חמזה אבן עבד אלמטלב

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

חַמְזַה אִבְּן עַבְּד אלמֻטַלִב (בערבית: حمزة ابن عبد المطّلب) (569-625) היה דודו של מוחמד מייסד האסלאם, וצחאבי מבני לווייתו של מוחמד. נהרג בקרב אוחוד בין תומכי מוחמד לשבט קורייש.

חמזה נולד לעבד אל-מוטלב אבן האשם, מבני שבט קורייש שהתגורר במכה, ולהאלה, אחת משש נשותיו. אחיו למחצה של חמזה, עבדאללה, היה אביו של מוחמד.

בזמן ההוא, הנביא מוחמד לא היה בעיה גדולה עבור שבט קורייש, למרות שהוא החל למשוך את תשומת לבם בעודו קורא בשקט לאנשים אל האסלאם. כמו כן, היו אנשים מבין הלא מאמינים שאהבו את הנביא מוחמד וכיבדו אותו. הם גם רצו להצהיר על האמונה בו וללכת אחריו, אך פחדו מהתוצאות החברתיות של זה. ביניהם, היה דודו של הנביא, חַמְזַה אִבְּן עַבְּד אלמֻטַלִב. חַמְזַה היה מודע לגדולתו של האחיין שלו, ולאמת שהוא הביא.

יום אחד, חַמְזַה הלך אל הכעבה, שהם הוא פגש כמה מנכבדי קורייש. הוא ישב איתם, והקשיב להם, והבין שהם מדברים על מוחמד. חמזה ראה בפעם הראשונה שהם מאוד מודאגים בנוגע לכך שהאחיין שלו קורא לאנשים אל האסלאם. לפני זה, הם לא כל כך התייחסו לזה, או לפחות העמידו פנים שלא אכפת להם, אך באותו היום הפנים שלהם נראו זעופים, כועסים ואגרסיביים. חמזה צחק ואמר להם שהם מגזימים. אבו ג'הל אמר לחבריו שחמזה יודע הכי טוב את הסכנה שבמעשיו של אחיינו, ורק מעמיד פנים שאין בכך סכנה כדי שהם יהיו שאננים ואחיינו, מוחמד, ישתלט עליהם.

יום אחד הגיע, וחמזה יצא מביתו לעבר המדבר, נושא בידו את החץ והקשת שלו, על מנת להתאמן על הספורט שהוא כה אהב: ציד אריות. הוא העביר את רוב היום שם, ולקראת הערב החל לשוב לביתו. בדרכו לביתו, הוא עבר בכעבה, כרגיל, על מנת להקיף אותה. בקרבת הכעבה, ראתה אותו אישה אשר קראה לו ואמרה לו "לא ראית מה אבו ג'הל עשה לאחיין שלך?! כאשר הוא ראה את מוחמד יושב, הוא הכה אותו וגידף אותו ואיים עליו!". חמזה הקשיב לדברים שהיא תיארה, ואז פנה במהירות לעבר הכעבה, בתקווה למצוא שם את אבו ג'הל. הוא החליט שאם הוא לא ימצא אותו ליד הכעבה, הוא ימשיך לחפש אותו בכל מקום עד שהוא ימצא אותו. ברגע שהוא הגיע אל הכעבה, הוא ראה את אבו ג'הל יושב בחצר, בין אצילי קורייש. חמזה החל להתקרב אל אבו ג'הל ברוגע, וכשהגיע אליו, הכה אותו בראש באמצעות הקשת שלו. הוא הכה אותו כל כך חזק, עד שאבו ג'הל נפצע והחל לדמם. להפתעת כולם, צעק חמזה "אתה מעז להעליב את מוחמד, בעוד שאני חסיד של הדת שלו ואומר את אשר הוא אומר? בוא וצד נגדי! תכה אותי אם אתה יכול!". ברגע אחד, כולם שכחו בנוגע לאבו ג'הל, ונדהמו למשמע החדשות בנוגע להתאסלמותו של חמזה. חמזה קיבל את האסלאם, והצהיר בפה מלא את אשר הסתיר בליבו במשך זמן כה רב.

לאחר כמה ימים, חמזה הלך אל מוחמד, וסיפר לו שהוא קיבל את האסלאם. הנביא התפלל שאללה ישמור את ליבו של חמזה יציב באסלאם. חמזה הפך לשומר החזק של הנביא מוחמד, ושל המוסלמים. כאשר אבו ג'הל ראה שחמזה אכן בין המוסלמים, הוא הבין שהמלחמה קרובה ובלתי נמנעת. לכן, הוא החל לתמוך במזימות של קורייש נגד הנביא וחבריו. הוא רצה להתחיל מלחמת אזרחים, על מנת להקל מעל לבו את הכעס והשנאה. חמזה, כמובן שלא יכול היה למנוע את כל הנזק לבדו, אך כניסתו לסלאם הייתה מגן למוסלמים, ומקור השראה להרבה שבטים שרצו להיכנס לאסלאם.

מאז שהוא אימץ את האסלאם, חמזה הקדיש את כל חייו וכוחו לאללה ולדת שלו, עד כדי כך שהנביא כינה אותו "האריה של אללה ושל שליחו". המערכה הצבאית הראשונה שהמוסלמים יזמו נגד אויביהם הייתה תחת פיקודו של חמזה. הדגל הראשון שהנביא מסר למישהו, היה לחמזה.

במערכת בדר, כאשר נפגשו שני המחנות (המוסלמים ועובדי האלילים), חמזה חולל פלאים. אבו סופיאן חזר עם צבא קורייש המובס למכה, בעודו שבור לב על נפילתם של טובי חבריו, שהיו אויבי האסלאם, וביניהם גם אבו ג'הל. אך שבט קורייש לא היה מוכן לקבל את ההפסד בכזאת קלות. הם החלו להכין מחדש את הצבא, ולרכז את כל הכוחות במטרה לנקום את מות יקיריהם. הם ממש התעקשו להמשיך במלחמה.

בקרב אוחוד, כל קורייש התאספו ביחד עם שאר בני בריתם מהשבטים הערביים האחרים, שוב תחת הנהגתו של אבו סופיאן. שבט קורייש שמו על הכוונת שלהם בקרב הזה שני אנשים עיקריים: הנביא, וחמזה.

לפני צאתם למלחמה, הם בחרו את האדם שיהיה אחראי על ההתנקשות בחמזה. היה זה עבד חבשי, בעל יכולות אדירות בזריקת רומח, ותפקידו היחיד בקרב היה להרוג את חמזה במכת רומח. הם הורו לו לא להתעסק באף אדם אחר מלבד חמזה, לא משנה מה יהיו הנסיבות בשדה הקרב. בתמורה להריגתו של חמזה, הובטח לעבד הזה חירותו^[1].

העבד, ששמו היה ווחשי בן חרב, היה בבעלותו של אדם אשר דודו נהרג במערכת בדר. אז אותו האיש אמר לווחשי "תהרוג את חמזה, ואשחרר אותך". לאחר מכן, שלחו את ווחשי להינד, אשתו של אבו סופיאן, על מנת שהיא תיתן לו עוד מוטיבציה להרוג את חמזה, מפני שהיא איבדה את אביה, דודה, אחיה ובנה, וזה שהיה מאחורי מותם היה חמזה. מהסיבה הזאת, הינד הייתה הכי נלהבת מכל שבט קוריש להתחיל במלחמה. כל מה שהיא רצתה היה ראשו של חמזה, ויהיה אשר יהיה המחיר. במשך ימים שלמים לפני תחילת הקרב, הינד הייתה עושה שטיפת מוח לווחשי, מעוררת בליבו את הזעם כלפי חמזה, ועוזרת לו להתכונן להתנקשות בו. הינד הבטיחה לווחשי, שאם הוא יהרוג את חמזה, היא תעניק לו במתנה את התכשיטים הכי יקרים שלה.

זה הפך להיות ברור לכולם שהמלחמה היא למעשה תוכנית התנקשות בחמזה^[2].

שני הצבאות נפגשו, וקרב אוחוד יצא לדרך. חמזה היה בלבו של שדה הקרב, לבוש בחליפת הקרב המסורתית שלו. הוא נע על פני כל שדה הקרוב, מפיל את אויביו בזה אחר זה. היה נראה לרגע שהמוות ממש נתון לפיקודו. המוסלמים עמדו לזכות בניצחון, והצבא המובס של שבט קורייש שוב החל לסגת, כפי שעשה במערכת בדר.

הקשתים המוסלמים החלו לנטוש את עמדותיהם שעל ההר, בניגוד מוחלט להוראות של הנביא מוחמד, והחלו לאסוף את השלל משדה הקרב. אם הם לא היו נוטשים את העמדות שלהם, הקרב היה מסתיים כמפלה אדירה לשבט קורייש. אך בגלל שהקשתים נטשו את עמדותיהם, הפרשים של שבט קורייש זיהו את ההזדמנות, והוציאו מתקפת פתע כנגד המוסלמים. הפרשים של שבט קורייש החלו לטבוח את המוסלמים, ולמרות המוסלמים ניסו לאסוף את כוחותיהם, המתקפה הייתה אלימה מדי, וקורייש המשיכו לקצור אותם^[3].

חמזה, שראה את המתרחש, הכפיל את מאמצו. חמזה הניף את חרבו לכל עבר, בעוד ווחשי צופה בו מהצד, ממתין לרגע הנכון. בשלב מסוים, חמזה היה יציב על הכוונת של ווחשי, אשר השליח לעברו את הרומח שלו. הרומח חדר לגבו של חמזה, ויצא מהצד השני. חמזה הבין מהיכן הגיעה התקיפה, ובשארית כוחותיו הוא ניסה להגיע אל ווחשי, אך לא הצליח, ולבסוף הוא קרס, התמוטט ומת. ווחשי התקרב אל הגופה, שלף ממנה את הרומח שלו, ושב אל המחנה, שם הוא זכה במה שהובטח לו: חירות ותכשיטים^[4].

קורייש גייסו את כל משאבי האנוש שלהם ואת כל המשאבים שלהם על מנת לחסל את חמזה, אך מותו לא הספיק להם. הינד, אשתו של אבו סופיאן, הורתה לווחשי להביא לה את הכבד של חמזה, והוא נענה להוראתה האכזרית. ווחשי עקר את הכבד של חמזה, והביא אותו להינד, אשר החלה לאכול אותו, בתקווה שזה יסיר את השנאה מהלב לה, אך הכבד היה קשה מדי לשיניים שלה, אז היא ירקה אותו.

לאחר שהסתיים הקרב, הנביא הלך לסרוק את שדה הקרב, ולראות את אלו ששילמו בחייהם. בין הגופות, הוא ראה את גופתו המבותרת של דודו היקר, חמזה. הוא לא האמין שעובדי האלילים אכזריים עד כדי כך שהם מסוגלים לרטש גופות בצורה כל כך אכזרית.

הזמן עבר חלף לו, וגם ווחשי נכנס לאסלאם. כאשר הנביא ראה שווחשי התאסלם, הוא אמר לו "תגיד לי, כיצד הרגת את חמזה?". לאחר שווחשי סיפר לו, הנביא אמר לו "אבוי לך, תסתלק פה ולעולם אל תראה לי את הפרצוף שלך שוב".

מדיה וקבצים בנושא חמזה אבן עבד אלמטלב בוויקישיתוף