טובים קוצי ארצנו מכל פרחי תבל - כי טובה הארץ מאוד מאוד
נשתברו הרבה קולמוסים בדבר יחסם של החרדים אל הציונות, ומי אני שאפתח בשורותיים אלו לדון בנושא כה רחב, אך מטבעי איני יכול להתעלם מהפיל (או הקרנף, אם תרצו) שבחדר.
בין היחידים בדור שלפני קום המדינה שלא פחד להסתכל למודרניות בכלל ולציונות בפרט בלבן של העיניים, היה מרן הרב זצ"ל, ולא די בכך אלא הוא ברוב עוז ותעצומות עם אישיות נדירה ביותר, שִכְתֵּב קו שידע להתמודד אם אי אלו בעיות.
ראשית כל אפתח ואומר אין ערך יותר נעלה מהתורה הקדושה, נקודה. גם בסוגיא הלוהטת בימים אלו הלא היא גיוס בני הישיבות התבטא בעבר רה"י הרב יעקב שפירא שליט"א באומרו שאין לגעת בלומדי התורה, כלומר מבחינה אידיאולוגית אצלו בישיבה עושים צבא (בדר"כ) אך בישיבות החרדיות בחורים שיושבים ועומלים רצופות בתורה הקדושה אין לגעת בהם. תורה מגנא ומצלא, לולי התורה אין העולם עומד כלל, עוד הרבה לפני הרעיון הציוני הייתה התורה הקדושה, עוד לפני בריאת העולם. עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. התורה נותנת חיים ולפני שניגשים לדון בנושאים אחרים צריכים אנו להכיר בנצחיות התורה הקדושה והשי"ת. ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא. הרי מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה לפי הרבה רבנים לא רק מהזרם הציוני דתי, כלומר שהיא הספתח למשיח. מדינת ישראל, עצם התחיה של עם ישראל בארצו זה המבוא לגאולה. ובבא היום הנורא והנשגב לא צבא ולא מדינה. צבא ה' ומדינת ה', אך כרגע לצורך בניין האומה נדרשים אנו לעסוק בדבר הציונות.
הרב כותב ”האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה.” (אורות ישראל, פרק ד', פסקא ג'.) עוד קודם לפני הפסקא הידועה שנגיע אליה בהמשך (יסוד כסא ה' בעולם) הרב כותב לדעת שלא להסתנוור מרעיון הציונות ומדינת ישראל [על אף שמדובר ביוזמה מבורכת מאין כמוה] ומתוך כך להצדיק עליה את כל מעשיה גם כאלה שיבואו לעקור את את עיקרי התורה הקדושה חלילה, אלא לדעת שגם בה יכולים להיות פגמים ואותם אנו נדרשים לתקן וזהו עיקרו של בניין האומה אך בנשימה אחת מיד ממשיך הרב ”אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך.” (שם) על אף כל הפגמים עלינו להפנים שמעיקרה המדינה היא דבר טוב ומבורך שמטרתה להיות בית לעם היהודי ובזה - היא נקיה מכל מום.
רק לאחר מכן כותב לנו הרב ”אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.” (אורות ישראל, פרק ו', פסקא ז'.)
