הגנה אזרחית

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

הגנה אזרחית היא הצעדים הננקטים בקרב האוכלוסייה האזרחית (להבדיל מכוחות הביטחון) לשם התגוננותה מפני תקיפה, במסגרת מלחמה או פעולת טרור. שותפים מרכזיים בפעולות הגנה אזרחית הם, בנוסף לאזרחים עצמם, המשטרה, מכבי אש, שירותי חירום רפואיים וכוחות צבא המיועדים להגנה אזרחית.

סוגי איומים על האוכלוסייה האזרחית:

• תקיפה בחומר נפץ מרסק, באמצעות פצצות המוטלות מהאוויר, הפגזה ארטילרית מהיבשה ומהים, רקטות וטילים.
• תקיפה בנשק כימי: שימוש בכימיקלים, בצורת גז או רסס נוזלי, כאמצעי להרעלת הקורבן.
• תקיפה בנשק ביולוגי: תקיפה תוך שימוש באורגניזם כלשהו (חיידק או נגיף או גורם מחלה אחר) או רעלן המצוי בטבע.
• תקיפה בנשק גרעיני.

פעילות ההגנה האזרחית כוללת:

• היערכות לתקיפה אפשרית של העורף: תרגול של כוחות ההצלה השונים, בניית מקלטים, חלוקת ערכות מגן, הפצת מידע לאזרחים על דרכי התגוננות, תרגול ירידה למקלטים בבתי ספר ובמקומות עבודה, ועוד.
• מתן התרעה על תקיפה מיידית, ומתן אות הרגעה בסיומה של הסכנה. כלי עיקרי לכך הוא אזעקה, וכן משמשים לכך שידורי הרדיו, הטלוויזיה, ומערכות התראה מבוססות טלפונים סלולריים.
• טיפול בנפגעי התקיפה: חילוצם מהמקום שנפגע, העברת פצועים לבית חולים וטיפול בהם בבית החולים.

מלחמת האזרחים בספרד חשפה את לראשונה את ההשפעה ההרסנית שיש להפצצות של חיל אוויר מודרני על אוכלוסייה אזרחית. חברי "קבוצת המדענים האנטי מלחמתית של קיימברידג'" ערכו ניסיונות בהשפעה של חומרי נפץ וגזים על מבנים, ופרסמו את התוצאות בספר "ההגנה על הציבור מפני התקפות אוויריות", שבו התריעו על חוסר המוכנות של בריטניה בתחום זה. תחילה התייחס הממשל הבריטי להתרעות בעוינות גדולה, בייחוד מכיוון שבאו מקבוצה שמאלנית קיצונית. אלא שבהדרגה, כאשר גם עיתוני בריטניה החלו לעסוק בנושא, הודו השרים העוסקים בנושא באופן פרטי כי המדינה מפגרת בצורה מסוכנת בתחום זה.

שנים אחדות לאחר מכן הוכח הצורך בהגנה אזרחית מפני תקיפות אוויר, כאשר ב-7 בספטמבר 1940 החל הבליץ - הפצצות הכבדות של לונדון בפרט ושל ערי בריטניה בכלל על ידי הלופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, כחלק מהקרב על בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה בשנים 1940–1941. החורבן שנגרם למבנים בערים שנפגעו היה בהקפים חסרי תקדים, ורק בשנות ה-80, למעלה מ-40 שנה לאחר ההפצצות, הסתיימו עבודות פינוי ההריסות והבנייה. למעלה מ-43,000 אזרחים נהרגו בהפצצות ו-139,000 נפצעו. למעלה ממיליון בתים נהרסו. בריטניה לא נערכה להפצצות אוויריות, והמחסור במקלטים אילץ את הרשויות להפוך את 80 תחנות הרכבת התחתית של לונדון למקלטים, ולשכן בהם כ-177,000 תושבים.

אמצעי עיקרי להגנה אזרחית בפני הפצצות והפגזות בחומר נפץ מרסק הוא המקלט - מבנה תת-קרקעי או על-קרקעי שנועד למטרה זו ובנוי מבטון מזוין. לעיתים משמשים לכך מרחבים תת-קרקעיים שנבנו למטרה אחרת, כגון תחנות רכבת תחתית, מנהרות ומרתפים.

יעילות הנשק הכימי במלחמה היא מוגבלת, גם כאשר הוא מופנה נגד אזרחים. עיקר כוחו בפאניקה שהוא גורם כאשר מתבצע שימוש בו כנגד אוכלוסייה אזרחית. דרכי התגוננות מפני נשק כימי ידועות וקלות לביצוע, וכוללות מסכת גז, המסננת את האוויר קודם נשימתו, ושהייה בחדר אטום, המונע חדירת גז. טווח השפעתו קטן ומושפע ממזג האוויר ופני השטח.

בשלהי מלחמת העולם השנייה הוטלה פצצת ביקוע גרעיני על העיר היפנית הירושימה וכעבור יומיים הוטלה פצצת ביקוע גרעיני שנייה על העיר היפנית נגסאקי. היו אלה שני מקרים יחידים של תקיפה בנשק גרעיני, אך די היה בהם כדי להמחיש את עוצמתו: 80,000 איש נהרגו כתוצאה מיידית מהתפוצצות הפצצה בהירושימה. 60,000 איש נוספים מתו עד סוף 1945 כתוצאה מפגיעות שגרמה להם הפצצה, ורבבות אנשים נוספים סבלו מנזקי הקרינה במשך שנים רבות.

בשנת 1950, שנה לאחר שברית המועצות פוצצה בפעם הראשונה פצצת ביקוע גרעיני, פרסמה ממשלת ארצות הברית את החוברת "כיצד לשרוד מתקפה גרעינית", שהכילה הסברים כיצד להתגונן, כיצד להגן על האוכל והשתייה וכיצד להגן על הבית. בחוברת מוסבר כיצד למנוע כוויות וכיצד לפעול במקרה של חשיפה לקרינה. החוברת התבססה על חישובים הנוגעים להשפעות שיש לכלי הנשק החלשים יחסית של אותה תקופה (20 קילוטון TNT). לכן, רוב המידע שבחוברת כבר מיושן. החוברת פורסמה לפני שבוצעו מחקרים מקיפים אודות ההשלכות של נשק גרעיני על אזורים מיושבים.

במהלך שנות ה-50, במהלך המלחמה הקרה, נבנו במדינות רבות מקלטים גרעיניים, שנועדו להגן על יושביהם מפני נשורת גרעינית. שווייץ בנתה רשת ענפה של מקלטים גרעיניים (הדבר היה כרוך בהקשחת מבנים ממשלתיים כמו בתי ספר). המקלטים בשווייץ מסוגלים להגן על האוכלוסייה כולה ולספק לה מזון במהלך שנתיים לאחר התרחשות מתקפה גרעינית. בהשוואה למדינות העולם, בשווייץ קיים היחס הגבוה ביותר של מרחב ממוגן לעומת כמות האוכלוסייה. כל המקלטים בשווייץ מסוגלים לעמוד במתקפה גרעינית ובפני מתקפות כימיות או ביולוגיות. הדרישה לעמידות בפני הדף משתנה בהתאם לגודל המבנה. המבנים הגדולים ביותר מאובזרים במקלטים ייעודיים החצובים באבן. מדינות מערב אירופאיות נוספות שדאגו למקלטים שכאלו הן פינלנד ושוודיה. העניין במקלטים גרעיניים דעך לאחר תום המלחמה הקרה.

איום נוסף בקטגוריה זו הוא "פצצה מלוכלכת" - מטען חבלה שלו נוספו פסולת גרעינית או חומר רדיואקטיבי על מנת לגרום לזיהום ופאניקה נרחבים.

טבליות לוגול מחולקות לאוכלוסייה המתגוררת בסמוך לכור גרעיני, לשימוש במקרה של פגיעה בכור שתביא לדליפה של קרינה רדיואקטיבית.

פיגועי 11 בספטמבר הביאו למודעות עולמית ^{[דרוש מקור]}את הצורך בהגנה אזרחית מפני אירועי טרור. במדינות החשופות למעשי טרור התקיימה מודעות זו עוד קודם לכן. בערי ישראל, למשל, נערכו פעולות הגנה אזרחית מפני טרור החל מסוף שנות השישים, בעקבות פיגועים אחדים של טרור פלסטיני.

אמצעי הטרור העיקרי הוא חומר נפץ, המוטמן במקום הומה אדם, מובל על גופו של מחבל העורך פיגוע התאבדות או מובל במכונית תופת. כוחות ביטחון נערכים גם לאפשרות של טרור בנשק כימי או בנשק ביולוגי.

פעולת הגנה אזרחית נפוצה מפני טרור היא בקרת הנכנסים למקומות הומי אדם, באמצעות שומר הניצב בכניסה, גלאי מתכות ומצלמות אבטחה.

ערך מורחב – משמר העם

בשנת 1938 נוסד על ידי עיריית תל אביב המשמר האזרחי, כגוף של מתנדבים לשעות חירום ומצוקה. למשמר האזרחי התנדבו אזרחים רבים שמילאו תפקידים של שמירה על הסדר בכנסים ובלוויות וטיפלו בעולים ובמעפילים. בימי מלחמת העולם השנייה מילא המשמר האזרחי גם תפקיד של ארגון הגנה אזרחית, הפיץ הוראות להתגוננות אזרחית ופיקח על ביצוען. המשמר האזרחי תיאם את שירותי כוחות ההצלה בעת ההתקפה האווירית האיטלקית על תל אביב ב-9 בספטמבר 1940, שבה נהרגו כ-100 אזרחים, רבים נפצעו ונגרמו נזקים רבים.

בחיפה הוקם בשנת 1942 "משמר העם", שפעילותו כללה גם אחזקת עמדות ומקלטים.

בספטמבר 1947, בעקבות המצור על ירושלים הוקמה בעיר יחידת מתנדבים לשם שמירת הסדר, ואליה התקבלו אנשים מעל גיל גיוס וכאלו שלא התגייסו מסיבות בריאות. תפקידי היחידה כללו, בין השאר, עזרה בהגנה אזרחית ואחריות על מקלטים, לפי הדוגמה של לונדון בבליץ, ופעולה למניעת גנבות וביזה של חנויות ודירות באזורי קרבות.

ערך מורחב – הגנה אזרחית בישראל

בשנת 1951 הוסדרה ההתגוננות האזרחית בישראל באמצעות חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951. חוק זה חייב, בין היתר, הקמת מקלט בכל בית או בסמוך לו.

פעולות של התגוננות אזרחית נדרשו בישראל במהלך המלחמות שבהן השתתפה, וכן באירועים שהתרחשו בין המלחמות. אופי הפעילות השתנה במהלך השנים, בהתאם לשינויים באופי האיומים על האוכלוסייה האזרחית.

במלחמת סיני נדרשה האוכלוסייה האזרחית להאפלה - איטום של החלונות כך שלא יראה האור שבבתים, כדי להקשות על עריכתה של תקיפה אווירית לילית. המלחמה עצמה התנהלה הרחק מריכוזי האוכלוסייה.

גם במלחמת ששת הימים נדרשה האוכלוסייה האזרחית להאפלה. תושבי היישובים הסמוכים לגבול עם סוריה ישבו במקלטים עקב הפגזת בתיהם על ידי הצבא הסורי. הצבא הירדני הפגיז בתותחים ארוכי טווח את אזור צפון תל אביב. גם באזורים אחרים הופעלה לעיתים אזעקה.

פעולות הטרור שהחלו לאחר מלחמת ששת הימים הצריכו הפעלת הגנה אזרחית מפניהן, והביאו להנהגת בדיקה ביטחונית בכניסה לאולמות קולנוע ותיאטרון.

מלחמת יום הכיפורים פרצה במפתיע, ולכן לא נעשו כל הכנות לקראתה בקרב האזרחים. המלחמה עצמה התנהלה בקווי החזית הרחוקים בדרך כלל מריכוזי אוכלוסייה אזרחית, אך אזעקות מפני תקיפה אווירית נשמעו פעמים אחדות במהלך המלחמה.

לקראת מלחמת המפרץ חולקו לתושבי ישראל ערכות מגן שכללו מסכות גז ומזרקי אטרופין, מחשש שישראל תותקף בנשק כימי. כל משפחה התבקשה להכין בביתה חדר אטום, שבו תשהה בעת מתקפת טילים. במהלך המלחמה, בעקבות ירי הטילים, בחרו רבים מתושבי גוש דן לעבור לאזורים בטוחים יותר, כגון אילת וירושלים.

יממה לאחר פתיחת המלחמה הותקפה ישראל על ידי טילי קרקע־קרקע מסוג סקאד בעלי ראש נפץ קונבנציונלי, ששוגרו ממערב עיראק אל עבר גוש דן, מפרץ חיפה והנגב. התקפות אלה לא הסתיימו עד תום המלחמה. 39 טילים נפלו בתחומי מדינת ישראל, וגרמו נזק לרכוש. במהלך המלחמה נפגעו עשרות מתושבי ישראל בשל שימוש לקוי במסכות גז, וכן נהרג אדם בשכונת רמת חן שברמת גן מהתקף חרדה לאחר נפילת טיל סקאד קרוב למקום.

בשנת 1992, בעקבות מלחמת המפרץ, הוקם פיקוד העורף. עד להקמת הפיקוד, היה הטיפול בעורף באחריות מקחל"ר – מפקדת קצין חייל ראשי להתגוננות אזרחית (הג"א) והגמ"ר – הגנה מרחבית. לאחר מלחמת המפרץ אוחדו ארגונים אלו והוקם פיקוד העורף.

החלטה נוספת על פי לקחי מלחמת המפרץ הייתה ההחלטה לחייב, בעת הקמת מבנים חדשים, לכלול בהם מרחב מוגן, שמטרתו לספק מיגון בפני התקפות אוויר והתקפות טילים שזמן ההתרעה בפניהן קצר מכדי לאפשר גישה למקלט תת-קרקעי. המרחב המוגן מתוכנן לספק הגנה ליושביו מפני התקפות עם פצצות חומר נפץ מרסק, והוא אטום לחדירתם של גזים רעילים. במרחב המוגן ניתן להתקין מסנני אוויר במקרה שהשהייה הנדרשת ארוכה ולשם הגנה מתקיפה באמצעים ביולוגיים, כימיים או רדיואקטיביים. בדירת מגורים קרוי המרחב מוגן בשם מרחב מוגן דירתי (ממ"ד).

כלקח נוסף ממלחמת המפרץ וממבצע ענבי זעם, תוקן בשנת 1997 חוק ההתגוננות האזרחית, וניתנה בו סמכות להכריז על מצב מיוחד בעורף, המקנה לשלטונות סמכויות שונות שיאפשרו לשמור על הסדר הציבורי ועל שלומם של האזרחים.

האינתיפאדה השנייה שבמהלכה אירעו פיגועי התאבדות רבים, הביאה להצבת שומרים בפתחי מסעדות, בנקים, מרכזי קניות ועוד, וכן לפטרולים להשגחה על התחבורה הציבורית.

במהלך מלחמת לבנון השנייה נדרשה פעילות נרחבת של הגנה אזרחית בצפון ישראל, מחיפה במערב עד אזור טבריה במזרח, בית שאן ועפולה בדרום, משום שעל האזור הומטרו אלפי רקטות. מירי הרקטות נהרגו באופן ישיר ועקיף 44 אזרחים, בהם יהודים, ערבים ודרוזים, ו-12 חיילים. הרקטות גרמו לפגיעה חמורה ברכוש התושבים ולשריפות. הירי גרם לעזיבתם של שליש מתושבי הצפון את בתיהם ומעברם למרכז ודרום הארץ. המלחמה השפיעה על תושבים רבים בעורף לתקופה ממושכת, ובמהלכה נחקק חוק שנועד להגן על עובדים מפיטורים עקב היעדרות מעבודה בשל המצב, וכן נקבע הסדר מיוחד שנועד לפצות תושבים בשל נזקים עקיפים שנגרמו להם.

במהלך המלחמה נמתחה ביקורת קשה על מוכנות העורף לשעת חירום. הוועדה הפרלמנטרית לבחינת מוכנות העורף במצבי חירום פרסמה דו"ח ראשוני כחודש לאחר תום המלחמה. הוועדה מצאה כי אין מספיק מקלטים ציבוריים ביחס למספר התושבים הזקוקים להם, כי אין פיקוח על תחזוקת המקלטים הפרטיים, כי ביישובים רבים (במיוחד במגזר הערבי) כלל לא נבנו מקלטים ציבוריים או מרחבים מוגנים, כי בתי החולים אינם ממוגנים כראוי מפני פגיעת טילים וכי במספר יישובים לא הייתה מערכת התרעה יעילה דיה, או שלא היו צופרי אזעקה^[1].

בשנת 2005 הופעלה לראשונה בשדרות וביישובי עוטף עזה, מערכת "צבע אדום", להתרעה על שיגור רקטות מרצועת עזה. כן נורו פגזי מרגמה לעבר יישובים אלה. באשקלון הופעלה המערכת לראשונה ב-27 בפברואר 2008, לאחר שטילי קסאם וגראד פגעו פגיעות ישירות בבתי מגורים. כן נעשו פעולות להרחבת המיגון בשטחים ציבוריים, כגון תחנות אוטובוס. בהתאם לצורך ניתנו לתושבי היישובים הנחיות להישאר בסמוך למרחבים מוגנים. ההנחיות ניתנו כפונקציה של זמן ההתרעה, מעת שמופעלת האזעקה ועד להתפוצצות הרקטה.^[2]

מדיה וקבצים בנושא הגנה אזרחית בוויקישיתוף

• הגנה אזרחית, דף שער בספרייה הלאומית

חוק ההתגוננות האזרחית, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט

• האתר של פיקוד העורף
• [www.oref.org.il/Sip_Storage/FILES/5/1695.doc חוק ההתגוננות האזרחית], באתר של פיקוד העורף
• יאיר אנסבכר, ‏במאבקים מול הטרור - העם ייבחן בחוזק העורף, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2019
• פעולות הגנה בכל רחבי הארץ, 1940, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יזהר יצחקי, התגוננות אזרחית – האם נדרש לנו משמר לאומי?, כתב עת בין הקטבים, אוקטובר 2021