קהלת והתמודדותו עם המוות לאור התפישות במקרא ובספרות המזרח הקדום

‫שם מאמר‬ ‫בית מקרא‬ ‫כתב־עת לחקר המקרא ועולמו‬ ‫כרך נז (תשע"ב)‪ ,‬חוברת ב‬ ‫ספרות החכמה במקרא‬ ‫ובמזרח התיכון הקדום‬ ‫בעריכת‬ ‫נילי שופק ויאיר הופמן‬ ‫מוסד ביאליק‬ ‫‪ƒ‬‬ ‫ירושלים‬ ‫[‪]1‬‬ ‫‪1/6/13 4:23 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 1‬‬ ‫שם מחבר‬ ‫העורך‬ ‫יאיר הופמן‬ ‫המערכת‬ ‫שמואל אחיטוב‪ ,‬גרשון ברין‪ ,‬דוד גלעד‪ ,‬משה גרסיאל‪,‬‬ ‫שמואל ורגון‪ ,‬לאה מזור‪ ,‬נילי שופק‬ ‫מרכזת המערכת‬ ‫גאולה כהן‬ ‫עורך הלשון‬ ‫יצחק הילמן‬ ‫האיורים על הכריכה‪:‬‬ ‫בחזית — מחנך מצרי שבחיקו ארבעה נסיכים; בגב — אב מלמד את בניו באשור;‬ ‫המאה השביעית לפנה"ס‪.‬‬ ‫כתובת המערכת והכתובת למנויים‬ ‫מוסד ביאליק (מדור ההפצה)‪,‬‬ ‫ת"ד ‪ ,92‬ירושלים ‪91000‬‬ ‫‪www.bialik-publishing.co.il‬‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למוסד ביאליק • ירושלים‬ ‫ולמרכז העולמי לתנ"ך‪ ,‬ירושלים‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬אברהם דנון‬ ‫עיצוב עטיפה‪ :‬תחיה רוזנטל‬ ‫[‪]2‬‬ ‫‪1/6/13 4:23 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 2‬‬ ‫שם מאמר‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫הקדמת העורכים ‪5 /‬‬ ‫נ יל י שו פ ק ו י א י ר הו פ מן‬ ‫משה ג ר ס י אל דיאלקטיקה אינטרטקסטואלית בבעיית הגמול‪ :‬הדגמה‬ ‫מתהלים א וירמיהו יב; יז ‪9 /‬‬ ‫א י ת מ ר כ סלו קהלת והתמודדותו עם המוות לאור התפישות במקרא‬ ‫ובספרות המזרח הקדום ‪28 /‬‬ ‫טו בה פו ר ט י לשאלת הסידור והעריכה בקהלת‪ :‬הפתגם כחוליה‬ ‫מגשרת ‪52 /‬‬ ‫החכמה בשפה האוגריתית ‪72 /‬‬ ‫אל יעז ר ( א ד ) ג ר ינש ט י ין‬ ‫א ב יג דו ר ו י ק טו ר הו רוו יץ "פגוש דב שכול באיש"‪ :‬טיפוסים שליליים‬ ‫בספר משלי ובכתבים מסופוטמיים ‪92 /‬‬ ‫יע ק ב קל י ין ונ יל י ס מ ט‬ ‫נ יל י שו פ ק‬ ‫דת ומוסר בספרות הפתגמים השומרית ‪106 /‬‬ ‫"הוראה לפתיים כדי לדעת"‪ :‬תורת ְּ ַת ְח ֹחתֶּ וספרות החכמה‬ ‫המקראית ‪132 /‬‬ ‫תקצירי המאמרים באנגלית ‪5* /‬‬ ‫[‪]3‬‬ ‫‪1/6/13 4:23 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 3‬‬ ‫שם מחבר‬ ‫המשתתפים בחוברת‬ ‫משה גרסיאל‬ ‫המחלקה לתנ"ך‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת גן ‪52900‬‬ ‫‪garsiem@mail.biu.ac.il‬‬ ‫איתמר כסלו‬ ‫החוג למקרא‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬הר הכרמל‪ ,‬חיפה‬ ‫‪39105‬‬ ‫‪ikislev@gmail.com‬‬ ‫טובה פורטי‬ ‫המחלקה למקרא‪ ,‬ארכיאולוגיה והמזרח הקדום‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ ,‬באר שבע ‪84105‬‬ ‫‪tforti@bgu.ac.il‬‬ ‫א ל י ע ז ר ( א ד ) ג ר י נ ש ט י י ן המחלקה לתנ"ך‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪,‬‬ ‫רמת גן ‪52900‬‬ ‫‪ed.greenstein@biu.ac.il‬‬ ‫א ב י ג ד ו ר ו י ק ט ו ר ה ו ר ו ו י ץ המחלקה למקרא‪ ,‬ארכיאולוגיה והמזרח‬ ‫הקדום‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ ,‬באר שבע ‪84105‬‬ ‫‪victor@bgu.ac.il‬‬ ‫יעקב קליין‬ ‫המחלקה ללשון העברית והמחלקה לתנ"ך‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת גן ‪52900‬‬ ‫‪jacob.klein@biu.ac.il‬‬ ‫נילי סמט‬ ‫המחלקה לתנ"ך‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת גן ‪52900‬‬ ‫‪nilisamet@gmail.com‬‬ ‫נילי שופק‬ ‫החוג למקרא‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬הר הכרמל‪ ,‬חיפה‬ ‫‪39105‬‬ ‫‪shupak@research.haifa.ac.il‬‬ ‫[‪]4‬‬ ‫‪1/6/13 4:23 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 4‬‬ ‫שם מחבר‬ ‫קהלת והתמודדותו עם המוות לאור התפישות במקרא‬ ‫ובספרות המזרח הקדום‬ ‫א י ת מ ר כ סלו‬ ‫שנון בורקְס ציינה במחקרה על המוות בקֹהלת ובביוגרפיות מצריות מאוחרות‬ ‫את העיסוק המרובה במוות בספר קהלת בהשוואה למקרא בכללו וניסתה‬ ‫להסביר את ייחודו של הספר מנקודת מבט זו‪ 1.‬למוות תפקיד מכריע בהשקפת‬ ‫העולם המוצגת בספר‪ ,‬והוא גורם שאין להמעיט בחשיבותו בבניית הרעיונות‬ ‫המרכזיים של המחבר‪ 2.‬המוות נזכר בספר פעמים רבות ומודגש לאורך כל‬ ‫פרקיו‪ .‬בלי למנות את כל המקומות שבם יש אזכור של המוות ראוי לציין כי‬ ‫בפתיחת הספר בא המשפט "דור הולך ודור בא" (א ‪ 3,)4‬וחשוב מזה הסיום‬ ‫הדרמטי בשיר המשל על הז ִקנה והמוות (יב ‪ .)7-1‬המוות כה משמעותי בעיני‬ ‫המחבר‪ ,‬עד שהוא מטשטש את ההבדלים בין בני האדם ואפילו בין אדם לבהמה‬ ‫והופך אותם לחסרי משמעות‪ .‬אמירות כאלה חוזרות בספר כמה וכמה פעמים‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬נאמר בפרק ב‪" :15-14 ,‬וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כֻלם‬ ‫ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יֹתר"‪ .‬כאן‬ ‫קהלת מגדיר את המוות‪ ,‬המכונה כאן "מקרה"‪ ,‬כגורלם של כל בני האדם —‬ ‫חכמים וכסילים כאחד‪ ,‬ולפיכך אין לומר שלחכמים יתרון על פני הכסילים‪.‬‬ ‫כיוצא בזה הוא אומר בפרק ט‪ ,2 ,‬אף על הבדלים אחרים‪" :‬הכל כאשר לֹּל‬ ‫מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזֹבח ולאשר איננו זֹבח כטוב‬ ‫כחֹטא הנשבע כאשר שבועה ירא"‪ .‬לפי אמירה זו‪ ,‬קהלת סבור כי המוות מבטל‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בורקס‪ ,‬המוות בקהלת‪.‬‬ ‫במוות בספר קהלת עסקו חוקרים רבים מנקודות מבט שונות‪ .‬למשל‪ :‬קרנשאו‪ ,‬צל המוות‬ ‫בקהלת; בלנקינסופ‪ ,‬קיום לאחר המוות; לו‪ ,‬המוות בקהלת; רינדג'‪ ,‬תמותה והנאה‪.‬‬ ‫ראוי לציין כאן כי אמנם פס' ‪ 11-1‬בפרק א הם פסוקי מסגרת המציינים את קהלת בגוף‬ ‫שלישי‪ ,‬ורק בפס' ‪ 12‬מציג קהלת את עצמו בגוף ראשון‪ ,‬אך נראה שאין לראות בפסוקי‬ ‫המסגרת הללו (וכך פס' ‪ 10-8‬בפרק יב) תוספת‪ .‬מתקבל על הדעת שהמחבר‪ ,‬אשר יצר את‬ ‫קהלת כדמות פיקטיבית ושם בפיה את עיקר הספר‪ ,‬הוא אף שקבע לספר את מסגרתו‪.‬‬ ‫[ ‪] 28‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 28‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫אף את ההבדלים המוסריים בין בני האדם‪ ,‬וגורל כולם אחד הוא‪ .‬הכתוב מדגיש‬ ‫שהמוות חל על כולם במידה שווה‪ ,‬והיחס של בני האדם לאלהים אינו משפיע‬ ‫על גורלם‪ .‬במקום אחר הוא קובע כי אף ההבדלים בין האדם לבהמה אינם‬ ‫ניכרים‪ ,‬משום שגורלם אחד‪" :‬כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד‬ ‫להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל‬ ‫הבל" (ג ‪ 4.)19‬טשטוש ההבדלים בין בני האדם ובינם ובין הבהמה משמש נדבך‬ ‫חשוב במסכת הרעיונית המוצגת בספר ותורם למערכת הטיעונים המובילה‬ ‫למסקנה שהכול הבל‪ .‬המוות החָל על הכול במידה שווה הופך כמה מן המטרות‬ ‫המקובלות הנותנות ערך לחיי האדם ("יתרון" בפי קהלת) להבל‪ .‬מסקנה זו‬ ‫מלווה את הספר מתחילתו ועד סופו‪ .‬ואולם לבד מקֹהלת במקרא בכללו אין‬ ‫למוות תפקיד כה מכריע‪ ,‬ואין הוא תופס מקום כה בולט בתיאולוגיה המקראית‪.‬‬ ‫בורקס הציבה בראש מחקרה את השאלה מדוע דווקא ספר קהלת מתייחד‬ ‫בכך‪ 5.‬היא בדקה אפשרות להשפעה חיצונית ממצרים‪ ,‬ממסופוטמיה ומיוון‬ ‫והגיעה למסקנה שאין השפעה כזאת‪ 6.‬עם זאת היא השוותה את קהלת‬ ‫לביוגרפיות מצריות מהתקופה המאוחרת‪ ,‬ולאור התפתחות רעיונות דומים‬ ‫בחיבורים אלה הסיקה כי במאות האחרונות של האלף הראשון לפני הספירה‬ ‫השתנו הנסיבות‪ ,‬ותפיסות העולם ברחבי המזרח התיכון קיבלו צביון חדש‪ ,‬ורוח‬ ‫התקופה (‪ )Zeitgeist‬הובילה לשינויים אף בתפיסת המוות‪ ,‬ואלה מתבטאים הן‬ ‫‪7‬‬ ‫בקהלת הן בחיבורים המצריים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫כאן אין בדעתי לבחון במפורט את התיאוריה של בורקס‪ ,‬אך אין ספק‬ ‫כי קהלת כחיבור יהודי מימי בית שני מיוחד בתפיסתו את המוות על רקע‬ ‫חיבורים יהודיים אחרים בני זמנו‪ .‬לפי התיאוריה של בורקס‪ ,‬הרוח החדשה‬ ‫שריחפה על כל רחבי המזרח התיכון בתקופה האמורה השפיעה אף על העולם‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫מרפי‪ ,‬מוות בספרות החכמה‪ ,‬עמ' ‪ .107‬והשוו לתהלים מט‪ ,‬שבו מציין המשורר שהמוות‬ ‫בא על החכם ועל הכסיל כאחד‪" :‬כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו" (פס' ‪,)11‬‬ ‫ואת הדמיון בין אדם לבהמה בעניין המוות‪" :‬ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו"‬ ‫(פס' ‪ 13‬ובדומה פס' ‪ ,)21‬אך דומה כי מסקנת המשורר היא שהמוות אינו בא על הצדיק‬ ‫ועל הרשע כאחד‪ ,‬משום ש"אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" (פס' ‪ ,)16‬ובזה‬ ‫היא שונה מההשקפה המובעת בקהלת‪.‬‬ ‫בורקס‪ ,‬המוות בקהלת‪ ,‬עמ' ‪.80-74 ,2-1‬‬ ‫בורקס‪ ,‬המוות בקהלת‪ ,‬עמ' ‪.234-90‬‬ ‫בורקס‪ ,‬המוות בקהלת‪ ,‬עמ' ‪.259-235‬‬ ‫במסגרת זו אעיר רק הערה אחת‪ ,‬שהביוגרפיות המצריות שמציינת בורקס מתוארכות‬ ‫לתקופה ממושכת ביותר (בין המאה השביעית לפנה"ס למאה הראשונה לפנה"ס)‪ ,‬וממילא‬ ‫מתערער תוקף מסקנותיה בדבר השפעת רוח התקופה על קהלת כחיבור יחיד וייחודי‪.‬‬ ‫[ ‪] 29‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 29‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫היהודי‪ .‬אולם אין בכל ימי הבית השני חיבור יהודי התופס את המוות באופן‬ ‫כה בולט המטשטש את ההבדלים בין בני האדם ואף בינם ובין בעלי החיים כמו‬ ‫קהלת‪ .‬גם אם נקבל את התיאוריה בדבר השפעתה של רוח התקופה‪ ,‬הרי יש‬ ‫לברר מדוע היא ניכרת באופן הזה בספר קהלת בלבד‪ ,‬ומדוע מצטייר דווקא בו‬ ‫קלסתר מיוחד כל כך‪.‬‬ ‫על שאלות אלה אשיב בשני שלבים‪ :‬בשלב ראשון ייסקרו כמה מדרכי‬ ‫ההתמודדות עם המוות המוכרות מן המקרא וממקבילותיהן מספרות המזרח‬ ‫הקדום כדי להבהיר מדוע בתיאולוגיה המקראית הכללית המוות אינו משמש‬ ‫מרכיב כה חשוב כמו בספר קהלת‪ .‬בשלב השני תיבחן עמדתו של קהלת בדבר‬ ‫דרכי התמודדות אלה‪ ,‬ואנסה להסביר מדוע המוות הוא נדבך חשוב בתפיסת‬ ‫עולמו של מחבר הספר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אחת מדרכי ההתמודדות הבולטות עם המוות היא "עשיית שם"‪ ,‬פעולה‬ ‫שרישומה ניכר לדורות‪ ,‬והיא מנציחה את שם עושיה‪ .‬בין החיבורים בספרות‬ ‫המזרח הקדום המרבים לעסוק במוות ובדרכי ההתמודדות עמו ראוי לציון‬ ‫מיוחד האפוס "עלילות גילגמש"‪ ,‬ויש רגליים לסברה כי מחבר ספר קהלת‬ ‫הכיר אותו באחת מגרסאותיו‪ 9.‬גילגמש גיבור האפוס מופיע ברשימת המלכים‬ ‫השומרית כמלך החמישי בשושלת הראשונה בעיר אורוּ‪ ,‬היא ארך המקראית‪,‬‬ ‫אשר שלטה בעיר באלף השלישי לפני הספירה‪ 10.‬מסופר עליו שהציע לחברו‬ ‫אנּידו לצאת ולהילחם בחומבבה‪ ,‬המפלצת האימתנית‪ ,‬שומר יער הארזים‪,‬‬ ‫ולכרות משם ארז‪ .‬בתגובה לרתיעתו של אנּידו מיוזמה הרפתקנית ומסוכנת‬ ‫זו אמר גילגמש‪:‬‬ ‫מי‪ ,‬חברי‪ ,‬יעלה השמימה?!‬ ‫שמַש ישבו לדור ודור‪.‬‬ ‫האלים (לבדם) עם ַ‬ ‫והאדם — קצובים ימיו‪,‬‬ ‫כל אשר יעשה רק רוח‪.‬‬ ‫והנה אתה תירא מות —‬ ‫‪ 9‬על נקודות הדמיון בין עלילות גילגמש לספר קהלת ראו‪ ,‬למשל‪ :‬שפר‪ ,‬הרקע המסופוטמי;‬ ‫ג'ונס‪ ,‬מגילגמש אל קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;373-363 ,349‬שילדס‪ ,‬לחפש אך לא למצוא‪ ,‬עמ' ‪-129‬‬ ‫‪.146‬‬ ‫‪ 10‬דיון באזכוריו של גילגמש מחוץ לאפוס ולמקורותיו ומשמעותם להערכת דמותו‬ ‫ההיסטורית ראו ג'ורג'‪ ,‬האפוס של גילגמש‪ ,‬עמ' ‪.119-101‬‬ ‫[ ‪] 30‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 30‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫איה אפוא עוצם גבורתך?! ‪...‬‬ ‫גם אם אפול — אעשה לי שם‪:‬‬ ‫יאמרו‪" :‬גלגמש עם חומבבה האיום‬ ‫התגרה מלחמה!" ‪...‬‬ ‫ידי אשלח‪,‬‬ ‫ואכרות את הארז‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שֵ ם לדור אחרון אנכי אעשה לי‪.‬‬ ‫הביטוי האכדי המתורגם כאן "לעשות שם" הוא ‪ ,šumu šakānu‬שפירושו‬ ‫המילולי הוא לשכן שֵ ם‪ .‬המוטיבציה של גילגמש לצאת למשימה המסוכנת‬ ‫כנזכר בקטע זה נובעת מהיותו של האדם בן תמותה‪ .‬כוונתו של גילגמש לעשות‬ ‫לו שם‪ ,‬היינו תהילה שתישאר לדורות‪ .‬מעשה הגבורה שלו ייזכר לעד‪ ,‬וכך הוא‬ ‫יזכה במידת מה לחיי נצח אף שחייו קצובים‪ .‬גם במקרא אנו מוצאים אזכור‬ ‫לנצחיות השם‪ .‬בולטת‪ ,‬למשל‪ ,‬האמירה בדבר יצירי הכלאיים שנולדו מזיווג‬ ‫של בני האלהים ובנות האדם‪" :‬וגם אחרי כן אשר יבֹאו בני האלהים אל בנות‬ ‫האדם וילדו להם המה הגִֹּרים אשר מעולם אנשי השם" (בר' ו ‪ ,)4‬כלומר‬ ‫גבורתם נזכרת לעולם‪ .‬הכתוב מבקש לומר שכאשר מספרים על גיבורים כאלה‬ ‫ונזכרים שוב ושוב במעשי גבורתם‪ ,‬יש להבין כי מוצאן של דמויות מיוחדות‬ ‫אלה הוא בזיווג בין בני אלהים ובנות אדם‪ 12.‬התפיסה היא שמעשי גבורה‬ ‫יוצאי דופן אינם נמחקים מהזיכרון ההיסטורי‪ .‬כיוצא בזה מבשר אלוהים לדוד‬ ‫באמצעות נתן הנביא "ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ" (שמ"ב‬ ‫ז ‪ ;9‬ודומה לו דה"א יז ‪ .)8‬הכתוב מלמד על המודעּת לעשיית השם‪ ,‬להשגת‬ ‫‪13‬‬ ‫תהילה‪ ,‬בייחוד בקרב מלכים‪.‬‬ ‫אולם יש שגם אנשים שאינם מלכים זוכים שמעשיהם החשובים ייזכרו‬ ‫לעולם‪ .‬כך אומר בן סירא בהקדמתו ל"שבח אבות עולם" על אנשי החסד שהוא‬ ‫מפאר‪:‬‬ ‫‪ 11‬לוח שני‪ ,‬שורות ‪ .'360-'340‬התרגום של הקטעים מעלילות גלגמש‪ ,‬הפיסוק ומספור‬ ‫השורות הבאים במאמר זה הם על–פי שפרה וקליין‪ ,‬בימים הרחוקים ההם‪ .‬הקטע המובא‬ ‫כאן הוא מעמ' ‪ .208-207‬למקור באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬האפוס של גילגמש‪ ,‬עמ' ‪.200‬‬ ‫‪ 12‬ראו את דברי רמב"ן‪" :‬והמה הגבורים אשר מעולם‪ ,‬כלומר שהם נזכרים בפי הדורות הבאים‬ ‫אחריהם שהיו אלה הגבורים מזמן קדמון‪ .‬זהו אשר מעולם אנשי השם — שהיה להם‬ ‫שם בפי הדורות הבאים אחריהם"‪ .‬השוו לתרגומים לאנגלית‪,KJV( men of renown :‬‬ ‫‪ .)JPS‬נראה שגם בבר' יא ‪" — 4‬ונעשה לנו שם"‪ ,‬הביטוי מתפרש במשמעות זו (קאסוטו‪,‬‬ ‫בראשית‪ ,‬עמ' ‪ .)165‬על עשיית שם במשמעות תהילה ראו‪ ,‬למשל‪ :‬ון דר וודה‪ ,‬שֵ ם‪.‬‬ ‫‪ 13‬למשל‪ ,‬בר–אפרת‪ ,‬שמואל ב‪ ,‬עמ' ‪.78‬‬ ‫[ ‪] 31‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 31‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫עד עולם יעמֹד זכרם וצדקתם ל[א תמחה]‬ ‫וג[וית]ם בשלום נאספה [ו]שמם חי לדור ודור‬ ‫‪14‬‬ ‫חכמתם תשנה עדה ותהלתם יספר קהל (מד ‪.)15-13‬‬ ‫בדומה הוא אומר גם במקום אחר‪:‬‬ ‫הבל אדם בגויתו אך שם חסד לא יכרת‬ ‫ְּחד על שֵ ם כי הוא ילוך מאלפי אוצרות חמדה‬ ‫טובת חי ימי מספר וטובת שֵ ם ימי אין מספר (מא ‪.)13-11‬‬ ‫השם והתהילה נשארים לנצח גם אחרי מותו של האדם‪ ,‬ובזה יש ניצחון מסוים‬ ‫של האדם על המוות‪.‬‬ ‫לעתים מסייעים המלכים בזכירת פועלם באמצעות הצבת אנדרטאות‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה בעמלק חיפש שמואל את שאול‪ ,‬ונאמר לו "בא שאול הכרמלה‬ ‫והנה מציב לו יד" (שמ"א טו ‪ .)12‬ככל הנראה‪ ,‬מדובר בהקמת אסטלת ניצחון‬ ‫שהיללה את שאול על גבורתו וניצחונו‪ 15.‬הקמת מצבות ניצחון היא תופעה‬ ‫מוכרת וידועה ברחבי העולם העתיק‪ ,‬ודי להזכיר את מצבת מישע ואת הכתובת‬ ‫מתל דן — שתיהן מתקופת המלוכה באזורנו‪ 16.‬גם בזה יש ללמד על המוטיבציה‬ ‫של המלכים לעשות מעשים שייזכרו לנצח כמו גילגמש‪ .‬אנדרטאות הוקמו אף‬ ‫מסיבות אחרות ואף על ידי כאלה שאינם מלכים‪ .‬למשל‪ ,‬על אבשלום נאמר‬ ‫"ואבשֹם לקח ויצב לו בחיו (קרי‪ :‬בחייו) את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר‬ ‫אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשֹם עד‬ ‫‪17‬‬ ‫היום הזה" (שמ"ב יח ‪ .)18‬המצבה שהקים אבשלום מסייעת בהנצחת שמו‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫הציטוטים מבן סירא במאמר זה הם על–פי המהדורות האלה‪ :‬סגל‪ ,‬בן סירא; ספר בן סירא‪.‬‬ ‫על תפיסת המוות אצל בן סירא ראו מרפי‪ ,‬מוות בספרות החכמה‪ ,‬עמ' ‪.114-109‬‬ ‫על משמעות זו של הצבת יד ראו‪ ,‬למשל‪ :‬ליכט‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪ ;464-463‬אקרויד‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪-401‬‬ ‫‪ .402‬הפרשנים חלוקים בנאמר על דוד (שמ"ב ח‪ ,‬יג)‪" :‬ויעש דוד שם בשובו מהכותו את‬ ‫ארם (יש לגרוס כאן‪ :‬אדום)"‪ ,‬אם הכוונה היא להקמת אנדרטה או לפרסום שמו באופן‬ ‫כללי בלבד‪ .‬ראו סגל‪ ,‬ספרי שמואל‪ ,‬עמ' רפח; מקארטר‪ ,‬שמואל ב‪ ,‬עמ' ‪.251‬‬ ‫על מצבות ניצחון אלו ראו אחיטוב‪ ,‬הכתב והמכתב‪ ,‬עמ' ‪.437-431 ,394-377‬‬ ‫אמנם אבשלום הוא בן מלך ואף טוען למלוכה‪ ,‬אולם אין הכרח לקשור את הצבת היד‬ ‫לכך‪ .‬היא מבטאת ככל הנראה את הרצון הטבעי בהנצחה אשר מובעת בהיעדר בנים‬ ‫בהצבת יד (ראו להלן)‪ ,‬והיא התאפשרה מבחינה כלכלית ומצד מיקומה בעמק המלך בזכות‬ ‫היות אבשלום בן המלך‪ .‬יש להזכיר בעניין זה את האבנים אשר הקים יהושע בגלגל‬ ‫לזיכרון להובשת מימי הירדן על–ידי ה' (יהו' ד ‪ .)24-20‬אף מצבות מסוגים אחרים שימשו‬ ‫להנצחת שמו של מקים המצבה ופועלו‪ .‬ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬את דברי ח'מורבי באפילוג לקובץ‬ ‫חוקיו‪" :‬בדבר מרדְֻ‪ ,‬אדוני‪ ,‬אל יקומה איש אשר את (דברי) החרותים (על המצבה) יסיר‪.‬‬ ‫ב ֶא ָסגִלָ‪( ,‬המקדש) שכה אהבתי‪ ,‬שמי לטובה לעד לּ ייזכר" (מלול‪ ,‬קובצי הדינים‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.)170‬‬ ‫[ ‪] 32‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 32‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫מפעלי הבנייה משמשים אף הם במקרים רבים בסיס להנצחת שם‪ .‬נראה‬ ‫שניתן לקשור לכך את שורות המסגרת של עלילות גילגמש המזכירות את‬ ‫‪18‬‬ ‫חומות ארך‪ .‬כך נאמר בפרולוג על גילגמש‪:‬‬ ‫בָנה את חומת ארך‪" ,‬הנוה"‬ ‫האאנה המקודש‪ ,‬האסם הטהור‪.‬‬ ‫רְאה את חומתה הפרושה כמו רשת לציפור‪,‬‬ ‫הבט בחילה אשר כמוהו איש לא יבנה‪,‬‬ ‫גע באַסקופה אשר מימי עולם‪,‬‬ ‫קְרב אל האאנה מושב אשתר‪,‬‬ ‫אשר מלך אחריו לא יבנה כמוהו‪ ,‬אף לא איש;‬ ‫עלה והתהלך בראש חומת העיר ארך‪,‬‬ ‫בחן את היסודות‪ ,‬צפה בלבנים‪,‬‬ ‫האם לא שורפו לבניה באש‪,‬‬ ‫ולא הניחו אושיותיה "שבעת חכמי קדם"?!‬ ‫בנוסח מקוצר מופיעה קריאה זו אף באפילוג המופיע בסוף הלוח ה‪( 11-‬שורות‬ ‫‪ 19.)322-316‬נראה שניתן לראות בהדגשת עצמתן של חומות ארך ניסיון להציג‬ ‫את הצלחתו של גילגמש בהשגת המשכיות ונצחיות על ידי שהוא בנה חומות‬ ‫אדירות אלה המתקיימות דורות רבים אחריו‪ ,‬והן מנציחות את שמו‪ .‬יצירת‬ ‫המעטפת לסיפור המטעימה את בניית חומות ארך יוצרת פן נוסף במסכת‬ ‫‪20‬‬ ‫ניסיונותיו של גילגמש להשיג נצחיות‪.‬‬ ‫דוגמה דומה מן המקרא שבה מפעלי בנייה מרשימים נזכרים לְדורות ניתן‬ ‫למצוא בתהלים מח ‪" :14-13‬סֹבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לבכם לחילה‬ ‫פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון"‪ .‬מפעלי הבנייה המרשימים גורמים‬ ‫שהרואים אותם יספרו עליהם לדור הבא‪ .‬במקרה זה מדובר בעיר האלהים‪ .‬אבל‬ ‫לא רק מפעלי בנייה אלא גם כתובות בנייה מסייעות בשימור שמו של הבונה‪,‬‬ ‫שהוא בדרך כלל המלך‪ .‬כתובות בנייה רבות מוכרות מן המזרח הקדום‪ ,‬מהן‬ ‫‪21‬‬ ‫הושמו ביסודות המבנה‪ ,‬מהן במקומות אחרים‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫לוח ראשון‪ ,‬שורות ‪ .19-9‬שפרה וקליין‪ ,‬בימים הרחוקים ההם‪ ,‬עמ' ‪ .186‬המקור באכדית‬ ‫אצל ג'ורג'‪ ,‬האפוס של גילגמש‪ ,‬עמ' ‪.538‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .288‬המקור באכדית אצל ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.724‬‬ ‫על בניית חומות ארך בידי גילגמש ראו ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.92-91‬‬ ‫על מפעלי בנייה במזרח הקדום‪ ,‬הכתובות המתארות אותם ותפקידם ראו הורוויץ‪ ,‬בניית‬ ‫מקדשים‪ ,‬עמ' ‪ .28-27 ,19-17‬ניתן לציין גם את הנאמר בדניאל על נבוכדנצר מלך בבל‬ ‫שטייל בעירו ואמר‪" :‬הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני‬ ‫[ ‪] 33‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 33‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫בסיפור על גילגמש הזעזוע ממותו של אנּידו חברו וההכרה כי המוות יבוא‬ ‫גם עליו הובילו אותו לצאת למסע ארוך לחיפוש אחר חיי נצח (לוח תשיעי‪,‬‬ ‫שמַש‪ ,‬אל השמש‪ ,‬פנה אליו בדברים וניסה להבהיר לו שלא‬ ‫שורות ‪ַ 22.)6-1‬‬ ‫יוכל לזכות בחיי נצח (שם‪ ,‬שורות ‪ 23.)'33-'30‬סידורי‪ ,‬המוזגת‪ ,‬ניסתה להניא‬ ‫אותו מהמרדף חסר התוחלת אחר חיי נצח ונימוקה שהאלים שיצרו את האדם‬ ‫גזרו עליו מוות (לוח עשירי‪ ,‬שורות ‪73‬ה‪73-‬י)‪ 24.‬בסופו של דבר הצליח גילגמש‬ ‫להיפגש עם אותנפישתים‪ ,‬גיבור המבול‪ ,‬אשר זכה בחיי נצח‪ ,‬והלה הסביר לו‬ ‫שוב שאדם הוא בן תמותה ושאי אפשר להימלט מגורל זה (שם‪ ,‬שורות ‪-285‬‬ ‫‪ 25.)323‬גם את צמח החיים‪ ,‬שאותנפשתים הִנחה אותו אליו‪ ,‬הוא איבד‪ .‬הנחש‬ ‫לקח אותו ממנו‪ .‬הוא נאלץ לוותר על החיפוש‪ ,‬לקבל את סופיותו של האדם‬ ‫ולחזור לארך בלי שהשיג חיי נצח (לוח ‪ ,11‬שורות ‪ 26.)312-275‬לגילגמש לא‬ ‫נותרו אלא מעשי הגבורה שלו שהקנו לו שם עולם ומפעלי הבנייה שלו שלפי‬ ‫התפיסה בסיפור יישארו לנצח‪.‬‬ ‫ההתמודדות של גילגמש עם המוות ייחודית משום שהוא מנסה להשיג‬ ‫חיי נצח בדרכים בלתי רגילות‪ .‬הוא נתפס כגיבור בעל יכולות יוצאות דופן‬ ‫המתמודד עם מפלצות ויצורים מופלאים ואפילו עם האלים‪ ,‬והוא אף יציר‬ ‫כלאיים שחלקו אדם וחלקו אל‪ ,‬ולפיכך עליו עשויה להתעורר המחשבה שהוא‬ ‫מסוגל לשנות את גורלו ולזכות בחיי נצח‪ .‬נראה שזאת הסיבה ששמו נקשר עם‬ ‫חיפוש כזה‪ ,‬אולם בדרך כלל תודעת המוות מושרשת ומקובלת‪ ,‬וההתמודדות‬ ‫אִתו נושאת אופי אחר ומקבלת ביטויים שאינם כרוכים בהשגת חיי נצח בפועל‪,‬‬ ‫‪27‬‬ ‫כנזכר לעיל‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫וליקר הדרי" (ד ‪ .)27‬משתקפת בכתוב התפיסה שבניית בבל נעשתה לכבודו של נבוכדנצר‬ ‫("ליקר הדרי")‪.‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬בימים הרחוקים ההם‪ ,‬עמ' ‪ .255‬למקור באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬האפוס של‬ ‫גילגמש‪ ,‬עמ' ‪.666‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .256‬למקור באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.276‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .264‬למקור באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.278‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .274-273‬למקור באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.698-696‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .288-286‬למקור באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.722-720‬‬ ‫בעניין זה ראוי לציין כמה אזכורים מקראיים לאנשים אשר זכו ככל הנראה בחיי נצח‪.‬‬ ‫הנאמר על חנוך בבר' ה ‪" :24‬כי לקח אֹתו אלהים" רומז לחייו הנמשכים של חנוך עם האל‪.‬‬ ‫רעיון זו קיבל ממדים נרחבים ומפורשים בספרות חנוך מימי הבית השני ובספרות שלאחר‬ ‫מכן‪ .‬באופן דומה אך מעט מפורט יותר מסופר על אליהו שעלה בסערה השמימה (מל"ב‬ ‫ב ‪ ,)11‬וגם שם משמש השורש לק"ח (פס' ‪ .)10-9‬הכתוב במלאכי ג ‪" 23‬הנה אנכי שֹלח‬ ‫לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" מלמד שהסיפור במל"ב ב אכן נחשב‬ ‫[ ‪] 34‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 34‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫פן אחר של התמודדות עם המוות הוא האמונה בהמשכיות החיים לאחר‬ ‫המוות או התחדשותם בתחיית המתים‪ .‬במקרא התפיסה היא בדרך כלל שאין‬ ‫חיים לאחר המוות‪ .‬מובן שרעיונות כמו תחיית המתים וחיים שלאחר המוות‬ ‫יעילים מאוד בהתמודדות עם המוות‪ ,‬אך הם חדרו לתרבות היהודית ולמסורת‬ ‫היהודית רק בתקופות מאוחרות למדיי ולא יכלו לשמש פתרון בחשיבה‬ ‫‪28‬‬ ‫המקראית הקלסית‪.‬‬ ‫לפי התפיסה הרווחת במקרא‪ ,‬האדם יורד לשאול‪ ,‬וקיומו שם מוגבל ומצומצם‬ ‫מאוד‪ 29.‬גם במסופוטמיה עולם המתים הוא מתחת לארץ‪ ,‬אולם בתרבות זו‬ ‫הושם דגש רב בפולחן המתים‪ ,‬ויש עיסוק מרובה בהשפעת החיים על המתים‬ ‫ובסכנה שיש מהגעתם של המתים לעולם החיים‪ .‬תיאור מעניין לפולחן המתים‬ ‫נמצא בְלוח שמקורו שומֶרי‪ ,‬אך הוא נוסף לאחר זמן לאפוס של עלילות גילגמש‬ ‫כלוח ה‪ 12-‬ומופיע בגרסה הקאנונית מספרייתו של אשורבניפל‪ 30.‬בלוח זה‬ ‫מסופר כי אנּידו ירד לעולם המתים‪ ,‬ורוחו עלתה אל גילגמש וסיפרה לו על‬ ‫הנעשה בעולם זה‪ .‬גילגמש שאל אותו על מצבם של מתים שונים‪ ,‬בין השאר‬ ‫הוא בירר את מצבם של מתים שלהם מעט בנים לעומת מצבם של מתים שלהם‬ ‫‪31‬‬ ‫בנים רבים‪:‬‬ ‫"הראית את האיש אשר הוליד בן אחד?" "ראיתי;‬ ‫ביתו ניתן בעבוט — יבכה עליו מרה‪... ".‬‬ ‫"הראית את האיש אשר הוליד שבעה בנים?" "ראיתי;‬ ‫בין צעירי האלים ישב על כס (משפט)‪ ,‬דין ישמע"‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫משקף לרעיון שאליהו זכה בחיי נצח‪ .‬גם על משה התהלכו ככל הנראה מסורות שלפיהן‬ ‫הוא לא מת אלא עלה השמימה (ליונשטם‪ ,‬מות משה‪ ,‬עמ' ‪ .)150-148‬הסיפור על בני‬ ‫האלהים ובנות האדם בבר' ו ‪ 4-1‬כמו סיפור גילגמש בא לומר כי אף שבנולדים מן הזיווג‬ ‫בין בני האלהים ובנות האדם מצוי מרכיב אלוהי‪ ,‬הרי אין הם חיים לנצח‪" :‬לא ידון רוחי‬ ‫באדם לעלם‪ ...‬והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (פס' ‪.)3‬‬ ‫על כתובים שנראים יוצאים מן הכלל בהקשר זה כגון יש' כה ‪ ;8‬כו ‪ 19‬ראו קולינס‪ ,‬מוות‬ ‫וחיים לאחר המוות‪ ,‬עמ' ‪ ,363-361‬ושם עמ' ‪ ,366-363‬על ראשית האמונה בחיים לאחר‬ ‫המוות‪.‬‬ ‫על תפיסת המוות והירידה לשאול במקרא ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬קויפמן‪ ,‬תולדות האמונה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;546-545‬קניב‪ ,‬חיים ומוות‪ ,‬עמ' ‪ 413-402‬ושם‪ ,‬הפניות לספרות עשירה; וראו בלנקינסופ‪,‬‬ ‫קיום לאחר המוות‪ ,‬עמ' ‪.42-39‬‬ ‫על הלוח ה‪ ,12-‬מקורו ומקומו בעלילות גילגמש ראו ג'ורג'‪ ,‬האפוס של גילגמש‪ ,‬עמ' ‪-47‬‬ ‫‪.54‬‬ ‫לוח ‪ ,12‬שורות ‪ .114-99‬שפרה וקליין‪ ,‬בימים הרחוקים ההם‪ ,‬עמ' ‪ ;294-293‬למקור‬ ‫באכדית ראו ג'ורג'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.734-732‬‬ ‫[ ‪] 35‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 35‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫"הראית את האיש אשר יורש אין לו?" "ראיתי;‬ ‫לחם כמו לבני טיט יאכל"‪.‬‬ ‫עדות זו משקפת יפה את חשיבות פולחן המתים בעולם המסופוטמי ואת מקומם‬ ‫של הבנים במסגרת זו‪ .‬בקטע זה מודגש מצבו העגום של האדם חסר הבנים‪,‬‬ ‫מצב הנגרם מהיעדר מי שידאג להקרבת מנחות למת‪ .‬אבל האדם שלו בנים‬ ‫רבים יכול להסיר דאגה מלִבו‪ ,‬משום שלבטח בניו ידאגו לפולחן המתים שלו‪,‬‬ ‫והוא יקבל את מזונו כסדרו‪ .‬פולחן המתים התקיים בכל רחבי המזרח הקדום‪,‬‬ ‫‪32‬‬ ‫והוא מעיד על תפיסת המוות והקיום לאחר המוות‪.‬‬ ‫במקרא פולחן המתים כמעט שאינו נזכר‪ .‬אזכור מפורש לפולחן כזה ניתן‬ ‫למצוא בהצהרת מביא המעשר לאחר ביעור המעשרות‪" :‬ולא נתתי ממנו למת"‬ ‫(דב' כו ‪ 33.)14‬כתוב זה מלמד על קיומו של פולחן למתים בישראל אך גם‬ ‫על אי נחת מפולחן זה‪ 34.‬בכמה מקומות במקרא נזכרת התנגדות להעלאה‬ ‫באוב ולדרישה אל המתים (למשל‪ :‬וי' יט ‪ ;31‬כ ‪ ;27‬דב' יח ‪ 35.)11‬נראה כי‬ ‫אמנם פולחן המתים התקיים בישראל בעת העתיקה כפי שעולה גם מן הממצא‬ ‫הארכיאולוגי‪ ,‬אולם אזכורים של פולחן זה כמעט שאין במקרא‪ .‬אפילו במקומות‬ ‫שבהם מתוארים המתים וקיומם בשאול או קבורת המתים לא נזכרות המנחות‬ ‫שצאצאים מביאים למתים‪ .‬ממצא זה עשוי ללמד שבקרב סופרי המקרא הייתה‬ ‫‪36‬‬ ‫נטייה שלא לעסוק בפולחן המתים‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫על פולחן המתים במסופוטמיה ראו בייליס‪ ,‬פולחן המתים‪ .‬על פולחן המתים במצרים‬ ‫ראו ספנסר‪ ,‬מוות במצרים‪ ,‬עמ' ‪ ;73-45‬מילר‪ ,‬חיים לאחר המוות‪ ,‬עמ' ‪ .37-32‬על פולחן‬ ‫המתים באוגרית ראו לואיס‪ ,‬פולחן המתים‪ ,‬עמ' ‪.98-5‬‬ ‫טיגיי‪ ,‬דברים‪ ,‬עמ' ‪.244‬‬ ‫בצדק העירו כמה חוקרים כי במקרא אין איסור או גינוי מפורשים לפולחן המתים‪ ,‬ונאסרו‬ ‫כמה היבטים של פולחן זה בלבד (למשל‪ ,‬קויפמן‪ ,‬תולדות האמונה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ;549‬בלוך–‬ ‫סמית‪ ,‬מנהגי קבורה‪ ,‬עמ' ‪ .)126‬עם זאת שתיקת המקרא בדבר פולחן המתים עשויה ללמד‬ ‫על רתיעת הסופרים המקראיים מסוג פולחן זה (ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬פרידמן ואוברטון‪ ,‬מוות וחיים‬ ‫לאחר המוות‪ ,‬עמ' ‪.)54-46‬‬ ‫כמה חוקרים ציינו גם את תהלים קו ‪" :25‬ויאכלו זבחי מתים"‪ ,‬המזכיר את המסופר בבמ'‬ ‫כה ‪ ,2-1‬ככולל גינוי לפולחן המתים (למשל‪ ,‬בריכטו‪ ,‬משפחה‪ ,‬פולחן ונחלה‪ ,‬עמ' ‪,)28‬‬ ‫אבל יש גם המפרשים כתוב זה באופן אחר (למשל‪ ,‬קראוס‪ ,‬תהלים‪ ,‬עמ' ‪ )320‬ודומה‬ ‫שהצדק אִתם‪.‬‬ ‫על פולחן המתים בישראל ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬אולברייט‪ ,‬במה‪ ,‬עמ' ‪ ;258-242‬קויפמן‪ ,‬תולדות‬ ‫האמונה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ;556-547‬בריכטו‪ ,‬משפחה‪ ,‬פולחן ונחלה‪ ,‬עמ' ‪ ;54-1‬קנדי‪ ,‬פולחן‬ ‫המתים‪ ,‬עמ' ‪ ;107-106‬מנדנהול‪ ,‬מוות וחיים לאחר המוות‪ ,‬עמ' ‪ ;81-67‬פרידמן ואברטון‪,‬‬ ‫מוות וחיים לאחר המוות‪ ,‬עמ' ‪ .59-35‬וראוי להזכיר כאן גם את הנאמר בטוביה ד ‪:17‬‬ ‫"שלח לחמך על קברות הצדיקים" (על הנוסחים השונים של הכתוב ראו וויקס‪ ,‬גסרוקל‬ ‫[ ‪] 36‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 36‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫עם זאת גם במקרא לצאצאים תפקיד חשוב בשמירת זכרו של המת‪ ,‬ולכך‬ ‫ביטויים רבים‪ ,‬בעיקר בכתובים העוסקים בהיעדר צאצאים‪ 37.‬למשל‪ ,‬בנות‬ ‫צלפחד טוענות שללא העברת נחלת אביהן אליהן ייגרע שמו מתוך משפחתו‪,‬‬ ‫ולפיכך הן דורשות לקבל את נחלתו (במ' כז ‪ .)4-1‬גם דין הייבום נעוץ ברעיון‬ ‫זה‪ :‬להקים שם המת על נחלתו (דב' כה ‪ ;10-5‬רות ד ‪ ,10 ,5‬והשוו לבר' לח‬ ‫‪38‬‬ ‫‪ .)8‬הבכור שייולד מן הייבום יקום על שם המת‪ ,‬כלומר ייחשב בנו של המת‪.‬‬ ‫מסיפורה של האישה התקועית החכמה לדוד יוצא שללא התערבות המלך‬ ‫תנקום המשפחה את דמו של האח המת מידי אחיו הרוצח‪" :‬וכיבו את גחלתי‬ ‫אשר נשארה לבלתי שים לאישי שם ושארית על פני האדמה" (שמ"ב יד ‪.)7‬‬ ‫מותם של הבנים לא יאפשר את המשכת שמו של האב‪ .‬היעדרם של צאצאים‬ ‫מקשה את המשכת שמו של האדם‪ .‬כאמור‪ ,‬לעתים בהעדר צאצאים מוצאים‬ ‫תחליפים לתפקידם החשוב בהנצחת המת באמצעות הקמת אנדרטאות כמו‬ ‫בכתוב שהובא לעיל על אבשלום‪" :‬ויצב לו בחיו (קרי‪ :‬בחייו) את מצבת אשר‬ ‫‪39‬‬ ‫בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי" (שמ"ב יח ‪.)18‬‬ ‫ושטוקנברוק‪ ,‬טוביה‪ ,‬עמ' ‪ .)149-148‬בלוך–סמית חשבה למצוא במקומות רבים במקרא‬ ‫אזכורים של פולחן המתים (בלוך–סמית‪ ,‬מנהגי קבורה‪ ,)126-122 ,‬אולם ספק אם ניתן‬ ‫למצוא במקראות שהביאה רמז לפולחן זה‪ .‬על הממצא הארכיאולוגי ופולחן המתים ראו‬ ‫בלוך–סמית‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;149 ,81-72‬ברקאי‪ ,‬קברים וקבורה‪ ,‬עמ' ‪ .155-152‬מן העדות‬ ‫המקראית לגווניה ומן הממצא הארכיאולוגי בכלל עולה האמונה בקיום מסוים לאחר‬ ‫המוות והיזקקות לפולחן למתים בישראל‪ ,‬והתמונה הדומה העולה מן הממצא האפיגרפי‬ ‫והחומרים מרחבי המזרח הקדום (כפי שמובא במחקרים שנזכרו לעיל בהערה ‪ )32‬מחזקת‬ ‫מסקנה זו‪.‬‬ ‫‪ 37‬על תפקיד הצאצאים בשמירת זכרו של המת במקרא ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬בריכטו‪ ,‬משפחה‪ ,‬פולחן‬ ‫ונחלה; טיגיי‪ ,‬דברים‪ ,‬עמ' ‪.483-482‬‬ ‫‪ 38‬הביטוי המדויק של ראייה בבכור הנולד מן הייבום בנו של המת נתונה במחלוקת‪ .‬ראו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬דרייבר‪ ,‬דברים‪ ,‬עמ' ‪ ;281‬קוטש‪ ,‬יבם‪ ,‬עמ' ‪ ;372-370‬ווסטברוק‪ ,‬רכוש ומשפחה‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .75-73‬בסיפור בנות צלפחד ובמגילת רות נקשרת הקמת שם המת לנחלה‪ ,‬ונראה‬ ‫שהחזקת נחלה שימשה גם היא להנצחת שם המת (בריכטו‪ ,‬משפחה‪ ,‬פולחן ונחלה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;32-9‬דייוויס‪ ,‬זכויות ירושה‪ ,‬עמ' ‪ ;142-141‬ווסטברוק‪ ,‬שם)‪.‬‬ ‫‪ 39‬בנאמר על אבשלום בא הנימוק "כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי"‪ .‬הזכרת השם היא‬ ‫פעולה המוטלת על הבן (הבכור)‪ ,‬כפי שנלמד מהופעותיו של הביטוי המקביל ‪šuma‬‬ ‫‪ zakāru‬בטקסטים ממסופוטמיה (בייליס‪ ,‬פולחן המתים‪ ,‬עמ' ‪ .)116-115‬בעניין זה ראוי‬ ‫לציין את הכתוב "כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי‬ ‫ומחזיקים בבריתי ונתתי להם בביתי ובחומֹתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן‬ ‫לו אשר לא יכרת" (יש' נו ‪ .)5-4‬החוקרים נחלקו בשאלה מה המשמעות המדויקת של‬ ‫הצירוף המיוחד "יד ושם"‪ ,‬אך נראה בבירור כי הסריסים שאין להם יורש זקוקים לתחליף‬ ‫להנצחת שמם‪ .‬ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬יפת‪ ,‬יד ושם‪ ,‬עמ' ‪ ;80-69‬קיסטר‪ ,‬נוסחאות ברכה וקללה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;317-314‬פאול‪ ,‬ישעיה מ‪-‬סו‪ ,‬עמ' ‪.410-409‬‬ ‫[ ‪] 37‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 37‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫בכתובים אלה משמש שם העצם "שֵ ם" לציון המרכיב הנשמר לדורות‬ ‫באמצעות הצאצאים‪ ,‬ו"שֵ ם" עצמו משמש במקרא בכמה מקומות במשמעות‬ ‫של זרע ומקביל לו‪ .‬למשל‪ ,‬בישעיה יד ‪ 22‬נאמר על בבל‪" :‬ו ִה ְכרִַּי לבבל‬ ‫שם ושאָר ונין ונכד נאֻם ה'"‪ .‬ושם‪ ,‬סו ‪" :22‬כי כאשר השמים החדשים והארץ‬ ‫החדשה אשר אני עֹשה עֹמדים לפנ ַי נאֻם ה' כן יעמֹד זרעכם ושמכם"‪ 40.‬נראה‬ ‫שהתפיסה במקומות כגון אלה היא שעצם קיומם של הצאצאים הוא הנצחת שמו‬ ‫של האדם‪ .‬הדבר תואם גם את המצוי באכדית‪ ,‬שבה שם העצם ‪ šumu‬משמעותו‬ ‫‪41‬‬ ‫כמובן שם אך גם צאצאים‪.‬‬ ‫הערכת המוות וההתמודדות עמו בספרות החכמה המקראית דומות בדרך‬ ‫כלל למצוי בספרי המקרא האחרים‪ .‬אף בספרות זו מוצאים את התפיסה שהזכרת‬ ‫השם והנצחתו תלויות בצאצאים‪ .‬כך אומר בלדד השוחי לאיוב על הרשע‪" :‬זכרו‬ ‫אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ יה ְדפֻהו מאור אל חשך ומתבל ינידֻהו‬ ‫לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו" (איוב יח ‪ .)19-17‬בלדד מנסה‬ ‫לומר לאיוב שתורת הגמול תקפה‪ ,‬וכי בסופו של דבר שמו של הרשע יימחה‬ ‫משום שלא יהיו לו צאצאים‪ .‬ראוי להביא כאן גם את דברי בן סירא על האב‬ ‫המחנך את בנו‪" :‬מת אביו וכמו לא מת כי כמֹהו השאיר אחריו‪ .‬בחייו ראה‬ ‫וישמח ובמותו לא י ֵצר לו" (ל ‪ .)5-4‬וכיוצא בזה אמרו חז"ל בבראשית רבה‪:‬‬ ‫"כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאילו לא מת" (בראשית רבה מט‪ ,‬יט)‪ .‬קיומם‬ ‫של הצאצאים עשוי להעניק לאדם תחושת המשכיות ובמידת מה התגברות על‬ ‫המוות‪ .‬מתקבל על הדעת שבישראל בעת העתיקה הראייה בצאצאים ממשיכים‬ ‫את חייו של אדם מילאה תפקיד חשוב בהתמודדות עם המוות‪ ,‬ולפיכך הוא לא‬ ‫נחשב סיום מוחלט של קיום האדם‪.‬‬ ‫באופן כללי יש לומר כי המוות משתלב היטב במערכת המוסכמות‬ ‫הברורות של ספרות החכמה‪ .‬כאמור‪ ,‬בדברי בלדד הנזכרים שמו של הרשע‬ ‫יאבד במותו‪ ,‬ואילו שמו של הצדיק ייזכר‪ ,‬כפי שנאמר במשלי י ‪" :7‬זכר צדיק‬ ‫לברכה ושם רשעים ירקב"‪ .‬ובהמשך שם‪" :‬יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים‬ ‫תקצֹרנה" (פס' ‪ .)27‬גם לחכמה השפעה מכרעת על החיים‪ ,‬כפי שאומר החכם‬ ‫לבנו‪" :‬שמע בני וקח אמרַי וירבו לך שנות חיים" (משלי ד ‪ .)10‬ועל החכמה‬ ‫נאמר‪" :‬אֹרך ימים בימינה‪ ...‬עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג ‪.)18-16‬‬ ‫החכמים מתברכים בצאצאים חכמים וצדיקים‪ ,‬כפי שנאמר "עטרת זקנים בני‬ ‫בנים" (משלי יז ‪" ;)6‬גיל (כתיב‪ :‬גול) יגיל (כתיב‪ :‬יגול) אבי צדיק ויולד (כתיב‪:‬‬ ‫‪ 40‬פאול‪ ,‬ישעיה מ‪-‬סו‪ ,‬עמ' ‪ .576 ,280‬יש להוסיף לכך ראיה גם מן המקבילה לביטוי "להקים‬ ‫שם המת" (רות ד ‪ )5‬בדברי יהודה לאונן "והקם זרע לאחיך" (בר לח ‪.)8‬‬ ‫‪ ,CAD, Š 41‬כרך שני‪ ,‬עמ' ‪.296-295‬‬ ‫[ ‪] 38‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 38‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫יולד) חכם ישמח (כתיב‪ :‬וישמח) בו" (שם כג ‪ .)24‬מתברר כי החכמים לא ניסו‬ ‫להשיג חיי נצח ולא שגו באשליות שהדבר אפשרי‪ .‬עם זאת הם בטוחים בעצמת‬ ‫חכמתם וצדקתם אשר תוביל אותם לחיים ארוכים‪ ,‬מלאים וטובים‪ ,‬ושלאחר‬ ‫‪42‬‬ ‫מותם ייוותרו צאצאיהם אשר יזכירו את שמם וכך יעניקו להם מעין נצחיות‪.‬‬ ‫נראה שכמה דרכים שימשו את סופרי המקרא להתמודד עם המוות‪ ,‬ובשל כך‬ ‫הוא לא ממלא בדרך כלל תפקיד מכריע במערכת האמונות והדעות המקראית‪.‬‬ ‫התפיסות במקרא דומות בעיקרן למצוי במזרח הקדום פרט למיעוט האזכור‬ ‫של פולחן המתים במקרא‪ .‬האפשרות להיזכר לאחר המוות באמצעות מפעלי‬ ‫בנייה‪ ,‬מעשי גבורה או פעולות מרשימות אחרות וראייה בצאצאים מזכירי השם‬ ‫וממשיכי אבותיהם סייעו בהתמודדות עם סופיות החיים ואפשרו את התפיסה‬ ‫שהשם משתמר גם לאחר המוות‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫עתה נבחן את נקודת מבטו של מחבר קהלת ביחס לאפשרויות להתמודדות עם‬ ‫המוות שהועלו לעיל ולסיבות האפשריות שבגינן בדרך כלל אין למוות מקום‬ ‫מרכזי בתפיסות העולם המובעות במקרא‪.‬‬ ‫האפשרות שפעולות אנושיות כמו מעשי גבורה‪ ,‬מפעלי בנייה או פעולות‬ ‫אנושיות אחרות ייזכרו לעולם אינה מקובלת על מחבר קהלת‪ ,‬וכמה פעמים‬ ‫לאורך הספר הוא דוחה את האפשרות שזיכרון יכול להישמר לדורות‪ .‬בפרק‬ ‫ט‪ ,‬פס' ‪ 5‬הוא אומר‪" :‬כי החיים יודעים שימֻתו והמתים אינם יודעים מאומה‬ ‫ואין עוד להם שכר טוב בעמלם כי נשכח זכרם"‪ 43.‬ודברים דומים בפרק ב‪,‬‬ ‫פס' ‪ 16‬הוא אומר על החכם והכסיל‪" :‬כי אין זכְרון לחכם עם הכסיל לעולם‬ ‫בשכבר הימים הבאים הֹּל נשכח"‪ .‬באמירות אלה מתבטא הרעיון שהזיכרון‬ ‫אינו מתמיד‪ ,‬וכי המחשבה כי זכרם של בני האדם יכול להישמר היא אשליה‪.‬‬ ‫גם בתחילת הספר הוא אומר‪" :‬אין זכְרון לראשֹנים וגם לאחרֹנים שיהיו לא יהיה‬ ‫להם זכרון עם שיהיו לאחרֹנה" (א ‪ .)11‬אמנם ההקשר אינו זהה‪ ,‬אולם הרעיון‬ ‫המובע כאן הוא שהמעשים נשכחים בדורות הבאים‪ .‬מכאן ניתן ללמוד שלדעת‬ ‫‪44‬‬ ‫המחבר פעולות אנושיות לא יובילו להנצחת עושיהן‪.‬‬ ‫‪ 42‬על משמעות הבטחת החיים בספרות החכמה ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬מרפי‪ ,‬מוות בספרות החכמה‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;104-101‬קניב‪ ,‬חיים ומוות‪ ,‬עמ' ‪ .400‬והשוו לבן סירא א ‪" :12‬יראת ה' משמחת לב‬ ‫ונותנת ששון ושמחה ואֹרך ימים"‪.‬‬ ‫‪ 43‬מעניין שבעל חכמת שלמה מתנגד לרעיון זה ושם אותו בפי הרשעים (ב ‪.)4‬‬ ‫‪ 44‬ראוי לציין כאן שני קטעים מצריים‪ .‬בשיר מקבר המלך ִאנְתֶפ נאמר‪" :‬אלו אשר בנו‬ ‫[ ‪] 39‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 39‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫עם זאת נמצא בקהלת הפתגם "טוב שם משמן טוב" (ז ‪ ,)1‬אשר נהוג לפרשו‬ ‫במשמע שהשם הטוב של האדם נשאר גם לאחר מותו‪ 45.‬אולם פירוש זה סותר‬ ‫לכאורה את אמרותיו האחרות ולפיהן הכול נשכח‪ .‬הסתירה מחריפה עוד עם‬ ‫האמירה "כי נשכח זכרם"‪ ,‬שכן שם וזכר הם בעלי משמעות דומה ובאים‬ ‫בתקבולת כמה פעמים במקרא (למשל שמ' ג ‪ ;15‬מש' י ‪ .)7‬אמנם סתירה זו‬ ‫מצטרפת לסתירות רבות אחרות המצויות בספר שלא תמיד נמצא להן פתרון‬ ‫‪46‬‬ ‫מניח את הדעת‪ ,‬ויש אף שרואים בסתירות חלק בולט מן המסר של הספר‪.‬‬ ‫אלכסנדר רופא הציע שבמקרה זה לפנינו סדרה של פתגמים (פס' ‪6-1‬א) שקהלת‬ ‫ציטט וכוונתו הייתה להתפלמס עם האחרון בלבד המדבר בשבח החכם ובגנות‬ ‫‪47‬‬ ‫הכסיל (פס' ‪6-5‬א)‪ ,‬ואילו עמדתו של מחבר קהלת עצמו מובעת בפס' ‪6‬ב‪.7-‬‬ ‫לפי הצעה זו‪ ,‬האמירה "טוב שם משמן טוב" אינה משקפת את דעת המחבר‪.‬‬ ‫קהלת אינו מזכיר את פולחן המתים‪ ,‬ובזה מנהגו דומה למצוי במקרא בכלל‬ ‫ובספרות החכְמה המקראית בפרט‪ .‬גם בעניין הישארות הנפש או קיום לאחר‬ ‫המוות נראה שתפיסתו דומה לתפיסה הרֹוחת במקרא‪ ,‬היינו שאין פעילות‬ ‫קברים מקומותיהם נעלמו‪ ...‬קירותיהם נהרסו‪ ,‬מקומותיהם נעלמו‪ ,‬כאילו לא היו מעולם"‬ ‫(שופק‪ ,‬ספרות מצרים‪ ,‬עמ' ‪ )629-628‬ובפפירוס צ'סטר ביטי ‪ IV‬נאמר‪" :‬שערים וקברים‬ ‫(מפוארים) נעשו להם (אך) הם התפוררו‪ ,‬כוהני הכא שלהם אינם‪ ,‬מצבותיהם מכוסות‬ ‫בחול‪ ,‬קבריהם נשכחו" (שופק‪ ,‬קנון וקנוניזציה‪ ,‬עמ' נא)‪ .‬יש כאן ביטוי לרעיון שמפעלי‬ ‫בנייה אינם נשארים לנצח‪.‬‬ ‫‪ 45‬למשל‪ ,‬קרנשאו‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;134-133‬מרפי‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ .63‬רעיון זה בא גם בדברי בן‬ ‫סירא שהובאו לעיל‪" :‬שם חסד לא יכרת‪ ...‬וטובת שם ימי אין מספר" (מא ‪" ,)13-11‬ושמם‬ ‫חי לדור ודור" (מד ‪.)14‬‬ ‫‪ 46‬למשל‪ :‬פוקס‪ ,‬קהלת וסתירותיו‪ ,‬עמ' ‪ ;28-19‬גרינשטיין‪ ,‬חכמים גם בלילה‪ ,‬עמ' ‪106-102‬‬ ‫והשוו לדברי חז"ל‪" :‬ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדברי סותרין זה את זה"‬ ‫(בבלי‪ ,‬שבת ל‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬ ‫‪ 47‬רופא‪ ,‬מבוא לספרות המקרא‪ ,‬עמ' ‪ .409-408‬הפרשנים בדרך כלל לא נתנו דעתם על‬ ‫הסתירה שיוצר הכתוב "טוב שם משמן טוב" (ז ‪ )1‬בהשוואה לכתובים שבהם נאמר שאין‬ ‫זיכרון ושהשם נשכח (למשל‪ ,‬קרנשאו‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ .)134-133‬ראוי להטעים כי במקרה זה‬ ‫הסתירה אינה כסתירות אחרות בספר ואינה מצטמצמת לסתירה בין שני כתובים בלבד‪.‬‬ ‫הכתוב בפרק ז ‪ 1‬סותר את התפיסה הכללית של מחבר קהלת‪ .‬הוא טוען שהכול הבל‬ ‫ולפיכך אין תועלת לאדם בעמלו‪ .‬אמירות כגון זו חוזרות לאורך הספר ואף משמשות לו‬ ‫מסגרת (א ‪ ;3-2‬ב ‪ ;11‬ג ‪ ;9‬ד ‪ ;4‬ה ‪ ;15‬ו ‪ .)12-11‬אם אכן שמו של אדם נזכר לנצח כפי‬ ‫שנוטים להבין את הכתוב‪ ,‬הרי נמצאה התועלת שבמעשי האדם ויש בכך ניגוד לאמירותיו‬ ‫החוזרות של קהלת‪ .‬לפיכך נראה כי הפתגם "טוב שם משמן טוב" אינו אלא מוסכמה‬ ‫המקובלת בספרות החכמה (משלי כב ‪ 1‬והשוו לשה"ש א ‪ )3‬שאינה מתורתו של קהלת‪.‬‬ ‫ייתכן לראות בסדרת הפתגמים הבנויה בצורה "טוב‪ ...‬מ–" המשך לשאלתו הרטורית של‬ ‫קהלת "מי יודע מה טוב לאדם בחיים" הבאה בפסוק הקודם (ו ‪ ,)12‬סדרת פתגמים אשר‬ ‫אינה מקובלת על המחבר‪.‬‬ ‫[ ‪] 40‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 40‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫ותודעה ממשיות לאחר המוות‪ .‬אמנם קהלת מעלה ככל הנראה את הרעיון של‬ ‫משפט אלוהי לאחר המוות‪ ,‬הכרוך בקיום של האדם או של נפשו באופן מסוים‬ ‫לאחר המוות‪ ,‬אולם דוחה אותו‪" :‬אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפֹט‬ ‫האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם" (ג ‪ 48,)17‬אך תגובתו לרעיון‬ ‫זה מובאת מיד בהמשך דבריו‪" :‬מי יודע רוח בני האדם העֹלה היא למעלה‬ ‫ורוח הבהמה היֹרדת היא למטה לארץ" (פס' ‪ .)21‬נראה כי משמעותו של סימן‬ ‫השאלה שמציב קהלת על רעיון הישארות הנפש הוא שמאחר שאיננו יכולים‬ ‫לדעת בוודאות אם יש הבדל בין רוח האדם לרוח הבהמה‪ ,‬ואם רוח האדם‬ ‫עולה למעלה ועשויה לעמוד למשפט לפני האלהים‪ ,‬הרי לא ניתן להפוך רעיון‬ ‫זה לעיקרון מנחה בדבר פעולות האדם והבנת העולם‪ .‬קהלת אינו מקבל את‬ ‫הרעיון החדש הזה‪ ,‬והראיה היא שבמקום אחר‪ ,‬בפרק ט‪ ,‬פס' ‪ ,10‬הוא מציג את‬ ‫התפיסה המקראית הקלסית‪" :‬כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר‬ ‫אתה הֹלך שמה"‪ .‬בכתוב זה מובע הרעיון שמקומו של האדם לאחר המוות הוא‬ ‫השאול‪ ,‬היינו רוח האדם אינה עולה למעלה‪ .‬בשאול אין מעשה וחשבון ודעת‬ ‫וחכמה‪ ,‬כלומר הקיום והתודעה מוגבלים מאוד‪ .‬תפיסה זו תואמת את התפיסה‬ ‫הרווחת במקרא בכלל בדבר קיום האדם לאחר המוות‪ ,‬ומכאן שמחבר קהלת‬ ‫אינו מקבל את הרעיונות החדשים שהחלו לחדור לעולם היהודי בימי בית שני‬ ‫בדבר הישארות הנפש ומשפט אלוהי לאחר המוות‪ ,‬אף שהם ידועים לו‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬דברי מחבר קהלת על הבעיה בתפיסת הגמול הקלסית שטוענת‬ ‫שצדיק וטוב לו ורשע ורע לו הטרידה סופרים בעת העתיקה‪ .‬עמדתו של המחבר‬ ‫שתורת הגמול אינה תקפה ולא היא שמנחה את דרך פעולתו של האל בעולם‬ ‫ואמירתו הנחרצת בדבר אי קיומו של משפט אלוהי לאחר המוות הובילה סופרים‬ ‫להוסיף את תוספותיהם בספר ולהדגיש כי מתקיים משפט אלוהי לאחר המוות‪,‬‬ ‫וכך תורת הגמול תקפה ופועלת‪ .‬כך שולב בפרק יא‪ ,‬פס' ‪ 9‬המשפט "ודע כי על‬ ‫כל אלה יביאך האלהים במשפט"‪ ,‬וכך בפסוק האחרון של הספר‪" :‬כי את כל‬ ‫מעשה האלהים יבִא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע"‪ 49.‬זאת עמדתם של‬ ‫‪ 48‬לדעת כמה מן הפרשנים מדובר בכתוב זה במשפט אלוהי לאחר המוות‪ .‬ראו‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫ראב"ע לכתוב; גורדיס‪ ,‬קהלת עמ' ‪ .225-224‬פרשנים אחרים דחו את הבנת המילה "שם"‬ ‫בפס' ‪ 17‬בזיקה למשפט אלוהי לאחר המוות (למשל‪ ,‬גינזברג‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ .77-76‬וראו את‬ ‫ההצעות אצל פוקס‪ ,‬קהלת וסתירותיו‪ ,‬עמ' ‪ .)198-197‬אולם העובדה שבהמשך‪ ,‬בפסקה‬ ‫בפס' ‪ ,21-18‬קהלת דן בסוגיה של עליית רוח האדם "למעלה" מחזקת את האפשרות‬ ‫לראות את המילה "שם" בזיקה לזמן שלאחר המוות ולאותו מקום משוער שרוח האדם‬ ‫עולה אליו‪.‬‬ ‫‪ 49‬עמדה זו מקובלת על רוב הפרשנים והחוקרים‪ .‬ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬ברטון‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪-197 ,185‬‬ ‫‪ ;199‬רופא‪ ,‬מבוא לספרות המקרא‪ ,‬עמ' ‪.411-410‬‬ ‫[ ‪] 41‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 41‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫מוסיפים לאחר תקופתו של קהלת בהתאם לתפיסות שרווחו בימי בית שני‪ ,‬אך‬ ‫מחבר קהלת עצמו אינו סבור כך ואינו מקבל את הרעיונות החדשים‪ .‬הוא דבק‬ ‫בתפיסות המקראיות הקלסיות בעניין זה ואינו מוצא נחמה בתפיסת הישארות‬ ‫הנפש או המשפט האלוהי לאחר המוות‪.‬‬ ‫לעיל נזכרה אף דרך התמודדות נוספת עם המוות‪ ,‬והיא הראייה בצאצאים‬ ‫ממשיכי האדם‪ .‬מחבר קהלת אינו דן ישירות באפשרות זו‪ ,‬אך דומה כי ניתן‬ ‫להסיק מכמה כתובים מהי עמדתו בעניין זה‪ .‬בפרק ד‪ ,‬פסוק ‪ 8‬נאמר‪" :‬יש אחד‬ ‫ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו גם עינו (כתיב‪ :‬עיניו) לא תשבע‬ ‫עֹשר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה גם זה הבל וענין רע הוא"‪ .‬המחבר‬ ‫מציג כאן אדם אשר אין לו יורש קרוב משפחה ולכן אינו יודע למי ילך רכושו‬ ‫הרב ומה מטרת מאמציו בהגדלת רכושו ואמצעיו‪ .‬אולם יש לשים לב שבפסוק‬ ‫יש מעבר בין גוף שלישי לגוף ראשון‪ .‬בתחילת הפסוק מדובר על האדם הבודד‬ ‫בגוף שלישי‪ ,‬ולפתע באמצע הפסוק יש מעבר מפתיע לגוף ראשון‪" :‬ולמי אני‬ ‫עמל ומחסר את נפשי מטובה"‪ .‬הפרשנים התקשו בעניין זה והציעו כמה הצעות‪.‬‬ ‫אחת מהן היא שהמשפט הוא אליפטי וצריך להשלים "ולא יאמר" או מעין זה‪,‬‬ ‫כלומר חציו השני של הפסוק הוא מעין ציטוט של אמירה שעל האדם הבודד‬ ‫העמל ללא סוף היה לומר אבל אינו אומר‪ 50.‬חסרונה של שיטה זו הוא כמובן‬ ‫היעדר המילים "ולא יאמר"‪ .‬הצעה אחרת היא שמדובר כאן בציטוט דבריו של‬ ‫אדם זה‪ ,‬וכך קהלת מזדהה עם אדם זה עד שהוא מדבר מגרונו‪ 51.‬גם אפשרות‬ ‫זו אינה פשוטה משום שאין שום סימן שזאת אמירתו של האדם הנדון בכתוב‪.‬‬ ‫ויתרה מזו‪ ,‬אדם אשר עובד ללא הפסקה אין לצפות ממנו שיאמר על עצמו‬ ‫משפט כזה‪ 52.‬זה בוודאי אינו חלק מתיאורו המאפיין של אדם כזה‪ .‬הצעה נוספת‬ ‫שהעלו כמה חוקרים היא שכאן‪ ,‬במשפט הנאמר בגוף ראשון‪ ,‬מבצבצת אישיותו‬ ‫של מחבר קהלת‪ ,‬כלומר לאחר שהציג המחבר את האדם הבודד והעמל ללא‬ ‫‪53‬‬ ‫הרף מתפרצת זעקתו על מצבו הוא‪" :‬ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה"‪.‬‬ ‫דומה כי הצעה אחרונה זו היא הסבירה מבין ההצעות והיא מלמדת משהו על‬ ‫דמות מחבר קהלת העטופה בדרך כלל בצעיף פסאודואפיגרפי‪ .‬לפי הצעה זו‪,‬‬ ‫המחבר מתחיל אמנם בהצגה אובייקטיבית ומרוחקת של הסיטואציה‪ ,‬אך היות‬ ‫‪50‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫למשל‪ :‬פלמפטר‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;141‬סקוט‪ ,‬משלי וקהלת‪ ,‬עמ' ‪.224‬‬ ‫למשל‪ :‬גורדיס‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;232‬מרפי‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪.41-40‬‬ ‫פוקס‪ ,‬קהלת וסתירותיו‪ ,‬עמ' ‪.204‬‬ ‫קרנשאו ולונגמן העלו הצעה זו בין האפשרויות שצוינו להסבר הכתוב (קרנשאו‪ ,‬קהלת‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;110‬לונגמן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ .)140‬פוקס קיבל פירוש זה כפירוש יחיד (פוקס‪ ,‬קהלת‬ ‫וסתירותיו‪ ,‬עמ' ‪.)204‬‬ ‫[ ‪] 42‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 42‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫שסיטואציה זו הולמת בדיוק את מצבו האישי‪ ,‬הוא עובר בלי משים ומדבר‬ ‫על עצמו בגוף ראשון וזועק את זעקתו‪ .‬אם אכן משתקפות בכתוב נסיבותיו‬ ‫האישיות של המחבר‪ ,‬הרי הוא אדם ערירי — "גם בן ואח אין לו"‪.‬‬ ‫באמצעות הצעה זו אפשר להסביר גם את הנאמר בפרק ב‪ ,‬פס' ‪:19-18‬‬ ‫"ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי‬ ‫ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש‬ ‫גם זה הבל"‪ .‬לכאורה‪ ,‬הנאמר כאן אינו מובן‪ .‬ראשית‪ ,‬מדוע הרעיון שהאדם יניח‬ ‫את רכושו למי שיבוא אחריו נחשב שלילי בעיני המחבר? בדרך כלל אדם שמח‬ ‫להותיר ליורשיו את רכושו‪ ,‬וזאת אף מוסכמה בספרות החכְמה‪ .‬למשל‪ ,‬נאמר‬ ‫במשלי יג ‪" :22‬טוב ינחיל בני בנים"‪ .‬בכתוב זה מובע הרעיון כי ההורשה היא‬ ‫גמולו הטוב של הצדיק‪ ,‬ולאור רעיון מקובל זה תמוהה ההערה בקהלת‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫התהייה של קהלת בדבר יורשו גם היא אינה מובנת‪" :‬ומי יודע החכם יהיה או‬ ‫סכל"‪ ,‬הלוא אדם בדרך כלל יודע אם בנו חכם או סכל‪ ,‬אף אם אינו יכול לאבחן‬ ‫את כישוריו הבחנה מלאה ומדויקת‪ .‬נראה שהתשובה לשאלות אלו כפי שהציעו‬ ‫כבר כמה חוקרים היא שמחבר קהלת‪ ,‬אשר מתנסח גם כאן בגוף ראשון‪ ,‬היה‬ ‫אדם ללא בנים‪ ,‬ולפיכך אין הוא יכול לדעת אל מי יגיע רכושו‪ ,‬והוא אף אינו‬ ‫‪54‬‬ ‫יודע אם היורש יהיה חכם או סכל‪.‬‬ ‫חיזוק להשערה שלמחבר קהלת לא היו צאצאים ניתן אולי למצוא בהיעדר‬ ‫הפנייה "בני" לאורך הספר‪ 55.‬הפנייה אל הבן מקובלת מאוד בספרות החכְמה‬ ‫הישראלית והחוץ–ישראלית‪ 56,‬והיעדרה מספר קהלת עשוי להיות מוסבר בכמה‬ ‫דרכים‪ 57,‬אך ייתכן שהיותו של קהלת חשוך בנים השפיעה על היבט זה של‬ ‫החיבור‪.‬‬ ‫תמיכה נוספת בתפיסה כי למחבר קהלת לא היו בנים ניתן למצוא בשורת‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫כמה חוקרים אף קשרו בין ד ‪ 8‬ובין ב ‪ 19-18‬באופן דומה למוצע כאן (למשל‪ ,‬גורדיס‪,‬‬ ‫קהלת‪ ,‬עמ' ‪ 78‬וההערות בעמ' ‪ ;370‬פוקס‪ ,‬קהלת וסתירותיו‪ ,‬עמ' ‪.)204‬‬ ‫מקובל על החוקרים שההופעה היחידה של "בני" בפרק יב ‪ 12‬היא חלק מתוספת מאוחרת‬ ‫לספר ולא יצאה מתחת ידו של המחבר (למשל‪ :‬ברטון‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;199-197‬גינזברג‪,‬‬ ‫קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ,)134‬והיא בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל‪.‬‬ ‫פנייה זו נפוצה מאוד במשלי (א ‪ ;15 ,10 ,8‬ב ‪ ;1‬ג ‪ ;21 ,11 ,1‬ד ‪ ;20 ,10‬ה ‪ ;20 ,1‬ו ‪,3 ,1‬‬ ‫‪ ;20‬ז ‪ ;1‬יט ‪ ;27‬כג ‪ ;26 ,19 ,15‬כד ‪ ;21 ,13‬כז ‪ )11‬ובבן סירא (ב ‪ ;1‬ג ‪ ;18 ,17 ,12 ,8‬ד ‪,1‬‬ ‫‪ ;20‬ו ‪ ;32‬י ‪ ;29 ,28‬יא ‪ ;20 ,10 ,8‬יד ‪ ;11‬לד ‪ ;22 ,12‬לז ‪ ;27‬לח ‪ ;)?(17 ,16 ,9‬מ ‪ .)28‬על‬ ‫פנייה זו בספרות החכְמה מחוץ לישראל ראו פוקס‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;76‬שופק‪ ,‬משלי‪ ,‬עמ' ‪.32‬‬ ‫למשל‪ ,‬גורדיס‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ .109‬מתקבל על הדעת שבספרות החכמה העיונית לא תימצא‬ ‫פנייה כזאת‪ ,‬אולם קהלת על אף ההיבטים העיוניים שבו יש בו לא מעט מן החכמה‬ ‫הדידקטית (פוקס‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪.)77-76‬‬ ‫[ ‪] 43‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 43‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫ההמלצות הבאה בפרק ט‪ ,‬פס' ‪" :9-7‬לך אכֹל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב‬ ‫יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך‬ ‫אל יחסר ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת‬ ‫השמש"‪ .‬מקובל לראות בפסוקים אלה מעין ציטוט של דברי סידורי המוזגת‬ ‫‪58‬‬ ‫לגילגמש בחפשו אחר חיי נצח‪:‬‬ ‫גילגמש‪ ,‬אתה — לו תהי כרסך מלאה‪,‬‬ ‫אתה יום ולילה תשמח‪,‬‬ ‫יום יום עשה שמחה‪,‬‬ ‫יום ולילה רקוד ושחק‪.‬‬ ‫לו יהיו בגדיך לבנים‪,‬‬ ‫ראשך לו יהי רחוץ‪ ,‬במים לו תטבול‪,‬‬ ‫הבט בילד האוחז בכפך‪,‬‬ ‫רעיה לו תשמח בחיקך —‬ ‫כזו וכזה משפט [האדם]!‬ ‫הדמיון בין שני הקטעים בתוכן ובסדר ההמלצות בולט‪ .‬אם אכן מחבר קהלת‬ ‫הכיר את המלצות סידורי בנוסח הדומה לזה המוצג כאן‪ ,‬כפי שעולה מן הדמיון‪,‬‬ ‫הרי הוא החסיר את השורה המזכירה את הילד‪" :‬הבט בילד האוחז בכפך"‪.‬‬ ‫האם המחבר הכיר גרסה אחרת של דברי סידורי? האם אך מקרה הוא שאין‬ ‫הוא מזכיר שורה זו? או שמא נסיבות חייו אינן מאפשרות לו לשלב שורה‬ ‫זו? ייתכן שהמחבר אשר לא הצליח להעמיד צאצאים ובשל כך המוות נעשה‬ ‫כה משמעותי בעיניו משום שאין מי שיישא את שמו ויסייע לו להתמודד עם‬ ‫הסופיות הכרוכה במוות‪ ,‬רצה ביודעין או שלא ביודעין שההמלצות של סידורי‬ ‫‪59‬‬ ‫יוכלו לחול גם עליו ולפיכך השמיט את השורה העוסקת בילד‪.‬‬ ‫בדרך כלל קשה לתלות מאפיינים ספרותיים בנסיבות ביוגרפיות אישיות‪,‬‬ ‫‪ 58‬לוח עשירי‪ ,‬שורות ‪73‬יא‪73-‬יט‪ .‬שפרה וקליין‪ ,‬בימים הרחוקים ההם‪ ,‬עמ' ‪ .265‬המקור‬ ‫באכדית אצל ג'ורג'‪ ,‬האפוס של גילגמש‪ ,‬עמ' ‪ .278‬ההקבלה בין שני הקטעים הוכרה כבר‬ ‫לפני יותר ממאה שנה (ג'ונס‪ ,‬מגילגמש אל קהלת‪ ,‬עמ' ‪ .)349‬הובאה גם המקבילה המצרית‬ ‫הבולטת ב"שיר מנגן הנבל" ("השיר מקבר המלך אנתפ") ומקבילות נוספות (ראו לאחרונה‬ ‫שופק‪ ,‬ספרות מצרים‪ ,‬עמ' ‪ ,)644‬אך דומה שדבריה של סידורי קרובים ביותר להמלצות‬ ‫בקהלת‪ .‬עוד נראה שמחבר קהלת הכיר את עלילות גילגמש כפי שניכר ממקומות אחרים‬ ‫בספר (ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)9‬והדבר מקרב אל הדעת את ההנחה כי גם במקרה זה מקורו הוא‬ ‫האפוס המסופוטמי‪.‬‬ ‫‪ 59‬טיעון דומה ניתן למצוא אצל יעל שמש‪ ,‬אשר ניצלה הקבלה זו שבין דברי קהלת להמלצות‬ ‫סידורי כדי לחזק את טענתה בדבר שנאת הנשים של קהלת (שמש‪ ,‬שנאת נשים‪ ,‬עמ' ‪.)94‬‬ ‫[ ‪] 44‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 44‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫משום שהמידע על חייהם הפרטיים של המחברים מצומצם מאוד ומבוסס על‬ ‫השערות‪ .‬אף אין לדעת באיזו מידה ובאיזה אופן השפיעו הנסיבות האישיות‬ ‫על האמונות והדעות שמציג המחבר‪ .‬אולם דומה כי במקרה זה מותר להציע‬ ‫קשר כזה‪ .‬מקומו הייחודי והבולט של המוות בספר קהלת בהשוואה לספרות‬ ‫המקראית והספרות היהודית הבתר–מקראית מעורר תהייה‪ .‬אולם חשוב להדגיש‬ ‫כי לא התהייה הובילה להשערה שהמחבר היה ערירי אלא ניתוח של כמה‬ ‫כתובים בקהלת ללא קשר למקומו של המוות בספר‪ .‬ההשערה המוצעת כאן‬ ‫היא שיש קשר בין הדברים‪ ,‬ושנסיבות חייו האישיות של המחבר עשויות היו‬ ‫להשפיע על תפיסתו הייחודית את המוות‪ .‬הצאצאים ממלאים תפקיד מכריע‬ ‫בעיסוק במוות במקרא ובעולם העתיק‪ ,‬ונראה שהיעדרם יכול לתת את אותותיו‬ ‫בהשקפת המחבר‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫במחקר זה נזכרו כמה דרכים להתמודדות עם המוות לאור הספרות המקראית‬ ‫ומקבילות מן המזרח הקדום‪ .‬דרכים אלה יש בהן כדי להסביר את העיסוק‬ ‫המועט למדיי בהתמודדות עם המוות בתיאולוגיה המקראית‪ .‬הסברים אפשריים‬ ‫אלה אינם תואמים את השקפתו ומצבו של מחבר קהלת כמשתקף בספרו‪ .‬הבנה‬ ‫זו שלפיה מחבר ספר קהלת היה חכם (כמוכח מיצירתו)‪ ,‬עשיר וללא צאצאים‬ ‫(כפי שנלמד מפרק ד ‪ ,)8‬עשויה לסייע בהבנת המקום שיש למוות בספר‪ .‬נראה‬ ‫שהמחבר כתב את ספרו לעת זקנתו‪ 60,‬כאשר חש במוות הקרב וידע שלא הצליח‬ ‫להעמיד יורש‪ ,‬וללא יורש אין מי שיזכיר את שמו עלי אדמות ואף לא יהיה לו‬ ‫המשך גנ ֵאלוגי‪ .‬נסיבות אלה עושות את המוות תופעה כבדת משקל המעמידה‬ ‫‪ 60‬אין ראיה ברורה להיותו של קהלת בזקנתו בעת שכתב את ספרו‪ ,‬אולם המלצותיו לנצל‬ ‫את ימי הנעורים בטרם יבואו ימי הז ִקנה (ט ‪ ;10‬יא ‪-8‬יב ‪ )7‬רומזים לכך כפי שראו כמה‬ ‫חוקרים‪ ,‬למשל‪ ,‬ברטון‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ ;64‬גורדיס‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' ‪ 78‬והערה ‪ 15‬בעמ' ‪ .370‬גם‬ ‫חז"ל הבינו כך ואמרו‪" :‬ג' ספרים כתב‪ :‬משלי וקהלת ושה"ש‪ .‬אי זה מהן כתב תחלה? ר'‬ ‫חייא רבה ורבי יונתן‪ .‬רבי חייא רבה אמר‪ :‬משלי כתב תחלה ואחר כך שה"ש ואחר כך‬ ‫קהלת ומייתי לה מהאי קרא‪' :‬וידבר שלשת אלפים משל'‪' .‬משל' זה ספר משלי‪' ,‬ויהי שירו‬ ‫חמשה ואלף' זה שיר השירים‪ .‬וקהלת בסוף אמר‪ .‬מתנייתא דרבי חייא רבה פליגא על הדין‬ ‫שמעתא‪ .‬מתניתא אמרה‪ :‬שלשתן כתב כאחת ושמעתא אמרה כל חד וחד בפני עצמו‪ .‬תני‬ ‫רבי חייא רבה‪ :‬רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקדש ואמר ג' ספרים‪ :‬משלי וקהלת‬ ‫ושה"ש‪ .‬ר' יונתן אמר שה"ש כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת ומייתי לה ר'‬ ‫יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר‪ ,‬הגדיל אומר דברי משלות‪ ,‬הזקין אומר דברי‬ ‫הבלים‪ ,‬ר' ינאי חמוי דר' אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה" (שיר השירים רבה א‪,‬‬ ‫א סימן י)‪.‬‬ ‫[ ‪] 45‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 45‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ ‫בצל רבים מהישגי אדם בחייו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬היא עשויה להפוך את ההבדלים בין‬ ‫בני האדם ואף בינם ובין בעלי החיים לחסרי משמעות‪.‬‬ ‫מחבר קהלת‪ ,‬אשר זהותו עלומה‪ ,‬סבור היה כי "אין זכרון לראשֹנים" (א ‪)11‬‬ ‫משום ש"בשכבר הימים הבאים הכל נשכח" (ב ‪ .)16‬לנסיבות חייו ולהשקפת‬ ‫עולמו היה ככל הנראה חלק במשקלו של המוות ובראייה בו גורם מכריע הן‬ ‫בסיום חייו של האדם הן בהנצחת זכרו‪ .‬ייתכן שכתיבת מגילת קהלת הייתה‬ ‫במודע או שלא במודע חלק ממאמציו של מחברה הערירי להטביע את חותמו‬ ‫בעולם‪ 61.‬אולם אין בספר עדות מפורשת לעניין זה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬חיבורו נותר‬ ‫בידינו לאחר שנכנס לקאנון המקראי‪ ,‬והשפעתו של המחבר האלמוני עודנה‬ ‫תקפה אלפי שנים לאחר מותו‪.‬‬ ‫‪ 61‬במקרא ניכרת חשיבות להשתמרותם של חיבורים כתובים‪ ,‬למשל‪" :‬כתֹב זאת זכרון בספר"‬ ‫(שמ' יז ‪ .)14‬על חשיבות הישארותם לדורות של חיבורים כתובים במצרים העתיקה ראו‬ ‫שופק‪ ,‬ספרות מצרים‪ ,‬עמ' ‪ .640‬מכל מקום‪ ,‬המחבר לא הותיר את שמו על החיבור ובזה‬ ‫ויתר על הנצחת שמו והצליח להנציח את חיבורו‪ .‬דומה שהמאמץ להציג את קהלת‬ ‫כשלמה הוא שהוביל להכללת הספר בכתבי הקודש (הרן‪ ,‬האסופה המקראית‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪,)77‬‬ ‫ואין לדעת אם החיבור היה שורד אילו קרא עליו המחבר את שמו‪.‬‬ ‫[ ‪] 46‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 46‬‬ ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫רשימת קיצורים‬ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, Chicago 1956JPS – Jewish Publication Society Bible KJV – King James Version TDOT – Theological Dictionary of the Old Testament TLOT – Theological Lexicon of the Old Testament CAD – W.F. Albright, “The High Place in Ancient Palestine”, — ‫ במה‬,‫אולברייט‬ SVT 4 )1957(, pp. 242-258 ‫ אסופת כתובות מארץ‬,‫ הכתב והמכתב‬,‫ הכתב והמכתב — ש' אחיטוב‬,‫אחיטוב‬ 2 ‫ ירושלים תשע"ב‬,‫ישראל ומממלכות עבר הירדן מימי בית ראשון‬ P.R. Ackroyd, “yād”, TDOT vol. 5, Grand Rapids, Michigan — ‫ יד‬,‫אקרויד‬ 1986, pp. 393-426 S. Burkes, Death in Qoheleth and Egyptian — ‫בורקס המוות בקהלת‬ Biographies of the Late Period )SBLDS 170(, Atlanta, GA 1999 M. Bayliss, “The cult of Dead kin in Assyria and — ‫ פולחן המתים‬,‫בייליס‬ Babylonia”, Iraq 35 )1973(, pp. 115-125 E. Bloch-Smith, Burial Practices and Beliefs — ‫ מנהגי קבורה‬,‫בלוך–סמית‬ About the Dead )JSOTSS 123(, Shefield 1992 J. Blenkinsopp, “Post-Mortem — ‫ קיום לאחר המוות‬,‫בלנקינסופ‬ Existence in the Old Testament”, Lebendige Hoffnung-ewiger Tod?! Jenseitsvorstellungen in Hellenismus, Judentum und Christentum, Leipzig 2007, pp. 33-51 ‫ תל אביב‬,)‫ שמואל ב (מקרא לישראל‬,‫ שמואל ב — ש' בר–אפרת‬,‫בר–אפרת‬ ‫תשנ"ו‬ G.A. Barton, The Book of Ecclesiastes )ICC(, Edinburgh — ‫ קהלת‬,‫ברטון‬ 1908 H.C. Brichto, “Kin, Cult, Land and — ‫ פולחן ונחלה‬,‫ משפחה‬,‫בריכטו‬ Afterlife – A Biblical Complex”, HUCA 44 )1973(, pp. 1-54 ,"‫ "קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא‬,‫ קברים וקבורה — ג' ברקאי‬,‫ברקאי‬ ,)‫קברים ונוהגי קבורה בארץ–ישראל בעת העתיקה (א' זינגר עורך‬ 164-96 '‫ עמ‬,‫ירושלים תשנ"ד‬ B.W. Jones, “From Gilgamesh to Qoheleth”, — ‫ מגילגמש אל קהלת‬,‫ג'ונס‬ ] 47 [ BM 57/2 001_162.indd 47 1/6/13 3:31 PM ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ The Bible in the Light of Coneiform Literature, Scripture in Context III )Ancient Near Eastern Texts and Studies 8(, Lewiston 1990, pp. 349-379 A.R. George, The Babylonian Gilgamesh — ‫ האפוס של גילגמש‬,‫ג'ורג‬ Epic, New York 2003 R. Gordis, Koheleth – The Man and his World, New — ‫ קהלת‬,‫גורדיס‬ York 1955 ‫ ירושלים תשכ"א‬,‫ קהלת‬,‫ קהלת — ח"א גינזברג‬,‫גינזברג‬ ‫ הדו–שיח‬:‫ "חכמים גם בלילה‬,‫ חכמים גם בלילה — א' גרינשטיין‬,‫גרינשטיין‬ '‫ עמ‬,)‫ (תשנ"ט‬44 ‫ בית מקרא‬,"‫הבבלי בין האדון לעבדו וספר קהלת‬ 106-97 E.W. Davies, “Inheritance Rights and the Hebrew — ‫ זכויות ירושה‬,‫דייוויס‬ Levirate Marriage”, VT 31 )1981(, pp. 138-144 S.R. Driver, Deutronomy )ICC(, Edinburgh 1902 — ‫ דברים‬,‫דרייבר‬ V. Hurowitz, I Have Built You an Exalted — ‫ בניית מקדשים‬,‫הורוויץ‬ House: Temple Building in the Bible in Light of Mesopotamian and Northwest Semitic Writings )JSOTSS 115(, Shefield 1992 ‫ תהליכי הגיבוש‬,‫ האסופה המקראית‬,‫ א — מ' הרן‬,‫ האסופה המקראית‬,‫הרן‬ ,‫ כרך א‬,‫עד סוף ימי הבית השני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים‬ ‫ירושלים תשנ"ו‬ S. Weeks, S. Gatherocle and L. — ‫ טוביה‬,‫ גסרוקל ושטוקנברוק‬,‫וויקס‬ Stuckenbruck, The Book of Tobit, Texts from the Principal Ancient and Medieval Traditions )FoSub 3(, Berlin 2004 A.S. van der Woude, “šēm”, TLOT, Peabody Mass. — ‫ שֵ ם‬,‫ון דר וודה‬ 1997, pp. 1348-1367 R. Westbrook, Property and the Family in — ‫ רכוש ומשפחה‬,‫ווסטברוק‬ Biblical Law )JSOTSS 113(, Shefield 1991 J.H. Tigay, Deuteronomy )JPS(, Philadelphia 1996 — ‫ דברים‬,‫טיגיי‬ A. Lo, “Death in Qohelet”, JANES 31 )2007(, pp. — ‫ המוות בקהלת‬,‫לו‬ 85-98 T.J. Lewis, Cults of the Dead in Ancient Israel — ‫ פולחן המתים‬,‫לואיס‬ and Ugarit )HSM 39(, Atlanta, Ga 1989 T. Longman, Ecclesiastes )NICOT(, Grand Rapids, MI — ‫ קהלת‬,‫לונגמן‬ 1998 ] 48 [ BM 57/2 001_162.indd 48 1/6/13 3:31 PM ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫ליונשטם‪ ,‬מות משה — ש"א ליונשטם‪" ,‬מות משה"‪ ,‬תרביץ כז (תשי"ח)‪ ,‬עמ'‬ ‫‪157-142‬‬ ‫ליכט‪ ,‬יד — י"ש ליכט‪" ,‬יד"‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪464-463‬‬ ‫מילר‪ ,‬חיים לאחר המוות — ‪M. Müller, “Afterlife”, The Oxford‬‬ ‫‪Encyclopedia of Ancient Egypt, vol. 1, New York 2001, pp. 32-37‬‬ ‫מלול‪ ,‬קובצי הדינים — מ' מלול‪ ,‬קובצי הדינים ואוספים משפטיים אחרים מן‬ ‫המזרח הקדום‪ ,‬חיפה תש"ע‬ ‫מנדנהול‪ ,‬מוות וחיים לאחר המוות — ‪G.E. Mendenhall, “From Witchcraft‬‬ ‫‪to Justice: Death and Afterlife in the Old Testament”, Death and‬‬ ‫‪Afterlife, Perspectives of World Religions, New York 1992, pp.‬‬ ‫‪67-81‬‬ ‫מקארטר‪ ,‬שמואל ב — ‪P.K. McCarter, II Samuel )AB(, Garden City, New‬‬ ‫‪York 1984‬‬ ‫מרפי‪ ,‬מוות בספרות החכמה — ‪R.E. Murphy, “Death and Afterlife in the‬‬ ‫‪Wisdom Literature”, Judaism in Late Antiquity )HdO 49(, vol. 4,‬‬ ‫‪Leiden 2000, pp. 101-116‬‬ ‫מרפי‪ ,‬קהלת — ‪R.E. Murphy, Ecclesiastes )WBC(, Dallas 1992‬‬ ‫‪2‬‬ ‫סגל‪ ,‬בן סירא — מ"צ סגל‪ ,‬ספר בן סירא השלם‪ ,‬ירושלים תשל"ב‬ ‫סגל‪ ,‬ספרי שמואל — מ"צ סגל‪ ,‬ספרי שמואל‪ ,‬ירושלים תשט"ז‬ ‫ספנסר‪ ,‬מוות במצרים — ‪A.J. Spencer, Death in Ancient Egypt,‬‬ ‫‪Harmondsworth 1982‬‬ ‫ספר בן סירא — ספר בן סירא‪ ,‬המקור‪ ,‬קונקורדנציה וניתוח אוצר המלים‪,‬‬ ‫ירושלים תשל"ג‬ ‫סקוט‪ ,‬משלי וקהלת — ‪R.B.Y. Scott, Proverbs and Ecclesiastes )AB(,‬‬ ‫‪New York 1965‬‬ ‫פאול‪ ,‬ישעיה מ‪-‬סו — ש"מ פאול‪ ,‬ישעיה‪ ,‬פרקים מ‪-‬סו (מקרא לישראל)‪ ,‬תל‬ ‫אביב תשס"ח‬ ‫פוקס‪ ,‬קהלת — מ' פוקס‪‘ ,‬קהלת‪ ,‬ס' קהלת'‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ז‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪83-70‬‬ ‫פוקס‪ ,‬קהלת וסתירותיו — ‪M.V. Fox, Qohelet and his Contradictions‬‬ ‫‪)JSOTSS 71(, Shefield 1989‬‬ ‫פלמפטר‪ ,‬קהלת — ‪E.H. Plumptre, Ecclesiastes or the Preacher )CBSC(,‬‬ ‫‪Cambridge 1885‬‬ ‫[ ‪] 49‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 49‬‬ ‫כסלו‬ ‫איתמרמחבר‬ ‫שם‬ R.E. Friedman and S.D. — ‫ מוות וחיים לאחר המוות‬,‫פרידמן ואוברטון‬ Overton, “Death and Afterlife: The Biblical Silence”, Judaism in Late Antiquity )HdO 49(, vol. 4, Leiden 2000, pp. 35-59 E. Kutsch, “ybm”, TDOT vol. 5, Grand Rapids, Michigan — ‫ יבם‬,‫קוטש‬ 1986, pp. 367-373 ‫ תל‬,‫ד‬-‫ א‬,‫ תולדות האמונה הישראלית‬,‫ תולדות האמונה — י' קויפמן‬,‫קויפמן‬ ‫אביב תש"ך‬ J.J. Collins, “Death and Afterlife”, The — ‫ מוות וחיים לאחר המוות‬,‫קולינס‬ Biblical World, London 2002, pp. 357-377 M. Kister, “Some Blessing and Curse — ‫ נוסחאות ברכה וקללה‬,‫קיסטר‬ Formulae in the Bible, Northwest Semitic Inscriptions, PostBiblical Literature and Late Antiquity”, Hamlet on a hill : Semitic and Greek studies presented to Professor T. Muraoka on the occasion of his sixty-ifth birthday, Leuven 2003, pp. 313-332 C.A. Kennedy, “Cult of the Dead”, ABD vol. 2, — ‫ פולחן המתים‬,‫קנדי‬ New York 1992, pp. 105-107 M.A. Knibb, “Life and Death in the Old Testament”, — ‫ חיים ומוות‬,‫קניב‬ The World of Ancient Israel, Cambridge 1989, pp. 395-415 H.J. Kraus, Psalms 60-150, Minneapolis 1989 )1978( — ‫ תהלים‬,‫קראוס‬ J.L. Crenshaw, “The Shadow of Death in — ‫ צל המוות בקהלת‬,‫קרנשאו‬ Qoheleth”, Israelite Wisdom, Theological and Literary Essays in Honor of Samuel Terrien, Missoula, Mont. 1978, pp. 205–216 J.L. Crenshaw, Ecclesiastes: A Commentary )OTL(, — ‫ קהלת‬,‫קרנשאו‬ Philadelphia 1987 ‫ ירושלים‬,‫ מבוא לספרות המקרא‬,‫ מבוא לספרות המקרא — א' רופא‬,‫רופא‬ ‫תשס"ו‬ M.S. Rindge, “Mortality and Enjoyment: The — ‫ תמותה והנאה‬,'‫רינדג‬ Interplay of Death and Possessions in Qoheleth”, CBQ 73 )2011(, pp. 265-280 ‫ רמת גן תשנ"ז‬,‫ בראשית א‬,‫רמב"ן — מקראות גדולות הכתר‬ 1996 ‫ תל אביב‬,)‫ משלי (עולם התנ"ך‬,‫ משלי — נ' שופק‬,‫שופק‬ ,"‫ "ספרות מצרים הקדומה וספרות המקרא‬,‫ ספרות מצרים — נ' שופק‬,‫שופק‬ 656-605 '‫ עמ‬,‫ ירושלים תשע"א‬,‫ מבואות ומחקרים‬,‫ספרות המקרא‬ ‫ קנון‬,"‫ "קנון וקנוניזציה במצרים העתיקה‬,‫ קנון וקנוניזציה — נ' שופק‬,‫שופק‬ ] 50 [ BM 57/2 001_162.indd 50 1/6/13 3:31 PM ‫מאמר עם המוות‬ ‫והתמודדותו‬ ‫שם‬ ‫קהלת‬ ‫וכתבי קודש‪ ,‬תל–אביב תשס"ט‪ ,‬עמ' מז‪-‬סג‬ ‫שילדס‪ ,‬לחפש אך לא למצוא — ‪M.A. Shields, “To seek but not to ind, Old‬‬ ‫‪Meanings for Qohelet and Gilgameš”, Gilgameš and the World‬‬ ‫‪of Assyria )ANESS 21(, Leuven 2007, pp. 129-146‬‬ ‫שמש‪ ,‬שנאת נשים — י' שמש‪'" ,‬ומוצא אני מר ממות את האשה' (קהלת ז‪,‬‬ ‫כו) — האמנם מצויה שנאת נשים במקרא"‪ ,‬שנתון לחקר המקרא והמזרח‬ ‫הקדום יט (תשס"ט)‪ ,‬עמ' ‪101-77‬‬ ‫שפר‪ ,‬הרקע המסופוטמי — א' שפר‪" ,‬הרקע המיסופוטאמי של קהלת ד‪ ,‬ט‪-‬יב"‪,‬‬ ‫ארץ–ישראל ח (תשכ"ז)‪ ,‬עמ' ‪250-246‬‬ ‫שפרה וקליין‪ ,‬בימים הרחוקים ההם — ש' שפרה וי' קליין‪ ,‬בימים הרחוקים‬ ‫ההם‪ ,‬תל אביב תשנ"ז‬ ‫[ ‪] 51‬‬ ‫‪1/6/13 3:31 PM‬‬ ‫‪BM 57/2 001_162.indd 51‬‬