מקדש אפולו אפיקוריוס בבאסאי
 | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| היסטוריה | |||
| תרבויות |
יוון העתיקה  | ||
| תקופות |
יוון העתיקה | ||
| נבנה |
420 לפנה״ס | ||
| מיקום | |||
| מדינה |
יוון | ||
| קואורדינטות | 37°25′47″N 21°54′01″E / 37.429655°N 21.900387°E | ||
 | |||
  | |||
בּאסָאי (ביוונית עתיקה: Βάσσαι, ביוונית מודרנית: Βάσσες - וָאסֶס) הוא אתר ארכאולוגי בצפון מזרח מחוז מסניה, באזור שהיה חלק מארקאדיה בעת העתיקה. באסאי שוכן צפונית-מזרחית לקיפריסיה, דרומית לאנדריטסאינה ומערבית למגלופוליס. באתר שוכן מקדש יווני לכבוד אפולו אֶפּיקוּרְיוֹס ("אפולו המסייע") שנבנה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס והשתמר היטב, והוא שהעניק למקום את פרסומו. פירוש השם "באסאי" ביוונית הוא "נְקִיקֵי סלעים"[1].
על אף שהמקדש מרוחק מבחינה גאוגרפית ממוקדי הממשל של יוון העתיקה, הוא אחד מהמקדשים הנחקרים ביותר ביוון בזכות מספר מאפיינים ייחודיים שלו. באסאי היה האתר היווני הראשון שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1986.
את המקדש תכנן איקטינוס, שהיה האדריכל של מקדש הפייסטוס והפרתנון[1]. לפי עדותו של פאוסאניאס, סופר שחי ביוון הקלאסית, המקדש נבנה בין 450 לפנה"ס ל-425 לפנה"ס, והוא שוכן בגובה של 1,131 מטרים מעל גובה פני הים, על המדרון של הר קוטייליון.
תיאור המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש בנוי מכיוון צפון לדרום, ובכך הוא מנוגד לרוב המקדשים היווניים הבנויים מכיוון מזרח למערב. צורת הבנייה הזו הייתה נחוצה בגלל פני השטח התלולים של מדרון ההר. על מנת להתגבר על המגבלה הזו נבנתה דלת בצד של המקדש, וככל הנראה היא הייתה מיועדת עבור כניסת מאמינים או על מנת שניתן יהיה לפתוח אותה כך שאור השמש יאיר את פסלו של אפולו.
גודלו של המקדש הוא בינוני, והמידות של הסטילובטה הן 38.3 על 14.5 מטרים. בסטילובטה יש פריסטיל דורי הבנוי בצורה של 6 עמודים על 15. הסטילובטה נבנתה מאבן גיר ארקאדית, מלבד האפריז שהיה עשוי משיש[2]. בדומה לרוב המקדשים, למקדש זה יש שלושה חללים: פרונאוס, נאוס (שכולל גם את האדיטון) ואופיסטודומוס[3]. ההשערה היא שפסלו של אפולו שכן בעבר בנאוס. במקדש בוצעו ליטושים אופטיים, כגון רצפה מעוקלת, הדומים לאלו שבפרתנון.
ייחודיותו של המקדש נובעת מכך שהוא משלב דוגמאות מכל שלושת הסדרים הקלאסיים שבאדריכלות היוונית העתיקה: דורי, איוני וקורינתי[1]. העמודים הדוריים יוצרים את האכסדרה הפתוחה, העמודים האיוניים תומכים בה והעמוד הקורינתי הנמצא בתוך המקדש, הוא הדוגמה הקדומה ביותר המוכרת מסדר זה[1].
חלקו החיצוני של המקדש מקושט בצורה דלילה. לעומת זאת, בחלק הפנימי של המקדש היה אפריז שתיאר קרב בין היוונים לאמזונות ובין הלפית'ים לקנטאורים[4]. המטופות של האפריז הזה נחשפו על ידי צ'ארלס רוברט קוקרל, והוא לקח אותם למוזיאון הבריטי ב-1815 (המטופות מוצגות עד היום בגלריה מספר 16, ליד שיש אלגין[4]). קוקרל קישט את הקירות של גרם המדרגות הגדול במוזיאון אשמוליאן ומועדון טרבלרס עם חלקים מאותו אפריאז[5].
החשיפה, החפירות והשימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש זכה לתשומת לבם של מטיילים מגרמניה וצרפת, ובחלקים ממנו נערכו חפירות על ידי מומחים בפיקוחם של קוקרל ואוטו מגנוס פון סטקלברג ב-1810 (כולל באפריאז). אולם, החפירה המלאה הראשונה בוצעה רק ב-1836. חפירה זו נערכה על ידי ארכאולוגים רוסים בראשותו של קרל בריולוב. התגלית החשובה ביותר הייתה הכותרת הקורינתית שנחשבת לעתיקה ביותר מסוגה. חלק מהחפצים שהתגלו במקום מוצגים במוזיאון פושקין במוסקבה.
ב-1902 נערכה במקום חפירה מקיפה על ידי החברה היוונית לארכאולוגיה בפיקוחם של מספר ארכאולוגים יווניים. חפירות נוספות נערכו ב-1959, 1970 ובין 1975 ל-1979, תחת פיקוחו של ניקולאוס גיאלוריס[1].
ריחוקו של המקדש ממוקדי הממשל היווניים תרם למצב השימור הטוב שלו. מקדשים אחרים שהיו יותר נגישים נפגעו או נהרסו במלחמות או על ידי המרה לצרכים אחרים, ודברים אלה לא התרחשו במקדש אפולו. בגלל ריחוקו מאזורים בעלי צפיפות אוכלוסין גבוהה המקדש ניזוק פחות מגשם חומצי שגורם להמסה מהירה של אבן גיר ופוגע בחריטות שבשיש.
מקדש אפולו מכוסה באוהל לבן על מנת להגן על השרידים מפגעי מזג האוויר. עבודות החפירה במקום מבוצעות בפיקוחה של ועדת אפולו האפיקוריאני, הנמצאת באתונה[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 מקדש אפולו אפיקוריוס (משרד התרבות היווני)
- ^ מקדש אפולו המסייע - מורשת, אונסק"ו קרייר, ינואר 1996, תאקיס תאודורופולוס
- ^ ראו גם אדריכלות קלאסית - מונחים
- ^ 1 2 הממצאים מבאסאי, המוזיאון הבריטי
- ^ ארכיון ביזלי
 | |
|---|---|
|