שאנסון

 

מחבר השאנסונים החשוב הראשון היה גיום דה מאשו, שחיבר יצירות בשלושה קולות בתבניות קבועות במהלך המאה ה-14. גיום דופאי וז'יל בנשואה, שכתבו מה שנקרא שאנסונים בורגונדיים (משום שמקורם היה באזור הידוע כבורגונדי), היו מלחיני השאנסון החשובים ביותר של הדור הבא (1420–1470) וגם הם כתבו בדרך כלל בשלושה קולות. בסוף המאה ה-15 וראשית המאה ה-16 הופיעו על בימת השאנסון יוהנס אוקכם וז'וסקן דה פרה, שיצירותיהם השתחררו מכבלי הצורות הקבועות והתחילו לדמות למוטטים ולמוזיקה הליטורגית של תקופתם.

באמצע אותה מאה היו קלודין דה סרמיזי וקלמאן ז'אנקן, שכתבו מה שנקרא שאנסונים פריזאיים. גם אלה נפטרו מן הצורות הקבועות ונכתבו בסגנון פשוט, הומופוני יותר, והמוזיקה שלהם נועדה לעיתים לעורר דימויים שונים. מלחינים בני דורם, כמו גם מאוחרים יותר, אורלנדו לאסוס, למשל, הושפעו מן המדריגל האיטלקי. הרבה יצירות אינסטרומנטליות מוקדמות היו וריאציות מעוטרות (הקטנות) על שאנסונים, וז'אנר זה היה לקנצונה, מבשרת הסונאטה.

ספר התווים הראשון שהודפס בדפוס מיטלטל היה קובץ שאנסונים.

שיר סולו צרפתי התפתח בסוף המאה ה-16, כנראה מן היצירות הפריזאיות שהוזכרו קודם. במשך המאה ה-17 שגשגו שירי אהבה, שירי שתייה ודומיהם, בדרך כלל בליווי לאוטה או כלי מקלדת. תרמו להם מלחינים כמו אנטואן בוסה, דניס גוטייה, מישל לאמבר ומישל-רישאר דה לאלאנד.

במשך המאה ה-18 הייתה האופרה המוזיקה הווקלית השלטת, אבל שירת הסולו קמה לתחייה במאה ה-19, תחילה בנעימות טרקלין, אבל באמצע המאה כבר הופיעו יצירות מתוחכמות ומלוטשות, שהושפעו מן הלידר הגרמניים, שמצאו את דרכם אל צרפת. לואי נידרמאייר, הנתון לקסמי שוברט, היה הציר המרכזי בתנועה זו, ואחריו אדואר לאלו, פליסיין דוד ורבים אחרים. מלחיני השיר הצרפתי של סוף המאה ה-19, שכונה מלודיה או שאנסון, היו ארנסט שוסון, עמנואל שברייה, גבריאל פורה וקלוד דביסי, מוריס ראוול, פרנסיס פולנק ורבים ממלחיני המאה ה-20 בצרפת המשיכו במסורת איתנה זו.

 

מאפייני השאנסון במאה ה-20 הם בעיקר חשיבותן של המילים, השפעות מוזיקליות זרות (בעיקר ג'אז, סווינג ורוקנרול מארצות הברית) ומבצעים בעלי נוכחות בימתית.

מקור השאנסון הצרפתי בצורתו המודרנית היה בקברטים ובמיוזיק-הול של הגדה הימנית בפריז ובעיקר ברובע המונמרטר, ברם, מייסד השאנסון הצרפתי החדש היה הזמר שארל טרנה שהחל לשיר בשנות ה-30': שיריו היו על גבול הפואטי, לחניו הושפעו ממקצבים אמריקאיים שלא היו מוכרים עד אז בצרפת והופעתו הבימתית הייתה כובשת כשל טרובאדור מודרני.

עוד מגדולי השאנסון הצרפתי במאה העשרים: אדית פיאף, ז'אק ברל, שארל אזנבור, ז'ורז' ברסנס, ז'ורז' מוסטאקי, איב מונטאן, מיריי מאתיה, ברברה, סרז' גינזבורג, ז'ולייט גרקו, דלידה, שארל טרנה.

השאנסונים הצרפתיים החלו להיווצר בארץ בתרגומים שונים, בין השאר בפי להקות צבאיות ("אילו ציפורים"), ונעמי שמר תרגמה רבים מהם עבור הזמר יוסי בנאי. השילוב בין השניים הפיק הצלחות רבות, כמו "אהבה בת עשרים", "אין אהבות שמחות", "פרח בדמות פרה", "הצוואה" ועוד. גם אחרים, כמו דן אלמגור ונסים אלוני תרגמו משירי ז'ורז' ברסנס והיו גם שירים שיוסי בנאי תרגם בעצמו, כמו "ליאון ליאון", "בונבונים" ועוד. דוגמה הפוכה – שאנסונים לכל דבר שנכתבו והושרו בישראל בעברית ותורגמו לצרפתית, היא "רק הד קולך" של איתן פרץ ונחום היימן. זמרת נוספת אשר תרגמה ושרה בעברית שאנסונים צרפתיים ידועים היא הזמרת קורין אלאל, אשר באלבומה "שפת אימי" חזרה לשורשיה בשפה הצרפתית (היא עלתה לארץ מטוניס, קולוניה צרפתית בימים עברו).

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שאנסון

• עודד אסף, הסכין המושחזת הייתה לנוצה מדגדגת, באתר הארץ, 23 ביולי 2010
• שאנסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)