יוד

ערך זה עוסק ביסוד כימי. אם התכוונתם לאות באלפבית העברי, ראו יו"ד. לפירושים נוספים, ראו יוד (פירושונים).

יוד

קסנון - יוד - טלור
Br I At       53 I                                                                                                                                                                                                                                                                                           הטבלה המחזורית
נתונים בסיסיים
מספר אטומי	53
סמל כימי	I
סדרה כימית	הלוגן
מראה
מוצק: אפור מבריק מתכתי; גז: סגול-כהה
תכונות אטומיות
משקל אטומי	126.90447 u
רדיוס ואן דר ואלס	198 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה	2, 8, 18, 18, 7
תכונות פיזיקליות
צפיפות	4,940 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר	מוצק
נקודת רתיחה	457.35K (184.2°C)
נקודת התכה	386.85K (113.70°C)
שונות
אלקטרושליליות	2.66
קיבול חום סגולי	145 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית	8.0 10-8/m·Ω
מוליכות חום	0.449 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה	1,008.4 kJ/mol
היסטוריה
מגלה	ברנרד קורטואה
תאריך גילוי	1811
נקרא על שם	סגול (יוונית)

יוד (Iodine) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי I ומספרו האטומי 53. יוד הוא מינרל קורט חשוב לפעילותה התקינה של בלוטת המגן.

מולקולת היוד מורכבת משני אטומי יוד הקשורים ביניהם בקשר קוולנטי יחיד (I-I), ומסומלת כ-I₂. היוד שייך למשפחת ההלוגנים וככל שאר ההלוגנים, גם היוד הוא חומר מחמצן, אך עצמת פעילותו קטנה משלהם. הוא מחמצן, לדוגמה, מימן גפריתי לגפרית^[1] . הוא מוצק בטמפרטורת החדר, ומבצע המראה. במים מסיסותו קטנה מאד וצבע התמיסה חום-בהיר. הוא מתמוסס בקלות בכלורופורם, בפחמן ארבע כלורי ובפחמן דו-גופרי (CS₂) ויוצר תמיסות סגולות. כאשר היוד בא במגע עם עמילן צבעו הופך לכחול. ריאקציה זו של היוד עם עמילן משמשת כשיטה אנליטית לזיהויו גם בריכוזים מאד נמוכים.

היוד משמש בעיקר ברפואה ובצילום. צבעו הטבעי סגול ומכאן שמו. ביוונית, יוד = סגול. ה"יוד" המוכר ברפואה עשוי להיות כתום ונוזלי, כתוצאה מהוספת חומרים שונים.

שימושים נוספים:

• ברפואה:
  • בערכות עזרה ראשונה, פובידון יוד (החומר הפעיל פולידין או בטאדין) היא תרכובת אורגנית של יוד המשמשת לחיטוי פצעים והמחליפה את תמיסת היוד ("היוד החום"), המזיקה לרקמות הגוף.
  • ברפואה פנימית, לתירוקסין ולתרכובות יוד אחרות יש מספר יישומים.
  • למספר איזוטופים רדיואקטיביים של יוד יש שימוש הן לטיפול על ידי הקרנה להרס רקמות בבלוטת התריס או גידולים סרטניים בה ולעיתים באיברים אחרים, והן לדימות רפואי של בלוטת התריס.
• בכימיה אורגנית יש לתרכובות יוד יישומים רבים.
• ליודיד הכסף (AgI) יישומים בצילום וכן בהגברת גשם על ידי זריעת עננים (פיזור יודיד הכסף בתוך ענן על ידי מטוס הטס בתוך הענן).
• טבליות המכילות אשלגן יודי (KI) ומכונות בישראל "לוגול" (שם מסחרי של חברת טבע) משמשות להגנה מפני חלק מהסיכונים של חשיפה לנשורת גרעינית. הטבליות מחולקות^{[דרוש מקור]} בישראל לאנשים שגרים בסביבת כור גרעיני. אם יש תקלה בכור הגרעיני, עלולים להיפלט לסביבה חומרים רדיואקטיביים (ביניהם איזוטופים רדיואקטיביים של יוד) שפולטים קרינה מייננת מזיקה. איזוטופים אלו נכנסים למחזור הדם ומתרכזים בבלוטת המגן, שם הם מצטברים ומקרינים עליה ועל הרקמות שמסביבה. היוד שבטבלית הלוגול נקלט בבלוטת המגן לפני התפזרות האיזוטופים המזיקים בסביבה ומביא אותה למצב רווי שמונע את קליטת היוד הרדיואקטיבי.
• נורות ההלוגן המוקדמות הכילו כמות קטנה של יוד להארכת חייהן. אולם בשל צבעו הסגול במצב גזי, אשר בולע חלק מהאור המופק מחוט הלהט, ומקטין את יעילותן, נפסק השימוש ביוד בנורות הלוגן מאוחרות, ובמקומו משתמשים בברום.
• חנקן תלת יודי (NI₃) הוא חומר נפץ לא יציב במיוחד, מסיבה זו אין לו יישומים בתור חומר נפץ תעשייתי והוא משמש בעיקר בהדגמות.

היוד זוהה על ידי ברנרד קורטואה (Bernard Courtois) ב-1811. אביו היה יצרן אשלגן חנקתי, אחד ממרכיבי אבק השרפה. באותו זמן הייתה צרפת במלחמה וצריכת אבק השריפה גברה. לצורך הפקתה בודד אשלגן חנקתי מעשבי ים שנשרפו, נשטפו במים והושרו בחומצה גופרתית. היוד נתגלה בטעות: כאשר הוסיף ברנרד עודף חומצה גופרתית, נפלט גז סגול, שהתעבה והתגבש כשנגע במשטחים קרים. ברנרד סבר שזהו יסוד חדש.

לאחר שנתן לחבריו (שארל ברנר, ניקולא קלמנט, ז'וזף לואי גה-ליסאק ואנדרה מרי אמפר) דגימה מהיסוד החדש, הם החלו במחקר. ב-1813 נתן אחד החוקרים דגימה מהחומר להאמפרי דייווי, שהבחין בדמיון לכלור. מאוחר יותר שלח האמפרי דייווי מכתב לחברה המלכותית בלונדון והודיע להם שזיהה יסוד חדש, דבר שמאוחר יותר גרם לוויכוח בין החוקרים.

ניתן להכין יוד טהור בתגובה בין אשלגן יודי (KI) לבין נחושת גפרתית (CuSO₄). ישנן מספר טכניקות נוספות לבידוד יוד. למרות שיוד הוא נדיר יחסית, אצות מסוימות ומספר צמחים נוספים מסוגלים לאגור אותו וכך מכניסים אותו לשרשרת המזון.

ליוד יש איזוטופ יציב אחד - ¹²⁷I. היוד הוא אחד מ-26 יסודות להם יש רק איזוטופ יציב יחיד.

האיזוטופ הרדיואקטיבי בעל הדעיכה האיטית ביותר הוא ¹²⁹I, שלו זמ"ח של 15.7 מיליון שנה, והוא עובר התפרקות בטא ל¹²⁹Xe, תוך שחרור אנרגיה יחסית נמוכה, ולאחריה הקסנון משחרר פוטון גאמא באנרגיה נמוכה גם היא. הוא נוצר מפגיעה של קרניים קוסמיות ביסודות אחרים באטמוספירה, וכאחד מהתוצרים של ביקוע גרעיני של אורניום או פלוטוניום. כיום חלק ניכר מאטומי ה-¹²⁹I בכדור הארץ מקורו בניסויים גרעיניים וזיהומים מדלק גרעיני משומש בכורים. מדידת היחס בין ¹²⁹I ל-¹²⁷I משמשת מדד לזיהום רדיואקטיבי של תוצרי ביקוע.

איזוטופ חשוב נוסף הוא ¹³¹I. גם הוא עובר התפרקות בטא ל-¹³¹Xe שאחריה פליטת פוטון גאמא, אך עם זמן מחצית חיים של כ-8 ימים, ותוך שחרור אנרגיה גבוהה יחסית. תכונות אלה הופכות אותו לבעל חשיבות רפואית, והוא משמש להרס רקמות של בלוטת התריס הסופגת יוד. מאותה הסיבה איזוטופ זה מסוכן, שכן במנות קטנות יותר הוא עלול לגרום לסרטן בבלוטת התריס. לעיתים הוא משמש גם לדימות רפואי של בלוטת התריס.

האיזוטופים ¹²³I (זמ"ח 13 שעות) ו-¹²⁵I (זמ"ח 59 יום) מתפרקים על ידי לכידת אלקטרון לאיזוטופים המתאימים של טלור הפולטים מיד קרינת גאמא. שני איזוטופים אלה משמשים לדימות רפואי בלוטת התריס. ¹²⁵I משמש גם לטיפולי הקרנות מקומיים (ברכיתרפיה) במקומות אחרים.

¹²⁸I (זמ"ח 4.2 יום) דועך גם על ידי לכידת אלקטרון, אך גם על ידי פליטת פוזיטרון בהתפרקות בטא פלוס. דבר זה מאפשר שימוש בו בבדיקת PET במקום ב¹⁸F שהוא בעל זמ"ח של כשעתיים בלבד.

מגע ישיר של העור עם יוד יכול להזיק וחשיפה לאדי יוד עלולה לגרות את העיניים ואת האף, ובליעתו גורמת לעליית חום הגוף ולכאבי בטן עזים^{[דרוש מקור]} ואף עלולה לגרום למוות^{[דרוש מקור]}.

מחסור ביוד במהלך ההיריון וכן במהלך הגיל הרך עלול לפגום בגדילה ובהתפתחות מוחו של התינוק. מחסור שכזה קשור בעליה בתמותת תינוקות. בתקופת הילדות, מחסור ביוד פוגע בגדילה הפיזית ובתפקוד המוטורי והקוגניטיבי, ועשוי להוביל לקרטיניזם – פיגור שכלי משולב בדרגות שונות של חירשות, פזילה ושיתוק גפיים תחתונות. מבין הגורמים הניתנים למניעה, מחסור ביוד הוא הגורם העיקרי ללקות שכלית התפתחותית הניתנת למניעה. הוא מביא לפי הערכות לירידה ממוצעת^[2] בת 10–15 נקודות במנת המשכל.

נוסף על בדיקות שתן, הימצאות זפק היא סממן מובהק של מחסור יוד. שלל הפרעות אלו קרויות הפרעות כתוצאה ממחסור יוד. זפק ניתן לאיבחון על ידי בחינה ומישוש הצוואר וכן על ידי בדיקת גלי קול (Ultrasound - US). חשיבות בדיקת ה US נובעת מהעובדה הפשוטה שחלק ניכר ממקרי הזפק, בעיקר בשלבים הראשונים בהתפתחותו, אינם ניתנים לזיהוי בקלות. הערכת צריכת יוד בילדים מתבצעת לרוב באמצעות בדיקות ריכוז יודיד בשתן. בניגוד לבדיקות שתן, המעידה על צריכת יוד בימים הבודדים הקודמים, זפק עשוי להעיד על מחסור ביוד חודשים עד שנים טרם הבדיקה^[3].

מחסור ביוד בתזונת בני אדם נובע בדרך כלל מהימנעות ממאכלים המכילים יוד (כגון אצות ים, דגים מסוימים, חלב, ביצים ולעיתים מי שתייה) ולפי הערכות ארגון הבריאות העולמי הוא נחלתם של רבע עד שליש מאוכלוסיית העולם ^[4].

ברמת האוכלוסייה, טיפול במחסור ביוד בדרך כלל נעשה על ידי העשרת מלח שולחן ביוד^[5].

ישראל גובלת בים התיכון ונחשבת לעשירה ביוד ולפיכך בעלת שיעור זפקת נמוך. עם זאת, שיעורים גבוהים נמצאו בקרב ילדים תושבי הגליל העליון בשנות ה-50 וילדים ברמת הגולן בשנות ה-80. בנוסף, בקרב ילדי עולים ממדינות מזרח אירופה ומאתיופיה בשנות ה-90 נמצאו שיעורים גבוהים, ככל הנראה עקב מחסור ביוד והמצאות גויטרוגנים במזון.

בשנים האחרונות העלו מחקרים באוניברסיטה העברית ובמרכז הרפואי האוניברסיטאי "ברזילי" בשל החשש כי העלייה בשימוש במים מותפלים כמי שתייה יביא למחסור ביוד וכתוצאה מכך לתחלואה הקשורה במחסור במינרל ההכרחי. ממחקר שבוצע בישראל עולה כי חלה עליה בעשור האחרון בשימוש בתרופות לטיפול בתחלואת בלוטת התריס, דבר העלול להעיד על עליה בשכיחות של מחסור ביוד^[6]. עוד נמצאו ערכי תירוגלובולין (thyroglobulin - Tg) מוגברים בדם הקשורים במחסור יוד ובזפקת ^[7]. החוקרים הציגו הדמיה על בסיס בדיקות קליניות המראה כי הסתמכות יתר על מים מותפלים בישראל יכולה להביא למחסור ביוד ועלולה להגביר את התחלואה בבלוטת התריס^[6].

סקר בישראל העלה כי כי בקרב 62 אחוזים מדגימות שתן של ילדים בגיל בית הספר ו-85 אחוזים מדגימות שתן של נשים הרות, רמות היוד נמוכות מהמינימום המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי ^[8]. התוצאה עלולה להיות ירידה מסוימת ברמות ה-IQ של האוכלוסייה^[2]. כחמש שנים לאחר סקר היוד הלאומי הראשון, פורסם מחקר ישראלי נוסף (בוצע בקרב מדגם ילדים קטן יותר) המראה שמחסור ביוד עדיין קיים בילדי ישראל ^[9]. ד"ר עובדיה ועמיתיו מבי"ח ברזילי, משרד הבריאות והמרכז הרפואי שמיר, הציגו בהמשך קשר אפשרי בין מחסור יוד בהיריון לסיכון ללידת תינוק במשקל גבוה מדי ^[10].

במחקר שבוצע במסגרת התוכנית הלאומית לניטור ביולוגי, נאספו דגימות שתן מכמעט 400 נבדקים בישראל, שענו על שאלון תזונה מפורט לגבי צריכת מזון ומים. ריכוזי היוד אצל האוכלוסייה הישראלית הושוותה לזו אצל אוכלוסיות של מדינות שונות בעולם, תוך התייחסות למדיניות העשרה ביוד באותן מדינות. נמצא כי ריכוזי היוד בקרב הילדים ובקרב המבוגרים היו נמוכים משמעותית מהסף שקבע ארגון הבריאות העולמי, וריכוזי היוד בקרב הילדות והנשים אף היו נמוכים באופן מובהק סטטיסטית מריכוזי היוד בקרב הילדים והגברים^[11].

בקרב אוכלוסיות המתגוררות ב-13 מדינות שיש בהן שימוש נרחב במים מותפלים, נמצא כי ישראל ולבנון הן המדינות היחידות שריכוזי היוד בקרב אוכלוסייתן נמוכים מהסף שקבע ארגון הבריאות העולמי. ייתכן שהסיבה לכך היא שרק בישראל לא נעשית העשרת מלח ביוד, ואילו בלבנון היו ניסיונות העשרה שלא צלחו^[11].

משרד הבריאות ממליץ על החלפת מלח רגיל במלח מועשר ביוד, תהליך זול וחסר סיכון משמעותי^[12][13][14] כדרך היעילה ביותר למניעת מחסור ביוד, אבל כרגע אין שום חיוב להעשיר מלח או כל מוצר אחר ביוד בישראל. המחסור ביוד בישראל גרם למספר קריאות לחיוב מדיני להעשרת מלח ביוד^[15][16]. מלח מועשר ביוד לא יפתור את הבעיה לחלוטין, אבל הוא כנראה יעזור לה בצורה משמעותית^[14].

• יודומטריה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יוד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוד

• דן אבן, תאכל תצליח - לצבוע את התזונה ולשפר את ההישגים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2012
• מחסור ביוד מוביל לפגיעה באינטליגנציה - גם במדינות המפותחות, באתר הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית, יולי 2014
• קרין לויט פרידריך, מחקר ישראלי: מחסור מסוכן ביוד בקרב נשים הרות וילדים, באתר ynet, 28 במרץ 2017
• ד"ר יניב עובדיה‏, יותר מדי אנשים מפחדים מהמינרל הזה, אבל אתם חייבים אותו, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2018
• יוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוד ב-Webelements (אנגלית)
• יוד, דף שער בספרייה הלאומית