מטאליקה
 | |
 | |
| מטאליקה בהופעה בלונדון, 2008. מימין לשמאל: רוברט טרוחיו, ג'יימס הטפילד, לארס אולריך וקירק האמט | |
| מקום הקמה |
לוס אנג'לס  |
|---|---|
| מוקד פעילות | לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1981 |
| סוגה | ת'ראש מטאל, הבי מטאל, הארד רוק |
| חברת תקליטים |
מגה-פורס (1982–1984) אלקטרה (1984–2005) האחים וורנר (2006–2012) בלאקאנד (2012–היום) ורטיגו |
| פרסים והוקרה |
|
| Metallica.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
ג'יימס הטפילד לארס אולריך קירק האמט רוברט טרוחיו | |
| חברים לשעבר | |
|
רון מק'גובני דייב מאסטיין קליף ברטון ג'ייסון ניוסטד | |
  | |
מטאליקה (באנגלית: Metallica) היא להקת הבי מטאל ות'ראש מטאל אמריקאית, שנוסדה בלוס אנג'לס, קליפורניה בשנת 1981. חברי הלהקה הנוכחיים הם הסולן והגיטריסט ג'יימס הטפילד והמתופף לארס אולריך שגם ייסדו את הלהקה, הגיטריסט המוביל קירק האמט והבסיסט רוברט טרוחיו. בין חברי להקה לשעבר ניתן למנות את הגיטריסט המוביל דייב מאסטיין והבסיסטים רון מק'גובני, קליף ברטון וג'ייסון ניוסטד. במרוצת השנים, שיתפה מטאליקה פעולה ארוכות עם בוב רוק, שהפיק את אלבומי הלהקה בין השנים 1990–2003, ואף שימש כבסיסט זמני בתקופה בין עזיבתו של ניוסטד להצטרפותו של טרוחיו.
מטאליקה החלה כלהקת ת'ראש מטאל, ועד וכולל האלבום ...And Justice for All מ-1988 היא ניגנה ודבקה בסגנון זה.[1] למעשה, אלבום האולפן הראשון של הלהקה, Kill 'Em All מ-1983, נחשב על פי רבים לאלבום הת'ראש מטאל הראשון,[2] ולמשפיע מאוד בז'אנר. אלבום האולפן החמישי של הלהקה, Metallica, הידוע גם בתור "האלבום השחור" ("The Black Album") מ-1991, סימן את השינוי בכיוון של מטאליקה מסגנון הת'ראש מטאל של ארבעת אלבומי האולפן הקודמים שלה, לכיוון של מטאל מסחרי יותר, ופנה לקהל המיינסטרים.[1] בהמשך, לאחר שהתנסתה בז'אנרים וכיוונים שונים, מטאליקה חזרה לשורשי הת'ראש מטאל שלה עם יציאת אלבומה התשיעי, Death Magnetic מ-2008.[3] שני האלבומים הבאים של מטאליקה, Hardwired... to Self-Destruct מ-2016 ו-72 Seasons מ-2023, נחשבים להבי מטאל מסורתי יותר מאשר ת'ראש.[4][5]
השילוב בין המקצבים המהירים, הכלים, והנגינה האגרסיבית מיצבו את הלהקה כאחת מ"ארבע הגדולות" – הלהקות המרכזיות בסגנון הת'ראש מטאל, לצד מגאדת', סלייר ואנתרקס. הלהקה צברה בסיס מעריצים הולך וגדל בקהילת המוזיקה המחתרתית וזכתה לשבחי הביקורות בארבעת האלבומים הראשונים שלה; אלבומה השלישי, Master of Puppets (1986), תואר כאחד האלבומים המשפיעים ביותר בז'אנר הת'ראש מטאל. מטאליקה זכתה להצלחה מסחרית משמעותית עם אלבומה החמישי – הידוע כאלבום השחור – שהיה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. באלבום זה הרחיבה הלהקה את כיוונה המוזיקלי ואת קהל מאזיניה. בשנת 2000 הייתה מטאליקה בין האמנים שהגישו תביעה נגד נאפסטר על שיתוף החומר המוגן בזכויות היוצרים של הלהקה בחינם וללא הסכמה מצד חברי הלהקה. לבסוף הושג הסדר, ונאפסטר הפך לשירות בתשלום. פרשת נאפסטר חזתה למעשה את השינוי המאסיבי בתעשיית המוזיקה, שהביאו עמו שירותי הזרמת מוזיקה ואלבומים דיגיטליים. בשנת 2003 הוציאה הלהקה לאור את האלבום St. Anger , שעל אף שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200, גרם לתחושת ניכור בקרב מעריצים וותיקים שהתאכזבו מצלילו השונה, היעדר סולואי הגיטרה וצליל התופים "המתכתי" המזוהה עם הלהקה. סרט בשם Some Kind of Monster תיעד את תהליך ההקלטה של St. Anger והמתחים בין חברי הלהקה באותו זמן. בשנת 2009 נכנסה מטאליקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.
בשנת 2012 הקימה מטאליקה חברת תקליטים עצמאית בשם Blackened Recordings ותבעה בעלות מלאה וזכויות יוצרים על כל האלבומים והווידאו קליפים שלה. הלהקה זכתה בתשעה פרסי גראמי וחמישה מאלבומיה ניצבו בפסגת מצעד הבילבורד 200. האלבום החמישי של הלהקה מכר מעל 16 מיליון עותקים בארצות הברית – האלבום הנמכר ביותר בעידן SoundScan. לאחר שמכרה מעל 110 מיליון תקליטים ברחבי העולם, נמנתה מטאליקה כאחת מהלהקות המצליחות ביותר בכל הזמנים.[6] מטאליקה הופיעה ברשימות "האמנים הגדולים בכל הזמנים" במגזינים רבים, כולל ב"רולינג סטון", שם דורגה במקום ה-61 ברשימה זו. נכון לדצמבר 2012, עם מכירות של בסך הכל 54,260,000 אלבומים בארצות הברית, מטאליקה היא אמן המוזיקה השלישי המצליח ביותר מאז החל המעקב של SoundScan בשנת 1991.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1981–1983: הקמה ושנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטאליקה נוסדה באוקטובר 1981 בלוס אנג'לס, קליפורניה על ידי המתופף לארס אולריך והגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד. כשמלאו למתופף לארס אולריך 17 שנים, היגר עם משפחתו מדנמרק ללוס אנג'לס שבארצות הברית. אולריך, שהתמקד כל ילדותו בטניס, נחשף בשנות העשרה שלו למספר להקות הבי מטאל מבריטניה, ואט-אט זנח את הטניס לטובת תחביבו החדש, מוזיקה, ובעיקר הבי מטאל. לארס החליט שהוא רוצה לתופף בלהקת הבי מטאל משלו. הוא פרסם מודעה בעיתון[7] וכך הכיר את הגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד. השניים החליטו להקים להקה מחתרתית, שתנגן בסגנון שונה מכפי שהיה נהוג עד אז. השניים אימצו סגנון אגרסיבי, מהיר, "מלוכלך", שהתעלם מהיבטים תדמיתיים חיצוניים (מה שהיה נפוץ בשנות ה-80, תקופת ה"גלאם מטאל"/"הייר מטאל"). הצמד צירף ללהקה את הגיטריסט דייב מאסטיין והבסיסט רון מק'גובני, והלהקה החלה להופיע באזור לוס אנג'לס.
באחד המועדונים שבו הופיעה מטאליקה הופיעה גם להקה בשם Trauma, שהבסיסט שלה, קליף ברטון, הרשים את חברי הלהקה ומיד אחרי ההופעה הציעו לו חברי מטאליקה להצטרף אליהם.[8] ברטון הסכים בתנאי שהלהקה תעבור לנגן בסן פרנסיסקו. חברי הלהקה קיבלו את הצעתו של ברטון לעבור לסן פרנסיסקו, צירפו אותו ללהקה, ובמקביל פיטרו את רון מק'גובני. הלהקה החלה להופיע באזור סן פרנסיסקו, והפכה עם הזמן לאחת הלהקות המוכרות באזור.
מטאליקה הוציאה הקלטת דמו בשם No life 'til leather, שהופצה בכל רחבי ארצות הברית, וזכתה להצלחה רבה בקרב חובבי המטאל. חברת תקליטים מניו יורק בשם Megaforce שמעה את החומר של מטאליקה והציעה למטאליקה חוזה להקלטת אלבום הבכורה שלהם. האלבום היה אמור להיקרא תחילה Metal Up Your Ass!, אך אנשי ההפקה דחו את הרעיון, ולבסוף הוחלט שהאלבום ייקרא Kill 'Em All ("לחסל את כולם", הכרזה שמכוונת כנראה אל חברות התקליטים).
הגיטריסט דייב מאסטיין פוטר מהלהקה על ידי הגיטריסט השני, ג'יימס הטפילד, עוד לפני צאת האלבום הראשון. לטענתו של הטפילד, הסיבה לכך הייתה נטייתו של מאסטיין לאלימות בזמן שהחברים היו משתכרים ביחד, מה שלא מצא חן בעיני שאר חברי הלהקה.
את מקומו של מאסטיין תפס הגיטריסט קירק האמט, אשר לימים נודע כווירטואוז בעל יכולות מרשימות מבחינת טכניקה ומהירות. מאסטיין, לעומת זאת, התפרסם לימים כמקימה וכסולנה של להקת המטאל האמריקאית המצליחה מגאדת', הנחשבת בעיני רבים למתחרה של מטאליקה, הן מבחינה אמנותית (בשל הדמיון בסגנון המוזיקלי) והן מבחינה אישית (בשל היריבות בין הטפילד למאסטיין).
1983–1986: Kill 'Em All, Ride the Lightning ו-Master of Puppets
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1983 הוציאה מטאליקה את אלבום הבכורה שלה, Kill 'Em All. הלהקה רצתה לקרוא לאלבום "Metal Up Your Ass", אולם מכשנתקלו בסירוב חברת התקליטים לשם הבוטה הסכימו חברי הלהקה על השם Kill 'Em All, המבטא את כעסם כלפי מנהלי חברות התקליטים.[9] מבחינה מוזיקלית, זה האלבום ה"טכני" ביותר של מטאליקה, והוא מאופיין יותר מכל שאר אלבומי הלהקה בדגש על הכלים, קצב מהיר, ופחות דגש על מלודיה; האלבום מלא בריפים מורכבים וסולואים של גיטרה חשמלית בקצב מהיר על ידי הגיטריסט קירק האמט. המנגינות עצמן פשוטות ונוטות לכיוון פאנקיסטי. דייב מאסטיין מילא תפקיד משמעותי בכתיבת האלבום, אך עזב את הלהקה לפני תחילת ההקלטות ועל כן אינו מוזכר בקרדיטים של האלבום.
Kill 'Em All הוא אחד מאלבומי הת'ראש מטאל הראשונים (אם לא הראשון), ועל כן נחשב לאבן דרך בתולדות הסוגה. אף על פי שבתקופת יציאתו לשוק לא הסב לה הצלחה כלכלית יתרה, האלבום הרחיב משמעותית את קהל המעריצים של הלהקה בסצנת המטאל של שנות השמונים המוקדמות. האלבום היווה מקור השראה ללהקות רבות שקמו באותה תקופה וניסו ללכת בדרכה של מטאליקה, כגון מגאדת', סלייר, אנתרקס ועוד. שירים אחדים באלבום, כמו Motorbreath, היוו את הבסיס לסוגת ה-Crossover Thrash Metal – ת'ראש מטאל מעורב עם הארדקור פאנק.
בשנת 1984 הוציאה מטאליקה אלבום שני, "Ride the Lightning". הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת ליריקה, Ride the Lightning הוא אלבום הרבה יותר קודר ואפל מקודמו. משמעות הביטוי Ride the Lightning היא עגה אמריקאית להוצאה להורג בכסא חשמלי, שגם מוצג על העטיפה.[10][11] האלבום אף נבחר בסקר שערך מגזין הרוליג סטון לאחד מעשרת אלבומי הרוק הכבד החשובים ביותר בכל הזמנים.[12]
לראשונה שילבה מטאליקה שיר עם גיטרה אקוסטית וקצב איטי יחסית. השיר, שנקרא "Fade To Black", התקבל תחילה בהיסוס על ידי מעריצי הלהקה, שהיו רגילים לקצב מהיר יותר, אך מהר מאוד הפך השיר לאחד הפופולריים ביותר של מטאליקה בקרב המעריצים. השיר מנוגן כמעט בכל הופעה של הלהקה, וזכה לגרסאות כיסוי רבות.
שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא "Creeping Death", אשר מבוסס על סיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים ועל מכות מצרים, ונחשב לאחד מהשירים הבולטים של הלהקה בכל הזמנים. היצירה האינסטרומנטלית "The Call of Ktulu" מתוך האלבום הולחנה בהשראת סיפורי האימה של לאבקרפט, על המפלצת העתיקה בשם קתולו. השיר השלישי באלבום, "For Whom the Bell Tolls", קרוי על שם ספרו של ארנסט המינגוויי על מלחמת האזרחים בספרד, ומתאר את רוח האדם על רקע זוועות המלחמה. Ride the Lightning זכה לביקורות חיוביות מצד חובבי המטאל, וביסס את מטאליקה כאחת מלהקות המטאל המצליחות בארצות הברית. לאחר צאת האלבום יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ביחד עם מוזיקאי המטאל האגדי אוזי אוסבורן, שתרם באופן משמעותי לפריצתה של הלהקה.
בעקבות טעות דפוס, יצאו באירופה כ-400 עותקים של האלבום עם צבע עטיפה ירוק, במקום כחול. עותקים אלו נחשבים היום לפריטי אספנות מבוקשים על ידי מעריצים.[13]
בשנת 1986 הוציאה מטאליקה את אלבומה השלישי, Master of Puppets. אלבום זה מאופיין בפחות דגש על מהירות וקצב, ויותר על מורכבות המוזיקה, תוך שילוב ריפים וסולואים מתקדמים. כמו כן, חלה גם התקדמות ברמת הטקסטים של הלהקה, שהחלה לכתוב על מגוון רחב יותר של נושאים כמו ביקורת נגד הדת, מלחמות, סמים, אלימות, שגעון, פחד וכו'. על עטיפת האלבום מופיע איור של בית-קברות צבאי, ומעליו שתי ידיים מחזיקות בחוטים הקשורים אל המצבות.
האלבום נחשב לאחד האלבומים הטובים ביותר של מטאליקה, ולאחת מיצירות המטאל הגדולות בכל הזמנים, אשר מספקת השראה להרכבים רבים עד עצם היום הזה.[14] זה היה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למעמד אלבום זהב, ב-4 בנובמבר 1986.[15][16] והאלבום הראשון מסוגת הת'ראש מטאל שהצליח להגיע למעמד אלבום פלטינה[17] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, שבר ג'יימס הטפילד את ידו עקב נסיעה על סקייטבורד במורד גבעה. בשל תאונה זו, המשיך הטפילד בסיבוב ההופעות לבצע את חלקי השירה, וטכנאי בימה בשם ג'ון מארשל ניגן את תפקידי הגיטרה של הטפילד.
1986–1987: מותו של קליף ברטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האלבום Master of Puppets זכה להצלחה רבה, ובאותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארצות הברית ובאירופה. דווקא בשיא ההצלחה, פקדה את הלהקה טרגדיה. במהלך סיבוב ההופעות האירופי, אוטובוס הלהקה נסע בשוודיה במשך הלילה. לקראת הבוקר, האוטובוס החליק והתהפך כמה פעמים, כאשר חברי הלהקה נמצאים בתוכו. הבסיסט קליף ברטון, שישן באותו הזמן, נזרק מחלון האוטובוס. לאחר מכן האוטובוס נחת על ברטון ונעצר. ברטון ככל הנראה נהרג בשלב זה, אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות מכיוון שכאשר ניסו להרים את האוטובוס ההפוך, כבל הגרירה נקרע והאוטובוס נחת עליו שנית. לפי עדותם, התמונות של רגליו של קליף ברטון רדפו את חברי הלהקה זמן רב והותירו בהם צלקות נפשיות. למעט מותו של ברטון, שאר חברי הלהקה לא נפגעו בתאונה. בערב הקודם לתאונה, חברי הלהקה שיחקו קלפים כדי להחליט מי יישן באיזה דרגש. ברטון, שניצח, בחר את מיטתו של הגיטריסט, קירק האמט. במהלך הלווייתו של ברטון הושמעה היצירה האינסטרומנטלית Orion, בה נטל חלק מרכזי בכתיבה.
נסיבות התאונה העסיקו רבות את הלהקה ואת מעריציה, אך למרות זאת לא מצאו את סיבת התאונה. חברי הלהקה האשימו את נהג האוטובוס, בכך שנהג תחת השפעת אלכוהול, והוא מצידו הכחיש, והאשים את הכביש הקפוא והחלק עקב מזג האוויר החורפי.[18]
חברי הלהקה, שמערכת היחסים שלהם עם ברטון הייתה קרובה בפן האישי, ולא רק בפן המקצועי, נותרו באבל כבד. למרות האסון, הם החליטו שלא לפרק את הלהקה, וחיפשו מחליף לחברם.[19] אחרי שבחנו מועמדים רבים, צורף ללהקה הבסיסט ג'ייסון ניוסטד,[19] שהיה מעריץ של מטאליקה וחבר בלהקת הת'ראש מטאל פלוטסם אנד ג'טסם (Flotsam & Jetsam).
בביוגרפיה ששידר ערוץ VH1 סיפרו חברי הלהקה המקוריים שנטו "להתעלל" בניוסטד בתחילת דרכו בלהקה, ונצפו מספר קטעים בהם רואים את חברי הלהקה שופכים כל מיני דברים על ג'ייסון בהופעות, ובקטע אחד לארס אמר (בצחוק): "הי! זה יום ההולדת של ג'ייסון! בואו נהרוג אותו!".
1988–1993: ...And Justice for All והאלבום השחור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1988 הוציאה מטאליקה אלבום ראשון עם הבסיסט החדש, ג'ייסון ניוסטד: ...And Justice for All. על עטיפת האלבום נראית אלת הצדק היוונית, כשעיניה וידיה קשורות, גופה חבול ומהמאזניים שהיא מחזיקה בידה נופלים שטרות.
האלבום נכתב בהשראת הטראומה שחוו חברי הלהקה כשאיבדו את חברם. הנושא שמאפיין כמעט כל שיר באלבום הוא חוסר צדק והיעדר חופש בחירה, אם כי השיר הפותח עוסק דווקא בביקורת על זיהום הסביבה. זה אלבום קודר, בדומה לקודמו, מורכב מבחינת ביצועים אינסטרומנטליים ומתאפיין בשינויי קצב מתוחכמים יותר מהאלבומים הקודמים. כמו כן ניכרים באלבום שיעורי פיתוח הקול של הטפילד ותחילת מעברו משירה צעקנית לשירה בקול עבה.
ארבעת האלבומים הראשונים של מטאליקה הם אלבומים כבדים וקיצוניים מבחינת המלל והלחנים שלהם. ניתן לאפיין אותם בצליל "מלוכלך", שירה צעקנית (למעט הרביעי, שהשירה בו צעקנית פחות, ויותר עמוקה ואגרסיבית), נגינה מהירה, דגש רב על טכניקה וביצועים מדויקים וסולואים ארוכים. כמו כן, הלהקה הקפידה לשלב גם מספר יצירות מלודיות בכל אלבום. כל אחד מארבעת האלבומים הראשונים הכיל יצירה אחת אינסטרומנטלית, מנהג שנזנח על ידי הלהקה באלבומים הבאים, עד ליציאת האלבום Death Magnetic בשנת 2008.
למרות היותם של השירים מאוד אנטי-ממוסחרים, הן מבחינת המוזיקה וההלחנה, והן מבחינת המילים הבוטות והבלתי נעימות, ארבעת האלבומים זכו להערכה רבה בקרב המבקרים ומומחי המוזיקה, ולהצלחה מסחרית עצומה. למעשה, ארבעת האלבומים נמכרו במיליוני עותקים כל אחד, ללא כל חשיפה באמצעי התקשורת (למעט וידאו קליפ אחד בודד לשיר "One" מתוך ...And Justice for All).
אחרי ההצלחה הגדולה של ...And Justice for All, יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ברחבי העולם. רק כעבור 3 שנים, בשנת 1991, הוציאה הלהקה אלבום חדש, שנקרא כשם הלהקה Metallica. בשל עטיפתו השחורה (כאנטיתזה לעטיפת האלבום שהוציאו הביטלס, The White Album, שכולה לבנה) מכונה האלבום The Black Album – "האלבום השחור".
"האלבום השחור" היה תפנית חדה בסגנון של מטאליקה. אם בארבעת האלבומים הראשונים יצרה מטאליקה מוזיקה כבדה, טכנית, קיצונית וכמעט חסרת רגש ומלודיה, שלוותה בשירה צעקנית של הטפילד, האלבום השחור הוא מלודי וקליט יחסית, בעל קצב איטי יותר בחלק מהשירים, עם פחות דגש על סולואים מהירים, יותר קליל ופחות טכני ביחס לקודמיו. כמו כן, גם שירתו של הטפילד ב"אלבום השחור" היא מלודית יותר, בקול עבה ולירי, ואף מלאת רגש ב-"Nothing Else Matters" ו-"The Unforgiven", שני שירים שסימלו את שיא ההתרחקות מהסגנון הידוע של מטאליקה. שירים כאלה נקראים גם "בלדות מטאל". הטענה המקובלת בקרב מעריצי הלהקה היא כי מטרתו של "האלבום השחור" הייתה להרחיב את הקהל של מטאליקה, לשנות את תדמית הלהקה ולהרחיקה מהקישור לקבוצות מעריצים פנאטיים בעלי טעם כבד וקיצוני. הלהקה ביקשה לפנות לקהל מיינסטרימי יותר, שנתפס כמעדיף מוזיקה מלודית ולא פרועה. טענה זו לא אומתה על ידי חברי הלהקה עצמם.
אחת הסיבות העיקריות לשינוי בסגנון הוא מפיק האלבום, בוב רוק, שראה את הפוטנציאל המסחרי העצום שיש בלהקה, והציע ליצור מוזיקה קליטה יותר שתתאים ליותר מאזינים ותגדיל את המכירות שלהם. מצד שני, חברי הלהקה טענו שרצו לגוון במוזיקה שהם עושים, ושנמאס להם ליצור מוזיקה מהירה ואגרסיבית, או במילותיהם "נמאס לנו לדחוף 200 תווים לתיבה". הפריטה החסומה המהירה פינתה את מקומה לריפים כבדים יותר הקרובים יותר למטאל-כבד מאשר לת'ראש מטאל המהיר שקדם לו.
תגובת המעריצים לאלבום המפתיע לא הייתה אחידה. אלה הנמנים עם הגרעין הקשה טענו כי זהו אלבום ממוסחר, שלא מייצג את רוח הלהקה, וכל מטרתו הייתה למשוך קהל מיינסטרימי. מצד שני, חלק מהמעריצים הגיבו בהתלהבות וטענו כי הלהקה התפתחה מבחינה אמנותית ונפתחה לכיוונים נוספים. כך או כך השיג האלבום את מטרתו: הקהל של מטאליקה התרחב ואיבד במקצת מאופיו המחתרתי והקיצוני. כמו כן, החל מאלבום זה החלה מטאליקה ליצור וידאו-קליפים שליוו את השירים החדשים ושודרו ב-MTV, ערוץ המוזיקה הפופולרי השנוא על רוב קהל המטאל בשל אופיו הממוסחר. עד לאלבום זה היה למטאליקה קליפ אחד בלבד, לשיר "One" מהאלבום And Justice For All.
"האלבום השחור" זכה להצלחה מסחרית עצומה, למרות הביקורות השליליות מצד חלק מהמעריצים, שלא אהבו את הכיוון הנוטה למיינסטרים של האלבום. לאחר פרסומו יצאה הלהקה לפגרה של 5 שנים מהקלטות. במקביל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, במהלכו הגיעה להופעה בישראל ב-30 ביוני 1993.[20]
במחצית הראשונה של שנת 1993 נערך סבב הופעות "Nowhere Else to Roam Tour".
1994–1999: Load, ReLoad, Garage Inc. ו-S&M
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1995, אחרי 4 שנים של הפסקה, חזרו חברי להקת מטאליקה להקליט חומר חדש, ובשנת 1996 הוציאו את אלבומם השישי, Load. לחברי הלהקה היה מספיק חומר להקלטה של אלבום כפול, אך אלה קיבלו החלטה להקליט רק חצי מהשירים, כשהיתר יוקלטו לאלבום נוסף כשנה לאחר מכן.
לאחר ההפסקה חזרו חברי הלהקה במראה חדש, כששיערם הארוך שאפיין אותם בעבר, קוצר לטובת תספורות קצוצות. מבחינת הסגנון המוזיקלי, Load מהווה הקצנה של "האלבום השחור" מבחינת התרחקות מהסגנון המקורי של הלהקה ומעבר לסגנון מתון, שקט יחסית וקליט.
Load נחשב לאכזבה גדולה בעיני רוב מעריצי הלהקה, ומכר פחות מהמצופה – על אף שנתוני מכירות היו נחשבים מרשימים לכל להקת מטאל אחרת מלבד מטאליקה. אם את "האלבום השחור" רוב המעריצים יכלו לקבל ואף אהבו, הרי ש-Load נחשב בעיני חלק מהמעריצים למסחור מוחלט של הלהקה, חדה ברמה האמנותית, ובעיקר ברמה הטכנית (או לפחות בהפגנת הרמה הטכנית). דווקא שאיפתה של הלהקה להתחבב על ההמונים גרמה לכישלונה המסחרי היחסי.
בשנת 1996 הלהקה לראשונה נתנה אישור שמוזיקה שלה תהיה מוזיקה לסרט – בסרט תיעודי גן עדן האבוד: רצח הילדים בגבעת רובין הוד.
בשנת 1997 הוציאה מטאליקה את אלבומה השביעי, ReLoad. כצפוי, האלבום מהווה המשך מבחינה סגנונית לאלבום השחור ול-Load. למרות השתייכותו של האלבום לסגנון החדש של מטאליקה, האלבום הצליח יותר מקודמו, אך גם הוא נחשב לממוסחר ולמוערך פחות מארבעת האלבומים הראשונים ומ"האלבום השחור".
בשנת 1998 הוציאה מטאליקה את האלבום Garage Inc.; אלבום כפול שכלל גרסאות כיסוי לשירי רוק ישנים, כאשר התקליטור הראשון הכיל הקלטות חדשות מ-1998 ואילו השני הקלטות מוקדמות יותר. מטרת האלבום הייתה להתאים את המלודיות הישנות והעדינות לסגנון רוק כבד. במיוחד בולטות גרסאות המטאל לשיר "Turn the Page" של זמר הקאנטרי בוב סיגר ולשיר "Astronomy" של להקת הרוק הקלאסית בלו אויסטר קאלט. בשתי הגרסאות בלט השילוב של נגינה מטאלית כבדה עם שירה מלאת רגש של הטפילד.
כמו כן, כולל האלבום גרסת כיסוי לשיר "Sabra Cadabra" של להקת המטאל הראשונה, בלאק סבאת', מספר גרסאות כיסוי ללהקות מז'אנר הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי וכן גם מחרוזת ארוכה (מעל ל-10 דקות), של גרסאות כיסוי למספר שירים של להקת המטאל הדנית מרסיפול פייט. המחרוזת בוצעה בסגנון הת'רש מטאל הישן של מטאליקה. בנוסף חודשו שירים של להקת הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי דיאמונד הד, להקה שהשפיעה על מטאליקה מבחינה מוזיקלית, כמו Am I Evil?"".
בשנת 1999 ארגנה הלהקה הופעה מיוחדת וחד-פעמית עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו. במשך חודשים עמלו הגיטריסט והסולן ג'יימס הטפילד, המתופף לארס אולריך ומנצח התזמורת מייקל קיימן על התאמת יצירותיה של מטאליקה מכל התקופות לכלי התזמורת.
בהופעה גם ניגנה הלהקה שני שירים חדשים: "No Leaf Clover" ו-"Human", אשר לא נוגן מעולם ללא התזמורת.
ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם S&M, אשר נמכר עד היום במיליוני עותקים. יש האומרים כי אף אלבום זה הוא ממוסחר, וכל מטרתה של ההופעה הייתה רווח כספי, אך בעיני רוב המעריצים והמבקרים כאחד, נחשב האלבום לאחד משיאיה של הלהקה. בשל הצלחתה הרבה של ההופעה החליטו חברי הלהקה להוציא את ההופעה כקלטת וידאו ולאחר מכן גם כמארז DVD.
2000–2005: המחלוקת סביב נאפסטר, עזיבתו של ניוסטד ו-St. Anger
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסינגל I Disappear יצא ב-2000 כחלק מפסקול הסרט משימה בלתי אפשרית 2. מוקדם יותר באותה השנה גילו חברי הלהקה שגרסת דמו לשיר פורסמה ברשת הקצה לקצה של נאפסטר. העבודה על השיר עדיין לא הושלמה והמטרה הייתה להוציא אותו במקביל ליציאת הסרט לאקרנים. בעקבות גילוי זה התברר להם שכל הקלטותיהם מאז ומעולם זמינות בשירות נאפסטר. הלהקה הגישה תביעה נגד נאפסטר ודרשה כי 300,000 המשתמשים שסחרו בשירי מטאליקה יסולקו מהרשת. הם תבעו גם את אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת אינדיאנה על כך שלא החרימו את נאפסטר מהקמפוסים שלהן. ב-2001 הגיעו מטאליקה ונאפסטר להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט שגרם להחרמתם של משתמשי נאפסטר רבים. הלהקה מעולם לא תבעה אף אדם ישירות על הפרת זכויות יוצרים.
הפרשה יצרה למטאליקה תדמית של כוכבי רוק אגואיסטיים ומנותקים מהקהל שלהם. חברי להקת מוטלי קרו תרמו את קולותיהם לסרטון אינטרנט ששיבח את תוכנות שיתוף הקבצים והציג את מטאליקה כלהקה תאבת-בצע; היה זה אחד מסרטוני קריקטורה רבים, שלעגו בעיקר ללארס אולריך. מספר מבקרים אף לעגו לאולריך באמצעות איות שמו כ"$Lar". אולריך טען בתגובה כי מטאליקה איננה מעוניינת במעריצים שמתנים את הערצתם בכך שיורשו להוריד את המוזיקה שלה בחינם. המבקרים הגיבו על כך בטענה כי הצלחתה המסחרית של מטאליקה בתחילת דרכה נבעה מסחר מחתרתי בבוטלגים שלה, שהיווה למעשה את המקבילה של שנות ה-80 לנאפסטר.
בשנת 2001 הודיע ג'ייסון ניוסטד על עזיבתו מסיבות אישיות לאחר 14 שנות פעילות בלהקה, על רקע התנגדותו של הטפילד לפרויקט-הצד של ניוסטד, Echobrain. את מקומו של ניוסטד נבחר לתפוס רוברט טרוחיו, נגן הבס של זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן. ניוסטד הצטרף מאז ללהקת הת'ראש מטאל הקנדית וויבוד (Voivod).
הסכסוך בין ניוסטד להטפילד וכן התמכרותו המחודשת של הטפילד לאלכוהול ו"התמכרויות אחרות", כלשון הלהקה (אם כי הוא עבר אחרי כן עוד טיפול גמילה), גרמו לשיתוק מוחלט בפעילותה של מטאליקה למשך קרוב לשנה וסימנו לכאורה את סופה הקרב של הלהקה. ואלבום האולפן השמיני של מטאליקה, St. Anger, יצא רק בשנת 2003 כאשר מפיק הלהקה בוב רוק ממלא בו את תפקיד הבסיסט. לאחר מכן הוא הוחלף בידי טרוחיו.
St. Anger נחשב לאלבום האגרסיבי ביותר של מטאליקה מזה עשור וכן השנוי ביותר במחלוקת של הלהקה. הדעה הרווחת בקרב קהל המטאל היא, שהלהקה אשר בעבר נמנתה על הלהקות האיכותיות ביותר בעולם, ואשר היוותה דוגמה למקוריות אמנותית, הידרדרה לשפל אמנותי. הטענות שנשמעו היו כי הלהקה, ששימשה כאבות רוחניים-אמנותיים לעשרות להקות רוק ומטאל צעירות, הוציאה לאור אלבום שמחקה לכאורה את הלהקות הללו. עם זאת, היו גם מעריצים שסברו כיSt. Anger אמנם אינו משחזר את האמת האמנותית של ארבעת אלבומי המופת, אך עדיין מהווה שיפור לעומת Load ו-ReLoad, ולמעשה, התחלה של דרך אמנותית חדשה. למרות חוסר הערכה מצד הקהל המסורתי של הלהקה, האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה.
זמן קצר לאחר שעזב ניוסטד את הלהקה, ולפני שהתחילו בהקלטות ל-St. Anger, נכנסו שלושת חבריה הנותרים לטיפול קבוצתי. הטיפול תועד בסרט דוקומנטרי בשם "Some Kind of Monster". בסרט תועד כל תהליך יצירת האלבום, החל משכירת האולפן ועד לרמיקסים, וגם חוויות אינדיבידואליות של חברי הלהקה. הסרט הופץ ב-DVD, וזכה להצלחה מסחרית גדולה.
2006–2011: Death Magnetic, Lulu ו-Beyond Magnetic
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2006 הוציאה הלהקה לאור אלבום וידאו בשם The Videos 1989–2004. האלבום מכר כ-28,000 עותקים ברחבי העולם, וניצב במקום השלישי במצעד האלבומי הווידאו של הבילבורד. בפברואר 2007 פורסמה גרסת מטאל ליצירה "The Ecstasy of Gold", שנכתבה על ידי אניו מוריקונה. גרסה זו הועמדה לפרס בקטגוריית שיר הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר בטקס פרסי גראמי ה-50. באותו החודש הודיע מפיק הלהקה בוב רוק על פרישתו. את מקומו תפס ריק רובין, שעבד עם חברי הלהקה במספר פרויקטים קודמים. ב-12 בספטמבר 2008 הוציאה לאור את האלבום Death Magnetic. טרם צאתו, הוא הודלף ונמכר באופן לא חוקי בצרפת כבר מ-2 בספטמבר, ובממלכה המאוחדת מ-10 בספטמבר.[21] חברת התקליטים שהפיקה את האלבום האחים וורנר, שקלה לנקוט צעדים משפטיים נגד חנות הקמעונאות הצרפתית, אך לבסוף חזרה בה.[22] Death Magnetic ניצב בפסגת מצעד הבילבורד 200 במשך שלושה שבועות – האלבום החמישי ברציפות של מטאליקה, שהגיע למקום הראשון במצעד..[23] Death Magnetic זכה להצלחה דומה גם באירופה. הוא הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של היבשת, ובמצעדי מוזיקה של מדינות שונות דוגמת אוסטריה, קרואטיה, צ'כיה, דנמרק ופינלנד. בשנה הראשונה לצאתו נמכר האלבום בכ-490,000 עותקים ברחבי העולם, ואף הוכרז כאלבום הנמכר ביותר באוסטרליה לשנת 2008.[24]
ב-14 בינואר 2009 הוכרז כי מטאליקה תיכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול באפריל 2009.[25] ב-16 ביוני 2010 יצאו חבריה למסע הופעות ברחבי העולם, כאשר הופעתם הראשונה נערכה בעיר ורשה, בירת פולין, כחלק מאירועי פסטיבל סוניספרה. במסגרת סיבוב ההופעות, ביצעה את מיטב להיטיה במספר ערים גדולות באירופה, דוגמת סופיה, בוקרשט, איסטנבול ופריז. ב-22 במאי הופיעה הלהקה בישראל, באצטדיון רמת גן.[26] סיבוב ההופעות הסתיים ב-21 בנובמבר 2010, בעיר מלבורן, אוסטרליה. לפני הגעתם לאוקיאניה, הוציאו חברי הלהקה לאור מיני-אלבום הופעה בשם Six Feet Down Under.[27] כמה ימים לפני הופעת בפסטיבל בוונארו, ב-26 בנובמבר, הוציאה לאור מיני-אלבום הופעה נוסף בשם Live at Grimey's.[28][29] ב-9 בנובמבר 2010 הכריזה על הופעתה בפסטיבל "רוק בריו", בעיר ריו דה ז'ניירו שבברזיל כמופעו המרכזי.[30][31] ב-15 ביוני 2011 הודיעה כי סיימה להקליט את אלבומה העתידי, Lulu, שיצא לאור ב-31 באוקטובר באותה השנה.[32] האלבום נכתב בהשראת המחזות "Earth Spirit" ו-"Pandora's Box" של פרנק ודקינד.[33] ב-16 באוקטובר אישר רוברט טרוחיו את השמועות על כתיבת אלבומה הבא של הלהקה. לדבריו, כתבו חברי הלהקה מספר שירים שיוקלטו ב-2012.[34]
עם פתיחת העונה ה-62 של מרוץ המכוניות פורמולה 1, נודע בקרב מעריצי הלהקה כי בכוונתה להופיע בגרנד פרי ההודי, במדינה אוטר פרדש ב-30 באוקטובר.[35] אולם מופע זה בוטל לאחר מפגעי תברואה קשים באולם התחרות. כפיצוי למעריציהם באזור, הופיעה הלהקה בבנגלור שבדרום הודו. ב-10 בנובמבר הכריזה הנהלת פסטיבל הרוק בפארק דומינגטון כי הלהקה תבצע את האלבום Metallica במלואו בפסטיבל הקרוב.[36] במלאת 30 שנים להקמתה, הופיעה ארבע פעמים בשכונת פילמור שבסן פרנסיסקו. לצד חברי הלהקה כיכבו מספר אמנים הידועים בהשפעתם הרבה על הלהקה, ועל ז'אנר הרוק ככלל. בנוסף, אל חברי הלהקה הצטרפו חבריה לשעבר לביצוע מספר שירים. בדצמבר 2011 הוציאה הלהקה לאור את המיני-אלבום Beyond Magnetic, שיצא בפורמט תקליטור בינואר 2012.
2012–2018: Hardwired...to Self-Destruct
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 בפברואר 2012 הודיעה הלהקה כי בכוונתה להקים פסטיבל מוזיקה חדש בשם "Orion Music + More", שיתקיים ב-23 וב-24 ביוני 2012, באטלנטיק סיטי, ארצות הברית. הפסטיבל יכלול את ביצוע שניים מאלבומיה של הלהקה, Metallica ו-Ride the Lightning.[37] בנובמבר 2012 עזבה את חברת התקליטים "האחים וורנר", וייסדה חברת תקליטים עצמאית בשם "Blackened Recordings", אשר תפיק את עבודותיה העתידיות.[38][39] ב-10 בדצמבר 2012 הוציאה לאור DVD המכיל מספר קטעי הופעות שלה מ-2009 בקוויבק סיטי, קנדה.[40] בשנת 2013 כיכבו חברי הלהקה במותחן האמריקאי "Metallica Through The Never", אשר בוים על ידי נמרוד אנטל. הסרט מתאר מסע של נער המשמש כעובד במה של מטאליקה שנשלח להביא חבילה שדרושה למופע ממשאית שנתקעה בדרכה. המסע מתרחש כולו לאורך ההופעה החיה של מטאליקה, ומשלב מאפיינים פסיכדליים רבים כתוצאה מנטילת סם הזייתי על ידי הגיבור. הלהקה לקחה חלק בכתיבת הסרט והופיעה בקטעי המוזיקה.[41] ב-22 ביולי 2013 הכריז לארס אולריך על תחילת תהליך כתיבת האלבום החדש של הלהקה, שעתיד לצאת בשנת 2015.[42] במהדורה השנייה של פסטיבל "Orion Music + More", ביצעה את האלבום Kill 'Em All בשם מחודש, "Dehaan", כמחווה לשחקן דיין דיהן ששיחק בסרט "Metallica Through The Never".[43][44] ב-8 בדצמבר 2013 ערכה מטאליקה מופע בשם "Freeze 'Em All" ביבשת אנטארקטיקה, והפכה ללהקה הראשונה בעולם שהופיעה בכל שבע היבשות.[45] ההופעה צולמה ויצאה לאור כאלבום הופעה באותו החודש.[46]
בינואר 2014, הלהקה ביצעה את השיר "One" עם הפסנתרן הסיני לאנג לאנג, במהדורה ה-56 של טקס פרסי הגראמי.[47] במרץ 2014, יצאה לסיבוב הופעות מיוחד בשם "Metallica By Request", בו המעריצים מחליטים אילו שירים הלהקה תבצע. ביוני באותה השנה, הוציאה הלהקה לאור את השיר "Lords of Summer".[48] באותו החודש, מטאליקה הופיעה בפסטיבל גלסטונברי בניסיון למשוך קהל מעריצים חדש.[49] בינואר 2015, ערכה את "ליל מטאליקה",עם קבוצת ההוקי "סן חוזה שארקס". בליל הזה, ענו חברי הלהקה על שאלות רבות של מעריציהם.[50] ב-2 בנובמבר 2015, הלהקה הופיעה בסופרבול ה-50.[51] ב-22 ביולי 2016, מטאליקה הופיעה עם להקת Avenged Sevenfold ו-Volbeat ביום פתיחת האצטדיון יו. אס. בנק. ב-18 באוגוסט 2016, הודיעה מטאליקה באתר האינטרנט שלה כי אלבומם העשירי Hardwired...to Self-Destruct, עתיד לצאת עוד חודשיים ב-18 בנובמבר.[52] בנוסף, הלהקה חשפה את כל שמות רצועות האלבום והוציאה לאור את הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Hardwired".[53] עם צאתו, הגיע האלבום למקום הראשון בבילבורד 200.[54] בקיץ 2017, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית, שבמהלכו הופיעה לצד להקות נוספות דוגמת Avenged Sevenfold ו-Gojira.[55]
2019 – הווה: S&M2 ו-72 Seasons
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2019 הכריז רוברט טרוחיו כי הם החלו לאסוף חומרי כתיבה חדשים לקראת האלבום הבא.[56] באותו החודש הכריזה הלהקה כי באוקטובר תצא לסיבוב הופעות באוסטרליה ובניו זילנד.[57][58] אולם ב-27 בספטמבר הלהקה דחתה את סיבוב ההופעות.[59] לרגל ציון 20 שנים מאז אלבומם S&M, הופיעה בפתיחה של מרכז הצ'ייס החדש של סן פרנסיסקו. ב-28 באוגוסט 2020 יצא אלבום ההופעה לאור. ביולי 2019 פורסמו תאריכי ההופעות של סיבוב ההופעות הקרוב באמריקה הדרומית. בספטמבר 2019 הופיעה הלהקה, לצד אמנים רבים דוגמת בילי אייליש, מיילי סיירוס וקולדפליי, בפסטיבל האזרחים הבינלאומי. בעקבות מגפת הקורונה בארצות הברית דחתה הלהקה את חמש ההופעות שתוכננו במדינה.[60][61] בעת ההסגר העולמי בעקבות המגפה הופיעה בקביעות בשידור חי ביוטיוב ובפייסבוק. ב-10 באוגוסט 2020 הופיעה בעיר סונומה, קליפורניה. קהל ההופעה הורכב מכמה אנשי צוות והפקה בכירים, וההופעה עצמה שודרה ברחבי העולם ב-29 באוגוסט.
ב-28 בנובמבר 2022 הודיעה הלהקה שהיא עתידה להוציא לאור את "72 Seasons", אלבום האולפן ה-12 שלה, ובמקביל הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון מתוכו, "Lux Æterna".[62] ב־19 בינואר 2023 הוציאה הלהקה את הסינגל השני מתוך האלבום "Screaming Suicide". ב-1 במרץ, הוציאה הלהקה את "If Darkness Had a Son", הסינגל השלישי שלה מתוך האלבום. ב-27 במרץ הוציאה את "72 Seasons", הסינגל הרביעי מהאלבום וב-14 באפריל יצא לאור האלבום עצמו. בהמשך החודש יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בשם M72 World Tour.
סגנון מוזיקלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטאליקה היא להקת הבי מטאל.[63] אף על פי שהלהקה מוכרת על פי רוב כלהקת ת'ראש מטאל, חלק מאלבומיה אינם שייכים לסגנון זה.
ת'ראש מטאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטאליקה החלה כלהקת ת'ראש מטאל, ועד וכולל האלבום ...And Justice for All מ-1988 היא ניגנה ודבקה בסגנון זה.[1] למעשה, אלבום האולפן הראשון של הלהקה, Kill 'Em All מ-1983, נחשב על פי רבים לאלבום הת'ראש מטאל הראשון,[2] ולמשפיע מאוד בז'אנר. כמו כן, הלהקה נחשבת לאחת מ"ארבע הגדולות" – הלהקות המרכזיות בסגנון הת'ראש מטאל, לצד מגאדת', סלייר ואנתרקס.
התרחקות מסגנון הת'ראש
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבום האולפן החמישי של הלהקה, Metallica, הידוע גם בתור "האלבום השחור" ("The Black Album") מ-1991, סימן את השינוי בכיוון של מטאליקה מסגנון הת'ראש מטאל של ארבעת אלבומי האולפן הקודמים שלה, לכיוון של מטאל מסחרי יותר, ופנה לקהל המיינסטרים. אף על פי זאת, האלבום עדיין כלל מאפיינים מסוימים של ת'ראש מטאל.[1] אלבום האולפן השישי של הלהקה, Load מ-1996 התרחק עוד יותר מסגנון הת'ראש מטאל, והציג סאונד של הארד רוק/הבי מטאל, מה שהרחיק חלק גדול מקהל מעריצי הלהקה בזמנו.[64][65] אלבום האולפן השביעי של הלהקה, ReLoad מ-1997, תואר בתור הארד רוק,[66][67] הבי מטאל[67] ומטאל אלטרנטיבי.[68][69] אלבום האולפן השמיני של הלהקה, St. Anger מ-2003, נתפס כחריגה מהעבודה הקודמת של הלהקה,[70] ועל פי רוב מתואר כמטאל אלטרנטיבי וכנו-מטאל.[71]
חזרה לשורשי הת'ראש/הבי מטאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבום האולפן התשיעי של הלהקה, Death Magnetic מ-2008, מציג את החזרה לשורשי הת'ראש מטאל של הלהקה.[3][72] שני האלבומים הבאים של מטאליקה, Hardwired... to Self-Destruct מ-2016 ו-72 Seasons מ-2023, נחשבים להבי מטאל מסורתי יותר מאשר ת'ראש.[4][5]
פירוט על שינויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטאליקה הושפעה מאמני ומלהקות מטאל מוקדמות כמו בלאק סבאת', דיפ פרפל, קיס, לד זפלין, קווין, טד נוג'נט, AC/DC, ראש, אירוסמית', ג'ודאס פריסט, והסקורפיונז.[73] אמנים מהגל החדש של ההבי מטאל הבריטי כמו ונום, מוטורהד, סקסון, דיאמונד הד ואיירון מיידן השפיעו על מטאליקה, כמו גם להקות הפאנק רוק הראמונס, סקס פיסטולס ומיספיטס ולהקת הפוסט-פאנק קילינג ג'וק.[74] האלבומים הראשונים של הלהקה כללו מקצבים מהירים, שירה מתואמת ורצועות אינסטרומנטליות בנות תשע דקות. הצליל המזוהה עם הלהקה נחשב "מלוכלך" ודיסהרמוני. בביקורת באתר Allmusic נכתב שמטאליקה הרחיבה את טכניקת ההלחנה ואת מרחב הביטוי שלה והביאה לגישה אגרסיבית יותר באלבומים הבאים, בהם המילים עסקו בנושאים אישיים ובמודעות חברתית.[75] מנהיגים דתיים וצבאיים, זעם, טירוף, מפלצות וסמים – כמו נושאים אחרים נוספים – נדונו באלבום Master of Puppets.[76]
בשנת 1991 המפיק החדש של הלהקה, בוב רוק, הביא את המוזיקה של הלהקה לכיוון מסחרי יותר, במטרה לפנות לקהלי הזרם המרכזי.[77] ב"רולינג סטון" נכתב שהלהקה נטשה את המקצבים האגרסיביים והמהירים בהם הייתה ידועה, כדי להרחיב את גבולות המוזיקה והביטוי העצמי שלה.[78] השינוי בכיוון הוכיח את עצמו מבחינה מסחרית; Metallica היה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. מטאליקה הייתה ערה לשינויים שנוצרו בסצנת הרוק על ידי תנועת הגראנג' של תחילת שנות התשעים של המאה ה-20. ב-Load – אלבום שתואר כרוק אלטרנטיבי התמקדה הלהקה בהשפעות שאינן מטאל ושינתה את כיוונה המוזיקלי.[79] הגישה הלירית החדשה של מטאליקה התרחקה מסמים ומפלצות, והתמקדה בכעס, הפסד וגמול.[80] המעריצים והמבקרים לא היו מרוצים משינוי זה, שכלל תספורות חדשות לחברי הלהקה, עטיפת האלבום והשתתפות בפסטיבל לולהפלוזה, והאשימו את הלהקה בהתמסחרות. באלבום ReLoad שיצא בשנת 1997 הציגה הלהקה השפעות של בלוז והארד רוק מוקדם ושילבה יותר קצב והרמוניה במבני השירים ביחס לאלבומים קודמים.[79]
St. Anger סימן שינוי גדול נוסף בסאונד של הלהקה. באלבום לא נכללו סולואי גיטרה והגיטרה כווננה לדרופ C (כיוון אשר יוצר סאונד "כבד" ונמוך), מה שלדעת המבקרים הביא לסאונד גלמי ולא מלוטש; התוף של אולריך ספג ביקורת על איבוד הצליל המתכתי בו היה ידוע.[81] המילים של האלבום עסקו בגמילה מהסמים של הטפילד[82] וכוללות אזכור של השטן, מלחמה בסמים, קלאוסטרופוביה, אבדון הממשמש ובא, וצביעות דתית.[83] בעצתו של המפיק ריק רובין, באלבום האולפן התשיעי, Death Magnetic, חזרה הלהקה לסולואים ולכוונון הגיטרה E.[84] האלבום סימל חזרה לשורשי הת'ראש של הלהקה, ומלבד סולואי הגיטרה האינטנסיביים הוא כלל מילים עדינות העוסקות בהתמודדות עם התאבדות וגאולה.[85]
מורשת והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטאליקה הייתה אחת הלהקות המייסדות של סוגת הת'ראש מטאל, אשר מבוססת כולה על מהירות נגינה גבוהה ושליטה טכנית בכלים, בעוד השירה והמלודיה נדחקים הצידה ואינם מקבלים חשיבות גדולה, בניגוד לסגנון המטאל הקלאסי של להקות המטאל הגדולות אז דוגמת איירון מיידן. היא הפכה לאחת מלהקות ההבי מטאל המשפיעות ביותר בכל הזמנים והיא אחת מ"ארבע הגדולות" – הלהקות המרכזיות בת'ראש מטאל, לצד אנתרקס, מגאדת', וסלייר.[86] הלהקה מכרה יותר מ-110 מיליון תקליטים ברחבי העולם, מה שהפך אותה לאחת הלהקות המצליחות ביותר מסחרית בכל הזמנים.[6] לדעת כותבי "אנציקלופדיית הרוק-אנד-רול" של מגזין הרולינג סטון, מטאליקה נתנה לכל סצנת הרוק שהייתה קיימת "טעינה חשמלית שהייתה נחוצה עד מאד".[87] באתר ביקורת המוזיקה Allmusic נכתב כי מטאליקה הרחיבה את גבולות הת'ראש וכי היא להקת ההבי מטאל הטובה והמשפיעה ביותר של שנות השמונים.
סולן להקת קורן, ג'ונתן דייוויס, שיבח את הלהקה על הדרך שפרצה לעצמה ועל כך שהיא הצליחה לשמור על רלוונטיות לאורך שנים.[88] שאנון לארקין, מתופף להקת גודסמאק אמר שמטאליקה הייתה ההשפעה המוזיקלית הגדולה ביותר על הלהקה ועליו באופן אישי.[89] הסולן והגיטריסט של להקת משין הד, רוב פלין, אמר שכשחברי להקתו יצרו את אלבומם The Blackening, הם ניסו ליצור אלבום "שיש לו הכח, ההשפעה והגדולה האפית שיש ל-Master of Puppets – תקליט על-זמני". M. Shadows, סולן להקת Avenged Sevenfold, אמר שסיבוב ההופעות המשותף של להקתו ושל מטאליקה היה גולת הכותרת בקריירה של הלהקה.[90] מטאליקה זכתה לשבחים גם מחברי הלהקות Adema,[91] Ill Niño[92] ו-God Forbid.[93] מגזין הרוק הבריטיKerrang! הוציא אלבום מחווה למטאליקה בשם Master of Puppets: Remastered במהדורת 8 באפריל 2006, לכבוד חגיגות עשרים השנה ללהקה. האלבום כלל גרסאות כיסוי לשירי הלהקה מאת אמנים שהושפעו ממנה – בהם משין הד, Bullet for My Valentine, Chimaira, Mastodon, Mendeed, ו-Trivium.[94]
MTV דירג את מטאליקה במקום השלישי ברשימת "להקות ההבי מטאל הגדולות בהיסטוריה".[88] VH1 דירג את הלהקה במקום החמישי ברשימת 100 האמנים הגדולים של ההארד רוק,[95] ובמקום הראשון ברשימת 20 להקות המטאל הגדולות ביותר. רולינג סטון דירג את הלהקה במקום ה-61 ברשימת "100 האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים";[96] אלבומי הלהקה Master of Puppets ו-Metallica דורגו במקומות ה-167 וה-255 בהתאמה ברשימת של המגזין של 500 האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים.[97] Master of Puppets נכלל גם ברשימת "50 אלבומי ההבי הגדולים ביותר בכל הזמנים" של מגזין Q,[98] דורג במקום הראשון ברשימת "25 אלבומי מטאל" של IGN,[99] ובמקום הראשון ברשימת במתכת כללים רשימת "100 אלבומי ההבי מטאל" של Metal-rules.com.[100] "Enter Sandman" דורג במקום ה-399 ברשימת "500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים" של רולינג סטון.[101] ב-7 במרץ 1999 קיבלה מטאליקה כוכב בשדרת הכוכבים של סן פרנסיסקו.[102]
דמותה של מטאליקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה בה היה נהוג לקדם להקות על ידי שימוש בגימיקים שונים כגון: בגדים נוצצים ובלתי רגילים, שימוש בשיער ארוך, פעלולים על הבמה, אפקטים מורכבים והקרנות של סרטונים שונים על הבמה ועוד – מטאליקה בלטה כאנטי תזה לזרם המרכזי. חברי הלהקה נהגו לעלות לבמה בבגדים יומיומיים רגילים. עטיפות האלבומים היו צנועות וחוברות המילים לא קושטו כלל באיורים. המוזיקה שהולחנה הייתה כבדה, וקשה לעיכול כיוון שמבנה השירים לעיתים רבות חרג מהתבנית הקלאסית של "בית-פזמון-בית". בנוסף התכנים שמטאליקה ביטאו בשיריהם דיברו על פוליטיקה, גזענות וביקורת על החברה – נושאים שנתפסים בעייתיים מבחינה מסחרית.[103] בתחילת דרכם, היו ידועים חברי הלהקה כשתיינים, שהיו משתכרים לעיתים כה קרובות, עד שמעריציהם כינו את הלהקה "אלכוהוליקה" (Alcohollica), שם שהצחיק את חבריה.[104] נושא השתייה תמיד העסיק את חברי הלהקה, ב-19 ביולי 2001, במהלך הקלטת האלבום St. Anger נאלץ סולן הלהקה, ג'יימס הטפילד, לעבור גמילה מאלכוהול, דבר שעיכב את הקלטת האלבום.
מחוות למטאליקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנים רבים הושפעו מיצירותיה של מטאליקה והפגינו את הערכתם הרבה באלבומי מחווה רבים שהוקדשו לה.
Metal Militia
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1994 הופק בשוודיה אלבום המחווה למטאליקה Metal Militia, ששמו זהה לשיר החותם את האלבום Kill 'em All. האלבום מורכב מ-12 גרסאות כיסוי לשירי מטאליקה בביצוען של 12 להקות מטאל שוודיות שונות המנגנות סוגים שונים של מטאל. הסגנון המיוצג ביותר באלבום הוא דת' מטאל. בגרסאות אלה השירים נשמעים יותר גסים ואלימים מאי פעם, שכן נוסף על נגינת הת'רש הכבדה, שירתו היחסית עדינה של הטפילד הוחלפה בשאגות גראולינג אימתניות. השירים באלבום מסודרים לפי סדר כרונולוגי ושירים מאותו אלבום אף מסודרים לפי סדר הופעתן באלבום המקורי.
אפוקליפטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1996 הוציאה רביעיית הצ'לנים הפינית הצעירה אפוקליפטיקה את אלבומה הראשון, אשר הוקדש כולו לגרסאות כיסוי לשיריה של מטאליקה. השירים בוצעו תוך החלפת הגיטרות החשמליות ואף השירה בצ'לו חשמלי.
כמו כן, שני אלבומיה הבאים של להקת אפוקליפטיקה, שיצאו בשנים 1998 ו-2001, הכילו ביצועים לשירים נוספים של מטאליקה, אם כי היו באלבומים גם שירים מקוריים של הלהקה.
ביטאליקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 נוסדה להקה בשם ביטאליקה, המנגנת שירים פארודיים העשויים משילובים של שירים של הביטלס ושל מטאליקה. זמר הלהקה אף שר בקול דומה לקולו ה"מאוחר" של הטפילד, תוצאה של שיעורי פיתוח קול.
חברת סוני המחזיקה בזכויות רוב השירים של הביטלס לא אהבה את פעילות הלהקה, ובפברואר 2005 הוציאו נגדם צו מניעה. מי שיצא לעזרתם היה מתופף מטאליקה, לארס אולריך, שהשתמש בעורכי דינו ובסופו של דבר גרם לסוני לחזור בהם מתביעתם.
MTV Icon
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003 ערך ערוץ המוזיקה MTV מופע מחווה לכבוד מטאליקה. המופע נערך על מנת לשבח ולהעריך את מטאליקה על תרומתה למוזיקה ביותר מעשרים שנה של פעילות. במהלך המופע ניתן ללהקה פרס MTV Icon. בין האמנים שהופיעו נמנים סאם 41 שהופיעו עם מחרוזת של "For Whom the Bell Tolls", "Enter Sandman", ו-"Master of Puppets", חברי סטיינד ביצעו גרסת כיסוי לשיר "Nothing Else Matters" וכן הופיעו אבריל לאבין עם "Fuel", סנופ דוג עם "Sad but True", קורן עם "One" ולימפ ביזקיט עם "Welcome Home (Sanitarium)".[105]
מחווה לארבעת הפרשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותה שנה, הוציאה חברת Nuclear Blast הגרמנית, אלבום בשם Tribute to the Four Horsemen, הקרוי על שם השיר "The Four Horsemen" מהאלבום Kill 'em All, ואשר מהווה לקט של 14 גרסאות כיסוי לשירים של מטאליקה, אשר נכתבו בזמנים שונים על ידי להקות אירופאיות שונות החתומות ב-Nuclear Blast.
בין היתר, כולל האוסף שני שירים מMetal Militia, וכן גם שיר אחד של אפוקליפטיקה. מבחינה סגנונית, הלהקות שהשתתפו בפרויקט הן מכל קשת סגנונות המטאל, מהבי מטאל קלאסי, דרך פאואר מטאל ועד דת' מטאל.
חברי ההרכב לפי ציר זמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]| חברים נוכחיים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם ותעתיק לאנגלית | תפקיד | זמן החברות בלהקה | פרטים ביוגרפיים | תמונה |
| ג'יימס הטפילד (James Hetfield) |
שירה, גיטרת קצב | 1981 – הווה | נולד ב-3 באוגוסט 1963 בלוס אנג'לס, קליפורניה. הטפילד הוא גיטריסט וסולן הלהקה והוא אחד ממייסדיה. הוא ידוע בעיקר בנגינה בגיטרת הקצב שלו, אך הופיע גם עם גיטרה מובילה בהקלטות אולפן ובהופעות חיות. | 
|
| לארס אולריך (Lars Ulrich) |
תופים, כלי הקשה | 1981 – הווה | נולד ב-26 בדצמבר 1963 בגנטופטה, דנמרק. לארס הוא המתופף בלהקה ואחד ממייסדיה. בגיל שש-עשרה עבר ללוס אנג'לס כדי להתאמן בטניס אך במקום לשחק טניס, הוא החל לנגן בתופים. לאחר שפרסם מודעה בעיתון מקומי, פגש אולריך את ג'יימס הטפילד ויחד הם הקימו את הלהקה. | 
|
| קירק האמט (Kirk Hammett) |
גיטרה, קולות רקע | 1983 – הווה | נולד ב-18 בנובמבר 1962 בסן פרנסיסקו, קליפורניה. האמט הוא כותב שירים והגיטריסט של הלהקה. לפני שהצטרף למטאליקה ייסד את להקת אקסודוס. הוא דורג במקום ה-11 ברשימת "100 הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון". |  |
| רוברט טרוחיו (Robert Trujillo) |
בס, קולות רקע | 2003 – הווה | נולד ב-23 באוקטובר 1964 בסנטה מוניקה, קליפורניה. טרוחיו הוא הבסיסט של הלהקה. הוא ניגן בלהקות שונות לפני הצטרפותו למטאליקה ב-2003, בהן סואיסיידל טנדנסיז ובלק לייבל סוסייטי, כמו גם עבור זמר המטאל אוזי אוסבורן. הוא ניגן גם עם ג'רי קאנטרל באלבומו השני. במטאליקה הוא החליף את ג'ייסון ניוסטד. | 
|
| חברים לשעבר | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם ותעתיק לאנגלית | תפקיד | זמן החברות בלהקה | פרטים ביוגרפיים | תמונה |
| דייב מאסטיין (Dave Mustaine) |
גיטרה מובילה, קולות רקע | 1982–1983 | נולד ב-13 בספטמבר 1961 בלה מסה, קליפורניה. מאסטיין היה הגיטריסט המקורי של הלהקה, עד שהועזב ממנה בשנת 1983 על רקע התנהגותו הבעייתית. הוא הקים את להקת הת'ראש מטאל מגאדת' ושימש בה כסולן וכגיטריסט. מאסטיין הוא יהודי על פי ההלכה – הוא נולד לאם יהודיה ולאב נוצרי, אך חי את חייו כנוצרי. | 
|
| רון מק'גובני (Ron McGovney) |
בס, קולות רקע | 1982 | נולד ב-2 בנובמבר 1963 בלוס אנג'לס, קליפורניה מק'גובני היה הבסיסט הראשון של הלהקה והופיעה בהקלטות דמו מוקדמות שלה. הוא פגש את הטפילד כשניגן איתו בלהקה Leather Charm. לאחר תקופה של חוסר פעילות, הוא החל לנגן בלהקת הת'ראש מטאל Phantasm. | |
| קליף ברטון (Cliff Burton) |
בס, קולות רקע | 1982–1986 | נולד ב-10 בפברואר 1962 בקאסטרו ואלי, קליפורניה. ברטון היה הבסיסט של הלהקה וניגן בשלושת האלבומים הראשונים שלה. בעקבות ההצלחה הגדולה של האלבום Master of Puppets, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי. ברטון מת ב-27 בספטמבר 1986, במהלך סיבוב ההופעות, לאחר התהפכות האוטובוס בו נסעו חברי הלהקה בשוודיה. | 
|
| ג'ייסון ניוסטד (Jason Newsted) |
בס, קולות רקע | 1986–2001 | נולד ב-4 במרץ 1963 בבאטל קריק, מישיגן. היה הבסיסט של הלהקה. ידוע גם כבסיסט של הלהקות Voivod ו-Flotsam and Jetsam. הוא הצטרף למטאליקה בשנת 1986 לאחר מותו של קליף ברטון ונשאר חבר בה עד שנת 2001, לאחר שעזב את מטאליקה, הוא המשיך עם הפרויקט שלו Echobrain, ניגן עם אוזי אוסבורן והצטרף ללהקת Voivod. ניסטד משתמש בכינוי Jasonic, המשמש גם ככינויו ב-Voivod וכשם חברת הפצת המוזיקה שלו. הוא גם המייסד של האולפן וחברת התקליטים Chophouse Records שבקליפורניה. ניוסטד היה הסולן בלהקתו Newsted וניגן בה גם בס. | 
|
| חברים זמניים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם ותעתיק לאנגלית | תפקיד | זמן החברות בלהקה | פרטים ביוגרפיים | תמונה |
| בוב רוק (Bob Rock) |
בס | 2002–2003 | נולד ב-19 באפריל 1954 בוויניפג, מניטובה, קנדה. רוק היה המפיק של אלבומי הלהקה ואף הופיע מעט כבסיסט. הוא מוזיקאי ומהנדס קול, והפיק תקליטים לכמה להקות ואמנים בהם סימפל פלאן, אירוסמית', בון ג'ובי, מוטלי קרו, אופספרינג, מייקל בובלה, בריאן אדמס, ו-Black Veil Brides. | 
|
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן
מיני-אלבומים
|
אלבומי הופעה
|
אלבומי מארז
אלבומי כיסוי
שיתופי פעולהאלבום מחווה
|
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | פרס | קטגוריה | עבודה מועמדת | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2024 | פרס גראמי | ביצוע הרוק הטוב ביותר | "Lux Æterna" | מועמדות | [106] |
| ביצוע המטאל הטוב ביותר | "72 Seasons" | זכייה | |||
| אלבום הרוק הטוב ביותר | 72 Seasons | מועמדות | |||
| פרס המוזיקה של iHeartRadio | שיר הרוק של השנה | "72 Seasons" | מועמדות | [107] | |
| אמן הרוק של השנה | מטאליקה | מועמדות | |||
| אלבום הרוק של השנה | 72 Seasons | זכייה |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איאן צ'רייסט: "Sound of the Beast: The Complete Headbanging History of Heavy Metal" (2003)
- סטפן שירזי: "So What!: The Good, The Mad, and The Ugly" (2004)
- גלן פילסברי: "Damage Incorporated: Metallica and the Production of Musical Identity" (2006)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מטאליקה
מטאליקה, ברשת החברתית פייסבוק
מטאליקה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מטאליקה, ברשת החברתית אינסטגרם
מטאליקה, ברשת החברתית טיקטוק
מטאליקה, סרטונים בערוץ היוטיוב
מטאליקה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מטאליקה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
מטאליקה, באתר ספוטיפיי
מטאליקה, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
מטאליקה, באתר Last.fm (באנגלית)
מטאליקה, באתר AllMusic (באנגלית)
מטאליקה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מטאליקה, להקה באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
מטאליקה, באתר דיזר
מטאליקה, באתר Discogs (באנגלית)
מטאליקה, באתר Songkick (באנגלית)
- מטאליקה, באתר Genius
- מטאליקה, באתר SecondHandSongs
- מטאליקה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
מטאליקה, באתר בילבורד (באנגלית)
מטאליקה, באתר טיידל (באנגלית)
מטאליקה, באתר אמזון מיוזיק
- מטאליקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנציקלופדיית מטאליקה
- המילים של כל שירי הלהקה
- מטאליקה באתר "השרת העיוור".
- להקת מטאליקה - מיינסטרים או מטאל?
- הניו יורק טיימס, צ'אק קלוסטרמן, להקה בהתמוטטות עצבים, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
- אור ברנע, בדרכים הכואבות של מטאליקה, באתר ynet, 2 במאי 2010
- רוי רגב, מפלצות התהילה, באתר ynet, 17 במאי 2010
- אייל לוי, מפעליקה, באתר nrg, 22 במאי 2010
- אור ברנע, מטאליקה חגגה 30 בארבע הופעות ענק, באתר ynet, 11 בדצמבר 2011
- אור ברנע, שורף כמו וויסקי בגרון: מטאליקה וג'יימס הטפילד, באתר ynet, 3 באוגוסט 2012
- אורי זר אביב, "מטאליקה" כבר לא מתנגדת לאינטרנט, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 "Metallica (album)". Metal Wiki (באנגלית). נבדק ב-2022-08-28.
- ^ 1 2 Joe DiVitaJoe DiVita, The 40 Best Debut Thrash Albums of All Time, Loudwire (באנגלית)
- ^ 1 2 Death Magnetic by Metallica - RYM/Sonemic (באנגלית), נבדק ב-2022-08-28
- ^ 1 2 Hardwired...to Self-Destruct by Metallica - RYM/Sonemic (באנגלית), נבדק ב-2023-04-15
- ^ 1 2 72 Seasons by Metallica - RYM/Sonemic (באנגלית), נבדק ב-2023-04-15
- ^ 1 2 Metallica for Glastonbury Twitter Row, Western Daily Press
- ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1981-1982", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-28/5/09
- ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1981-1982", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-31/5/09
- ^ אנציקלופדיה-מטאליקה ההיסטוריה המלאה, 3/9/1983, מאוחזר מתאריך 14/4/13
- ^ "פירוש המושג Ride the Lightning" מתוך אתר המילון החופשי, אוחזר בתאריך 14/04/13
- ^ "פירוש המושג Ride the Lightning" מתוך אתר Urban Dictinary, אוחזר בתאריך 14/04/13
- ^ Readers' Poll: The Greatest Heavy Metal Albums of All Time, באתר הרולינג סטון
- ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1983-1984", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-30/5/09
- ^ סטיב הוי (Steve Huey), ביקורת על האלבום Master of Puppets, מתוך אתר AllMusic מאוחזר בתאריך 14/4/2013
- ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1984-1986", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-30/5/09
- ^ ג'ון פרלס, "HEAVY METAL, WEIGHTY WORDS", פורסם בתאריך 10/7/1988, בעיתון הניו יורק טיימס
- ^ ניקולס דייוויס (עורך), "The Cambridge History of American Music.", הוצאת Cambridge University Press. עמ' 378
- ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1986", מתוך אתר MTV, מאוחזר מתאריך 14/04/13
- ^ 1 2 "ציר הזמן של מטאליקה 1986-1987", מתוך אתר MTV, מאוחזר מתאריך 14/04/13
- ^ יואב בירנברג, מטליקה מבטיחה הופעה טובה, "לא במו להקת רובים ושושנים”, חדשות, 30 ביוני 1993
- ^ METALLICA's 'Death Magnetic' Sold Two Weeks Early At French Record Store? - Sep. 2, 2008
- ^ Metallica's Death Magnetic
- ^ Metallica's Death Magnetic Reigns on European Album Chart
- ^ METALLICA's 'Death Magnetic' Is Fastest-Selling Album Of Year In Australia - Sep. 21, 2008
- ^ Metallica, Run-D.M.C. Lead Rock Hall Inductees
- ^ סער גמזו, עכבר העיר, מטאליקה בהופעה: פרפורי הגסיסה של המפלצת, באתר הארץ, 23 במאי 2010
חן מענית, מעריצי "מטאליקה" תובעים 4 מיליון שקל ממארגני המופע בארץ, באתר גלובס, 9 ביוני 2010 - ^ Heading Down Under
- ^ METALLICA: 'Live At Grimey's' EP Due In November - Oct. 6, 2010
- ^ One More For 2010!
- ^ METALLICA Confirmed For Brazil's ROCK IN RIO Festival - Nov. 9, 2010
- ^ Shows in 2011?!?!?!
- ^ Secret Recording Project?
- ^ Metallica and Lou Reed Set Release Date for Collaborative Album
- ^ Metallica Begin Work On Their Next Studio Album
- ^ Metallica in India
- ^ Metallica to headline Download Festival at Donington
- ^ Metallica Announce Orion Music Festival, סטייסי אנדרסון, 7 בפברואר 2012
- ^ Metallica Launch New Record Label, רולינג סטון, 30 בנובמבר 2012
- ^ Metallica leaves Warner, forms Blackened Recordings
- ^ Metallica: 'Quebec Magnetic' DVD, Blu-Ray Artwork Unveiled
- ^ Metallica’s 3D Movie Headed to IMAX, אר.ג'יי קובריבייה, 24 באפריל 2015
- ^ Metallica to Hit the Studio in 2014: 'We'll Run Out of Excuses for Not Doing It by Then', יולי 2013
- ^ Metallica Surprise by Playing ‘Kill ‘Em All’ Set Under Fake Name Dehaan
- ^ Who Is Dehaan? It's Metallica, Playing 'Kill 'Em All' at Orion Music Festival, גארי גרף, 6 באוגוסט 2013
- ^ Metallica Play a Dome in Antarctica
- ^ Metallica Release 'Freeze 'Em All' Live Album
- ^ Grammys 2014: Lang Lang performs ‘One’ with Metallica, דייוויד אנג'י, 27 בינואר 2014
- ^ METALLICA's LARS ULRICH Says New Song 'Lords Of Summer' Is 'Going Down Well'
- ^ Metallica: Glastonbury experience was 'sensational', מארק סוויג', 29 ביוני 2014
- ^ Metallica Night with the San Jose Sharks
- ^ THE NIGHT BEFORE
- ^
אבי פיטשון, החדש של "מטאליקה" הוא האלבום הטוב ביותר שלה זה 25 שנה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2016
- ^ HARDWIRED…TO SELF-DESTRUCT AVAILABLE NOVEMBER 18, 2016
- ^ Metallica Rocks With Sixth No. 1 Album on Billboard 200 Chart, קיית' קאופילד, 28 בנובמבר 2016
- ^ Metallica Announce 2017 North American Tour With Avenged Sevenfold, Volbeat + Gojira
- ^ METALLICA's Next Album 'Will Come A Lot Sooner Than The Previous Two Did,' Says ROBERT TRUJILLO
- ^ Metallica and Slipknot have announced a massive Australian tour
- ^ Metallica Announce 2019 Australian Tour With Slipknot
- ^ ‘Devastated’ Metallica cancel Australian stadium tour as frontman enters rehab
- ^ Metallica are headlining five major US festivals next year
- ^ Metallica cancel festival dates to support James Hetfield’s recovery
- ^ NEW ALBUM... 72 SEASONS!, November 28, 2022, Metallica
- ^ Metallica - Encyclopaedia Metallum: The Metal Archives, www.metal-archives.com
- ^ James, Load Songs Ranked – Return of Rock (באנגלית אמריקאית)
- ^ Load by Metallica - RYM/Sonemic (באנגלית), נבדק ב-2022-08-28
- ^ A Violent Evolution: A Different Take On Metal's Biggest Creative Departures, www.vh1.com (באנגלית)
- ^ 1 2 Reload by Metallica - RYM/Sonemic (באנגלית), נבדק ב-2022-08-28
- ^ Metallica - Reload (באנגלית), נבדק ב-2022-08-28
- ^ Florian Heesch, Niall Scott, Heavy Metal, Gender and Sexuality: Interdisciplinary Approaches, Routledge, 2016-07-07, ISBN 978-1-317-12298-2. (באנגלית)
- ^ Metallica - St. Anger Album Reviews, Songs & More | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2022-08-28
- ^ St. Anger, Metal Wiki (באנגלית)
- ^ Jacqueline Edmondson, Music in American Life: An Encyclopedia of the Songs, Styles, Stars, and Stories that Shaped our Culture [4 volumes: An Encyclopedia of the Songs, Styles, Stars, and Stories That Shaped Our Culture], ABC-CLIO, 2013-10-03, ISBN 978-0-313-39348-8. (באנגלית)
- ^ "30 on 30: The Greatest Guitarists Picked by the Greatest Guitarists", Guitar World, 28 באפריל 2010
- ^ "The 100 Greatest Singers: Inside the Ballots - James Hetfield", Rolling Stone
- ^ Steve Huey, "Ride the Lightning – Metallica: Review", Allmusic
- ^ Steve Huey, "Master of Puppets – Metallica: Review", Allmusic
- ^ Steve Huey, "Metallica – Metallica: Review", Allmusic
- ^ Robert Palmer, "Album Reviews – Metallica", Rolling Stone, 21 בינואר 1997
- ^ 1 2 Lorraine Ali, "Album Reviews – Reload", Rolling Stone, 20 בנובמבר 1997
- ^ David Fricke, "Album Reviews – Load", Rolling Stone, 4 בדצמבר 1996
- ^ Jon Wiederhorn, "Metallica Album Preview: Damage Inc. Is Back In Business", MTV, 15 באפריל 2003
- ^ "St. Anger (2003) - Metallica - Review", Entertainment Weekly, 5 ביוני 2003
- ^ Johnny Loftus, "Metallica - St. Anger", Allmusic
- ^ "Metallica Drummer on Producer Rick Rubin: 'He's Forced Us to Rethink Big-Picture Stuff", Blabbermouth.net, 13 בפברואר 2007
- ^ ג'קלין אדמונדסון, Music in American Life: An Encyclopedia of the Songs, Styles, Stars, and Stories That Shaped Our Culture, הוצאת ABC-CLIO, שנת 2013, עמוד 708, ISBN 9780313393488 (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
)
- ^ קוסמו לי, "Get Thrashed: The Story of Thrash Metal", מתוך אתר Stylus פורסם בתאריך 07/05/2007, מאוחזר בתאריך 14/04/2013
- ^ Metallica, באתר הרולינג סטון
- ^ 1 2 "Why they Rule? Metallica"", MTV
- ^ "Godsmack", Blistering
- ^ Chad Bowar, "Avenged Sevenfold Interview, About.com
- ^ "ADEMA Drummer: We Are Influenced By METALLICA And PANTERA",Blabbermouth.net, 13 באוגוסט 2003
- ^ Talia Soghomonian, "Interview with Dave Chavarri of Ill Niño", nyrock.com
- ^ "God Forbid – The new wave of American metal has arrived", f-p-e-.com
- ^ Kain Able, "Various Artists (Metal) - Kerrang Remastered: Master of Puppets...", Sputnikmusic, 20 ביוני 2006
- ^ "100 Greatest Artists of Hard Rock", VH1]", VH1
- ^ "100 Greatest Artists: Metallica", Rolling Stone
- ^ "The RS 500 greatest albums of all time", Rolling Stone
- ^ "Q 50 Heaviest Albums of All Time", Rocklistmusic.co.uk
- ^ "Top 25 Metal Albums", IGN
- ^ "The Top 100 Heavy Metal Albums", Metal-rules.com
- ^ "The RS 500 Greatest Songs of All Time", Rolling Stone
- ^ "Metallica Make Walk Of Fame, MTV, 8 באפריל 1999
- ^ "Metallica: What Happened!?", Retro Junk
- ^ הניו יורק טיימס, להקה בהתמוטטות עצבים, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
- ^ "Avril, Snoop Dogg, Lisa Marie Presley Bow Down To Metallica", MTV, 5 במאי 2003
- ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
- ^ 2024 iHeartRadio Music Awards: See The Full List Of Winners, iHeart (באנגלית)
