שונר

השונר חי ביערות גבוהים עם מעטפת צפופה של שיחים ועשבים. אף על פי שהשונרים צדים רק על הקרקע, הם מסוגלים לטפס על עצים ולשחות. הם מצויים בעיקר באמריקה הצפונית ובהימלאיה, אך גם באזורים הצפוניים של סקנדינביה חיים שונרים. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נעשו מאמצים רבים ליישב מחדש את השונר הצפוני בגרמניה. השונר מצוי גם ביער ביאלובייסקה (צפון מזרח פולין), דרום ספרד ומזרח פורטוגל. במדינות רבות ציד שונרים אינו חוקי.

לשונר זנב קצר, ציצות שיער שחורות בקצות האוזניים, שפם, זקן וכפות רגליים מרופדות להליכה בשלג. צבע פרוותו נע בין חום בהיר לבז' ולפעמים ניכרים עליו כתמים חומים כהים, במיוחד על הרגליים. משקלו הוא 5–30 קילוגרם.

בני סוג זה, בנוסף לברדלס, הם היחידים מבני משפחתם הנוהגים לצוד את טרפם בריצה ולא בעזרת ציד מהמארב. הם ניזונים מיונקים, מעופות ומדגים. הם חיים בדרך כלל לבד, אף שעשויות להיות קבוצות שיטיילו ויצודו יחד. ההזדווגות נעשית בסוף החורף. בהמלטה ממוצעת יש שגר של 2–4 גורים, שעליהם האם שומרת ומגוננת בקנאות.

השונר הוא טורף קטלני ביותר, ואינו נרתע מציד של חיות הגדולות ממנו בהרבה כגון זאבים^[1] ואיילים^[2]. ביכולתו לטרוף כמעט כל בעל חיים הבא לידו, והוא מסוכן לבני אדם הנמצאים בקרבתו. עם זאת, בדומה לחתוליים אחרים, הוא ניתן לביות אם יאומץ כגור. ישנם המתארים את התנהגותו כחיית מחמד כ"מזכירה יותר כלב מאשר חתול", בעיקר מפני שהשונר הסיבירי חובב טיולים כשהוא קשור ברצועה. שונרים מבויתים נינוחים גם בהתנהלותם עם אנשים זרים.

• שונר צפוני (Lynx lynx)
• שונר קנדי (Lynx canadensis)
• שונר איברי (Lynx pardinus) - מצוי בסכנת הכחדה בטבע
• שונר מצוי (Lynx rufus)
• שונר איסוודורנסיס (Lynx issiodorensis) - נכחד
• Lynx thomasi - נכחד

•  
  שונר צפוני
•  
  שונר קנדי
•  
  שונר איברי
•  
  שונר מצוי
•  

  מדיה וקבצים בנושא שונר בוויקישיתוף

• שונר, באתר ITIS (באנגלית)
• שונר, באתר NCBI (באנגלית)
• שונר, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• שונר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שונר, באתר GBIF (באנגלית)
• שונר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)