מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שם
|
הגייה* |
shem
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ו־ם
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ שֵׁמוֹת, רנ׳ שְׁמוֹת־
|
- לשון המקרא מילה או צמד מילים המתארים חפץ או חי ומשמשים לזיהוי.
- ”וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים; שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.“ (בראשית ד, פסוק יט)
- מה השם של ההר הזה?
- שאל המראיין את המרואיין: "מה שמך?"
- בהשאלה: יוקרתו של האדם בעיני הבריות.
- ”נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב; מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב.“ (משלי כב, פסוק א)
- ”טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב; וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.“ (קהלת ז, פסוק א)
- אחד מבני נח
- ”וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.“ (בראשית ט, פסוק כו)
מפרוטושמית: Semu.
- איטלקית: nome
- אנגלית: name
- אספרנטו: nomo
- גרמנית: Name
- טורקית: ad, isim
- יוונית: όνομα (תעתיק: ónoma)
- יידיש: נאָמען, שם
- יפנית: 名前 (תעתיק: namae)
- לטינית: nōmen
- ספרדית: nombre
- ערבית: اسم (תעתיק:אִסְם)
- פורטוגלית: nome
- צרפתית: nom
- רוסית: имя (תעתיק:ímja)
ערך בוויקיפדיה: שם |
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שם
|
הגייה* |
sham
|
חלק דיבר |
תואר־הפועל
|
מין |
-
|
שורש |
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
|
- בַּמָּקוֹם הַהוּא.
- ”...וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן; וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.“ (בראשית יא, פסוק לא)
- ”וישם שם את האדם אשר יצר“ (בראשית ב, פסוק ח)
- לשון ימי הביניים בְּנִמְצָא, בִּמְצִיאוּת.
- יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים רמב"ם פתיחת הי"ד החזקה
- המילה משותפת לכמה לשונות שמיות. כגון; ארמית: ܬܡܢ (תַמָּן), ערבית: ثَمَّ (תַ'םַּ), אוגריתית: ṯm) 𐎘𐎎)
- ثمَ (תעתיק: תַ'םַּ)
- צרפתית: là, y
- קוריאנית: 거기에 (תעתיק: geogie)
- רוסית: там (תעתיק: tam)
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
{{{כתיב מלא}}}
|
שורש וגזרה |
{{{שורש וגזרה}}}
|
בניין |
-
|
- בדק וקבע שוויו של דבר
- שמין למזיק ואין שמין לגנב ולגזלן בבלי בבא קמא יא.
- לשון המקרא הניח חפץ במקום שרוצה שיהיה בו ובהשאלה: בחפצים מופשטים
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ; שִׂים־נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.“ (בראשית כד, פסוק ב)
- ”וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (דברים ד, פסוק מד)
- ”וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי־עִזִּים, וְאֵיפַת־קֶמַח מַצּוֹת – הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל, וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר...“ (שופטים ו, פסוק יט)
- ”וְלָקַחְתָּ כֶסֶף־וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת; וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.“ (זכריה ו, פסוק יא)
- ”תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ; לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.“ (תהלים מד, פסוק יד)
- ”וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל־הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.“ (אסתר י, פסוק א)
- 3: למילה 'שם' מתוך הצירוף - 'שם-פעמיו' יש 'נוכחות' סמנטית,וצורנית גם במצרית-קדומה: 'שְׁמִי' (šmi̯) בהוראת הלך ,משך (למסלול מסוים). להלן אחד מן ההרוגליפים: (שְׁמְ) + (אֵ)
השורש שׂים
|
השורש שׂ־י־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
שׂ־י־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׂם
|
שָׂם
|
יָשִׂים
|
שִׂים
|
לָשִׂים
|
נִפְעַל
|
נִשּׂוֹם
|
נִשּׂוֹם
|
יִשּׂוֹם
|
הִשּׂוֹם
|
לְהִשּׂוֹם
|
הִפְעִיל
|
הֵשִׂים
|
מֵשִׂים
|
יָשִׂים
|
הָשֵׂם
|
לְהָשִׂים
|
הֻפְעַל
|
הוּשַׂם
|
מוּשָׂם
|
יוּשַׂם
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- המטה בבניין קל לפי עה"פ ו' ולא י' איננו שוגה, שכן בשורש זה נכונות שתי הצורות; לָשׂוּם או לָשִׂים, יָשׂוּם או יָשִׂים, תָּשֵמְנָה או תָּשֹׂמְנָה וכו'...
| |
|