קלקיליה
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
קלקיליה (בערבית: قلقيلية) היא עיר בדרום-מזרח השרון, בתחומי הרשות הפלסטינית, הממוקמת בנקודה הקרובה ביותר לחוף הים התיכון (כ-12 ק"מ) ביהודה ושומרון. קלקיליה היא חלק משטח A של הרשות הפלסטינית, וממוקמת ממזרח לכפר סבא, דרומית לטייבה ומערבית לשכם. בסמוך לה עובר כביש 6. נכון לשנת 2016 נאמד מספר תושביה ב-51,969 נפשות, והיא משמשת כעיר המרכזית של נפת קלקיליה -אחת משש עשרה נפות של הרשות הפלסטינית.
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | קלקיליה |
| ראש העיר | עת'מאן דאוד |
| תאריך ייסוד | העת העתיקה |
| שטח | 25.60 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 51,969 (2016) |
| קואורדינטות | 32°11′25″N 34°58′07″E / 32.190377777778°N 34.968508333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| https://qalqiliamun.ps/ | |
היסטוריה
עריכהידוע על קיומו של יישוב באזור כבר בימי קדם. באזור העיר המודרנית של קלקיליה נמצאו גם מספר כלי צור המתוארכים לתקופה הפרהיסטורית. בתקופה הרומית הייתה קיימת במקום תחנת דרכים בשם קלקאליאה (calecaicea).
קלקיליה הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית משנת 1517 ועד לכיבושה של ארץ ישראל על ידי הממלכה המאוחדת במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בתקופת המנדט הבריטי
עריכהבמהלך מלחמת העולם הראשונה התיישבו בעיר מספר משפחות יהודיות שגורשו מתל אביב על ידי הטורקים. במאורעות תרפ"א השתתפו תושבים מקלקיליה בהתנפלות על כפר סבא ועין חי ובעקבות זאת הוטל על תושבי קלקיליה קנס של 1,500 לירות מצריות[1].
קלקיליה הייתה על התוואי של מסילת הרכבת שנסללה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמקום נבנתה תחנה[2] כחצי קילומטר מזרחית לקלקיליה[3]. התחנה בקלקיליה הייתה מהתחנות הקטנות מבחינת היקף הנוסעים, אך שירתה בהובלת משאות מפרדסי הסביבה של היהודים והערבים גם יחד[4]. מקלקיליה הוביל כביש לטולכרם וממנה לג'נין לכיוון חיפה ויישובי העמק. סיום סלילת כביש 402 בתחילת 1932 הקלה על התנועה לקלקיליה והנסיעה לצפון ארץ ישראל מתל אביב דרך קלקיליה הייתה ליותר פופולרית, במקום הנסיעה דרך ירושלים ושכם. משנת 1933 נרשמו אירועים רבים של פגיעה בנוסעים דרך קלקיליה, באבנים וגם בירי[5]. בשנת 1935 הושלמה סלילת כביש שחיבר את כביש 402 לקלקיליה וכן כביש מקלקיליה דרך ראש העין ליפו[6], דבר שהגביר את התנועה דרך העיר. בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול החל הצבא לארגן שיירות למעבר דרך קלקיליה וטולכרם[7]. במקביל, בלחץ היישוב היהודי הואצה סלילת כביש תל אביב חיפה ומסוף שנת 1936 התנועה דרך קלקיליה עבור היהודים התייתרה[8].
במהלך המרד הערבי הגדול אירעו תקריות רבות באזור קלקיליה, בתחילה נגד מכוניות ולאחר מכן בעיקר נגד הרכבת, בעקבותיהם הוטלו קנסות כספיים על העיר[9], תחנת המשטרה הועברה מהעיר לרמת הכובש ובמקומה הוצב בעיר הצבא הבריטי[10] וכן ניתנה לתושבים אזהרה שאם המצב יימשך השלטונות יהרסו בתים בעיר[11]. ביוני 1938 שהו בעיר כ-150 חיילים ובעקבות פעילות כנופיות בעיר נטשו חלק מהתושבים את העיר[12]. בנובמבר 1938 רצחו אנשי הכנופיות את ראש המועצה[13].
בסוף מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, פינו הבריטים את תחנת המשטרה בקלקיליה והיא הועברה לידי הערבים[14]. ב-13 במאי 1948 כבשו יחידות של חטיבת אלכסנדרוני את כפר סאבא, וגרמו בכך לפינוי המוני של תושבי הכפר, שנהרו מזרחה וגרמו לבהלה בקלקיליה ולמנוסה המונית ממנה. בהלה זו והתקפות הטרדה יהודיות גרמו לפינוי מוחלט של קלקיליה ב-19 במאי.[15]
לאחר הקמת מדינת ישראל
עריכהישראל ראתה חשיבות רבה בהכללת קלקיליה, ששלטה על כביש 444 ומסילת הברזל והצרה מאוד את המתניים הצרות של ישראל, בשטח ישראל. לקראת סוף מלחמת העצמאות רוכזו כוחות צה"ל בכפר סבא לקראת פעולה לכיבוש קלקיליה, אך בשתי הפעמים הפעולות בוטלו ברגע האחרון[16]. לקראת המשא ומתן על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, ביקשה ישראל להעלות תביעה להעברת קלקיליה לאחריותה[17], אולם בהסכם בין מדינת ישראל לממלכת ירדן נשארה קלקיליה בשטחי הגדה המערבית שבשליטת ירדן. במהלך שנות השלטון הירדני בקלקיליה נוצלה קרבתה למרכזי אוכלוסייה יהודית לביצוע מעשי טרור בתוך תחומי מדינת ישראל[18][19][20]. שלוש פעולות תגמול בוצעו בקלקיליה: הראשונה, מבצע שומרון, בשנת 1956 בה פוצצה משטרת קלקיליה, השנייה במאי 1965, בה פוצצו שתי תחנות דלק בעיר והשלישית בספטמבר 1965 בה פוצצו בארות המים של העיר[16].
עם פרוץ מלחמת ששת הימים הופגזו כפר סבא ותל אביב מתותחים בגזרת קלקיליה[19][21]. ביום השני למלחמה נכבשה קלקיליה על ידי חטיבה 5 של צה"ל[22]. קרוב למחצית מהבתים בקלקיליה נהרסו במהלך הלחימה או לאחריה ורבים מהתושבים ברחו או הוגלו מהעיר[23]. ב"דבר" של 9 ביוני נאמר שרבים מתושבי העיר ברחו ממנה בגלל הלחימה, והם כבר החלו לשוב. כן נכתב: "ראינו כי בתי העיר לא ניזוקו. רק בבית העירייה נופצו הזגוגיות, בגלל הפגזים שנפלו ברחוב. המסגד המרכזי ובתי הספר שלמים, ללא פגיעה."[20]. לעומת זאת, בסביבות 20 ביוני ירדן התלוננה באו"ם שצה"ל גירש את תושבי העיירה והרס את כל בתיה[24] ותלונה דומה הועלתה על ידי אורי אבנרי בכנסת[25]. כמה ימים אחר כך הודיע משה דיין שכמחצית מהבתים בקלקיליה נהרסו על ידי צה"ל מפני ששמשו מחסה לצלפים[26] ושתושבי העיר יורשו לחזור אליה. במגזין לייף של 29 בספטמבר 1967 נכתב: "המלחמה השמידה לגמרי חצי מבתי העיירה ... לאחר כיבוש העיירה, הישראלים פוצצו את הבתים שנחשדו כמחסה לצלפים. הערבים טוענים שהרס זה היה מכוון"[18]. פליטים מקלקיליה טענו: "הכריחו אותנו לעזוב. הישראלים אספו את כולם למסגד וציוו עלינו לצאת את העיר מיד"[27].
בין השנים 1967–1993 הייתה קלקיליה נתונה לממשל צבאי ישראלי וזכתה לפריחה כלכלית. בשנת 1986 נוסד גן החיות בקלקיליה וישראלים רבים הגיעו לעיר לקניות ולטיפולי שיניים[28].
תחת הרשות הפלסטינית
עריכהלאחר הסכמי אוסלו, הפכה קלקיליה לחלק מהרשות הפלסטינית. בתקופת האינתיפאדה השנייה שימשה העיר כבסיס וכתחנת מעבר למחבלים מתאבדים, בשל קרבתה לאזור השרון והעדר מכשול טבעי בינה לבין היישובים הישראליים. בעקבות זאת, נבנתה גדר ההפרדה בין העיר לבין כביש 6, במטרה למנוע ניסיונות פיגוע מהעיר אל הכביש. בניית תוואי הגדר מסאלם שבצפון לאלקנה הסמוכה מדרום הושלמה ב-31 ביולי 2003.[29]
קלקיליה מוקפת כולה בגדר ההפרדה, ויש אליה שלוש כניסות: במזרח הכניסה הראשית לעיר, בדרום כביש מנהרה העובר מתחת לכביש 55 לכיוון הכפר חאבלה, ובצפון מעבר אייל המשמש להעברת סחורות לישראל.
במאי 2005 התקיימו בחירות למועצת העיר, לראשונה מאז כינון הרשות הפלסטינית. בבחירות זכה החמאס בכל 15 המושבים במועצת העיר ואיש חמאס, וג'יה נזאל, שהיה כלוא במעצר מינהלי בישראל בשנה וחצי שלפני הבחירות, נבחר לראשות העיר. הוא גבר בבחירות על מערוף זהראן, ראש העירייה המכהן מטעם הפת"ח[30]. בספטמבר 2009 הורה אבו מאזן על פיזור מועצת עיריית קלקיליה בגלל חובות כבדים ואי ציות להוראות המשרד לשלטון מקומי[31].
גן החיות בקלקיליה אומץ על ידי משרד התיירות והעתיקות הפלסטיני, והוא גן החיות היחיד בגדה המערבית של הרשות הפלסטינית. הוא כולל פארק למשפחות, פארק שעשועים, בריכת מים וסירות, מוזיאון חינוכי, את המרכז הרפואי הפלסטיני לחיות בר, בית ציפורים וחלקי בעלי חיים.
קישורים חיצוניים
עריכהאתר האינטרנט הרשמי של קלקיליה
- פרופיל העיר (נכון לשנת 2004) באתר אונר"א
- איתי אשר, הכתם השחור של כיבוש קלקיליה, אתר 'ליברל', 2015
קלקיליה (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הטלת הענש על הכפרים, דואר היום, 28 בנובמבר 1921
- ^ שרות נוספת לרכבות יום הראשון, דואר היום, 19 באוקטובר 1923
- ^ האומנם תהא תחנת הרכבת בכפר קלקליה ולא סמוך לכפר סבא?, דבר, 2 ביולי 1935
- ^ ש. אטינגר, למצב מסלות הברזל בארץ ישראל, דבר, 17 במרץ 1932
- ^ משטרת קלקיליה, דבר, 20 ביוני 1933
האין להשליט בטחון בסביבות קלקיליה?, דבר, 29 באוגוסט 1933
אין בטחון בדרכים, דבר, 8 באוקטובר 1933 - ^ נגמרה סלילת הכביש שכם יפו, דואר היום, 31 באוקטובר 1935
- ^ בשירה וברכבת, דבר, 13 ביולי 1936
- ^ יובל העשרים של גדוד העבודה, דבר, 19 בספטמבר 1940
- ^ הודעת הממשלה, דבר, 28 ביולי 1936
קנס על קלקיליה, דבר, 18 באוקטובר 1937 - ^ קלקליה מוחה, דבר, 12 באוגוסט 1938
- ^ אזהרה לקלקיליה, דבר, 11 בספטמבר 1936
- ^ עוזבים את קלקיליה, דבר, 8 ביוני 1938
- ^ עוד קרבן של הטרור הערבי הפנימי, דבר, 28 בנובמבר 1938
אושר דין מוות, משמר, 21 בפברואר 1944 - ^ משטרת קלקיליה לידי הערבים, על המשמר, 28 במרץ 1948
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 167.
- ^ 1 2 שלמה אנגל, הגדולה בפעולות התגמול, דבר, 20 באוקטובר 1966
- ^ תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל, עמוד כד
- ^ 1 2 Learning to Live with the Foe, LIFE, September 29, 1967, pages 118-119
- ^ 1 2 שלמה אנגל, כיבוש קלקיליה הפורעת - קץ לתקופה, דבר, 16 ביוני 1967
- ^ 1 2 שלמה אנגל, ביקור ראשון בקלקיליה הכבושה, דבר, 9 ביוני 1967
- ^ דנה ירקצי, כשתל אביב הופגזה, באתר וואלה, 28 במאי 2017
- ^ מלחמת ששת הימים, אתר דובר צה"ל
- ^ REPORT OF THE COMMISSIONER-GENERAL OF THE UNITED NATIONS RELIEF AND WORKS AGENCY FOR PALESTINE REFUGEES IN THE NEAR EAST, June 30, 1967, paragraph 30
- ^ ירדן מתלוננת: ישראל הרסה כל בתי קלקיליה, מעריב, 22 ביוני 1967
- ^ קוסיגין מחלל, מעריב, 22 ביוני 1967
- ^ מ. דיין: יוחלפו שבויים עם ירדן, תושבי קלקיליה יורשו לחזור, דבר, 26 ביוני 1967
- ^ מאה הימים הראשונים, פנים, יוני 2007, מתוך מעריב, 18 באפריל 1997
- ^ איה אורנשטיין, איני יכולה לשכוח כיצד הזהירו אותנו, מעריב, 20 במאי 1980
- ^ הושלם השלב הראשון בגדר ההפרדה; מכרז לבניית 22 דירות בנווה דקלים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2003
- ^ ארנון רגולר, ניצחון לפתח בבחירות המקומיות שנערכו בשטחים, באתר הארץ, 5 במאי 2005
- ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (8–15 בספטמבר 2009), באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור