Nothing Special   »   [go: up one dir, main page]
ויקיפדיה

ליזה דל ג'וקונדו

מושא הציור מונה ליזה

ליזה דל ג'וקונדו (באיטלקית: Lisa di Antonmaria Gherardini; שם לידה גרארדיני (Gherardini); ‏15 ביוני 1479 – 15 ביולי 1542) הייתה בת למשפחת האצולה האיטלקית גרארדיני (אנ') של פירנצה וטוסקנה. שמה ניתן ליצירה מונה ליזה - דיוקן שהוזמן על ידי בעלה וצויר על ידי לאונרדו דה וינצ'י בתקופת הרנסאנס האיטלקי.

ליזה דל ג'וקונדו
Lisa del Giocondo
לידה 15 ביוני 1479
פירנצה, רפובליקת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביולי 1542 (בגיל 63)
פירנצה, דוכסות פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר אורסולה הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פרנצ'סקו דל ג'וקונדו עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מעט ידוע על חייה של ליזה. היא נולדה בפירנצה ונישאה בשנות העשרה שלה לסוחר בדים ומשי שלימים הפך לפקיד מקומי. ליזה הייתה אם לחמישה ילדים וניהלה את מה שסבור שהיו חיים נוחים ורגילים. ליזה האריכה ימים לאחר מות בעלה, שהיה מבוגר ממנה בהפרש ניכר.

במאות השנים שלאחר מותה של ליזה, הפכה המונה ליזה לאחד הציורים המפורסמים ביותר בעולם.[1] בשנת 2005, זוהתה ליזה כנושא ליצירת הדיוקן של דה וינצ'י בסביבות 1503, מה שמרמז עליה כדמות למונה ליזה.[2]

ילדותה

עריכה

משפחתה של ליזה הייתה ותיקה ואריסטוקרטית אך עם חלוף הזמן איבדה את השפעתה בפירנצה.[3] מצבם הכלכלי היה טוב אך הם לא היו מעשירי העיר. פרנסתם הגיעה מהכנסה חקלאית בעיר, שבה היו פערים גדולים בעושר בין תושביה.[4]

אנטונמריה די נולדו גרארדיני, אביה של ליזה, היה בן למשפחה שהתגוררה בנכסים ליד סן דונאטו בפוג'ו ורק לאחר מכן עברה לעיר.[5] משפחת גרארדיני החזיקה או שכרה בעבר שש חוות בקיאנטי שייצרו חיטה, יין, שמן זית וגידלו בהן גם מקנה.[6]

גרארדיני איבד שתי נשים במהלך חייו. הראשונה, ליזה די ג'ובאני פיליפו דה קרדוצ'י, איתה התחתן ב-1465, והשנייה, קתרינה די מריוטו רוצלאי, לה נישא ב-1473. שתיהן מתו בזמן או זמן קצר לאחר שילדו.[7] אמה של ליזה הייתה לוקרציה דל קצ'יה, בתו של פיירה ספינלי, ואשתו השלישית של גרארדיני בנישואיהם מ-1476.[7]

ב-15 ביוני 1479 נולדה ליזה בויה מאגיו (Via Maggio) שבפירנצה,[7] אף על פי שבמשך שנים רבות חשבו שהיא נולדה בוילה וינאמאגיו (Villa Vignamaggio) ממש מחוץ לגרווה, אחד מהנכסים הכפריים של המשפחה.[8] היא נקראה על שם ליזה, אשתו של סבה מצד אביה.[9] לליזה, הבכורה מבין שבעה ילדים, היו שלוש אחיות, אחת מהן נקראה ג'ינברה ושלושה אחים, ג'ובנגואלברטו, פרנצ'סקו ונולדו.[10]

המשפחה התגוררה בפירנצה, במקור ליד סנטה טריניטה ומאוחר יותר בשטח מושכר ליד סנטו ספיריטו, ככל הנראה בגלל שלא יכלו להרשות לעצמם את עלות השיפוצים כשביתם הראשון ניזוק. משפחתה של ליזה עברה לאזור שנקרא היום ויה דיי פפי, ולאחר מכן ליד סנטה קרוצ'ה, שם התגוררו ליד סר פיירו דה וינצ'י, אביו של לאונרדו.[11]

בבעלותם היה גם בית כפרי קטן בסנט דונאטו בכפר פוג'ו כ-32 קילומטרים דרומית לפירנצה.[12] נולדו, אביו של גרארדיני וסבה של ליזה, הוריש חווה בקיאנטי לבית החולים סנטה מריה נואובה. גרארדיני השיג בחכירה חווה נוספת של בית החולים. המשפחה בילתה שם בקיץ בבית בשם Ca' di Pesa, כדי שגרארדיני יכול היה לפקח על קציר החיטה.[6]

נישואים והמשך חייה

עריכה

ב-5 במרץ 1495, נישאה ליזה בת ה-15 לפרנצ'סקו די ברטולומאו דל ג'וקונדו, סוחר בדים ומשי מצליח וענו, והפכה לאשתו השלישית. הנדוניה של ליזה הייתה 170 פלורין איטלקי וחוות סן סילבסטרו ליד הבית הכפרי של משפחתה,[13] השוכנת בין קסטלינה לסן דונאטו בפוג'ו, ליד שתי חוות שהיו מאוחר יותר בבעלות מיכלאנג'לו.[11] הנדוניה הצנועה עשויה להיות סימן לכך שמשפחת גרארדיני לא הייתה עשירה באותה תקופה.

לא עניים ולא מבין האמידים ביותר בפירנצה, חיו בני הזוג חיי מעמד בינוני. ייתכן שנישואיה של ליזה הגדילו את מעמדה החברתי משום שמשפחת בעלה הייתה אולי עשירה יותר ממשפחתה.[13] סבורים כי פרנצ'סקו הרוויח משום שגרארדיני היה "שם ישן".[14]

הם התגוררו במקום מגורים משותף עד 5 במרץ 1503, כאשר פרנצ'סקו הצליח לקנות בית בסמוך לבית הישן של משפחתו בויה דלה סטופה. ככל הנראה לאונרדו דה וינצ'י החל לצייר את הדיוקן של ליזה באותה שנה.[15][16]

בין השנים 1496 ל-1502 נולדו לליזה ופרנצ'סקו חמישה ילדים: פיירו, פיירה, קמילה, מרייטה ואנדריאה.[17] ליזה איבדה תינוקת ב-1499.[12] ליזה גידלה גם את ברטולומיאו, בנם של פרנצ'סקו ואשתו הראשונה קמילה די מריוטו רוצלאי, שמתה זמן קצר לאחר הלידה. אשתו השנייה של אביה של ליזה, קתרינה די מריוטו רוצלאי, ואשתו הראשונה של פרנצ'סקו היו אחיות, בנות משפחת רוצלאי.[16]

קמילה ומרייטה הפכו לנזירות. קמילה לקחה את השם סואור ביאטריס ונכנסה למנזר סן דומניקו די קפג'יו, שם הופקדה על טיפולם של אחותה של אנטונמריה סואור אלביירה ואחותה של ליזה סואור קמילה (זוכה בביקור שערורייתי על ידי ארבעה גברים במנזר) וסואור אלסנדרה.[18] ביאטריס מתה בגיל 18[18] ונקברה בבזיליקת סנטה מריה נובלה.[19] ליזה פיתחה מערכת יחסים עם סנט'אורסולה, מנזר מוערך בפירנצה, שם הצליחה למקם את מרייטה בשנת 1521. מרייטה קיבלה את השם סואור לודויקה (Suor Ludovica) והפכה לחברה מכובדת במנזר בעמדה של אחריות מסוימת.[20]

פרנצ'סקו הפך לפקיד בפירנצה. הוא נבחר לדודיצ'י באונומיני (Dodici Buonomini) ב-1499 ולסיניוריה ב-1512, שם אושר כפריור ב-1524. ייתכן שהיו לו קשרים עם אינטרסים פוליטיים או עסקיים של משפחת מדיצ'י. בשנת 1512, כשממשלת פירנצה חששה מחזרתם של בני מדיצ'י מהגלות, נכלא פרנצ'סקו ונקנס ב-1,000 פלורין. הוא שוחרר בספטמבר כאשר משפחת מדצ'י חזרה לפירנצה.[19][21]

מותה

עריכה

ביוני 1537, על פי צוואתו האחרונה, החזיר פרנצ'סקו את הנדוניה של ליזה, נתן לה בגדים ותכשיטים אישיים ודאג לעתידה. לאחר שהפקיד את הטיפול בה לבתם לודוביקה, ואם לא תהיה מסוגלת, בנו ברטולומיאו, כתב פרנצ'סקו, "בהתחשב בחיבתו ואהבתו של המוריש כלפי מונה ליזה, אשתו האהובה; בהתחשב בעובדה שליזה תמיד פעלה עם רוח אצילה וכאישה נאמנה המייחלת שיהיה לה כל מה שהיא צריכה..."[22] מרטין קאמפ (אנ') וג'וזפה פלאנטי מציינים שפרנצ'סקו - שדאג ללהבה נצחית על קברו - רצה להעביר את כל רכושו לילדיו ולא לאשתו, ולא הבטיח לליזה קצבה, שהייתה הוגנת לפי מושגי התקופה.[23]

באחד התיאורים, פרנצ'סקו מת במגפה של 1538. ליזה חלתה ונלקחה על ידי בתה לודוביקה למנזר סנטאורסולה, שם נפטרה ב-15 ביולי 1542, בגיל 63.[24][25][26] בתיאור מחקרי על חייהם, פרנצ'סקו היה כמעט בן 80 במותו, וייתכן שליזה חיה לפחות עד 1551, כלומר, הייתה בת 71 או 72 במותה.[12] מותה של ליזה לא תועד על ידי העיר או על ידי משפחתה.[27] הלווייתה הייתה רבת משתתפים והיא לא נקברה בחלקת המשפחה שבבזיליקת סנטיסימה אנונציאטה[28], אלא בכנסיית סנט'אורסולה.[29][א] לאחר מותו של פרנצ'סקו, בניו ירשו את העסק המשפחתי אך לא היו מסוגלים להחזיק אותו. אחד מבניו מכר את בית המשפחה ברחוב ויה דלה סטופה כדי לשלם את חובותיו לאחיו.[30] גם לא היה ביכולתו של נכדו של פרנצ'סקו להציל את העסק והוא הכריז על פשיטת רגל ומצא עבודה כסופר במנזר סנטיסימה אנונציאטה.[31]

מונה ליזה

עריכה
 
הציור המלא של המונה ליזה (באנגלית: Mona Lisa, איטלקית: La Gioconda, צרפתית: La Joconde) מאת לאונרדו דה וינצ'י, הלובר.
 
הערות השוליים של אגוסטינו וספוצ'י (אנ').
  ערך מורחב – מונה ליזה

כמו בני פירנצה אחרים בעלי אמצעים כלכליים, בני משפחתו של פרנצ'סקו היו אף הם חובבי ופטרוני אמנות. בנו ברטולומיאו ביקש מאנטוניו די דונינו מאצירי לצייר פרסקו באתר הקבורה של המשפחה בבזיליקת דלה סנטיסימה אנונציאטה די פירנצה. אנדריאה דל סרטו ציירה מדונה עבור חבר אחר ממשפחתו.[19] פרנצ'סקו שלח הזמנות ללאונרדו דה וינצ'י עבור ציור דיוקן אשתו ולדומניקו פוליגו עבור ציור של הקדוש פרנציסקוס מאסיזי. הוא חשב שהוא הזמין את דיוקנה של ליזה כדי לחגוג הן את לידתה של אנדריאה והן את רכישת בית המשפחה.[16]

המונה ליזה מילאה את דרישות המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 להצגת אישה בעלת סגולה. ליזה מוצגת כאישה נאמנה באמצעות מחוות - ידה הימנית מונחת על שמאל. לאונרדו גם הציג את ליזה כאופנתית ומצליחה, אולי אמידה ממה שהייתה בחייה. בגדיה הכהים והצעיף השחור שלה היו אופנת עילית בהשפעה ספרדית; הם אינם תיאור של אבל על בתה הראשונה, כפי שהציעו כמה חוקרים. הדיוקן גדול להפליא; גודלו שווה לזה של עמלות שנרכשו על ידי פטרוני האמנות העשירים ביותר באותה תקופה. פזרנות זו הוסברה כסימן לשאיפה החברתית של פרנצ'סקו וליזה.[32]

במהלך האביב של 1503, ללאונרדו לא היה מקור הכנסה, מה שעשוי להסביר בחלקו את התעניינותו בדיוקן פרטי.[21][33] אך מאוחר יותר באותה שנה, סביר להניח שנאלץ לעכב את עבודתו על מונה ליזה כאשר קיבל תשלום עבור התחלת הקרב על אנג'יארי, שהייתה משימה חשובה יותר ואף חויב להשלימה עד פברואר 1505.[34] בשנת 1506, נזכר לאונרדו שדיוקן המונה ליזה לא גמור.[35] הוא לא קיבל תשלום עבור העבודה ולכן לא מסר אותה ללקוח שלו.[36] ציוריו של האמן טיילו איתו לאורך כל חייו, וייתכן שהוא השלים את המונה ליזה שנים רבות לאחר מכן בצרפת,[14] לפי הערכה אחת עד 1516.[37]

כותרת הציור מתוארכת לשנת 1550. מכר של לפחות חלק ממשפחתו של פרנצ'סקו,[12] ג'ורג'ו וזארי, כתב, "לאונרדו התחייב לצייר, עבור פרנצ'סקו דל ג'וקונדו, את דיוקן מונה ליזה, אשתו"[35] (באיטלקית: Prese Lionardo a fare per Francesco del Giocondo il ritratto di mona Lisa sua moglie.).[38] השם האיטלקי של הדיוקן "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) הוא הצורה הנשית של שמה מתוקף נישואיה. בצרפתית, ידוע כ-La Joconde. למרות שנגזר מהשם הנשוי של ליזה, יש את המשמעות הנוספת שהשם נובע מהמילה "שמח" (באנגלית: "jocund") או "השמח".[14]

ספקולציות הקצו את שמה של ליזה לפחות לארבעה ציורים שונים ואת זהותה לעשרה אנשים שונים לפחות.[39][17][40] גניבת המונה ליזה מהלובר ב-1911 ומסעותיה לאסיה ולצפון אמריקה במהלך שנות ה-60 וה-70 תרמו לאיקונוזציה ולתהילת הציור.[41] עד סוף המאה ה-20, הציור היה לאייקון עולמי ששימש ביותר מ-300 ציורים אחרים וב-2,000 פרסומות, שהופיע בממוצע של פרסומת חדשה אחת בכל שבוע.[42] בשנת 2005, מומחה בספריית אוניברסיטת היידלברג גילה הערה שולית בספר באוסף הספרייה שטוענת ומבססת את ההשקפה המסורתית לפיה היושבת היא ליזה. ההערה, שנכתבה על ידי אגוסטינו וספוצ'י (אנ') בשנת 1503, מציינת כי לאונרדו עבד על דיוקן של ליזה דל ג'וקונדו.[2]

המונה ליזה נמצאת בצרפת מאז המאה ה-16, כאשר לאונרדו עבר לחצרו של המלך פרנסואה הראשון והמלך רכש אותה; מאז המהפכה הצרפתית, הוא היה לחלק מהאוסף הלאומי הצרפתי.[43] כיום כשישה מיליון אנשים צופים בציור מדי שנה במוזיאון הלובר בפריז.[44]

קישורים חיצוניים

עריכה
ויקישיתוף  מדיה וקבצים בנושא ליזה דל ג'וקונדו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Riding, Alan (April 6, 2005). "In Louvre, New Room With View of 'Mona Lisa'". The New York Times. Retrieved October 7, 2007.
  2. ^ 1 2 "Mona Lisa – Heidelberg discovery confirms identity)". University Library Heidelberg. Archived from the original on May 8, 2011. Retrieved January 15, 2008.
  3. ^ Pallanti 2006, p. 58
  4. ^ Pallanti 2006, pp. 17, 23, 24
  5. ^ Kemp, Martin (2017). Mona Lisa: The People and the Painting. p. 10.
  6. ^ 1 2 Pallanti 2006, pp. 41–44
  7. ^ 1 2 3 Pallanti 2006, p. 37
  8. ^ ["History of Vignamaggio"]. Villa Vignamaggio. Archived from the original on May 12, 2006. Retrieved April 5, 2008.
  9. ^ Pallanti 2006, p. 40
  10. ^ Pallanti 2006, p. 44
  11. ^ 1 2 Pallanti 2006, pp. 45–46
  12. ^ 1 2 3 4 Zöllner 1993, p. 4
  13. ^ 1 2 Zöllner 1993, p. 5
  14. ^ 1 2 3 Kemp, Martin (2006). Leonardo Da Vinci: The Marvellous Works of Nature And Man. pp. 261–262. ISBN 0-19-280725-0. Retrieved October 5, 2007.
  15. ^ "Portrait of Lisa Gherardini, wife of Francesco del Giocondo". Retrieved October 4, 2007.
  16. ^ 1 2 3 Zöllner 1993, p. 9
  17. ^ 1 2 Johnston, Bruce (January 1, 2004). "Riddle of Mona Lisa is finally solved: she was the mother of five". The Telegraph. Telegraph Media Group. Archived from the original on April 27, 2006. Retrieved October 6, 2007.
  18. ^ 1 2 Pallanti 2006, pp. 61–62
  19. ^ 1 2 3 Müntz 1898, p. 154
  20. ^ Pallanti 2006, p. 63
  21. ^ 1 2 Masters, Roger D. (June 15, 1998). Fortune is a River: Leonardo da Vinci and Niccolò Machiavelli's Magnificent Dream of Changing the Course of Florentine History (online notes for Chapter 6). Free Press via Dartmouth College (dartmouth.edu). ISBN 0-684-84452-4. Archived from the original on February 3, 2009.
  22. ^ Pallanti 2006, p. 105
  23. ^ Kemp & Pallanti 2017, pp. 55–56.
  24. ^ Lorenzi, Rossella (January 19, 2007). "Mona Lisa Grave Found, Claims Scholar". Discovery Channel News. Discovery Communications. Archived from the original on November 26, 2012. Retrieved October 6, 2007.
  25. ^ Lorenzi, Rossella (May 2, 2007). "Mona Lisa's Identity Revealed?". Discovery Channel News. Discovery Communications. Archived from the original on October 8, 2012. Retrieved October 6, 2007.
  26. ^ אתר למנויים בלבד  Nick Squires, ‏Who was Mona Lisa? Burial breakthrough may solve identity mystery behind Da Vinci masterpiece, The Telegraph, 24 September 2015
  27. ^ Kemp & Pallanti 2017, p. 57.
  28. ^ Santissima Annunziata, Florence
  29. ^ Kemp & Pallanti 2017, pp. 57–58.
  30. ^ Kemp & Pallanti 2017, pp. 58–59.
  31. ^ Kemp & Pallanti 2017, pp. 58–60.
  32. ^ Zöllner 1993, p. 12
  33. ^ Zöllner 1993, p. 7
  34. ^ Müntz 1898, p. 136
  35. ^ 1 2 Clark, Kenneth (March 1973). "Mona Lisa". The Burlington Magazine. 115 (840): 144–151. ISSN 0007-6287. JSTOR 877242., quoting a translation of Vasari
  36. ^ Zöllner 1993, p. 6
  37. ^ "Mona Lisa 1503–16". University of the Arts, London. Retrieved October 24, 2007.
  38. ^ Vasari, Giorgio (1879) [1550, rev. ed. 1568]. Le vite de' più eccellenti pittori, scultori ed architettori. Vol. IV. Gaetano Milanesi. Firenze: G.C. Sansoni. p. 39. Retrieved October 5, 2007.
  39. ^ Stites, Raymond S. (January 1936). "Mona Lisa—Monna Bella". Parnassus. 8 (1). College Art Association via JSTOR: 7–10+22–23. doi:10.2307/771197. JSTOR 771197. S2CID 195050582. and Littlefield, Walter (1914). The Two "Mona Lisas". p. 525. Retrieved October 9, 2007. and Wilson, Colin (2000). The Mammoth Encyclopedia of the Unsolved. pp. 364–366. ISBN 0-7867-0793-3.
  40. ^ Debelle, Penelope (June 25, 2004). "Behind that secret smile". The Age. The Age Company. Retrieved October 6, 2007. and Nicholl, Charles (review of Mona Lisa: The History of the World's Most Famous Painting by Donald Sassoon) (March 28, 2002). "The myth of the Mona Lisa". Guardian Unlimited. London Review of Books via Guardian News and Media. Retrieved October 6, 2007. and Chaundy, Bob (September 29, 2006). "Faces of the Week". BBC News. BBC. Retrieved October 5, 2007.
  41. ^ Sassoon 2001, p. 14–16
  42. ^ Sassoon 2001, Abstract and p. 16
  43. ^ Sassoon 2001, p. 8
  44. ^ Chaundy, Bob (September 29, 2006). "Faces of the Week". BBC News. BBC. Retrieved October 5, 2007. and Canetti, Claudine (n.d.). "The world's most famous painting has the Louvre all aflutter". Actualité en France via French Ministry of Foreign and European Affairs (diplomatie.gouv.fr). Archived from the original on June 29, 2011. Retrieved October 8, 2007.

ביאורים

עריכה
  1. ^ הסיבה לא ידועה. קאמפ ופאלנטי יכולים רק לשער על הסיבה (זו הייתה הבחירה של ליזה, היא נפרדה מבעלה, או אולי הייתה זו החלטתה של לודוביקה).

ביבליוגרפיה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ליזה_דל_ג%27וקונדו&oldid=39575852"