מר

יש להוסיף לדף זה את הערך: מָר (כלי יד, שפכטל (ברכות נז)).

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	מר
שורש וגזרה	מ־ר־ר, גזרת הכפולים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. טַעֲמוֹ הָיָה מַר.

   • ”בַּשִּׁיר, לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן; יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו“ (ישעיהו כד, פסוק ט)
   • "ומה העץ , ר' יהושע אומר: של ערבה היה, ר' נתן אומר: הרדופני , ר' אלעזר המודעי אומר: של זית היה, מכל מקום - מר היה !" (מדרש תנחומא בשלח כד).

2. לשון המקרא צַר לוֹ, סָבַל מִצַּעַר.

   • ” וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ-כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם...“ (שמואל א׳ ל, פסוק ו)
   • "אַל יֵמַר לִבֵּךְ עַל אֲחוֹתֵךְ, / הֵן בָּנַיִךְ לְצִדֵּךְ יוֹשְׁבִים; / אַל תַּפְנִי, אִשָּׁה, אֶת מַבָּטֵךְ – / כָּל חֲלוֹמוֹתַי קְרוֹבִים." (אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֵאָה, מאת אהוד מנור)

• אכדית: מַרֻּ marru; כנענית (ממכתבי אל-עמארנה): מַר, מָרַר; סורית: ܡܪܪ, מרר. ערבית: מילה דומה מאותו שורש: مُرّ (הגייה: מרֻّ)

• צר (2)
• הצטער (2)
• יגה (2)

מָתַק (1) שמח (2) עלז (2) שש (2)

עלץ (2) חדה (2) גל (2)

• אנגלית:(1) bitter‏‏‏‏
• יידיש: (1) ביטער‏‏‏‏
• ספרדית:(1) amargo‏‏‏‏ (הגייה:אָמָרגוֹ)
• ערבית: مُرّ‏‏‏‏

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מר
הגייה*	mar
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	מ־ר־ר
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר׳ מָרִים; נ׳ מָרָה, נ"ר מָרוֹת

1. אַחַד הַטְּעָמִים, נֶחֱשָׁב לְטַעַם רַע.

   • ”הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר“ (ישעיהו ה, פסוק כ)

2. בהשאלה: דָּבָר מְדֻכָּא, שְׁבוּר רוּחַ.

   • ”כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד“ (בראשית כז, פסוק לד)

3. טִפָּה

   • ”הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל.“ (ישעיהו מ, פסוק טו)

 3. המילה מופיעה פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.^[1]

• הטיפה המרה
• מר ונמהר
• זעק מרה
• טעות מרה
• מר לב
• מר ממוות
• מר נפש

• מריר
• מרירות
• מרור
• מרזב

• מתוק

• חמוץ
• טעם
• מלוח
• מריר
• ממורמר

↑ "מַר (טיפה)",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 4752)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מר
הגייה*	mar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	מ־ר־י/ה
דרך תצורה	משקל קָל
נטיות	נ׳ מָרָה, ס׳ מָרַת־; ר׳ מרנן

1. לשון חז"ל אדון, מילת פנייה לאדם בוגר לאות כבוד.

   • ”מר שיינדלנסקי מחה בגודל־לבו נגד משפט קשה זה.“ (מסביב לנקודה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
   • ”מר זוטרא אמר: לעת מצא - זה בית הכסא“ (בבלי, מסכת ברכות – דף ח, עמוד א)

• מארמית: מָר, מָרָא, מָארָא - אדון.

• מַר משמש כמקביל ללועזית Mr‏ (Mister‏, Monsieur), אך הדימוי בין מר ובין Mr אקראי: מר נובעת משורש שמי וכבר קיימת בארמית בתרגומי המקרא במובן בעל: ”בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף“ (שמות כא, פסוק לד) = ”מָרֵיהּ דְּגוֹבָא יְשַׁלֵּם כְּסַף“ (אונקלוס על שמות כא – פסוק לד).

• מרות
• מרן
• מרתא (שם פרטי)

• מרא דאתרא
• סברי מרנן

• אדון

איטלקית: signore‏‏‏‏ אנגלית: Mister‏, Sir‏, Mr גרמנית: Herr‏‏‏‏

ספרדית: señor‏‏‏‏ ערבית: سيد‏‏‏‏ (תעתיק: סַיִּד) צרפתית: monsieur‏‏‏‏

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מור
הגייה*	mor
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	מ־ר־ר
דרך תצורה	משקל קֹטֶל
נטיות	מָר־

1. שיח הגדל באפריקה. שימש בעבר כבושם וכקטורת, וכן לשימושים רפואיים.

   • ”וְאַתָּה, קַח־לְךָ בְּשָׂמִים; רֹאשׁ מָר־דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן־בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, וּקְנֵה־בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.“ (שמות ל, פסוק כג)
   • ”מֹר־וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל־בִּגְדֹתֶיךָ; מִן־הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.“ (תהלים מה, פסוק ט)
   • ”מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן; מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל?“ (שיר השירים ג, פסוק ו)
   • ”...שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.“ (אסתר ב, פסוק יב)
   • "ערב של שושנים / נצא נא אל הבוסתן / מור בשמים ולבונה / לרגלך מפתן." (ערב של שושנים, מאת משה דור)
   • "מֹר וְקִנָּמוֹן, כָּל מִינֵי בְשָׂמִים / אוֹי לִי בַּלֵּילוֹת וַאֲבוֹי לִי בַּיָּמִים." (אחותי רוחמה, מאת נעמי שמר)

2. שם פרטי לזכר ולנקבה.

• אכדית: murru; ערבית: مُرّ; ארמית: מוֹרָא.

• מוריה

• אנגלית: myrrh‏‏‏‏

• יש מפרשני המקרא שזיהוהו עם המושק – בושם המיוצר מהפרשות בלוטות של בעלי חיים.^{[דרוש מקור]}

• לבונה

ערך בוויקיפדיה: מור (צמח)

טקסונומיה בוויקימינים: Commiphora Myrrha