ורגינה
 | |||||||||
| כניסה לאחד הקברים | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
33.4 קמ"ר  | ||||||||
| גובה מעל פני הים |
120 מ' | ||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות | מוקדון | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 יוון | ||||||||
| קואורדינטות | 40°29′14″N 22°18′56″E / 40.487222222222°N 22.315555555556°E | ||||||||
  | |||||||||
ורגינה (ביוונית: Βεργίνα; בבולגרית: Кутлеш) ובעבר אגַאי (Αιγαί) הוא אתר ארכאולוגי ביוון, השוכן בסמוך לעיר ורגינה במחוז מרכז מקדוניה שביוון. העיר ממוקמת כ-80 ק"מ דרום-מערבית מסלוניקי, בירת מקדוניה היוונית, ומתגוררים בה כ-2,000 איש. העיר המודרנית הוקמה בשנת 1922 כאשר לתושבי המקום הצטרפו יוונים שהגיעו מבולגריה ומטורקיה בעקבות הסכם לוזאן. בעקבות שינוי המבנה המוניציפלי של יוון ב-2001 הוגדרה ורגינה כרובע של העיר וריה.
העיר התפרסמה לאחר שבשנת 1977 התגלה בה מקום קבורתם של מלכי מוקדון, ובכלל זה קבר פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר מוקדון, בידי הארכאולוג היווני מנוליס אנדרוניקוס (Μανώλης Ανδρόνικος). בשנת 1996 הוכרז האתר הארכאולוגי בוורגינה כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ורגינה שוכנת בקרבת העיר העתיקה אגאי שהייתה הבירה המלכותית של מוקדון בסביבות שנת 650 לפנה"ס. בסוף המאה ה-5 לפנה"ס הביא המלך ארכלאוס ממוקדון לחצרו אמנים, משוררים ופילוסופים מיוון כולה. גם אוריפידס כתב והציג את מחזותיו בעיר. אף שבמהלך המאה ה-4 לפנה"ס הועתקה הבירה לעיר פלה, שמרה ורגינה על מעמדה כאתר קדוש וכמקום קבורה חשוב. בשנת 336 לפנה"ס, במהלך טקס החתונה של מלך אפירוס במקום, נרצח המלך פיליפוס השני ואלכסנדר הגדול הוכרז כמלך. מלחמות פנימיות בין יורשיו של אלכסנדר הגדול השפיעו על העיר לרעה. כיבוש הממלכה על ידי הרומאים בשנת 168 לפנה"ס הביא לשקיעתה של העיר. אף על פי שבשנותיו הראשונות של השלטון הרומי נבנתה ורגינה מחדש, החל מהמאה ה-2 נמשך תהליך שקיעתה ההדרגתית.
המחקר באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]החפירות במקום החלו כבר בשנת 1861 על ידי משלחת מצרפת, אשר חשפה את שרידיו של ארמון מלכותי, אך לאחר מכן החפירות הופסקו מחשש למלריה. בשנת 1937 חודשו החפירות על ידי חוקרים מאוניברסיטת סלוניקי, אשר הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נערכו חפירות נרחבות באתר והתגלו שרידיה של הבירה המלכותית. הארכאולוג היווני מנוליס אנדרוניקוס היה משוכנע שהמקום אשר כונה "התל הגדול" (Μεγάλη Τούμπα) הוא מקום קבורתם של מלכי מוקדון. בשנת 1977, לאחר כשישה שבועות של חפירות, התגלו ארבעה קברים שמורים, ושלושה קברים נוספים התגלו בשנת 1980, ולדעת הארכאולוגים היוונים, אחד הקברים הוא קברו של פיליפוס השני. הממצאים הרבים שהתגלו באתר, חלקם מזהב, שמורים כיום במוזיאון המקומי שנבנה סמוך לתל. ממצאים אלה מצביעים על הקשרים התרבותיים והמסחריים של ורגינה עם מרכזי התרבות היוונית במזרח ובדרום המדינה, כמו אתונה, סמוס וקורינתוס, ומלמדים על עושרה של חצר המלכות.
המוזיאון הארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לגילויים היו הקברים מכוסים בתל מלאכותי בגובה של 13 מטר ובקוטר של 110 מטר. ההשערה היא שתל זה נבנה בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס על ידי אנטיגונוס גונטס לצורך הגנת הקברים מפני שבטים נודדים שבזזו את בית העלמין. הבניין התת-קרקעי הנוכחי הוקם בשנת 1993, במטרה להגן על הקברים תוך הקפדה על טמפרטורה ולחות קבועים לצורך שמירה על ציורי הקיר, ונחנך בשנת 1997. מצידו החיצוני נראה הבניין כסוללת עפר ובנוסף למצבות הקבורה עצמן כוללת התערוכה שטח פתוח בגודל כ-1,000 מ"ר שבו מוצגים מיצגים שונים.
מספר לוחות אבן גדולים שנמצאו בתוך התל ושלוש תיבות שבהן חפצים ששימשו את פשוטי העם בתקופת פיליפוס השני מוצגים בכניסה למוזיאון במטרה להדגיש את ההבדלים בין חייהם של פשוטי העם וחיי מלכי מקדוניה. הקבר הראשון הוא קבר מקדוני גדול שחולל ונהרס כולו, אך חשיבותו היא בהמחשת התפתחות האדריכלות המקדונית. הקבר כולל עמודים עצמאיים הניצבים בסמוך לחזית, בעוד שקברים מאוחרים יותר נתמכים בעמודים קצרים יותר.
מבנה נוסף הוא ההרואון שנועד להנצחת זכר המלכים המתים, וממנו שרדו רק הבסיס וחלק מהקברים. במבנה ציורי קיר המתארים את חטיפת פרספונה על ידי האדס.
הקבר החשוב באתר הוא קברו של פיליפוס השני. אורכו 9.5 מטר ורוחבו 5.5 מטר, והוא כולל מבואה גדולה ואולם קבורה. חזיתו נראית כמקדש דורי עם דלת שיש מעוטרת. מעל רצועה מעוטרת בסגנון דורי נראים ציורים המתארים שלושה פרשים ושבעה גברים צדים אריה, צבי וחזיר בר. לפי ההשערה אחת מהדמויות היא של פיליפוס השני ואחת אחרת היא של אלכסנדר מוקדון. ציור זה וציור פרספונה הנ"ל הם ציורים יוונים עתיקים ונדירים וככל הנראה צוירו על ידי פילוקסנס וניקומאכוס. בתוך אולם הקבורה שוכן ארון קבורה מזהב ובתוכו כדי זהב עם שרידי המלך והכתר שלו. על מכסה הארון נראית שמש ורגינה, ציור של שמש שלה 16 קרניים. אף שלא ברור אם שמש ורגינה שימשה כסמלה של מוקדון כולה, של פיליפוס השני בלבד או שהייתה בגדר עיטור גרידא, היא אומצה כסמלן של הרפובליקה של מקדוניה ושל מקדוניה היוונית, ושאלת ה"בעלות" עליה אף ניצבה ברקע למתיחות בין הרפובליקה של מקדוניה לבין יוון. עוד נמצאו בקבר כלי נשק של המלך, כלי רחצה ושרידים של מיטת עץ מקושטת בזהב, זכוכית ושנהב. כל הפריטים שנמצאו בקבר מוצגים כיום בתיבות תצוגה שקופות בשטח הפתוח לפני הקבר. במבואה נמצא כד זהב נוסף בתוך ארון קבורה משיש ביחד עם מיטה דומה לזו של פיליפוס, וההשערה היא שהכד כולל את שרידיה של קלאופטרה, אשתו הצעירה של המלך שנרצחה מיד לאחריו.
הקבר האחרון מיוחס לאלכסנדר הרביעי, בנו של אלכסנדר מוקדון, והוא דומה לקברו של פיליפוס אך ממדיו קטנים יותר. שרידי המת הוטמנו בכד כסף ועוד נמצאו בקבר כלי נשק, אגרטלים ומיטת עץ מעוטרת בזהב ובשנהב. עיטורי המיטה מוקדשים לדיוניסוס הנראה כשהוא מנגן בחליל ולצידו סאטיר.
בנוסף לממצאים ארכאולוגיים כוללת התערוכה מצגת על חייו ועבודתו של הארכאולוג מנוליס אנדרוניקוס.
אתרים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה החשוב ביותר שהתגלה בוורגינה הוא ארמון המלך. למבנה היו שתיים או שלוש קומות וחצר גדולה שסביבה עמודים בסגנון דורי. בארמון היו מספר חדרים ששימשו לצורכי דת וממשל, ובצידו הצפוני של המבנה שכנה גלריה גדולה שהשקיפה על התיאטרון. התיאטרון נבנה כחלק מהארמון במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס ועוטר ברצפות פסיפס, ציורי קיר ובתבליטים על הריצוף. צפונית לתיאטרון שוכן מקדש אוקליה שכולל מבנים קטנים מהמאות ה-3 וה-4 לפנה"ס, ושרידי פסלים של משפחת המלוכה המקדונית. הנקרופוליס משתרע על שטח של 3 קמ"ר וכולל יותר מ-300 קברים החל מהמאה ה-11 לפנה"ס. באחד הקברים החשובים במתחם כיסא כבוד משיש, והוא מתוארך לשנת 340 לפנה"ס ומיוחס לאורדיקי השנייה, אימו של פיליפוס השני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות האתר הארכאולוגי
- אתר המוזיאון
- ורגינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 | |
|---|---|
|