ממלכת הולנד הנפוליאונית

בשטח הולנד של ימינו התקיימה מאז המאה ה-16 הרפובליקה של שבע ארצות-השפלה המאוחדות, שמשטרהּ הקונפדרטיבי עירב אלמנטים של דמוקרטיה ואוליגרכיה. בהשפעת המהפכה הצרפתית הוקמה בה הרפובליקה הבטאווית קצרת הימים והבלתי-יציבה, שהייתה למעשה גרורה של צרפת.

כדי להעצים את שליטתו בהולנד, הכריז נפוליאון בונפרטה ב־5 ביוני 1806 על הפיכת הרפובליקה לממלכה, ועל אחיו הצעיר ממנו לואי כעל מלכהּ, לוֹדֶוֶוייק הראשון בהולנדית. הממלכה נקראה על שם מחוז הולנד, הגדול והחשוב במרכיבי הפדרציה, שמשמש היום בעברית כשמה של המדינה המודרנית (ששמה בהולנדית Nederland, שמשמעו ארצות השפלה).

ממלכת הולנד השתרעה על פני השטח של הולנד של ימינו, פרט למחוזות לימבורג וזיילנד (שהיו אז בשליטת צרפת)^[1]. בשנת 1807 סופחו לשטח הממלכה פריזיה המזרחית (כיום בגרמניה) ויפר (Jever), אך בעקבות פלישה אנגלית ב־1809, נאלצה הולנד למסור את השטחים שמדרום לנהר הריין לצרפת.

אף על פי שהמלך לואי קיבל את תפקידו כעושה דברו של אחיו נפוליאון, הוא לא ציית להוראות אחיו, אלא ניסה לשרת את האינטרסים של ההולנדים. לואי סירב להעמיד חיילים לרשות צרפת, והעלים עין מהסחר שקיימו סוחרי הולנד עם בריטניה, יריבתו המרה של נפוליאון, בניגוד למאמציו של הקיסר להטיל עליה חרם כלכלי. לואי מאס בנסיונותיו של נפוליאון להשליט עליו את מרותו והתפטר מכס המלוכה ביולי 1810. הממלכה סופחה לצרפת וחדלה להתקיים כישות עצמאית.

לאחר נפילת נפוליאון והחזרת עצמאותה של הולנד היא לא חזרה למעמדה הקודם כרפובליקה, אלא הוכרזה ב-1813 כנסיכות ריבונית, וב-1815, כחלק מהחלטות קונגרס וינה לממלכה בשם הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, שבראשה וילם הראשון מבית אוראניה-נסאו. לפני הקמת ממלכת הולנד הנפוליאונית הסתפקו בני אוראניה בתואר סטאדהאודר, שמשמעו בקירוב ממלא מקום או עוצר.

בדצמבר 1806 עוצב סמל המחולק לרבעים ובהם האריה מסמל איחוד שבעת המחוזות והנשר הנפוליאוני מסמל ממלכת איטליה. ב־20 במאי 1807 שינה המלך לואי את הסמל: הוסיף קסדה, השמיט את הכוכב של אחיו והחליף את הנשר הנפוליאוני בנשר משלו והוסיף מסביב לסמל את המוטו: Eendracht maakt macht שפירושו "האחדות יוצרת כוח" (כיום המוטו של בלגיה). מעל הסמל מופיעים שרביט ויד, המסמלים את הכתרתו של לואי על ידי נפוליאון.