קרב ורדן (1792)
 | ||||||||||||||
| מערכה: המערכה בארצות השפלה וצפון צרפת המלחמות המהפכה הצרפתית | ||||||||||||||
| מלחמה: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה | ||||||||||||||
| תאריכים | 29 באוגוסט 1792 – 2 בספטמבר 1792 (5 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על טיונוויל | |||||||||||||
| קרב אחרי | קרב ואלמי | |||||||||||||
| מקום |
ורדן  | |||||||||||||
| קואורדינטות | 49°09′39″N 5°23′18″E / 49.1608°N 5.38842°E | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
הקרב הראשון על ורדן נערך בין ה-29 באוגוסט ל-2 בספטמבר 1792 בין כוחות המהפכה הצרפתית וצבא פרוסי במהלך החודשים הראשונים של מלחמת הקואליציה הראשונה. הפרוסים ניצחו, והשיגו נתיב פנוי מערבה לפריז.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצבא המשותף לאוסטרים ולפרוסים, כמו גם מלוכנים צרפתים שהיגרו מצרפת לאחר המהפכה, אשר השפעתם הצבאית הייתה זניחה, הונהג על ידי קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל, שעוד הספיק לשרת תחת פרידריך הגדול במלחמת שבע השנים. הצבא התקדם מאזור השפלה (בלגיה של היום[1]) לכיוון פריז, תוך כיבוש מבצרים רבים בדרך, וב-19 באוגוסט חצה הצבא המשותף את הגבול לצרפת.
כדי למנוע פגיעה בלואי ה-16 שעדיין ישב בפריז שיגר ב-25 ביולי הדוכס מבראונשוויג מנשר שבו הוא הזהיר שאם ייפגע לואי ה-16 או אשתו מארי אנטואנט, פריז תישרף עד היסוד. אמנם מנשר זה השיג תוצאות הפוכות מהמצופה. בעקבות ההודעה, עלה חשד בקרב הציבור הצרפתי כי המלך יוזם קשרים עם האויב במטרה לבטל את המהפכה ולהחזיר את המשטר על כנו. לכן התמיכה במהפכה התעצמה, והחל גל התגייסות ספונטני בכל רחבי צרפת.
לאחר שכבשו את מבצר לונגווי ב-23 באוגוסט, צעדו החיילים הפרוסים ברובם תחת הדוכס מבראונשווייג לוורדן בכוח של כ-50,000 איש. המטרה הייתה למנוע את האיחוד של שארל-פרנסואה דומורייה ופרנסואה כריסטוף דה קלרמן. הנסיך מהוהנלוהה כבר הקיף את לנדאו ב-8 באוגוסט באגף השמאלי הקיצוני ולאחר מכן קיבל פקודות להתקדם נגד תיונוויל. בנוסף, כ-15,000 אוסטרים תחת הרוזן קלרפאט מלוקסמבורג להתקדם ולהצטרף לאגף הימני של הפרוסים. חיל הסיוע האוסטרי כבש את מבצר מונמי, כבש את סטנאי וקידם את חיל החלוץ שלו לגדה השמאלית של המז.
לאחר סיפוח ורדן בידי צרפת ב-1552, העיר בוצרה. במיוחד, סבסטיאן דה וובאן הרחיב את המצודה ואת ההגנות של העיר עצמה בסוף המאה ה-17. אולם בסך הכל, ביצורי העיר לא נחשבו חזקים במיוחד על ידי בעלות הברית. החזקה של העיר הבטיחה מעבר טוב מעל המז ובסיס אחורי להתקדמות נוספת. הדוכס מבראונשווייג קיווה שהתקרבות לפריז תוביל לתנועה אנטי-מהפכנית ושחיילים נאמנים למלך יערקו. בנוסף, זיכרון אובדן הנסיכויות בישופויות של ורדן, טול ומץ בתום מלחמת שלושים השנים עוד לא נשכח. יוהאן וולפגנג פון גתה היה עד ראייה למצור כבן לווייתו של קרל אוגוסט, דוכס סקסוניה-ויימאר.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הגעתו של הצבא העיר הייתה מכותרת לחלוטין. המבצר לא היה מוכן להגנה ארוכה ואילו הביצורים היו במצב גרוע. חיל המצב מנה כ-3500 איש. הוא כלל שלושה גדודי חי"ר, כמה יחידות של המשמר הלאומי ואיכרים חמושים. עם זאת, המושל, קולונל ניקולא-ז'וזף בורפייר, היה נחוש בדעתו להתנגד במשך זמן רב. ב-31 באוגוסט התבקשו הנצורים להיכנע ללא הצלחה.
כתוצאה מכך הובאו שלוש סוללות ארטילריה, וכפי שדיווח גתה, ורדן הופצצה בפגזי תבערה במהלך הלילה ושכונה עלתה באש כתוצאה מההפגזות. עם עלות השחר גברה האש ההגנתית. במכתב לכריסטיאן וולפיוס מ-2 בספטמבר 1792 כתב גתה: "העיר לא רצתה להיכנע והופגזה אתמול בלילה. זה מראה מפחיד ואתה לא רוצה לחשוב שיש לך משהו יקר בפנים. היום היא תיכנע והצבא יעבור לפריז." ב-1 בספטמבר שוב התבקש חיל המצב להיכנע. המושל דרש מהם להמשיך להתנגד, אך האזרחים ומועצת העיר התנגדו לכך, וחיל המצב נכנע ב-2 בספטמבר 1792. הכוחות הורשו לסגת בחופשיות ועד מהרה חברו ליחידות אחרות.
קולונל ניקולא-ז'וזף בורפייר, שפיקד על הגנת ורדן, בחר במוות בהתאבדות כדי להימנע מהחרפה שבכניעת ורדן.
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפריז, החשש מנפילת המבצר הוליד חשש להגעה מהירה של בעלות הברית. ז'ורז' דנטון נשא נאום מפורסם שקרא לאנשים לאחוז בנשק. למעשה, העיר נערכה למתקפה על ידי עבודות ביצור ופריסת יחידות מתנדבים. כניעת ורדן הוכרזה כשיתוף פעולה עם האויב. יחד עם זאת, האיום עזר להפוך את הטרור המהפכני שבו דגלו ז'אן-פול מארה ואחרים זה מכבר למציאות. ההתפתחות הגיעה לשיאה ברציחות בספטמבר 1792.
בניגוד למצופה, בעלות הברית לא צעדו ישירות לעבר פריז, אלא עצרו בתחילה. רק ב-11 בספטמבר יצא בראונשווייג לחצות את הארדנים ליד גראנדפרה. זה נתן לדומורייה ולקלרמן את ההזדמנות להרכיב צבא צרפתי חזק. התקדמות בעלות הברית הסתיימה בקרב ואלמי ב-20 בספטמבר. בעוד הפרוסים נסוגו מעבר לגבול הרייך באוקטובר, הצרפתים כבשו מחדש את ורדן ב-14 באוקטובר. מאות חיילים פרוסים חולים נשארו מאחור בבתי החולים. צרפת הבטיחה להם לשוב בשלום לביתם לאחר ההחלמה. ההבטחה קוימה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קרב ואלמי ב-20 בספטמבר 1792
- המצור על ורדן (1870) במלחמת צרפת–פרוסיה
- קרב ורדן (1916) במלחמת העולם הראשונה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בלגיה הייתה אז בשליטה אוסטרית, והגבול היה משותף לאוסטריה ולצרפת
| קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות) | ||
|---|---|---|
| ראשונה | קרב ורדן • קרב ואלמי • קרב ז'מפ • המלחמה בוואנדה • קרב נירווינדן • קרב פלרוס • קרב ההר השחור • קרב כף סנט וינסנט | |
| שנייה | קרב הפירמידות • קרב הנילוס • קרבות בארץ ישראל • קרבות איטליה • הקרב על שטוקכך • קרב קופנהגן • קרב הוהנלידן • קרב מרנגו | |
| שלישית | גרנד ארמה • קרב כף פיניסטרה • מערכת אולם • קרב טרפלגר • קרב אולם • קרב דורנשטיין • קרב אוסטרליץ | |
| רביעית | קרב ינה-אאורשטדט • מרד פולין הגדולה • קרב אילאו • המצור על דנציג • קרב היילסברג • קרב פרידלנד • קרב קופנהגן | |
| חמישית | קרב אבנסברג • קרב לנדסהוט • קרב אקמיהל • קרב אספרן-אסלינג • קרב וגראם | |
| שישית | קרב סלמנקה • הפלישה לרוסיה • (קרב סמולנסק • קרב בורודינו • קרב ברזינה) • המערכה בגרמניה • (קרב ליצן • קרב באוצן • קרב דרזדן • קרב לייפציג) • קרב ויטוריה • מערכת ששת הימים • קרב פריז | |
| שביעית | קרב קאטר ברה • קרב ליגני • קרב ווטרלו | |