שלום שוורצבארד

שלום שוורצבארד נולד לחיה ויצחק, בעיר איזמאיל בבסרביה (כיום במחוז אודסה באוקראינה) בשבת נחמו של שנת 1886. שלושת אחיו נפטרו קודם שנולד חוץ מאח אחד, מרדכי, שלימים היגר לאנגליה. סמוך להולדתו עברה משפחתו לעיר באלטה, לאחר שכל היהודים גורשו בפקודת השלטונות מאזורי הגבול של האימפריה הרוסית. אמו נפטרה בצעירותו, והוא למד שענות. שוורצבארד הצטרף לקבוצות של מהפכנים, נכלא, וכשהשתחרר נמלט לווינה. בווינה השתתף בשוד בית מרזח, ונדון לארבעה חודשי מאסר.

בשנת 1910 הגיע לפריז, והתחתן עם בת דודתו, אנה. ב-25 באוגוסט 1914 התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, והשתתף בקרבות מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1916 נפצע קשה, ואושפז חודשים רבים בבית חולים. על שירותו הוענק לו עיטור "צלב המלחמה".

בעקבות המהפכה הרוסית חזר שוורצבארד לאוקראינה, ועסק בארגון הגנה ליהודים. בסוף 1919 חזר לפריז, לעבודת השענות, ושם הגיעה אליו השמועה שסימון פטליורה, האיש שבתקופת שלטונו באוקראינה נערכו פוגרומים קשים ביהודים, עבר להתגורר בעיר. פטליורה נאשם בכך שבעת הנהגתו את הממשלה האוקראינית, העלים עין ולא התעמת עם הצבא ועם הכנופיות הלאומניות הבלתי-סדירות שטבחו רבבות יהודים ב-1919, אלא הסתפק בהוצאת צווים סמליים שלא נאכפו כדי לרצות את דעת הקהל הבינלאומית.

ב-25 במאי 1926 התנקש שוורצבארד בחייו של פטליורה, המנהיג הגולה של הרפובליקה העממית של אוקראינה, כנקמה על הפוגרומים ועל רצח בני משפחתו. ההתנקשות ארעה ברחוב ראסין, שבסמוך לבולוור סן-מישל שברובע הלטיני, בעת שפטליורה יצא ממסעדה. שוורצבארד ירה בפטליורה חמש יריות מאקדחו. למחרת מת פטליורה מפצעיו.

שוורצבארד נעצר במקום, ונכלא עד למשפטו, שהחל ב-18 באוקטובר 1927. המשפט נערך במשך שמונה ימים בפני חבר מושבעים. עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסנגור היהודי-צרפתי אנרי טורס, תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסנגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. אב בית הדין הנחה את המושבעים לשקול חמש שאלות כשהם באים לחרוץ את דינו של שוורצבארד:

• האם הוא אשם בפגיעה בפטליורה ובפציעתו?
• האם גרמו פגיעות אלה למותו של פטליורה?
• האם התכוון שוורצבארד לגרום למותו של פטליורה?
• האם פעל שוורצבארד במחשבה תחילה?
• האם שוורצבארד עשה את מעשהו במארב?

לאחר התייעצות שנמשכה חצי שעה בלבד ענה חבר המושבעים בשלילה לכל השאלות הללו, ובהתאם לכך נפסק כי שוורצבארד זכאי.

 

שוורצבארד ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נתקל בסירוב של שלטונות המנדט. הוא עבד בצרפת כסוכן ביטוח של פניקס, וינה שהיה לה הסכם עם הקרן הקיימת וחיכה לשעת כושר לעלות לארץ ישראל^[1]. ב-1937 נסע לדרום אפריקה, כדי לגייס כספים להוצאת אנציקלופדיה יהודית כללית ביידיש. ב-3 במרץ 1938 (א' באדר תרצ"ח) נפטר בקייפטאון ונקבר בה. הוא ביקש שעצמותיו יועלו לארץ ישראל, ובסוף 1967 מולאה בקשתו. ארונו הועלה ארצה והוא נטמן בבית העלמין במושב אביחיל, בלוויה רבת משתתפים במעמד השר מנחם בגין^[2].

קברו של שוורצבארד נמצא במקום נפרד מהקברים, סמוך לחלקה הצבאית. ליד הקבר יש שלט בעברית ואנגלית המספר על שוורצבארד ועל ההתנקשות בפטליורה.

על שמו של שוורצבארד נקראו רחובות במספר ערים בישראל, ביניהן נתניה, ירושלים, ובאר שבע (שם קרוי הרחוב על שם כינויו, "הנוקם").

כתביו ומסמכיו שמורים בארכיון ייוו"א (המכון למחקר יהודי) בניו יורק^[3].

• בעל החלומות, טרוימען און ווירקליכקייט: ליעדער, פריז: מיט בעשטעלונגען זיך צו ווענדען, S. Schwarzbard,‏ 1920. (ביידיש)
• ספר חיי: זכרונות (ערוך בידי א' אשמן), תל אביב: מצפה (דפוס אחדות), תרצ"א.
• אין קריג מיט זיך אליין, שיקגו: שלום שווארצבארד קאמיטעט, 1933. (ביידיש)
• אינ’ם לויף פון יארן, שיקגו: שלום שווארצבארד קאמיטעט, 1934. (ביידיש)

• הירש לקרט
• פנחס דשבסקי
• הרשל גרינשפן
• דוד פרנקפורטר
• הנוקמים (ציידי נאצים)

  מדיה וקבצים בנושא שלום שוורצבארד בוויקישיתוף

• יצחק אורן, שלום שוורצבארד, מחניים קי"א, באתר "דעת"
• אורי קציר, חמש יריות ברחוב ראסין, באתר האייל הקורא
• א. פארצקי, ב"חנותו" של שלום שווארצבּארד, הצפירה, 17 בפברואר 1927
• ברוך חרמון, מעלים את זכר הרוצח ואילו זכר הגבור נשכח, דבר, 18 ביוני 1954
• יוסף קסטל, "הרגתי רוצח גדול", דבר, 14 ביוני 1957
• יוסף נדבה, נקמתו של השען מפאריס, מעריב, 9 בדצמבר 1966
• אייזיק רמבה, עם הבאת עצמותיו ארצה: שלום שוורצברד: השען שנקם את נקמת דם אחיו השפוך, מעריב, 6 בדצמבר 1967
• ג. קרסל, הנוקם דם עמו: עם העלאת עצמותיו של שלום שוארצבארד לישראל, דבר, 7 בדצמבר 1967, המשך
• אורי קיסרי, פגישות עם שלום שוורצברד, מעריב, 8 בדצמבר 1967
• אושי דרמן, הנוקם: סיפורו של השען היהודי שרצח את הצורר האוקראיני – וזוכה, בלוג אנו – מוזיאון העם היהודי, מאי 2019
•   שלום שורצבורד (1886-1938), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אוסף תעודות לתולדות משפט שורצברד, בספרייה הלאומית