לקח

1. לשון המקרא העביר דבר־מה ממקום למקום, בין אם מקום פיזי בין אם קונספטואלי (רשות, תחום). לקח ביד - אחז בידו.

   • ”אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ.“ (בראשית יט, פסוק טו)
   • ”אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב.“ (ירמיהו מט, פסוק כט)
   • ”וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.“ (שמות לד, פסוק ד)

2. בהשאלה מן (1): לשון חז"ל קנה.

   • ”הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ב, משנה ב)
   • ”המפריש תודתו ואבדה והפריש מעות תחתיה ולא הספיק לִקַּח בהן תודה עד שנמצאת תודה“ (תוספתא, מסכת מנחות – פרק ח, הלכה יב)

3. בהשאלה מן (1): לשון המקרא נשא אישה.

   • ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו-נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ“ (ויקרא כ, פסוק כא)
   • ”וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ“ (בראשית ו, פסוק ב)

4. בלשון הדיבור הסתיים לאחר שנמשך פרק זמן מסוים; (לקח לו) סיים פעולה שנמשכה פרק זמן מסוים.

   • אני מעריכה שהנסיעה לעיר תיקח שעתיים.
   • "פוגי החליף בספרייה ספר. בספר יש שלוש מאות עמודים. נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח לפוגי לגמור הספר?" (מתוך "סיפורי פוגי", להקת כוורת).

5. בלשון הדיבור (בצירופים: לקח בקלות/ ברצינות/ בפרופורציות/ קשה/ ללב) הושפע או הגיב באופן מסוים לאירוע משמעותי מבחינה רגשית.

   • יהושע לקח קשה את הציון הנמוך שקיבל בבחינה.

6. [סלנג] ניצח במשחק או בתחרות; התעלה על מתחריו.

   • "מנצ'סטר לוקחת את צ'לסי כנסו!" (כותרת תגובית).

7. צרך תרופה או סם.

   • אין לקחת את התרופה ללא מרשם רופא.
   • "מה עובר עליך? תגיד את האמת, לקחת איזה משהו?".

• משורש מקראי. פה"פ ל' נוטה ליפול בדומה לפה"פ נ'.
• הפועל קיים בשפות שמיות נוספות: אוגריתית: 𐎍𐎖𐎈 (לקח). אכדית: leqû - לקחת, לקבל, להסיר. געז: ለቅሐ (läqəḥä) - לקבל. משערים שהפועל היה קיים בפרוטו-שמית בצורה: laqāḥ.
• יתכן שקרוב לערבית: لَحِقَ (לַחִקַ) - ללכת אחרי, להצטרף. لَقَحَ (לַקַחַ) - להכניס להיריון.

• מלקחים (1)
• מלקוח (1)
• התלקח (1)
• לוקח (2)

• נטל (1)
• נשא, התחתן עם- (3)
• ארך, נמשך (4)
• ניצח, הוביל (6)
• נטל, צרך (7)

• נתן; קיבל (1)
• התגרש; שילח (3)
• הפסיד, הובס (6)

• אנגלית: take‏‏‏‏
• גרמנית: nehmen‏‏‏‏

• נלקח
• הקיח
• גנב, חטף

1. לשון המקרא מה שנקנה או שעתיד להיקנות

   • כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו

2. [עממי] מוסר השכל, דבר בינה שנלמד עפ"ר מכישלון וטעות.

   • הלקח הנלמד מן המעשה...

 1. יחידאית במקרא^{[דרוש מקור]} מן הפועל לָקַח.

  2. על פי ההקשר בה המילה מופיעה בתנ"ך בפסוק לעיל.

• למד לקח
• הפקת לקחים

• מלקוח
• מקח

ערך חלקי בערך זה הושקעה עבודה והוא עשוי להיות תוספת ראויה למילון, אך במצבו הנוכחי הוא אינו עומד בדרישות הסף של ויקימילון. יוצר הערך (או כל ויקימילונאי) מתבקש לשפר את הערך לפי ההנחיות.

מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש או שהוא חסר סעיף מהותי כגון ניתוח דקדוקי. קראו על כתיבת ערכים בוויקימילון וראו כיצד אתם יכולים לסייע ולתרום לערך זה.

1. לשון המקרא נלקח, ניטל.

   • ”לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹאת“ (בראשית ב, פסוק כג)
   • ”אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.“ (בראשית ג, פסוק כג)

• כסביל של לִקֵּחַ שאינו בשימוש.

אבן עזרא (בראשית ב' כג): "ולא נדגש קו"ף לקחה זאת, להקל על הלשון. והוא מהבנין הכבד (בניין פִּעֵל-פֻּעַל), ואם לא נמצא". (גם שאינו מופיע)

• לָקוּחַ