ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
מופת
|
הגייה* |
mofet
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
י־פ־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל מַקְטֶלֶת
|
נטיות |
ר׳ מוֹפְתִים
|
- לשון המקרא סימן חזק וברור, התרחשות שמוכיחה ענין מעל לכל ספק.
- ”כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל־אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין.“ (שמות ז, פסוק ט)
- התרחשות פלאית, היוצאת מגדר הטבע.
- ”כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.“ (דברים יג, פסוק ב)
- האדמו"ר הזה עושה הרבה מופתים.
- דבר מופלא וחריג, המשמש דוגמא לחיקוי.
- ”כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים; וְאַתָּה מַחֲסִי־עֹז.“ (תהלים עא, פסוק ז)
- התנהגותו היתה למופת.
- מילה מקראית. בדרך כלל המופת הוא סימן החורג מדרך הטבע (מלבי"ם)