פיטר גבריאל

פיטר גבריאל
Peter Gabriel

גבריאל, 2008
לידה	13 בפברואר 1950 (בן 74) אנגליה סארי, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Peter Brian Gabriel
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1967
מקום לימודים	בית הספר צ'רטרהאוס
עיסוק	מוזיקאי, מפיק, פעיל שלום
סוגה	רוק מתקדם, ארט רוק, רוק ניסיוני, פופ רוק, מוזיקת עולם
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית, גרמנית
כלי נגינה	שירה, קלידים, פסנתר, חליל צד, אבוב, תופים, מפוחית פה, גיטרה
חברת תקליטים	Geffen, Real World, Virgin, Charisma, Atlantic ו-EMI
בן או בת זוג	Jill Georgina Moore (17 במרץ 1971–1987) Meabh Flynn (9 ביוני 2002–?) רוזנה ארקט (1988–1992) שינייד או'קונור
צאצאים	Melanie Gabriel, Anna Marie Gabriel, Luc Gabriel, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	פרס צפון–דרום (1995) MTV Video Music Award for Most Experimental Video (1987) MTV Video Music Award for Best Overall Performance (1987) פרס הווידאו קליפים של MTV לבימוי הטוב ביותר (1987) MTV Video Music Award for Best Concept Video (1987) פרס VMA לווידאו השנה (1987) פרס VMA לאמן השנה (1987) פרס ונגארד לווידאו של MTV ע״ש מייקל ג'קסון (1987) פרסי איבור נובלו (1987) פרס המוזיקה של MTV לאפקטים הטובים ביותר (1987) פרס MTV Video Music לעריכה (1987) פרסיי Q (1992) פרסיי Q (2006) פרס הוידאו של MTV לבימוי אמנותי (1987) פרס המוזיקה של MTV לאפקטים הטובים ביותר (1994) פרס MTV Video Music לעריכה (1993) פרס המוזיקה של MTV לאפקטים הטובים ביותר (1993) פרס MTV Video Music - בחירת הצופים (1987) פרס פולר למוזיקה (2009) פרסי איבור נובלו (2007) CASBY Award (1986) פרס גראמי לווידאו קליפ (1993) פרס גראמי לווידאו קליפ (1994) פרס גראמי לסרט המוזיקלי הטוב ביותר (1996) פרס גראמי לאלבום העידן החדש (1990) פרס ג'נסיס (2003) פרס המוזיקה של פרנקפורט (2006) פרס שגריר המצפון (2008) GAFFA-Prisen (1992) פרס גראמי לשיר הטוב ביותר שנכתב למדיה ויזואלית (2009) BT Digital Music Awards (2006) פרס המוזיקה הבריטית לזמר (1987) Brit Award for British Producer of the Year (1993) Grammy Award for Best Arrangement, Instrumental or A Cappella (2009) Brit Award for British Video of the Year (1987) BMI London Awards (2007) BMI London Awards (2012) BMI London Awards (2006) היכל התהילה של הרוק אנד רול (2014)
petergabriel.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה

פיטר בריאן גבריאל (באנגלית: Peter Brian Gabriel; נולד ב-13 בפברואר 1950) הוא מוזיקאי אנגלי. נודע בציבור כסולן וחלילן להקת ג'נסיס. מאז שעזב את ג'נסיס (1975), פתח גבריאל בקריירת סולו מצליחה. בנוסף, עוסק גבריאל בפרויקטים שונים המוקדשים לקידום מוזיקת עולם, הפצת מוזיקה ברשת האינטרנט ופעילות הומניטרית.

גבריאל נולד בכפר צ'ובהאם שבמחוז סארי, אנגליה שבממלכה המאוחדת. אביו, ראלף פרטון גבריאל היה מהנדס חשמל, ואמו אידית' איירין. החל ללמוד פסנתר בגיל צעיר אבל הפסיק (דבר שהתחרט עליו בגיל מאוחר יותר) ולמד קצת לנגן בחליל ואבוב. סבו העשיר החזיק אחוזה ויקטוריאנית באזור קוקס היל ובה מגרשי קרוקט, אגם דגי-זהב, חממה וגפנים, גן ורדים ומגרש סקווש. אלה סיפקו השראה רבה לגבריאל.

משפחתו עודדה את פיטר הצעיר להעשיר את עצמו כנגן קלרינט. בנעוריו למד בבתי ספר פרטיים בדרום אנגליה.

בשנת 1967 הקים גבריאל את להקת ג'נסיס, יחד עם חברים מלימודיו בבית הספר: טוני בנקס, אנתוני פיליפס, מייק רתרפורד והמתופף כריס סטיוארט^[1]. שמה של הלהקה הוענק לה על ידי מנהלם, ג'ונתן קינג, שהפיק את אלבום הבכורה של הלהקה "מבראשית לחזון" (מרס 1969). גבריאל שימש כסולן בשישה אלבומים של ג'נסיס עד 1974. להקת ג'נסיס זכתה להצלחה גדולה בעיקר בבריטניה, איטליה, בלגיה וגרמניה, לא מעט גם בזכות הופעותיו הבימתיות המרשימות והבלתי שגרתיות של גבריאל, שהשתמש בשלל תחפושות מוזרות ואיפור פנים שהשתלבו בתאורה יוצאת דופן שליוותה את הופעות הלהקה^[1].

בהופעות המוקדמות של ג'נסיס, מערכות ההגברה לא היו מתקדמות ולכן, הקהל לא הצליח להבין את שירתו של גבריאל, ולא הבינו את המילים. לכן, גבריאל רצה להראות לקהל את משמעות השיר בעזרת שלל התחפושות שלו.

בסדרה התיעודית Seven Ages of Rock אשר שודרה ב-BBC, סיפר הגיטריסט של ג'נסיס לשעבר סטיב האקט, על הפעם הראשונה שגבריאל הופיע עם תחפושת: הוא לבש את השמלה של אשתו ג'יל, ושם מסכת ראש שועל על ראשו בהתייחסות לדמות שבעטיפת האלבום של ג'נסיס, Foxtrot. חברי הלהקה לא הבינו מה גבריאל עשה והאקט עצמו חשב שגבריאל הולך להרוס את ההופעה. אך למעשה, התחפושות משכו את תשומת לב התקשורת והגבירו את הפופולריות של הלהקה. עקב כך התרגלו חברי הלהקה לתחפושות ועודדו את גבריאל להמשיך להתחפש.

בין תחפושותיו המפורסמות של גבריאל, התחפש לחייזר עם כנפי עטלף בשיר Watcher of the Skies.

שתי התחפושות "הפרח" ו"הגוג" נוצרו ליצירה הארוכה של ג'נסיס "ארוחת הערב מוכנה" Supper's Ready.

גבריאל השתמש בתחפושת "Britannia" (בריטניה) לשיר Dancing with the Moonlit Knight.

תחפושת "האיש הזקן" הייתה בשיר "תיבת הנגינה" The Musical Box.

התחפושות "איש הסליפר" ו"רייל" היו לסיבוב ההופעות לקידום האלבום The Lamb Lies Down on Broadway. רייל הוא הדמות הראשית באלבום^[2].

במהלך העבודה על האלבום The Lamb בשנת 1974 גבריאל לא היה נוכח בכתיבת לחני השירים. לחני שירי האלבום נכתבו על ידי חברי הלהקה האחרים (טוני בנקס, פיל קולינס, מייק רת'רפורד וסטיב האקט). גבריאל התעקש לכתוב את הסיפור והמילים בעצמו, מה שגרם לקרע בלהקה. במיוחד כאשר ראת'רפורד הציע במקור פרויקט אחר ללהקה – אלבום המבוסס על הספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי. גבריאל נעדר מפגישות הכתיבה ומהחזרות בשל בעיות אישיות – לאשתו ג'יל היו בעיות עם הריונה הראשון – מה שהוסיף למתח בין חברי הלהקה. עם זאת, באנקס וראת'רפורד היו אלו שכתבו את המילים לשיר "The Light Dies Down on Broadway", מאחר שגבריאל לא היה יכול למצוא קישור בין "Ravine" ו-"Riding the Scree".

במהלך התקופה שלפני הפקת האלבום, גבריאל יצר קשר עם הבמאי ויליאם פרידקין (שבאותה התקופה נהנה מהצלחה רבה מהסרט "מגרש השדים"), בניסיון ליצור פרויקט לסרט, אחרי שפרידקין קרא את הסיפור הקצר על עטיפת אלבום ההופעה החיה מ-1973. למרות מורת-רוחם של חברי הלהקה, גבריאל עזב כדי לעבוד על טיוטות תסריט. עם זאת, הפרויקט הסתיים ללא תוצאות, וגבריאל חזר ללהקה בעידודו של מנהל הלהקה, טוני סטראון-סמית'.

בעקבות האלבום, עזב פיטר גבריאל את ג'נסיס^[1]. למרות איבוד דקות ההבחנה המלודית והסרקזם במילים יחד עם הופעתו הראוותנית של גבריאל; התפתחות הלהקה לעבר מלודיה, אינטנסיביות ופוקוס הלחנתי המשיכה גם באלבום שאחרי The Lamb. כך ובזמן שהלהקה השתנתה באופן ודאי, השם שלה כאחת מהלהקות הפרוגרסיביות המשפיעות ביותר, המשיך גם אחר-כך, עם רמות הצלחה שונות.

לאחר שעזב את הלהקה המתופף פיל קולינס, היה לזמר המוביל, תחילה בעל כורחו, לאחר ש-400 זמרים להם נערך אודישן לא עמדו במשימה. ואילו גבריאל באותה עת לקח הפסקה מעסקי המוזיקה, במהלכה לקח שיעורי פסנתר ומוזיקה.

עד סוף 1975, הקליט באולפן ביתי כ-20 שירים שכתב עם חברו מרטין הול. ולאחר שהכין חומרים לאלבום אולפן גבריאל הקליט את אלובם הסולו הראשון שלו בשנים 1976–1977 בטורונטו ובלונדון, עם המפיק בוב אזרין.

גבריאל לא נתן שמות לארבעת אלבומי האולפן הראשונים שלו, שיצאו לאור בשנים 1977–1982. כולם נקראו בפשטות "פיטר גבריאל", תוך שימוש באותו הגופן עם עיצוב דומה. "הרעיון שלי הוא להוציא אלבומים כמו מגזין, שייצא רק פעם בשנה", הוא העיד ב-1978, "עם אותה כותרת, אותה כיתוב באותו מקום; רק עם תמונה שונה". עם זאת, כל אלבום קיבל כינוי על ידי מעריצים, בדרך כלל כינוי הקשור לעטיפת האלבום.

האלבום "פיטר גבריאל" (המכונה "פיטר גבריאל 1: רכב") יצא לאור בפברואר 1977 והגיע למקום ה-7 במצעד המכירות בבריטניה ולמקום ה-38 בארצות הברית. הסינגל המוביל באלובם היה "סולסברי היל"^[3], שיר אוטוביוגרפי על חוויה רוחנית שחווה בגבעה ליד העיר סולסברי. אחר כך יצא לסיבוב של 80 הופעות ממרץ עד נובמבר 1977 עם להקה שכללה את הגיטריסט רוברט פריפ^[4].

בסוף 1977, גבריאל החל להקליט את אלבום האולפן השני בסדרת "פיטר גבריאל" (המכונה Peter Gabriel 2: Scratch) בהולנד, עם פריפ כמפיק. שיר באלבום "אם האלימות" נכתב על ידי גבריאל ואשתו הראשונה ג'יל. האלבום יצא לאור ביוני 1978, הוא הגיע למקום ה-10 בבריטניה ולמקום ה-45 בארצות הברית. סיבוב ההופעות של גבריאל לאלבום נמשך מאוגוסט עד דצמבר 1978. בסיבוב ההופעות הזה גילחו גבריאל ולהקתו את ראשם.

גבריאל הקליט את אלבום האולפן השלישי בסדרת "פיטר גבריאל" (המכונה בשם Peter Gabriel 3: Melt) באנגליה בשנת 1979. הוא פיתח עניין במוזיקה אפריקאית ובמכונות תופים ומאוחר יותר הכתיר את התקליט כאלבום פריצת הדרך שלו. הוא יצא לאור במאי 1980, ועמד במקום הראשון במצעד המכירות בבריטניה במשך שלושה שבועות. הסינגל "Games Without Frontiers" הגיע למקום ה-4 ו-"Biko" הגיע למקום ה-36 בבריטניה. לאחר קומץ הופעות ב-1979, גבריאל הופיע עם שירי אלבום מפברואר עד אוקטובר 1980. באותה תקופה גם החל להפיק את הפסטיבל הבין-לאומי למוזיקה, אמנות וריקוד.

במהלך ההקלטות על האלבום פיטר גבריאל הרביעי (המכונה פיטר גבריאל 4: אבטחה), גבריאל לקח על עצמו אחריות גדולה יותר על ההפקה. הוא הקליט אותו בשנים 1981–1982, לראשונה בהקלטה דיגיטלית, בשאולפן נייד שחנה בביתו. גבריאל השתמש בסינטסייזר דגימה דיגיטלי של Fairlight CMI ושילב מכשור אלקטרוני עם דגימת כלי הקשה וקצב. האלבום יצא לאור בספטמבר 1982, והגיע למקום ה-6 בבריטניה. כדי לטפל בהפצה אמריקאית של האלבום, חתם גבריאל על חוזה עם חברת גפן רקורדס, אשר - בתחילה ללא ידיעתו של גבריאל - כינה את האלבום Security, כדי להבדיל אותו משלושת האלבומים הראשונים. סיבוב ההופעות של גבריאל ב-1982 נמשך שנה והפך לראשון שלו שהסתיים ברווח. הקלטות מסיבוב ההופעות יצאו לאור ב-1983, באלובם Plays Live.

ב-1983, גבריאל יצר את הפסקול לסרט הדרמה של אלן פרקר בירדי (1984), שהופק בשיתוף עם דניאל לנואה. הפסקול כלל חומרים חדשים, ללא מילים, וכן רמיקס אינסטרומנטלי של מוזיקה מאלבום האולפן הקודם שלו.

לאחר שסיים לייצור את הפסקול לסרט "בירדי", גבריאל העביר את המיקוד המוזיקלי שלו מקצב ומרקם, כפי שייצר בארבעה אלבומי "פיטר גבריאל", לעבר שירים פשוטים וקליטים יותר. בשנת 1985, הוא הקליט את אלבום האולפן החמישי שלו So ‏^[5]. האלבום יצא לאור במאי 1986 והגיע למקום הראשון בבריטניה ולמקום השני בנצעדי המכירות בארצות הברית. גם בישראל הגיע למקום הראשו במצעדי המכירות. הוא נותר האלבום הנמכר ביותר של גבריאל עם יותר מחמישה מיליון עותקים שנמכרו בארצות הברית בלבד. הוא כלל שלושה סינגלים שהין בין 20 הראשונים במכירות בבריטניה: "Sledgehammer", "Big Time" ו-"Don't Give Up", דואט עם קייט בוש. "Sledgehammer" הגיע למקום הראשון ב-Billboard Hot 100 בארצות הברית, הסינגל היחיד של גבריאל בקריירה שלו שעשה זאת. והדיח את "Invisible Touch" של ג'נסיס, להקתו לשעבר, מהמקום הראשון, שהיה גם הלהיט היחיד שלהם בארצות הברית^[6]. בבריטניה, הסינגל הגיע למקום הרביעי. בשנת 1990, רולינג סטון דירג את So במקום ה-14 ברשימת "100 האלבומים המובילים של האייטיז".

ב-1988, גבריאל השתלב כמלחין הפסקול לסרטו של מרטין סקורסזה "הפיתוי האחרון של ישו"^[7]. סקורסזה יצר קשר עם גבריאל בנוגע לפרויקט כבר ב-1983 וביקש, לדברי גבריאל, להציג את "המאבק בין אנושיותו לאלוהותו של ישו בצורה עוצמתית ומקורית". גבריאל השתמש במוזיקאים שפגש בפסטיבל הבין-לאומי למוזיקה, אמנות וריקוד, כדי לבצע קטעים אינסטרומנטליים עם התמקדות בקצב ובטקסטורות אפריקאיות, מזרח תיכוניות ואירופיות, תוך שימוש בארכיון הסאונד הלאומי בלונדון להשראה נוספת. התוכנית הראשונית להקלטה הפסקול הקדישה עשרה שבועות להקלטה לפני שהיא נחתכה לשלושה, מה שלא הותיר לגבריאל זמן לסיים את כל הקטעים שרצה להקליט במקור. כשצילומי הסרט הסתיימו, גבריאל עבד על הפסקול במשך ארבעה חודשים נוספים, כדי לפתח עוד רעיונות לא גמורים שלו. הפסקול יצא לאור בשם "Passion", ביוני 1989^[8]. הוא זיכה את גבריאל בפרס גראמי להופעת הניו אייג' הטובה ביותר ומועמדות לגלובוס הזהב עבור פסקול הסרט המקורי הטוב ביותר.

בספטמבר ואוקטובר 1988 השתתף גבריאל בסיבוב ההופעות "Human Rights Now!" (אנ') סדרה של מופעי צדקה לגיוס כספים עבור ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לכבוד 40 שנה לההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם^[9][10].

ב-1990 הוציא גבריאל את אלבום האוסף הראשון שלו, Shaking the Tree: Sixteen Golden Greats, שמכר 2 מיליון עותקים בארצות הברית.

פיטר גבריאל נישא פעמיים, ולו ארבעה ילדים.

פיטר גבריאל הגיע להופעה בישראל בשנת 1994^[11].

במהלך השנים גבריאל הביע מחאה נגד ממשלת ישראל בנושא הפלסטיני, ובנושא זכויות הבדואים בנגב^[12]. ב-2014 הוציא לאור אלבום בשם "2 Unite All" לגיוס כספים למען ארגוני סיוע ברצועת עזה, ובעזרת שירים מ-26 אמנים נוספים, כמו סרג' טנקיאן, סטיוארט קופלנד, ריק אלן, פורל (פרל) תומפסון, וסשה קוק. עם זאת, גבריאל אומר שהוא אינו אנטי-ישראלי או אנטישמי, אלא מתנגד למדיניות הישראלית ולכיבוש הישראלי^[13]. ב-2019 קרא להחרים את האירוויזיון בישראל. למרות כל זה, במלחמת חרבות ברזל הודיע על תמיכה בישראל, לאחר לחץ של הזמר הישראלי אביב גפן^[14].

שם האלבום	שנה	הערות
From Genesis to Revelation	1969
Trespass	1970
Nursery Cryme	1971
Foxtrot	1972
Genesis Live	1973	אלבום הופעה
Selling England by the Pound	1973
The Lamb Lies Down on Broadway	1974	אלבום כפול

שם האלבום	שנה	הערות
Peter Gabriel I	1977
Peter Gabriel II	1978
Peter Gabriel III	1980	לאלבום יצאה גם גרסה בגרמנית
Peter Gabriel IV – Security	1982	לאלבום יצאה גם גרסה בגרמנית
Plays Live	1983	אלבום הופעה
Birdy	1985	פסקול הסרט "בירדי"
So	1986
Passion	1989	פסקול הסרט "הפיתוי האחרון של ישו"[15]
Shaking the Tree: Sixteen Golden Greats	1990	אלבום אוסף
Us	1992
Secret World Live	1994	אלבום הופעה
OVO	2000	פסקול
Up	2002	אלבום אולפן שביעי
Long Walk Home	2002	פסקול
Hit	2003	אלבום אוסף
Scratch My Back	2010	אלבום אולפן שמיני – קאברים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיטר גבריאל

• אתר האינטרנט הרשמי של פיטר גבריאל

• פיטר גבריאל, ברשת החברתית פייסבוק
• פיטר גבריאל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פיטר גבריאל, ברשת החברתית אינסטגרם
• פיטר גבריאל, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פיטר גבריאל, ברשת החברתית Goodreads
• פיטר גבריאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר AllMovie (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר Metacritic (באנגלית)
• פיטר גבריאל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• פיטר גבריאל, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר ספוטיפיי
• פיטר גבריאל, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר Last.fm (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר AllMusic (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר דיזר
• פיטר גבריאל, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• פיטר גבריאל, באתר Discogs (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר Songkick (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר Genius
• פיטר גבריאל, באתר SecondHandSongs
• פיטר גבריאל, באתר בנדקמפ
• פיטר גבריאל, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• פיטר גבריאל, באתר בילבורד (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר טיידל (באנגלית)
• פיטר גבריאל, באתר אמזון מיוזיק
• עינב שיף‏, גב אל גב, באתר וואלה, 13 בפברואר 2010
• פיטר גבריאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ג'נסיס
טוני בנקס • מייק ראת'רפורד • פיל קולינס
פיטר גבריאל • סטיב האקט • אנטוני פיליפס • ג'ון מיאהו • ג'ון סילבר • ריי וילסון
אלבומי אולפן	From Genesis to Revelation • Trespass • Nursery Cryme • Foxtrot • Selling England by the Pound • The Lamb Lies Down on Broadway • A Trick of the Tail • Wind & Wuthering • ...And Then There Were Three... • Duke • Abacab • Genesis • Invisible Touch • We Can't Dance • Calling All Stations • Spot the Pigeon • 3 X 3
אלבומי הופעה	Genesis Live • Seconds Out • Three Sides Live • Live/The Way We Walk, Volume One: The Shorts • Live/The Way We Walk, Volume Two: The Longs
אלבומי אוסף	Turn It On Again: The Hits • The Platinum Collection
סטים	Genesis Archive 1967-75 • Genesis Archive 2: 1976-1992
קטגוריה:ג'נסיס • פורטל:רוק • פורטל:פופ

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)

פרס המוזיקה הבריטית לזמר הטוב ביותר

קליף ריצ'רד (1977) • קליף ריצ'רד (1982) • פול מקרטני (1983) • דייוויד בואי (1984) • פול יאנג (1985) • פיל קולינס (1986) • פיטר גבריאל (1987) • ג'ורג' מייקל (1988) • פיל קולינס (1989) • פיל קולינס (1990) • אלטון ג'ון (1991) • סיל (1992) • מיק האקנל (1993) • סטינג (1994) • פול וולר (1995) • פול וולר (1996) • ג'ורג' מייקל (1997) • פינלי קוואייה (1998) • רובי ויליאמס (1999) • טום ג'ונס (2000) • רובי ויליאמס (2001) • רובי ויליאמס (2002) • רובי ויליאמס (2003) • דניאל בדינגפלד (2004) • דה סטריטס (2005) • ג'יימס בלאנט (2006) • ג'יימס מוריסון (2007) • מארק רונסון (2008) • פול וולר (2009) • דיזי רסקל (2010) • פלאן בי (2011) • אד שירן (2012) • בן הווארד (2013) • דייוויד בואי (2014) • אד שירן (2015) • ג'יימס ביי (2016) • דייוויד בואי (2017) • סטורמזי (2018) • ג'ורג' עזרא (2019) • סטורמזי (2020) • ג'יי האש (2021)

פרס הווידאו קליפים של MTV לחלוציות על שם מייקל ג'קסון

הביטלס, ריצ'רד לסטר ודייוויד בואי (1984) ‏•‏‏ דייוויד ברן, ראסל מולקאי וגודלי וקרים (1985) ‏•‏‏ מדונה וזביגנייב רבצ'ינסקי (1986) ‏•‏‏ פיטר גבריאל וג'וליאן טמפל (1987) ‏•‏‏ מייקל ג'קסון (1988) ‏•‏‏ ג'ורג' מייקל (1989) ‏•‏‏ ג'נט ג'קסון (1990) ‏•‏‏ בון ג'ובי וויין אישם (1991) ‏•‏‏ Guns N' Roses‏ (1992) ‏•‏‏ הרולינג סטונז וטום פטי (1994) ‏•‏‏ אר.אי.אם. (1995) ‏•‏‏ אל אל קול ג'יי ומארק רומנק (1997) ‏•‏‏ ביסטי בויז (1998) ‏•‏‏ רד הוט צ'ילי פפרז (2000) ‏•‏‏ U2‏ (2001) ‏•‏‏ דוראן דוראן (2003) ‏•‏‏ הייפ ויליאמס (2006) ‏•‏‏ בריטני ספירס (2011) ‏•‏‏ ג'סטין טימברלייק (2013) ‏•‏‏ ביונסה (2014) ‏•‏‏ קניה וסט (2015) ‏•‏‏ ריהאנה (2016) ‏•‏‏ פינק (2017) ‏•‏‏ ג'ניפר לופז (2018) ‏•‏‏ מיסי אליוט (2019) ‏•‏‏ ניקי מינאז' (2022) ‏•‏‏ שאקירה (2023) ‏•‏‏ קייטי פרי (2024)