל אביב רק בתחנה תל אביב מרכז, ובבאר-שבע רק בתחנה באר שבע מרכז. כל יתר תחנות הרכבת בבאר שבע, בתל אביב ובחיפה נסגרות בחצות. יש לזכור גם כי הרכבות פועלות רק בימי חול (אין רכבות מיום שישי אחר הצהריים ועד שבת בערב). למעשה, בימי שישי אחר הצהריים הרכבות מפסיקות את פעילותן מספר שעות לפני ששירות האוטובוסים במדינה מפסיק את פעילותו.

קו רכבת מהיר מתל אביב לירושלים אשר עובר בנמל התעופה בן-גוריון ונחנך בספטמבר 2018 הוא הקו החשמלי הראשון במדינה והרכבות שנוסעות בו מגיעות למהירות של עד 160 קמ"ש. תוכלו למצוא רכבות רבות עם שתי קומות שנמצאות בשימוש בישראל. רוב הרכבות שנמצאות כיום בשימוש נרכשו במהלך המאה ה-21 ולכן מדובר לרוב ברכבות מודרניות ומוצלחות.

קו הרכבת מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום, אשר פיתוחו הושלם באוגוסט 2013, מאפשר לנוסעים בו להגיע מתל אביב לפרווריה הדרומיים של העיר - חולון, בת ים, וראשון לציון - ולהמשיך משם לאשקלון דרך יבנה ואשדוד.

תעריפי הנסיעה ברכבת בדרך כלל יקרים יותר מתעריפי הנסיעה באוטובוס (במיוחד בקו תל אביב-באר שבע, בו המחיר כמעט כפול מהמחיר של הנסיעה באוטובוס). אף על פי כן, הנסיעה ברכבת מספקת בדרך כלל מידה רבה יותר של נוחות, מהירות, ובטיחות.

מוניות נפוצות למדיי בישראל. על מנת להדגיש כי לא מדובר במונית שירות, לעיתים רבות שירותי המוניות הרגילים בישראל מכונים "מוניות ספיישל". נהגי מוניות הספיישל מחויבים על פי חוק לעשות שימוש במונה בעת נהיגה בתחום הערים או מחוץ לערים, אלא אם כן הנוסע הסכים על מחיר קבוע מראש (שימו לב כי ברוב המקרים מחיר מוסכם מראש עם הנהג יהיה גבוה מהמחיר שתשלמו אם הנהג מפעיל מונה). שימו לב כי ישנם עלויות נוספות שעליכם לקחת בחשבון - עלות נוספת הכרוכה בהזמנת מונית בטלפון (5.00 ש"ח תוספת החל מינואר 2013), עלות נוספת הכרוכה לכל תיק המוצב בתא המטען (4.20 ש"ח לכל תיק), עלות נוספת אם ישנם מעל לשני נוסעים (4.70 ש"ח לכל נוסע נוסף כאשר נוסעים אשר מתחת לגיל 5 לא נלקחים בחשבון), עלות נוספת אם המונית נוסעת בכביש אגרה, ועלות נוספת אם לקחת מונית מנמל התעופה או מהנמלים הימיים (5.00 ש"ח נוספים על נסיעה במונית מנמל התעופה בן-גוריון, 2.00 ש"ח נוספים לנסיעה במונית מנמל התעופה שדה דב, ו-2.00 ש"ח נוספים לנסיעה במונית מנמל חיפה). שימו לב במיוחד לכך שנהגי מונית ערמומיים עשויים לעיתים לנסות לרמות תיירים או נוסעים תמימים כאשר יבחרו במודע שלא להפעיל את המונה בתחילת הנסיעה ולאחר מכן לנסות ולדרוש מחיר מופקע בסוף הנסיעה. מומלץ כמעט תמיד לדרוש שהמונה יופעל לפני שהמונית עוזבת את התחנה, אלא אם כן אתם יודעים בוודאות מה העלות הממוצעת עבור אותה הנסיעה אמורה להיות, ובמקרים מהסוג הזה תהיו עשויים להעדיף לבחור להסכים על מחיר מוסכם מראש אשר נחשב סביר בעינכם. מומלץ לזכור כי בכל מקרה, אם הרגשתם כי נהג המונית ניסה להשיג ממכם תשלום נוסף בדרך של הונאה, תוכלו לרשום את מספר המונית ולהתלונן לאחר מכן בפני רשות המוניות המקומית.

לכל המוניות בישראל יש מספר משלהם וכל נהג מונית מחויב להדפיס קבלה בסוף הנסיעה במדפסות מיוחדת המחוברות למונה אם תבקשו זאת.

תוכלו להשתמש בשירותי מוניות על מנת להגיע מנמל התעופה בן-גוריון כמעט לכל ישוב בישראל. כל תעריפי הנסיעה ליעדים השונים קבועים. תחנת המוניות בנמל התעופה נמצאת בקומת הקרקע ב בקרבת שער 3. מומלץ להימנע מלקחת מונית אקראית מנמל התעופה שאינה משתייכת לחברות "הדר", "נשר", או "אמאל"). מומלץ בכל מקרה לזכור כי נסיעה ברכבת או באוטובוס בנמל התעופה היא אופציה זולה במידה ניכרת מנסיעה במוניות.

ישראל ידועה במיוחד בשל היותה אחת מהמדינות בהן הכי קל לתפוס טרמפים. מרבית הצמתים המרכזיים במדינה מכילים תחנות אוטובוס ומוארים היטב במשך כל שעות הלילה. הנסיעה בטרמפים היא דרך מצוינת לפגוש וליצור אינטראקציה עם המקומיים. הדרך המקובלת לעצור טרמפים בישראל היא על ידי הושטת היד כאשר האצבע המורה מצביעה לכיוון הכביש.

באופן כללי קשה יחסית לקחת טרמפים באזורים העירוניים בהשוואה ליתר האזורים במדינה. מקובל יותר לקחת טרמפים באזורים הכפריים של המדינה, במיוחד באזורים דלילי אוכלוסין כמו רמת הגולן שבהם כמעט ולא עוברים אוטובוסים.

המתיישבים היהודים באזור יהודה ושומרון נוטים להסתמך באופן ניכר על טרמפים על מנת להגיע ממקום למקום. מכוניות רבות יציעו טרמפים בדרך כלל רק אם הטרמפיסטים עומדים בכניסה ליישובים אשר אותם מאבטחים חיילי צה"ל. עצירת טרמפים בתחנות אחרות ברחבי יהודה ושומרון מסוכנת במיוחד (היו מקרים בהם טרמפיסטים ישראליים נחטפו ונרצחו על ידי מחבלים פלסטיניים).

ישראל היא מקום מצוין לערוך בו טיולים רגליים, במיוחד בזכות השבילים המעניינים הרבים שניתן למצוא ברחבי המדינה. עם זאת, משום שחלק מאותם השבילים הם מרוחקים יחסית (כגון שבילי ההליכה שעובר באזור מכתש רמון או הנגב), חשוב להתכונן היטב לטיולי ההליכה ולהביא לטיול מפה עדכנית ואמינה. בנוסף, השימוש ב-GPS מוסיף שכבה נוספת של בטיחות כאשר מנסים להגיע ממקום למקום ברגל - הן בערים והן באזורים הכפריים. לקבלת מפות דיגיטליות אמינות (לא מקוונות) שתוכלו לקחת איתכם לטיול אשר מכיליות בין היתר מידע מקיף על שבילים, מומלץ לעיין באתר של OpenStreetMap, בו נעשה גם שימוש במדריך זה, ובאתרים אחרים המשתמשים באותו המידע למכשירים ניידים, כמו למשל OsmAnd (מכיל גם תוספות רבות) ו- MAPS.ME (קל אך מכיל פחות פיצ'רים).

בעוד שישנם ערים מסוימות בישראל בהם פועלות חברות שיתוף אופניים ואפילו ישנם לא מעט רוכבי אופניים (תל אביב היא ללא ספק המקום העיקרי), ובעוד שתוכלו לראות לא מעט ילדים בערים החילוניות נוסעים ברחובות העיר באופניים במהלך יום כיפור, באופן כללי ישראל היא לא מדינה של תרבות אופניים בדומה למקובל במדינות מסוימות באירופה. ובכל זאת, למי שכן מתכנן לנסוע באופניים ממקום למקום כדאי לקחת בחשבון שהמרחקים קצרים יחסית וכי בחלק מהכבישים אין הרבה תנועה. למרבה הצער אין כיום מודעות רבה ליתרונות התיירותיים שיש לקידום תשתית האופניים ותרבות האופניים ולכן ישנם לא מעט כבישים בהם אין שום נתיב לרוכבי אופניים.

באופן כללי, ישראל בעלת אוריינטציה מערבית עם מידה משתנה של השפעות מזרח תיכוניות. אף על פי כן, באזורים מסוימים בהם קיימת מתח דתי מסוים, או באזורים אשר אותם פוקדים סוגים מסוימים של מאמינים דתיים (יהודים או מוסלמיים) מומלץ להקפיד על דגשים מסוימים.

אתרים הקדושים ליהודים

במקומות הקדושים ליהודים בישראל בדרך כלל ישנה הפרדה בין גברים לנשים (לדוגמה, בכותל המערבי או בבתי כנסת). בנוסף לכך, אנשים הפוקדים את המקומות הקדושים ליהודים נדרשים ללבוש לבוש צנוע - כל הנשים (גם הנשים הלא יהודיות) חייבות ללבוש חצאיות באורך הברך וחולצת עם שרוולים ארוכים וללא מחשוף. כל הגברים (גם הגברים הלא-יהודיים) מחויבים ללבוש כיפה בבית הכנסת, כמו גם באזור הרחבה של הכותל המערבי.

התיירים בישראל צריכים להקפיד על התנהגות נאותה באזורי האוכלוסייה היהודיים במהלך שבתות וחגים יהודים, ובמיוחד באתרים הקדושים ליהודים בהם יש להימנע מעישון, שימוש בטלפונים סלולריים, צילום, ו/או להימנע מלהפריע שלוות היום של המתפללים בדרכים אחרות.

אתרים הקדושים למוסלמים

בעוד שהאתרים הקדושים ביותר למוסלמים נמצאים בערב הסעודית, בישראל ישנם גם אתרים רבים הקדושים למוסלמים ברחבי העולם. ביישובים ושכונות רבות ברחבי ישראל (במיוחד בצפון ישראל) ישנו רוב מוסלמי ולכן, אנשים המבקרים באותם היישובים או השכונות חייבים להקפיד להתנהג בצורה נאותה ולהתלבש באופן צנוע. בעת כניסה למקומות הקדושים למוסלמים כל הנשים מחויבות להימנע מללבוש בגדים צמודים או חושפניים, ולכסות את השיער באמצעות צעיף. הגברים מחויבים גם ללבוש לבוש צנוע, ולהימנע מללבוש מכנסיים קצרים. במסגדים תידרשו לחלוץ את נעליכם לפני הכניסה.

אתרים הקדושים לנוצרים

מרבית האתרים הקדושים לנוצרים נמצאים בצפון ישראל או בירושלים. בעת ביקור בכנסיות יש להקפיד על התנהגות נאותה, לכבד את יתר המתפללים שמצפים כי כל הנוכחים ישמרו על השקט, להקפיד על לבוש צנוע, ולהימנע מלצלם בתוך כנסיות.

השואה

מדינת ישראל המודרנית הוקמה בין השאר בעקבות שואת העם היהודי, אחת הטרגדיות הגדולות ביותר שפקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. יש להתייחס לנושא השואה בכבוד ובזהירות רבה שכן ישראלים רבים הם דור שני לניצולי שואה, ורוב אם לא כל היהודים האשכנזים אשר מהווים כ-50% מהאוכלוסייה הישראלית-יהודית איבדו חלק מחברי משפחתם במהלך תקופת השואה. מצד שני, מרבית הציבור הישראלי יסכים לענות לתיירים על שאלות בנושא השואה.

הסכסוך הערבי-ישראלי

ישראלים רבים, הן יהודים והן ערבים, נוטים לעיתים קרובות לדבר על נושאי אקטואליה, ולעיתים רבות עשויים להביע את בגלוי את עמדתם, גם אם היא עשויה להיות מנוגדת במיוחד לעמדת אדם אחר. לתיירים במדינה מומלץ להתמקד בהקשבה יותר מאשר להביע עמדה בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי.

פשע וטרור

באופן כללי, תושבי ישראל והתיירים שמבקרים בה הם בטוחים בישראל ביום יום, ושיעורי הפשיעה במדינה הם נמוכים במידה רבה מאלה של מרבית מדינות המערב. אף על פי כן ראוי לציין כי האוטובוסים ותחנות האוטובוסים במדינה היו במהלך העשורים האחרונים על הכוונת של ארגוני טרור פלסטיניים. פיגועי ההתאבדות בישראל כמעט פסקו לחלוטין מ-2005 הודות לבניית גדר ההפרדה בתוך אזור יהודה ושומרון וזאת משום שהגדר הצליחה למנוע כמעט לחלוטין חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים, למרכזי אוכלוסייה ישראלים. סטטיסטית, הסיכוי להיפגע בתאונת דרכים בכבישי ישראל גבוה בהרבה מהסיכוי להיפגע במתקפת טרור.

בכל מקרה מומלץ להישאר מעודכנים בהתפתחויות השונות לפני שמגיעים לישראל ובמהלך השהייה בישראל. יש להיות זהירים במיוחד כאשר מטיילים באזורים בישראל המקיפים את רצועת עזה, ובעיקר בערים שדרות ואשקלון אשר עליהן משוגרות כל העת רקטות מרצועת עזה. אם אתם מבחינים באדם המתנהג בחשדנות, או אם אתם מאתרים חפץ חשוד, הקפידו ליידע את גורמי אכיפת החוק על כך באופן מיידי. כמו כן, הימנעו מלהשאיר תיקים במקומות ציבוריים ללא השגחה שכן הם עשויים להיחשב בטעות לפצצות פוטנציאליות על ידי עובדי הביטחון.

השוטרים בישראל לובשים מדים בצבע כחולים כהה וחובשים כובעים שטוחים, בעוד שהשוטרים של משמר הגבול לובשים מדים אפורים כהים וחובשים כומתות ירוקות. אין זה יוצא דופן להבחין בחיילים רבים (ולפעמים אזרחים) הנושאים רובים ואקדחים צבאיים במרכזים ציבוריים. מרבית האנשים שנושאים את אותם הרובים והאקדחים הם חיילים אשר נמצאים בחופשה מהשירות הצבאי ועושים כעת את דרכם חזרה לבתיהם או חזרה לבסיס הצבאי שבו הם משרתים. לחיילים אין שום סמכות על האזרחים, למעט באזורים מיוחדים הנמצאים בקרבת גבולות המדינה או בקרבת בסיסים צבאיים אשר בהם יהיה מותר להם לעכב אותכם עד להגעתו של קצין משטרה.

מבחינת פשיעה ישראל היא מדינה בטוחה מאוד. בישראל יש את אחד משיעורי הפשיעה הנמוכים ביותר בעולם. אתם יכולים להסתובב במרבית הערים והעיירות בישראל בשעות הלילה ללא פחד, כאשר מעשי שוד ומעשי אלימות הם נדירים במיוחד.

נפוץ מאוד (משום שהדבר נדרש על פי החוק) לראות ברחבי ישראל מאבטחים חמושים, הפועלים במסגרת חברות אבטחה פרטיות, המוצבים בכל פתח למתקנים ציבורים (בכניסה למרכזי הקניות, לחנויות, למסעדות, וכו'). המאבטחים יקפידו תמיד להסתכל בתיקים שברשותכם, ועשויים להשתמש בגלאי מתכות מיוחד בקרבת גופכם. כאשר אתם נכנסים לחניונים תת-קרקעיים, תא המטען של רכבכם ייבדק על ידי המאבטחים במקום. אם אתם נושאים תרמילים גדולים, במקרים מסוימים המאבטחים עשויים לבקש שתציגו בפניהם את הדרכון שלכם.

כדאי תמיד להיות מודע ליחסים הלא יציבים עם המדינות השכנות, ולכך שבעתיד המתיחות לאורך הגבולות עם מדינות מסוימות עשויה להחריף, כפי שקרה ב-2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה. לישראל יש יחסים יציבים עם מצרים וירדן, איתם ישראל חתמה על הסכם שלום עם ב-1979 ו-1994 בהתאמה.

למרות שישנה כיום הפסקת האש בין ישראל וארגון החמאס באזור רצועת עזה, מומלץ לכל התיירים להימנע מלנסוע לרצועת עזה בשלב זה שכן בעבר תיירים זרים שונים נחטפו על ידי חמושים ברצועת עזה. כמו כן, ישראל איננה מאפשרת לאף אחד להיכנס לרצועת עזה. הדרך היחידה שבה תוכלו להיכנס לרצועת עזה היא דרך הגבול של הרצועה עם מצרים.

התקפות טילים

אזעקות הטילים מופעלות כאשר מערכות הטילים מזהות שרקטות נורו לעבר ישראל. מערכת "כיפת ברזל" הישראלית משגרת טילים שמצליחים ליירט חלק גדול מהרקטות שנכנסות, ומתעדפת את היירוט של רקטות שמופנות לעבר אזורים מיושבים. מערכת כיפת ברזל איננה יעילה במאה אחוזים, וגם כאשר מבוצע יירוט של טיל הרסיסים מהפיצוץ נופלים בסופו של דבר על הקרקע. ככלל, ככל שאתם קרובים יותר לרצועת עזה יהיה לכם פחות זמן לרוץ למקום מחסה כאשר תשמעו את אזעקת הטילים. אם אתם נמצאים לדוגמה ביישוב הנמצא בסמוך לגבול עם רצועת עזה יהיה לכם רק 15 שניות למצוא מחסה לפני שהרקטה פוגעת בקרקע.

תוכל גם להוריד אפליקציה מיוחדת לטלפון החכם אשר תשלח לכם התראה כאשר יש ירי טילים לעבר ישראל - היישומים "Tzofar-Red Alert" ו-"Red Alert:Israel" הם יישומים מוצלחים למדיי.

כאשר תשמעו את אזעקת הטילים הקפידו למצוא מקום מחסה מהר ככל שתוכלו. בכמחצית מכלל המבנים בישראל יש מקלט, ובאזורים רבים ביישובי ישראל ישנם מקלטים ציבוריים. אם אתם נמצאים בפומבי, אך אינכם מכירים היטב את האזור בו אתם נמצאים כאשר אתם שומעים אזעקת טילים - נסו להבין לאן כל המקומיים רצים ולרוץ אחריהם על מנת למצוא מקום מחסה מהר ככל הניתן. כדאי להקדיש מעט מחשבה למיקום המחסה המוצלח ביותר בתוך מבנים.

אם אין מקלט בקרבת מקום, רוצו לעבר הבניין הקרוב ביותר, והסתתרו הרחק ככל הניתן מהחלונות ו/או מחפצים שבירים אחרים. אם אין בניין בקרבת מקום, שכבו על הבטן והניח את הידיים על הראש.

הרקטות המתקדמות ביותר ששוגרו מרצועת עזה מסוגלות להגיע כמעט לכל מקום ברחבי ישראל. אף על פי כן, רוב הרקטות משוגרות לאזור שבין אשקלון במערב, ירושלים במזרח, באר שבע בדרום ותל אביב בצפון. אם אתם הולכים להימצא באזור זה, מומלץ להיות ערניים יותר לאזעקת הטילים. גם אם אתם הולכים להימצא מחוץ לרדיוס הזה מומלץ עדיין להיות ערניים לאפשרות של אזעקת טילים, שכן רקטות ששוגרו מרצועת עזה הגיעו בעבר עד חיפה, הנגב ואפילו עד הגדה המערבית.

סכנות באזורי המדבר ובאזורים נידחים

אזור הנגב המדברי שבדרום ישראל מכיל מספר רב של מסלולי הליכה מדהימים בנוף יפה כאשר לאזור זה מספר תכונות גאוגרפיות ייחודיות אשר לא קיימות בשום מקום אחר בעולם. עם זאת, אם אין לכם ניסיון קודם בטיולי הליכה במדבר, הקפידו להימנע לחלוטין מלטייל באותם האזורים ללא מטייל מנוסה המלווה אתכם, ללא ציוד וביגוד המתאים לתנאי המדבר, ללא כמות גדולה יחסית של מים, וללא נקיטת כל אמצעי הזהירות הנחוצים. התייבשות בימים חמים, טביעה בשיטפונות, היפותרמיה בלילות הקרים במדבר, או טביעה בשיטפונות הבזק המתרחשים בימים גשומים במיוחד עשויים להוות סכנת חיים של ממש!

מסלולי ההליכה בדרום ישראל (והן באזור רמת הגולן) נמצאים בסמוך לשטחי אימונים צבאיים. אם אינכם בטוחים לאן אתם הולכים הימנעו מלטייל באזורים הללו. אזורי מטווחים מסומנים ככאלו במפות הטיולים הרשמיות הנמכרות בישראל.

באופן דומה, בעת הליכה או ירידה מהכביש באזור הנמצא בסמוך לגבול, חפשו תמיד את השילוט (שלט צהוב עם משולש אדום) המעיד כי האזור שבו אתם נמצאים הוא שטח ממוקש שאסור להיכנס אליו. אותם המוקשים עשויים להיות מוקשים שהונחו במקור על ידי כוחות הצבא הטורקי, כוחות הצבא הבריטי, כוחות הצבא הצרפתי, כוחות צה"ל, כוחות צבא לבנון, מיליציות לבנוניות, אש"ף, או כוחות צבא סורים. עשויים לעבור עוד 100 שנים נוספות עד שכל אותם האזורים ינוקו לחלוטין ממוקשים.