יחסי הרשות הפלסטינית – מצרים

יחסי הרשות הפלסטינית – מצרים
הרשות הפלסטינית	מצרים
הרשות הפלסטינית	מצרים
שטח (בקילומטר רבוע)
6,220	1,001,450
אוכלוסייה
5,527,002	117,151,005
תמ"ג (במיליוני דולרים)
17,396	395,926
תמ"ג לנפש (בדולרים)
3,148	3,380
משטר
רפובליקה	רפובליקה

יחסי הרשות הפלסטינית-מצרים הם היחסים הדיפלומטיים והדו-צדדיים בין הרשות הפלסטינית המוכרת בחלקה לבין רפובליקת מצרים הערבית, הכוללים שני השטחים רצועת עזה והגדה המערבית (יהודה ושומרון). אורך הגבול המדיני בין מצרים לרצועת עזה הוא 13 ק"מ.^[1]

בשנות ה-70 מתח מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת ביקורת גלויה על נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר על עמדתו הרכה לכאורה כלפי ישראל, שהובילה לסגירת תחנת הרדיו "קול פלסטין" בקהיר ולסיום מרבית הסיוע החומרי של מצרים לאש"ף. בנוסף, רבים מאנשי אש"ף גורשו ממצרים. בספטמבר 1970 פרץ בירדן סכסוך מזוין פנימי בין קבוצות טרור פלסטיניות לצבא ירדן. גמאל עבד אל נאצר הגיב לסכסוך זה באותו אופן כמו לעימות בין הפלסטינים ללבנונים שנה קודם לכן, וביקש לחסל כל סוג של עימות בעולם הערבי. עבד אל נאצר הגיב בצורה שלילית ביותר להחלטתו של מנהיג סוריה חאפז אל-אסד לשלוח כוחות סורים לירדן כדי לעזור לפלסטינים.^[2]

בספטמבר 1970 התקיימה פסגה בקהיר ביוזמתו של גמאל עבד אל נאצר במטרה לסיים את העימות בירדן. ב-26 בספטמבר 1970 דנו הצדדים באפשרות לפתור את המשבר, אולם באותה תקופה ירדן, לאחר סדרת קרבות עקובים מדם, הצליחה להשתלט על כוחות הפלסטינים והסורים, אך כוחות אש"ף המשיכו להיות פעילים במדינה זו עד יולי 1971. ב-27 בספטמבר 1970 החליטו חוסיין בן טלאל ויאסר ערפאת לחתום על הפסקת אש בתיווך עבד אל נאצר. גמאל עבד אל נאצר השקיע זמן ומאמץ רב להשגת הפוגה זו, שהפכה לאחד הגורמים להתקף לב ולמוות פתאומי ב-28 בספטמבר 1970.^[2]

בשנת 1983 נשיא אש"ף, יאסר ערפאת, נקלע לסכסוך עם סוריה, מה שאפשר למצרים לכונן מחדש קשרים חזקים עם המנהיגים הפלסטינים. נשיא מצרים, חוסני מובארכ, ניסה לפעול כמתווך בסכסוך הישראלי-ערבי, להסרת המתח ביחסים בין ישראל לפלסטינים. עד 1990 מאמצים אלה לא הצליחו לפתור את המשבר ולשפר את היחסים בין ישראל לפלסטינים, אך החזירו את הקשרים בין מצרים לסוריה.^[3] ב-17 בנובמבר 1988 הכירה מצרים בעצמאותה של הרשות הפלסטינית מישראל.^[4][5]

בפברואר 2006 נחטף דיפלומט מצרי ברצועת עזה על ידי חמושים.^[6]

ב-19 ביוני 2008 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין ישראל לחמאס שהתאפשרה בתיווך מצרי.^[7][8] בהסכם נקבע כי חמאס מחויבת לעצור את התקפות הרקטות על שטח ישראל ולאכוף את הפסקת האש ברצועת עזה. בתמורה הבטיחה ישראל להסיר את הסגר על רצועת עזה, שאמורה להחזיר את הפעילות המסחרית בשטח זה ולהחזיר את היקף תעבורת המטען לרמה של שנת 2005, שנע בין 500 ל-600 משאיות ביום.^[9][10] ישראל החלישה את החסימה בגלל צמצום תקיפות הרקטות על שטחה, במקום 70 משאיות עם סחורות, 90 החלו להגיע לרצועת עזה.^[11] חמאס מתחה ביקורת על ישראל על החסימה המתמשכת שלה, ואילו ישראל האשימה את חמאס בהברחת נשק ממנהרות מצרים והצביעה על מתקפות רקטות מתמשכות.^[12]

במהלך מבצע עופרת יצוקה גינתה מצרים את פעולותיה של ישראל, אך שר החוץ המצרי אחמד אבו אל-רייט הבהיר כי מצרים מזהירה זה מכבר את חמאס מפני התגובה הישראלית במקרה של המשך מתקפות טילים משטחם.^[13] כתוצאה מכך פתחה מצרים את מעבר רפיח בגבול עם רצועת עזה, מה שאפשר למסור פצועים פלסטינים לבתי חולים במצרים.^[14] משרד הבריאות המצרי העביר 30 אמבולנסים לחצי האי סיני עבור פצועים פלסטינים.^[15] כמו כן, שר החוץ המצרי הצהיר כי חמאס אינו מאפשר לתושבים פצועים בגזרת הגז לחצות את הגבול עם מצרים.^[16] מצרים שלחה כ-500 שוטרים לגבול עם רצועת עזה כדי להבטיח חוק וסדר באזור גבול זה.^[17] בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם אמר נציג מצרים כי החסימה על רצועת עזה שהטילה ישראל מהווה הפרה גסה של החוק הבינלאומי וכינה את ישראל מדינה כובשת.^[18]

בעקבות המשט לעזה בשנת 2010, גינה נשיא חוסני מובארכ את השימוש של ישראל בכוח מופרז ובלתי מוצדק, ואילו משרד החוץ המצרי זימן את שגריר ישראל על מנת להביע את גינויו למעשי המדינה.^[19] נשיא מצרים הורה גם לפתוח את הגבול המצרי ברצועת עזה כדי לספק סיוע הומניטרי ורפואי לפלסטינים.^[20][21] ב-13 בפברואר 2011, מנהיג האופוזיציה המצרית, איימן נור, אמר כי תם עידן הסכם השלום בין ישראל ומצרים, והוסיף כי לא יעמוד בו אם ייבחר לנשיאות.^[22]

ביולי 2012 התירה מצרים לפלסטינים לבקר בחופשיות בשטחם ללא אשרות.^[23] בנובמבר 2012 ביצעה ישראל את מבצע עמוד ענן ברצועת עזה, ומצרים מתחה ביקורת חריפה על פעולות אלה. שגריר מצרים הוחזר מישראל לקהיר, ושגריר ישראל הועבר למחאה רשמית. נשיא מצרים מוחמד מורסי אמר כי על הישראלים להבין כי התוקפנות שלהם אינה מקובלת ורק תוביל לחוסר יציבות באזור. מוחמד מורסי דרש לכנס את ישיבת הליגה הערבית כדי לדון ב"תוקפנות הפלילית הישראלית" ברצועת עזה, וכן לקיים מיד ישיבת מועצת הביטחון של האו"ם.^[24][25][26] משרד החוץ המצרי קרא לישראל להפסיק את פעולתה הצבאית ברצועת עזה. על פי עיתון הגרדיאן, יו"ר מפלגת החופש והצדק, סעד אל קטטני, אמר כי האוכלוסייה המצרית מרדה נגד עוול ולא תקבל מתקפה ישראלית על רצועת עזה, והוסיפה כי ישראל אינה מודעת לשינויים אלה במדיניות מצרים.^[27] הדיפלומט המצרי אמר כי בתי החולים מוכנים לקבל פלסטינים פצועים וכי מעבר רפיח יישאר פתוח בפניהם.^[28] ב-15 בנובמבר 2012 ביקר ראש ממשלת מצרים הישאם קנדיל ברצועת עזה.^[29]

ב-17 בנובמבר 2012, האיחוד הרפואי הערבי שלח משלחת של רופאים מצרים עם תרופות מעבר לגבול רפיח לרצועת עזה.^[30] ב-19 בנובמבר 2012 נסעה קבוצת מצרים לרצועת עזה כדי לסייע לשכניהם הפלסטינים להתאושש בעקבות הלחימה.^[31] ב-29 בנובמבר 2012, המשיכה מצרים לבקר את ישראל, וכן הצביעה בעד לאימוץ החלטת 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם (המעניקה לרשות הפלסטינית מעמד של מדינה משקיפה באו"ם).^[32]

בשנת 2014, במהלך מבצע צוק איתן פרסם משרד החוץ המצרי בעמודו בפייסבוק הצהרה בה הביע את דאגתו העמוקה מהמתרחש ברצועת עזה, וקרא לצדדים לגלות איפוק הדדי.^[33] דובר חמאס אמר כי מצרים מנסה לפעול כמתווכת להשגת שלום בין הצדדים הלוחמים.^[34] שר החוץ המצרי סאמח שוכרי נשא נאום לאחר שנפגש עם מקבילו הירדני, וקבע כי חשוב לראות את פתרון המשבר באופן המגן על הפלסטינים ועל האינטרסים שלהם.^[35]

ב-11 ביולי 2014, שב משרד החוץ המצרי על ביקורת על הפעולה הישראלית ברצועת עזה. מצרים סבורה שישראל מנהלת קמפיינים צבאיים אלימים מדי נגד אוכלוסיית השטח הזה, כמו גם העובדה שישראל אינה ממלאה את חובתה להגן על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה.^[36] ממשלת מצרים קראה למעצמות העולם להתערב ולעצור את המשבר לאחר שמאמציה להשגת הפסקת אש נכשלו.^[37] באותו יום הודיעה מצרים לשלטונות ברצועת עזה כי סגרה את מעבר הגבול ליד רפיח^[38] לאחר שנפתחה יום קודם לכן כדי לאפשר מסירת פלסטינים פצועים לבתי חולים מצריים.^[39] זה קרה לאחר שכוחות מצרים תפסו 20 טילים שהוברחו מרצועת עזה לחצי האי סיני מידי חמושים.^[40] עם זאת, זמן קצר לאחר הסגירה הורה נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי לצבא המצרי להעביר 500 טון סיוע הומניטרי לרצועת עזה, הכוללת מזון ותרופות. הצבא הודיע גם כי מצרים עושה מאמצים לעצור את המערכה הצבאית הישראלית ברצועת עזה.^[41][42]

• יחסי החוץ של הרשות הפלסטינית

מדיה וקבצים בנושא יחסי הרשות הפלסטינית – מצרים בוויקישיתוף