לילה בוונציה

"לילה בוונציה" (גרמנית: "Eine Nacht in Venedig") היא אופרטה בשלוש מערכות מאת המלחין הווינאי יוהאן שטראוס הבן. האופרטה עלתה לראשונה על הבמה בברלין, ב-3 באוקטובר 1883, ב-"נוייֶס פרידריך וילהלם-שְׁטָאדִישֵס תֵּאָטֶר". זו הייתה היחידה מבין האופרטות של שטראוס, שהצגת הבכורה שלה התקיימה מחוץ לווינה.

את הליברית כתבו קאמילו וואלצל הגרמני, אשר נודע בשם העט שלו פרידריך צל, וריכרד גֶנֶה, על פי "Le Château Trompette" מאת ז'יל קורמון.

האופרטה כפי שהוצגה אינה הגרסה המוכרת כיום, כתוצאה מתיקונים שנערכו בליברית, לאחר שהביקורות המוקדמות על הבכורה בברלין היו שליליות, על אף שהתקשורת באותה תקופה שיבחה את המוזיקה של שטראוס, וככל הנראה נבעו מן הטענה אודות המילים באופרטה, אשר היו בנאליות ומטופשות.

לאחר כמה שינויים ותיקונים ששטראוס ושני הליבריתנים שלו ערכו ביצירה, הוצגה האופרטה בהצלחה גדולה לפני הקהל הווינאי, בבית האופרה תיאטר אן דר וין המפורסם, בתאריך ה-9 באוקטובר 1883.

האופרטה עלתה על הבמה 44 הצגות רצופות והוגדרה כאחת משלוש האופרטות המזוהות ביותר עם יוהאן שטראוס הבן, לצד העטלף וברון הצוענים.

שטראוס עשה שימוש בכמה מקטעי האופרטה כיצירות עצמאיות, כגון: LAGUNEN WALZER OP. 411 (ואלס הלגונה) וגם: DIE TAUBEN VON SAN MARCO POLKA OP. 414 (היונים של כיכר סאן-מרקו).
שתי יצירות אלה זכו להצלחה ארוכת-ימים.

פאפאקודה - טבח מקרוני (בריטון)

גווידו - הדוכס של אורבינו (טנור)

קָארָאמֵלוֹ - הסַפָּר האישי של הדוכס (טנור)

סֵנטוריו - השליח של הדוכס

ברתולומאו דל'אקווה - הסנטור של ונציה (בריטון)

ברברה דל'אקווה - אשתו של הסנטור (מצו-סופרן)

אנינה - דייגת, אחותה החורגת של ברברה דל'אקווה (סופרן)

צ'יבּוֹלטה - טבחית/חדרנית של ברברה דל'אקווה (סופרן)

אנריקו פִּיזֵלי - קצין בחיל הים ואחיינו של דל'אקווה

סטפנו ברברוצ'ו - סנטור של ונציה

אגריקולה ברברוצ'ו - אשתו (מצו-סופרן)

ג'ורג'יו טסטאצ'ו - סנטור של ונציה

קונסטנטינה טסטאצ'ו - אשתו

מערכה ראשונה

זמן ההתרחשות: ערב במאה ה-18 בוונציה. פאפאקודה - טבח נפוליטני צעיר, מציין כי על אף כל הזוהר והפאר של ונציה, העיר לא תהא מושלמת ללא המקרוני ולשם כך הוא כאן! "טבח מקרוני אמיתי!... פאפאקודה בכבודו ובעצמו הגיע לוונציה להכין לכם מקרוני בעצם ידי האומן שלו. לכן שמחי ועלזי, ונציה, כי פאפאקודה, פאפאקודה, פאפאקודה הגיע!"
"מקרוני ארוך כמו התעלה הגדולה בוונציה, עם המון גבינה, כחוֹל אשר בלידו". אנריקו פיזלי - קצין בחיל הים, מופיע ופונה אל פאפאקודה. אנריקו מברר האם דוֹדוֹ, ברתולומאו דל'אקווה, נמצא בביתו. לשמע התשובה, כי דודו נמצא כעת בישיבה בסנאט, מתכנן אנריקו לנצל את היעדרותו של הדוד כדי לבלות כמה דקות ביחידות עם אשתו הצעירה והיפה של דודו - ברברה. אך לצערו של אנריקו, גם ברברה אינה נמצאת. לכן משלשל אנריקו שלושה מטבעות ל-פאפאקודה ומבקש ממנו, בתמורה, להעביר הודעה לברברה, כי יחכה לה בשעה 9 בערב.

אנינה - בתו של הדייג, מגיעה בסירה ומכריזה ברמה על סחורתהּ. פאפאקודה מברך אותה לשלום ורומז, כי ברור לו שהסיבה לבואה היא הגעתו הצפויה של גווידו - הדוכס של אורבינו, וליתר דיוק, בואו של הספָר האישי שלו - קאראמלוֹ, אהוב ליבהּ של אנינה. "קאראמלו הוא מפלצת, אפס, גאוותן, יהיר וטיפש בנוסף לכל". מגיבה אנינה בפנים חמוצות. "הטיפשות אינה מכשול לאהבה" מחזיר לה פאפאקודה תשובה ניצחת, כשהוא מעיין בצדפה. "הרי גם אני מאוהב בטירוף בצ'יבוטלה, הטבחית היפה של גברת דל'אקווה - טיפשה כמו הצדפה הזו, אך טעימה ממש כמוה וראויה לדוג אותה".

כאשר בּרבּרה דל'אקווה - אשתו של הסנאטור חוזרת הביתה, פאפאקודה מעביר לה את ההודעה מאנריקו ובא על שכרו. אנינה יוצאת עם ברברה ופאפאקודה מתפנה להיפגש עם אהובתו צ'יבולטה, שדורשת לדעת מתי יציע לה סוף-סוף נישואין. פאפאקודה מבטיח לה, כי הצעת הנישואים תתממש, אך רק לאחר שיקבל את תפקיד השף הבכיר של הסנאטור. צ'יבולטה מגיבה בספקנות על הצהרתו המפוקפקת ואומרת, כי "אדם שנשבע עשר פעמים כי הוא דובר אמת, משמע ששיקר אחת-עשרה פעמים!"

הסנאטורים חוזרים מדיון סוער על הסעודה שהדוכס של אורבינו יארגן לכבוד בואו בתקופת הקרנבל בוונציה.

הדוכס ידוע לשמצה בתור רודף-שמלות וכבר שם את עינו על ברברה - רעייתו של הסנאטור. לכן מחליט הסנאטור, ליתר ביטחון, לשלוח את רעייתו בגונדולה למנזר אשר במוראנו.

אות לבואו של הדוכס מגיע בדמות הגונדולה ובתוכה הספָּר האישי של הדוכס - קאראמלו, הזוכה לקבלת-פנים חמה מהקהל. קאראמלו מתרברב במעמדו ומתפאר בהיכרותו האישית עם הדוכס. הוא מסיים בריקוד טרנטלה קל-תנועה. הוא מבחין באנינה, שמזעיפה פנים לעומתו בגלל ההתעלמות, שהייתה מנת חלקה מצדו במהלך השנה האחרונה, אך מתרככת כאשר שיחתם נסבה על חתונתם. קאראמלו, מכל מקום, מצנן את התלהבותה כאשר הוא מסביר לה, שרצונו הגדול הוא לקבל את תפקיד מנהל משק ביתו של הדוכס לפני שיינשא לה.

כשליחו של הדוכס לענייני עגבים, מתעניין קאראמלו במידע שקיבל מפאפאקודה, לפיו הוזמן גונדולייר לקחת את ברברה למוראנו בשעה 9 בערב. מה שקאראמלו אינו יודע הוא, שאנינה - אהובתו - תהיה זו שתיסע בגונדולה במקום ברברה, ששכנעה אותה לתפוס, מחופשת, את מקומה, בעוד שברברה עצמה תבלה בחשאי עם אנריקו (אחיינו של ברתולומאו - בעלה של ברברה). אנינה נחושה עם זאת בדעתה לחזור בזמן כדי להצטרף לקאראמלו, צ'יבולטה ופאפאקודה בנשף התחפושות של הדוכס, בכרטיסי כניסה שארגן עבורם קאראמלו, עוטים מסיכות שלקחו מאדוניהם.

הדוכס גווידוֹ מגיע לוונציה ומברך את תושבי המקום. הוא מסביר כי הוא אוהב את כולם, ללא יוצא מן הכלל על אף הרושם שהתקבל שהוא מעדיף נשים אחדות על פני האחרות.
לשמחתו של הדוכס, קאראמלו מספר לו כי יתפוס את מקומו של הגונדולייר, האמור לקחת את ברברה. ובמקום להשיט את הגונדולה לעבר מוראנו, יביא את ברברה לארמונו של הדוכס! קאראמלו עוטה על עצמו כובע ומעיל של גונדולייר ויוצא.

הערב יורד. הדוכס גווידו מתקרב אל הגזוזטרה של אחוזת דל'אקווה ושר סרנדה.

בתוך אחוזת דל'אקווה, ברברה ואנינה עושות הכנות אחרונות, עוטות על עצמן ברדסים כדי להסוות את עצמן, בעודן מחכות לסימן המוסכם מהגונדולייר. למטה מביאה באותה שעה צ'יבולטה לפאפאקודה תחפושת לכבוד הקרנבל, אשר גנבה מאדונהּ.

לבסוף, נשמע קולו של קאראמלו המזמר את שיר הגונדולייר. "אל הגונדולה בואי, יקירתי, ועמי נא הפליגי. ממרחקים באתי, כה עצוב, כה בודד. אל סיפון סירתי נא עלי, ואני חיש אקחך, בגיל ובשמחה, אל חוף יפה יותר, שם תסתירנו חשכת הליל מעיניים בולשות."

הסנאטור ברתולומאו דל'אקווה מלווה את הדמות העטויה בברדס, מתוך מחשבה כי זוהי אשתו, ונפרד ממנה לשלום, בעוד הדוכס צופה ממרחק, קצר רוח ונרגש.

מייד לאחר מכן, מופיעה חבורת יורדי-ים ובראשם אנריקו, שרים לכבוד הסנאטור דל'אקווה שירים ומזמורים לכבוד יום הולדתו ה-60 שיחול למחרת. בעוד הסנאטור דל'אקווה מודה לימאים, אשתו ברברה חומקת מהאחוזה עטויה בברדס ומצטרפת לאנריקו ושאר יורדי-הים.

סרנדת יום-ההולדת מתמזגת עם שירו של קאראמלו שעל הגונדולה עם רדת-ליל, בעוד קאראמלו המחופש שט עם אנינה המחופשת, מבלי שיידעו זה את זהותו של זו.

מערכה שנייה

צופה מתוך חדרו אשר בארמונו, הדוכס גווידו ממתין בשקיקה לגונדולה, שבה אמורה להימצא ברברה.
באותו הזמן, אגריקולה ברברוצ'ו, קונסטנטינה טסטאצ'ו ושאר נשות הסנאטורים מגיעות כולן בתחפושות לארמונו של הדוכס, מתעלמות מחששות בעליהן, שמא לא תשמורנה על טוהר מידותיהן.
הגונדולה הנכספת נראית לבסוף במרחקים, והדוכס מוביל את אורחיו לעבר אולם הנשפים ומייד מתפנה לקדם בברכה את הגברת שבגונדולה, שהוא מאמין כי היא ברברה. כאשר קאראמלו ואנינה מגיעים, קאראמלו מסיר את תלבושת הגונדולייר, ואנינה - את הברדס, קאראמלו נבהל לגלות שכשל להביא את ברברה עבור אדונו. אנינה, לעומת זאת, דווקא נלהבת לרעיון לפגוש בדוכס ולנצל את ההזדמנות המיוחדת שהביא לה גורלה. קאראמלו מאיים לקחת את אנינה בחזרה לגונדולה ולהחזירהּ אך אנינה משיבה לו בשירה: "לא, ברצוני להישאר ולהשתובב. אני כמהה לפתות את הדוכס בעודנו רוקדים יחדיו". קאראמלו מנסה להשיב את ליבה של אנינה אליו אך ללא הועיל. זו מעוניינת לפגוש בדוכס.
קאראמלו מתאמץ להזהיר את אדונו מפני אנינה. "אל תבטח בה. היא שורטת ונושכת" הוא מתריע. לבסוף אנינה והדוכס נותרים לבדם, ואנינה המחופשת מורידה את המסכה.
הדוכס אינו מזהה כי מדובר באישה אחרת, כיוון שמעולם לא ראה את ברברה ללא מסכה. כאשר הדוכס מנסה דבר אל האישה שהוא חושב לברברה, אנינה נרתעת מחיזוריו הנלהבים ומשתדלת לעצור בעדו.
פאפאקודה מגיע לנשף בליווי רבים מחבריו המחופשים, תודות להזמנות.
קאראמלו מוטרד וחרד לגלות מה מתרחש בחדרו הפרטי של הדוכס, ביודעו כי הדוכס ואנינה נמצאים שם לבדם. הדוכס יוצא מחדרו והסנאטור דל'אקווה מגיע עם צ'יבולטה, אוחז בידהּ ומציג אותה בפני הדוכס כאשתו ברברה. הדוכס מבין כי מדובר בשקר, שהרי, "ברברה" נמצאת בחדרו, אך ממשיך בפארסה. קודם לכן ביקש דל'אקווה מצ'יבולטה להתחזות לאשתו, להתקרב לדוכס ולפתות אותו. לבקשת דל'אקווה, אמורה צ'יבולטה לרכך את ליבו של הדוכס ולשכנע אותו למנות את דל'אקווה לתפקיד בכיר יותר. פאפאקודה, שהגיע קודם-לכן למסיבה מגלה סוף-סוף את צ'יבולטה שנעלמה לזמן רב. כעת, הוא מבין, היא בתחפושת, מתחזה לאשתו של דל'אקווה. צ'יבולטה - שכלל אינה טיפשה כפי שהוצגה קודם-לכן, מנצלת את ההזדמנות עם הדוכס, ובמקום לשכנע את הדוכס להעלות בדרגה את דל'אקווה, מבקשת למנות את פאפאקודה לשף הראשי שלו. אנינה וצ'יבולטה, המתחזות לברברה, נותרות שתיהן בחדרו הפרטי של הדוכס. הסנאטור דל'אקווה עוזב את הנשף בדרכו אל האי מוראנו, לאסוף את ברברה. קאראמלו ופאפאקודה משלחים את המשרתים ומגישים בעצמם את הארוחה לדוכס ולבנות לווייתו, כדי שיוכלו להרגיע את התלהבותו של הדוכס ומשתדלים, בצורה מעודנת, לשמור על בנות זוגם. כשהשעון מורה חצות נאלץ הדוכס לעזוב את צ'יבולטה ואנינה ולעמוד בראש פסטיבל המסכות של ונציה בכיכר סאן-מרקו. אנינה וצ'יבולטה מצטרפות להמון החוגגים ונעלמות.

פאפאקודה וקאראמלו מרגישים מיואשים מבדידותם.
גם סנאטור דל'אקווה חוזר מהאי מוראנו בידיים ריקות - אשתו ברברה לא הייתה שם!
קאראמלו שר "הו, איזה מראה יפהפה, כל הנשים המקסימות הללו. אך אם יש בך תקווה כי תוכל לבטוח בהן, עוד תמצא, ידידי, כי תקוות שווא היא. הן נסוגות כמו גלי-הים ומתפוגגות כמו העננים. הן מחמיאות, מחליקות לשון, מעמידות פני אוהבות, אך במהרה גורמות לנו הגברים להזיל דמעה".
צ'יבולטה מחפשת את פאפאקודה כדי לבשר לו, שהצליחה לשכנע את הדוכס למנות אותו לשף הראשי שלו.
מול הדוכס נחשפת האמת: שתי הנשים המסתוריות הן צ'יבולטה - אהובתו של פאפאקודה, ואנינה - אהובתו של הספר האישי של הדוכס.
הסנאטור ממשיך לדאוג לברברה אשתו, אך זו מתפרצת משום מקום ומודיעה, כי נחטפה על ידי גונדולייר והצליחה להיחלץ ממנו בזכות האחיין של דל'אקווה - אנריקו פיזלי בכבודו ובעצמו! הדוכס מחליט למנות את קאראמלו למנהל עסקיו בוונציה, וממשיך ומצהיר, כי פאפאוקדה יהיה השף הפרטי שלו. המערכה הסופית מסתיימת בשירה וריקודים, באווירה שמחה ומאושרת. הכל בא על מקומו בשלום.