פורטל:תנ"ך/פרשת השבוע/כל הפרשות

פרשת תרומה
ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק א' - פרק כ"ז, פסוק י"ט

פרשת תצוה
ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק כ' - פרק ל', פסוק י'

• אלוהים מצווה את משה לאסוף את מחצית השקל מכל אחד מבני ישראל. כמו כן הוא מצווה על בניית אחרוני כלי המשכן: כיור, שמן המשחה וקטורת הסמים, וכן מצווה על שמירת השבת.
• חטא העגל: בעוד משה נמצא על הר סיני לקבלת לוחות הברית, העם דורש מאהרון שיכין לו עגל מזהב. אלוהים כועס אך משה מתחנן שלא ישמיד את עם ישראל, ואלוהים נעתר. כאשר יורד משה הוא שובר בכעס את לוחות הברית, ושבט לוי הורגים את המשתחווים. משה חוזר ומתחנן שנית, ואלוהים משלח מגפה אך לא הורג את כולם.
• משה יוצא מהעם, ואלוהים מורה לו להכין עוד שני לוחות הברית, ומספר לו את שלוש עשרה מידות הרחמים. לאחר מכן מופיעים צוויום נוספים על שלוש הרגלים ועל עבודה זרה. לאחר ארבעים יום נוספים, משה יורד מההר עם שני לוחות הברית השניים.

---

פרשת ויקהל היא הפרשה ה-22 בתורה. היא עוסקת באיסוף התרומות מבני ישראל לצורך הקמת המשכן ומינוי בצלאל בן אורי, אהליאב בן אחיסמך וכל איש מוכשר לעבודה, ולאחר מכן פירוט על כלי המשכן השונים: יריעות המשכן, קרשי המשכן, הארון, שולחן לחם הפנים, המנורה, מזבח הזהב, מזבח הנחושת, הכיור וקלעי החצר.

---

פרשת פקודי היא הפרשה ה-23 בתורה. בהמשך לפרשה הקודמת, ויקהל, היא עוסקת בתיאור בגדי הכהונה, ולאחר מכן אלוהים מצווה את משה להקים את המשכן.

פרשת ויקרא היא הפרשה ה-24 בתורה. הפרשה עוסקת כולה בדיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש. מתוך הפרשיות שעוסקות בקורבנות מסוימים, נלמדים גם דינים כלליים לכל עבודת הקורבנות.

---

פרשת צו היא הפרשה ה-25 בתורה. חצי הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקורבנות מעבר לפירוט שהופיעה בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. בהמשך הפרשה מתוארת העבודה במשכן בשבעת ימי המילואים.

---

פרשת שמיני היא הפרשה ה-26 בתורה. חלקה הראשון של הפרשה עוסק באירועי היום השמיני שאחרי שבעת ימי המילואים, הוא יום חנוכת המשכן ובחטא נדב ואביהוא, בני אהרן. בחלק השני של הפרשה מופיעים דיני מאכלות אסורים ופירוט קצר של דיני טומאה וטהרה.

---

פרשת תזריע היא הפרשה ה-27 בתורה. נושאים בפרשה:

• דיני טומאת יולדת וקורבן יולדת.
• דיני נגעי צרעת בעור האדם: שאת, בהרת, מחיה, שחין ומכוה.
• דיני צרעת בשער הראש והזקן ("נתק").
• דיני המצורע והמגבלות החלות עליו.
• דיני צרעת הבגד.

---

פרשת מצורע היא הפרשה ה-28 בתורה. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה:

• חלקה הראשון ממשיך את העיסוק בדיני נגע הצרעת שהתחיל בפרשה הקודמת. תחילת הפרשה עוסקת בדרכי ההיטהרות מן הצרעת ובקורבנות שעל המצורע להביא.
• לאחר מכן מופיע תיאור של צרעת הבית.
• בחלק האחרון מתוארות טומאת הזב והזבה, טומאת קרי ודיני הנידה.

---

פרשת אחרי מות היא הפרשה ה-29 בתורה. בפרשה מפורטים התנאים לעבודת הכהן במקדש בכמה היבטים:

• יום הכיפורים בבית המקדש, היום היחיד בו מותר לכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים.
• איסור שחוטי חוץ - האיסור להקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש.
• מצוות כיסוי הדם אחרי השחיטה.
• איסורי גילוי עריות.

---

פרשת קדושים היא הפרשה ה-30 בתורה. פרשת קדושים היא מהפרשות עם המספר הרב ביותר של מצוות בנושאים שונים.

בין המצוות בפרשה:

• מצוות שבין אדם למקום: איסור עבודת אלילים; שמירת השבת; איסור שבועת שקר; איסורי כלאיים ושעטנז.
• מצוות שבין אדם לחברו: הציווי "ואהבת לרעך כמוך"; מצוות מורא אב ואם, איסורי גנבה, שקר ורכילות; מצוות תוכחה ואיסור נקימה ונטירה; "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
• צדק חברתי: איסור הלנת שכר; איסור נתינת מכשול לפני עיוור; איסור על לקיחת שוחד; מצוות אהבת הגר; ציווי שלא לרמות במידות ומשקלות ("מאזני צדק").
• דיני מורא מקדש והקורבנות: זמני אכילת הקורבן; איסור פיגול
• מצוות התלויות בארץ: איסור עורלה; מתנות עניים (לקט, שכחה ופאה).
• איסור לנהוג כחוקות הגויים: הקפת הראש והשחתת הזקן, כתובת קעקע, פנייה לאוב ולידעוני; איסור על עבודת המולך.
• פירוט עונשי מוות וכרת על איסורי גילוי עריות, שנכתבו בפרשת אחרי מות.

---

• הלכות העוסקות בקדושת הכהנים, בין השאר הנשים שאסור להם לשאת והאיסור להיטמא למתים.
• איסורים מיוחדים החלים על הכהן הגדול.
• המומים הפוסלים כהן מלשרת במקדש.
• האיסור החל על טמאים להקריב קורבנות ולאכול קודשים, והאיסור על זרים שאינם כוהנים לאכול מבשר הקורבנות.
• רשימה של מומים הפוסלים את הקורבן, וכן תנאים נוספים לכשרות בהמה לקורבן, בהם מצוות 'אותו ואת בנו'.
• פרשת המועדות: פירוט של כל חגי ישראל והמצוות המיוחדות לכל חג וחג.
• ציווי על הדלקת נר התמיד במנורה ועל לחם הפנים.
• פרשת המקלל - סיפור על ריב בין שני אנשים במחנה ישראל, ועונשו של אחד מהם שקילל את השני.
• דיני מכה אדם ומכה בהמה.

---

הפרשה מפרטת דינים והלכות כלכליים, ובהם:

• מצוות השמיטה, היובל ודינים נלווים
• גאולת קרקע
• איסור ריבית
• דיני עבד עברי
• גאולת עבד עברי הנמכר כעבד לגוי
• איסור פסל, מצבה ואבן משכית

---

את עיקר הפרשה תופסת פרשת הברכות והקללות (הנקראת גם פרשת התוכחה), כלומר תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. הברכות קצרות יחסית, ואילו הקללות מפורטות מאוד ומתוארות באופן מדורג ההולך ומחמיר עד העונש החמור ביותר - הגלות, המיועדת לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא קוימו כראוי על ידי העם. הקללות מסתיימות בנימה אופטימית - "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים... וזכרתי להם ברית ראשונים".

בהמשך הפרשה מובא קובץ הלכות בעניין הערכה כספית של נדבה שאדם נודב לבית המקדש, והלכות הנוגעות לפדיון או המרה של קודשים כמו מעשר, הקדש, בכור ומעשר בהמה.

הפרשה עוסקת בעיקר במניינים ובמִפקדים של בני ישראל ושבטיו.

• פירוט שמותיהם של נשיאי השבטים.
• מפקד של כל הגברים יוצאי צבא בעם ישראל לפי שבטים.
• חלוקת שנים עשר השבטים לארבעה מחנות.
• תיאור תפקידי שבט לוי ומניין הלויים.
• פדיון בכורות בני ישראל בבני שבט לוי.
• תיאור ספציפי של תפקידי הלוויים בני קהת: נשיאת כלי המקדש.

הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

---

הפרשה ממשיכה בעניינים שנדונו בפרשת במדבר שלפניה, כלומר במניינים, מִפקדים ורשימות, ואולם יש בה גם כמה פרשיות הלכתיות. הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

• המשך העיסוק בשבט לוי: תפקידי משפחות בני גרשון ובני מררי ומניינם.
• החובה לשלח טמאים מחוץ למחנה
• פרטים של דיני מעילה
• פרשת סוטה
• פרשת נזיר
• הציווי על ברכת כהנים
• קורבנות הנשיאים: תרומות נשיאי השבטים לרגל סיום הקמת המשכן

---

בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר סיני אל עבר ארץ ישראל. עם היציאה למסע מתגלים בעיות, קשיים וסכסוכים פנימיים בתוך המחנה, לרבות פגיעה במנהיגותו של משה רבנו.

• כנספח לנושא חנוכת המזבח שבסוף פרשת נשא מובא הציווי על הדלקת מנורת המקדש על ידי אהרן.
• הקדשת הלוויים וכניסתם לעבודה במשכן.
• חגיגת הפסח בפעם הראשונה אחרי יציאת מצרים; קביעת פסח שני לטובת מי שלא יכול לחגוג את הפסח במועדו.
• תיאור הקמת המשכן ופירוקו על פי הענן השוכן עליו.
• פרשת החצוצרות: ה' מצווה את משה להכין שתי חצוצרות שישמשו להתרעה על אירועים שונים במחנה.
• תיאור חגיגי של תחילת המסע במדבר סיני (בעדות מסוימות קוראים פרשייה זו במנגינה מיוחדת).
• דו-שיח בין משה לחותנו חובב בן רעואל (לפי חז"ל הוא יתרו) בעניין הצטרפותו למסע.
• פרשת "ויהי בנסוע": האמירות החגיגיות של משה על ארון הברית בתחילת הנסיעה ובחניה (בספרי התורה פרשה זו מעוטרת לפניה ולאחריה באות נ' הפוכה).
• פרשות המתאוננים וקברות התאווה: תלונות ראשונות של העם על מחסור באוכל (למרות אספקת המן הסדירה) והעונש. משה אף הוא מתלונן על הקושי בהנהגת העם. ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל, ומצווה את משה למנות שבעים זקנים שיתפקדו כנביאים לצדו. שני זקנים נוספים, אלדד ומידד, מתנבאים במחנה.
• מרים ואהרן מדברים לשון הרע על משה ונענשים; מרים חולה בצרעת, והעם מחכה עד שתבריא; ה' משבח את משה וקובע שנבואתו שונה במדרגתה מנבואת שאר הנביאים.

---

החלק המרכזי בפרשה הוא תיאור חטא המרגלים ותוצאותיו. לפי ציווי של אלוהים שולח משה רבנו קבוצה של 12 מרגלים - נשיאי השבטים, הנמנים בשמותיהם (לשבטיהם) בתחילת הפרשה (י"ג, ד-טו) - לתור את ארץ כנען. שליחות המרגלים נמשכת ארבעים ימים ובשובם חוזרים המרגלים עם אשכול ענבים כבד עד כדי ששנים היו צריכים לשאת אותו על מוט. המרגלים מתארים את טובה של הארץ ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "ארץ אוכלת יושביה". בני ישראל, ששומעים את הדברים מתלוננים ומתכננים לשוב למצרים. שני המסתייגים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מהסים את האחרים ומנסים לעודד את העם: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (י"ג, ל).

אלוהים מתגלה לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו. לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה, למעט יהושע וכלב. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.

בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים, ובהן הציווי על הנסכים, הפרשת חלה, ופר העלם דבר (קורבן המובא על חטא כללי של העם).

בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי האל להמיתו בסקילה וכך נעשה.

בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע).

---

את עיקר הפרשה תופס תיאור מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה. קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ועימו מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל ובהם דתן ואבירם בני שבט ראובן, קוראים תיגר על מנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן. הם קובעים כי "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'?".

משה מורה למורדים לקחת מחתות ולהקטיר בהן קטורת. ה' יראה מי מתוך כל האנשים הללו ישרת בקודש. ה' נראה אל כל העדה ומבקש להשמיד את העם כולו; אך משה ואהרן מתחננים לפניו: "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?". בסופו של דבר פותחת האדמה את פיה ובולעת את קורח ומשפחתו ואת דתן ואבירם. שאר מקטירי הקטורת נשרפים באש שיצאה מאת ה'. משה מצווה את אלעזר בן אהרן לקחת את מחתותיהם ולעשות מהן ציפוי למזבח.

העם ממשיכים להתלונן למשה ולאהרן וקובעים: "אתם המיתם את עם ה'". בתגובה לכך פורצת מגפה בעם, ואהרן עוצר אותה על ידי הקטרת קטורת. כדי לחזק עוד יותר את בחירתו של אהרן מצווה ה' לקחת שנים עשר מטות, מטה לכל נשיא מנשיאי השבטים, ולשים אותם באוהל מועד. למחרת נתגלה כי מטהו של אהרן הוא היחיד שהעלה פרחים ושקדים. ה' מצווה לשמור על המטה ליד ארון הברית לעדות.

בהמשך הפרשה מובאים ציוויים הלכתיים, רובם קשורים לעניין הכהונה: ציווי על שמירת המקדש על ידי הלוויים ופירוט של מתנות הכהונה והלווייה, ובהן תרומה, ביכורים, חרמות, קורבן בכור, ותרומת מעשר.

---

הפרשה נפתחת בסוגיה הלכתית ארוכה בעניין מצוות פרה אדומה והלכות טומאת מת. לאחר מכן מתחילה הפרשה לתאר את קורות בני ישראל במדבר סיני בשנת הארבעים ליציאת מצרים (בניגוד לפרשות האחרונות, שתיארו את האירועים בשנה השנייה):

• פרשת מי מריבה: מרים הנביאה מתה, והעם מתלונן על מחסור במים. ה' מצווה את משה רבנו לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה, בכעסו על בני ישראל, מכה את הסלע ומוציא מים. ה' קובע שמשה ואהרון חטאו בפרשה זו, ולכן לא ייכנסו לארץ ישראל: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל - לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (כ', יב).
• משה מבקש ממלך אדום לעבור דרך ארצו; מלך אדום מסרב ועם ישראל עוקף את ארץ אדום.
• מת אהרון הכהן; אלעזר בנו יורש את תפקיד הכהן הגדול.
• "הכנעני מלך ערד" נלחם בישראל; ישראל מנצחים ומחרימים את הערים שכבשו.
• פרשת נחש הנחושת: העם מתלוננים שוב על המחסור במים ועל המן. ה' שולח נחשים המנשכים את העם. כדי להתגבר על הנחשים מצווה ה' את משה לעשות נחש מנחושת, "ושים אֹתו על נס; והיה כל הנשוך וראה אתו וחי" (כ"א, ח).
• העם ממשיך במסע ומגיע לגבול ארץ מואב, ושר שם את שירת הבאר.
• עם ישראל נלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן ומנצח אותם.

---

הפרשה עוסקת בפרשת נבואותיו של בלעם בן בעור. בלק מלך מואב מודאג מבואם של בני ישראל לתחום ארצו ומזמין את בלעם לקלל את ישראל. לאחר משא ומתן בין בלעם לשליחי מואב ובין בלעם לאלוהים יוצא בלעם לארץ מואב, לאחר שקיבל את התנאי שהציב אלוהים לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוהים בפיו: "וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

בדרך למואב נשלח מלאך כדי לחדד את התנאי הזה. בלעם אינו רואה את המלאך אולם אתונו רואה. אלוהים פותח את פי האתון, ובלעם מבין, לאחר שיחה איתה, את מצבו.

בלעם נפגש עם בלק ומנסה לקלל את בני ישראל, אולם שלוש פעמים הוא נכשל בניסיון זה ואומר נבואות ברכה ושבח לישראל. לאחר שבלק מצהיר על אכזבתו הוא מוסיף עוד נבואה שעיקרה תחזיות על עתיד העמים באזור.

בסיום הפרשה מתואר חטא בעל פעור: בני ישראל חוטאים בקשרים לא רצויים עם בנות מואב ואף משתחווים לאלוהי מואב. בעקבות כך פורצת מגפה בעם. פינחס דוקר ברומח מנהיג ישראלי שזנה עם מדינית לעיני העם, ובעקבות כך נעצרת המגפה.

---

• בהמשך לתיאור חטא בעל פעור שבפרשה הקודמת (בלק), פינחס מקבל שכר מה' על מעשה הקנאות שעשה, שהביא לעצירת המגפה: "הנני נֹתן לו את בריתי שלום". ה' גם מצווה את משה רבנו ואת עם ישראל להילחם במדין ולנקום על הרעה שגרמו.
• לקראת הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות נערך מפקד נוסף של בני ישראל, לפי משפחות.
• פרשת בנות צלפחד: בנות צלפחד קובלות על כך שלפי החוק הפורמלי לא יקבלו נחלה. ה' נענה לפנייתן וקובע שגם נשים יוכלו לנחול נחלה, אם אביהן מת בלא בנים.
• משה מצטווה לעלות להר העברים ולצפות על ארץ ישראל, שאליה לא ייכנס. לאחר מכן הוא ממנה את יהושע בן נון ליורשו, לפי ציווי של ה'.
• פרשת הקורבנות: פרשה הלכתית ארוכה ובה ציווי על קורבן התמיד ופירוט כל קורבנות המוספים של החגים.

---

• פרשת נדרים: פרשה הלכתית קצרה העוסקת בדיני נדרים והפרתם.
• מלחמת מדין: בני ישראל יוצאים למלחמה מול מדין כדי לנקום את חטאי מדין כנגד ישראל. לאחר תיאור המלחמה מפורטת באריכות חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לה'. כאן בא גם הציווי על טבילת כלים והגעלתם, על מנת להכשיר אותם.
• פרשת בני גד ובני ראובן: בני שבט גד ושבט ראובן מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן. למרות הסתייגות ראשונית מקבל משה את בקשתם לאחר שהם מתחייבים להשתתף במלחמת כיבוש ארץ ישראל מידי עמי כנען.

---

פרשת מסעי היא למעשה הפרשה האחרונה העוסקת בסיפור מסע בני ישראל במדבר סיני. לפיכך היא מכילה סיכום של המסע והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.

• רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע.
• הכנות לכניסה לארץ: ציווי על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל, תיאור גבולות הארץ, מינוי נשיאים לשבטים, הכנת ערי מקלט וערים ללוויים, ודיני רוצח בשגגה
• השלמה לפרשת בנות צלפחד: בני שבט מנשה מתלוננים שהעברת נחלת צפלחד לבנותיו עשויה להביא לכך שהנחלה תעבור לשבט אחר. ה' מקבל את טענתם ומחייב את בנות צלפחד להינשא לגברים מבני שבטן בלבד.

בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו. בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.

---

בפרשה מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני.

בסיום הנאום הראשון:

• האיסור על משה להיכנס לארץ ישראל והעברת ההנהגה ליהושע
• אזהרה על שמירת המצוות והזכרת מעמד הר סיני
• משה מזהיר את העם שאם לא ישמרו את המצוות יתחייבו גלות
• אזכור ראשון של מושג התשובה
• חתימת הנאום ההיסטורי - הנסים שעשה אלוהים לישראל ומשמעותם הדתית.

בין הנאומים מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.

בנאום השני (נאום המצוות):

• חזרה על עשרת הדיברות
• פרשת שמע ישראל - יסודות האמונה וזכירתם
• אזהרה על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל

---

בפרשה ממשיך משה רבנו בנאום שנשא לבני ישראל לפני מותו. לקראת פירוט המצוות שיהיה בפרשות הבאות, הוא עוסק בפרשה זו בנושאים עקרוניים ורוחניים שהם בבחינת מבוא למצוות:

• ההתגברות על עמי ארץ ישראל וסילוק עבודת האלילים.
• שבחה של ארץ ישראל ואזהרה מפני שכחת עזרת האלוהים בהצלחה והסתמכות על "כוחי ועוצם ידי".
• סקירת חטא העגל ושאר חטאי בני ישראל.
• תורת הגמול: שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן.

בפרשה נמצאת פרשיית "והיה אם שמוע" הכלולה בקריאת שמע, וכן נמצאים בה הציווי על ברכת המזון ותיאור שבעת המינים.

---

הפרשה, עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה התורה בסקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות:

• השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל
• ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, והעלאת הקרבנות והמעשרות לשם
• היתר אכילת "בשר תאווה" - בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות - בכל מקום, ואיסור על אכילת הדם
• אזהרות מפני נביא שקר, מסית ומדיח; דיני עיר הנידחת
• פירוט החיות המותרות והאסורות באכילה
• מצוות מעשר; מצוות שמיטת כספים; דיני עבד עברי
• שלוש רגלים ומצוות עלייה לרגל

---

משה רבנו ממשיך את הנאום שנשא לפני מותו ובמסגרת זו מפרט את המצוות שנצטוו בהן בני ישראל. כרגיל בספר דברים, רוב המצוות כבר הופיעו בספרים הקודמים, לעיתים בשינויים בעלי משמעות. בין הציוויים:

• הקמת מערכת משפט ואיסור על לקיחת שוחד.
• איסורי עבודה זרה.
• מצווה לשמוע לדברי החכמים שבכל דור ודיני זקן ממרא.
• מינוי מלך ופירוט חובותיו.
• מתנות כהונה ולווייה - זכויות הכהנים והלוויים.
• איסור על קיום מכשפים, בעלי אוב וידעונים, ואיסור על נביאי שקר.
• דיני רוצח בשגגה וערי מקלט.
• דיני עד שקר ועדים זוממים.
• דיני מלחמה, מצור ולקיחת שלל.
• פרשת עגלה ערופה: טקס המתקיים כשנמצא הרוג שלא נודע מי הרגו מחוץ לעיר.

---

הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. כרגיל בחומש דברים, חלק מהמצוות מוזכרות כבר בחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים, והפרשנים השונים עסקו בכך רבות. בין הדינים:

• דיני מלחמה: אשת יפת תואר, סדרי מחנה צבאי, פטור חתן משירות צבאי
• דיני משפחה: משפט הבכורה, בן סורר ומורה, מוציא שם רע, ניאוף, דיני אונס ומפתה, איסור על זנות, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה
• דינים שבין אדם לחברו וצדק חברתי: השבת אבידה, מצוות פריקה וטעינה, איסור על ריבית, היתר אכילה בכרם, איסור גנבת נפש, דיני לקיחת משכון, איסור הלנת שכר, מתנות עניים, דיוק במידות ומשקלות
• דיני כלאיים: כלאי הכרם, איסור חרישה בשור ובחמור יחד, איסור שעטנז
• אחרים: מצוות קבורה, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, מצוות שילוח הקן, מצוות מעקה, מצוות ציצית, דיני ביאה בקהל לממזר ולבני העמים השכנים: עמונים, מואבים, אדומים ומצרים, דיני נדרים, עונש מלקות

בסיום הפרשה מובאת מצוות מחיית עמלק.

---

הפרשה נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו. מפורטות מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות, ואחר כך בא סיכום קצר של הנאום.

לאחר מכן מתואר הטקס שנצטוו בני ישראל לקיים עם כניסתם לארץ ישראל, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינם ובין ה'. לפי הציווי יש להקים מזבח ולקיים מעמד בהשתתפות העם כולו, חלקו על הר גריזים וחלקו על הר עיבל, ובמעמד זה נאמרות אזהרות מיוחדות (כל אחת מהן נפתחת במילה "ארור") על רשימה של חטאים חמורים.

בהמשך הפרשה באה פרשת הברכות והקללות: תיאור קצר של הברכה שתבוא על העם אם ישמרו את המצוות ותיאור רחב ומפורט הרבה יותר של הצרות והפגעים שיבואו עליו אם לא יקיים אותן. שיאן של הקללות הוא בחזרת עם ישראל לעבדות במצרים.

בסיום הפרשה מופיעה סקירה היסטורית קצרה על קורות יציאת מצרים, ההליכה במדבר סיני וכיבוש עבר הירדן המזרחי.

---

הפרשה ממשיכה את נושא חידוש הברית בין עם ישראל ואלוהים בערבות מואב. לאחר שבפרשה הקודמת, כי תבוא, פורטו הברכות והקללות, מודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. בהמשך מוצגת הדרך שבה ניתן להתגבר על הצרות שיבואו כעונש על הפרת המצוות, היא דרך התשובה. הכתוב מדגיש כי גם לאחר שעם ישראל יצא לגלות הוא יוכל לחזור בתשובה ואז יזכה לקיבוץ גלויות.

בחלק השני של הפרשה יש סיכום של פרקי המצוות שבספר דברים. התורה מדגישה "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום - לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מציגה בפני בני ישראל את הבחירה שעומדת בפניהם בין החיים והטוב בקיום המצוות ובין המוות והרע בהפרתן.

---

(הפרשה הקצרה ביותר בתורה)

כחלק מרצף הפרשיות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה החותמות את ספר דברים ואת התורה כולה מתמקדת פרשת וילך בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון. בתחילה מודיע משה לעם שיהושע יחליף אותו ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל. אחר כך קורא משה ליהושע ומעודד גם אותו בברכת "חזק ואמץ".

מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. הוא כותב את התורה (הפרשנים חלוקים בשאלה אילו חלקים ממנה) ומוסר אותה למשמרת לכוהנים. הוא מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.

אלוהים קורא למשה וליהושע לאוהל מועד. שם הוא מודיע למשה את העתיד לקרות לאחר מותו: העם יחטא ובעקבות כך יבואו עליו צרות. כדי להכין את העם לכך נמסרת להם שירת האזינו. משה מכנס שוב את כל העם וקורא באזניהם את השירה, שתוכנה יפורט בפרשה הבאה, פרשת האזינו.

---

פרשת האזינו ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, ובהן מסופר ההכנות למותו של משה רבנו. את רוב רובה של פרשת האזינו תופסת שירת האזינו, העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי של עם ישראל: נחלת ארץ ישראל, חטא, גלות וגאולה.

לאחר השירה עוד שתי פרשיות קצרות: בראשונה מתואר כיצד קורא משה את השירה לבני ישראל ומתרה בהם פעם נוספת להקפיד לקיים את התורה. בשנייה מצווה אלוהים את משה לעלות להר העברים - הוא הר נבו - להשקיף על ארץ ישראל, ואז למות שם.

---

עיקר הפרשה מתאר את הברכות שברך משה רבנו את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר ולאחר מכן סיכום כללי. הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר מברכות שאר השבטים, ולעומת זאת שבט שמעון כלל איננו זוכה לברכה. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

לאחר סקירת הברכות מתואר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.

לפי התורה היום הראשון בחודש השביעי (שהוא חודש תשרי, לפי מניין החודשים בתורה) הוא יום טוב ואסור לעשות בו מלאכה. שם היום בתנ"ך הוא יום תרועה, שכן עיקר החג הוא מצוות ה"תרועה" שמוזכרת הן בספר ויקרא והן בבמדבר:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'.

— ויקרא כ"ג, כד-כה

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.

— במדבר כ"ט א

המונח "ראש השנה" מוזכר אמנם בספר יחזקאל, אולם לא במובנו העכשוי – שם הוא מוזכר בתור החודש הראשון בשנה, ולא היום הראשון בשנה.

---

יום הכיפורים נחשב ליום הקדוש בשנה, ונחוג בי' בתשרי. בספר ויקרא מוזכר הציווי המקראי על החג:

וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.

— ויקרא ט"ז, כט-לא

בתפילת מנחה לאחר הקריאה בתורה, נוהגים לקרוא את ספר יונה כמפטיר. ספר זה נבחר למפטיר כי...

להשלים.

— יונה

---

להשלים

---

פֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה ביום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: ”ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לה', אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל...” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג ואכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חז"ל לאכול מרור ולשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה.

חג הפסח
ערב פסח	קמחא דפסחא • אפיית מצות • שבת הגדול • הגעלת כלים • בדיקת חמץ • ביטול חמץ • ביעור חמץ • מכירת חמץ • תענית בכורות • ערב פסח שחל בשבת
סיפור יציאת מצרים	שעבוד מצרים • עשר מכות מצרים • יציאת מצרים • קריעת ים סוף • שירת הים
ליל הסדר	הלכות ליל הסדר • קערת ליל הסדר • חרוסת • כרפס • מצה • מרור • זרוע • ארבע כוסות • כוס של אליהו • הסבה • אפיקומן
סדר ההגדה	סימני הסדר • הא לחמא עניא • מא כ'בר • מה נשתנה • עבדים היינו • ארבעה בנים • והיא שעמדה • דצ"ך עד"ש באח"ב • דיינו • אמונים ערכו שבח • קריאת ההלל (התחלה) • שפוך חמתך • הלל (המשך) • הלל הגדול • ברכת השיר • חסל סידור פסח • לשנה הבאה בירושלים • ובכן ויהי בחצי הלילה • ובכן ואמרתם זבח פסח • אדיר במלוכה • אדיר הוא • אחד מי יודע • חד גדיא
מצוות החג	איסור חמץ • קורבן פסח • סיפור יציאת מצרים • אכילת מצה • אכילת מרור • ארבע כוסות • מנחת העומר
מהלך החג	ערב פסח • ליל הסדר • חול המועד פסח • שביעי של פסח • פסח שני
מנהגים	סעודת אסתר • סהרנה • אמירת שירת הים • סעודת משיח • מימונה
תפילות ופיוטים	קריאת ההלל • אבוא בחיל להתיצבה • תפילת טל • ליל שמורים אותו אל חצה
חמץ ומצה	מצה עשירה • מצה שמורה • שרויה • קטניות בפסח • חמץ נוקשה • חמץ שעבר עליו הפסח
שונות	מסכת פסחים • לא בד"ו פסח • מטבח פסח • רומפלנאכט
חגי ישראל ומועדיו • שלוש רגלים

---

---

להשלים

---

פרשות השבוע
ספר בראשית	בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי
ספר שמות	שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצוה • כי תשא • ויקהל • פקודי
ספר ויקרא	ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי מות • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי
ספר במדבר	במדבר • נשא • בהעלותך • שלח לך • קרח • חקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי
ספר דברים	דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • נצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה