תוֹכֶן
מה זה חבלה:
הדיבור הוא ה מימוש שפהכלומר, המעשה האינדיבידואלי שבאמצעותו האדם עושה שימוש בשפה כדי לתקשר, תוך הרחבת מסר על פי הכללים הדקדוקיים והמוסכמות שהוא חולק עם קהילה לשונית ספציפית. המילה מגיעה, ככזו, מלטינית מָשָׁל.
הוא מדבר זהו אמצעי התקשורת בעל פה בין בני אדם. במובן זה הוא מניח התממשות אינדיבידואלית של מחשבותיו של האדם, ולכן הדרך הספציפית בה כל אדם עושה שימוש בשפתו כדי להביע את עצמו ולהראות מי הוא.
ככזה, הדיבור מורכב בעיקר מהאלמנטים הבאים: המקום, שהוא מימוש צלילי השפה; הקול, שהוא השימוש במיתרי הקול שלנו ובנשימה שלנו להפקת צלילים, ו הנזילות, שהוא הקצב איתו אנו מדברים.
מצד שני, כשהוא מדבר אנו מכנים גם את הפקולטה לדיבור. לדוגמא: "התוכי יכול לומר כמה מילים, אבל אין לו דיבור."
הדיבור יכול להתייחס גם למעשה הדיבור: "כשמסרו לו את החדשות הוא היה פעור פה מרגש."
כמו כן, בזמן שהוא מדבר נקבעת גם דרך דיבור מיוחדת: "היה לו את הנאום האופייני של הפורטונים."
ראה גם תקשורת בעל פה.
שפה ודיבור
ה לָשׁוֹן זוהי מערכת התקשורת המילולית והכתובה, הנשלטת על ידי מערך מוסכמות וכללים דקדוקיים, המשמשים את בני האדם לתקשורת. ה מדבר, מצדה, היא מימוש אותה מערכת לשונית, כלומר השימוש שכל דובר עושה בשפה.
בדרך זו, השפה היא חברתית, מכיוון שזה קוד המשותף לקהילת אנשים, בעוד הדיבור הוא אינדיבידואלי, שכן הוא מניח את השימוש שכל דובר עושה בשפה שלו. אז הדיבור והשפה תלויים זה בזה: השפה צריכה לייצר דיבור, ואילו הדיבור צריכה להיות מובנת.
ראה גם שפה.
דבר דיבור
מה נאום עממי זה נקרא ביצועים בעל פה של שפה המשמשת בתיעוד לא רשמי יותר, עם משפחה או חברים.
במובן זה זהו סוג דיבור ספונטני ואקספרסיבי יותר, המאפשר לעצמו להתעלם או לא לדבוק יותר מדי בכללי שפה מסוימים. ככזה, זהו סוג של נאום שאינו נחשב מתאים למצבים פורמליים.
דבר תרבותי
מה לדבר תרבותי זה נקרא הביצוע בעל פה של השפה המקפידה ביותר על הנורמה המשכילה כביכול, ומשמשת, בדרך כלל, במצבי דיבור רשמיים.
במובן זה זהו סוג דיבור זהיר יותר, המונע אי דיוקים, ומשמש בעיקר בכנסים, כיתות אמן, כתובות ציבוריות או מדיה.