Nothing Special   »   [go: up one dir, main page]
ויקיפדיה

אבולוציה של המוסר

אבולוציה של המוסר הוא תחום מחקר הבודק את מידת ההשפעה של האבולוציה על התפתחות המוסר. מוסר או אֵתִיקָה הוא אוסף של אמונות, השקפות וכללים הקובעים מהי התנהגות נכונה או לא נכונה, טובה או רעה. המוסר הוא חלק מתרבות, אך גם יחסי לתרבות: בתרבויות שונות יש מוסר שונה, ועם זאת יש תרבויות רבות שכללי המוסר בהן דומים. משום כך נשאלת השאלה באיזו מידה השפיעה האבולוציה על התפתחות מוסר בבני אדם.

מוסר קשור בדרך כלל להתנהגות אנושית ולא להתנהגות של בעלי חיים. התחומים המתפתחים של ביולוגיה אבולוציונית, ובמיוחד פסיכולוגיה אבולוציונית, טוענים שלמרות המורכבות של התנהגויות חברתיות אנושיות, ניתן לייחס את מבשרי המוסר האנושי לחיות חברתיות רבות אחרות. פילוסופים ואנשי מדע ראו באופן מסורתי את המוסר כהבניה חברתית, ולפיכך כיחסי מבחינה תרבותית, על אף שאחרים טוענים שיש מדע מוסר אובייקטיבי.

היסטוריה

עריכה

הניסיון הבולט הראשון לחקור את הקשר בין אבולוציה לבין מוסר היה של צ'ארלס דרווין בספרו "מוצא האדם" (1871). בפרקים IV ו-V בספר ביקש דרווין להסביר את מקור המוסר האנושי, וטען שאין פער מהותי בין האדם לבעלי חיים אחרים. דרווין רצה להראות כיצד חוש מוסרי מעודן, או מצפון, יכול היה להתפתח באמצעות תהליך אבולוציוני טבעי, שהחל באינסטינקטים חברתיים המושרשים בטבענו כחיות חברתיות.

זמן לא רב לאחר פרסום ספרו של דרווין, "מוצא האדם", קיבל הדיון בנושא האבולוציה של המוסר תפנית שונה ביותר - ומפוקפקת הרבה יותר - בדמות הדרוויניזם החברתי. דרוויניסטים חברתיים מובילים כמו הרברט ספנסר וּויליאם גרהם סאמנר ביקשו ליישם את לקחי האבולוציה הביולוגית, לחיים החברתיים הכלכליים והפוליטיים. לטענתם, בדיוק כשם שבטבע מתרחשת התקדמות באמצעות תהליך חסר רחמים של מאבק תחרותי ו"הישרדות של החזקים" (עיוות של הישרדות הכשירים ביותר), כך תתרחש התקדמות אנושית רק אם הממשלה תאפשר תחרות עסקית בלתי מוגבלת ולא תתאמץ להגן על "החלשים" או ה"לא כשירים" באמצעות חוקי הרווחה הסוציאלית. חוקרים כמו תומאס הנרי האקסלי, ג. א. מור, ויליאם ג'יימס, צ'ארלס סנדרס פירס וג'ון דיואי מתחו ביקורת נוקבת על ניסיונות אלה להפיק לקחים אתיים ופוליטיים מהדארוויניזם, ובתחילת העשורים הראשונים של המאה העשרים ספג הדרוויניזם החברתי ביקורת קשה.

ספרו של אדוארד א' וילסון מ-1975, "סוציוביולוגיה: הסינתזה החדשה", עורר מחדש את הדיון בנוגע לאבולוציה של המוסר. בספר זה טוען וילסון שקיים בסיס גנטי למגוון רחב של התנהגויות חברתיות אנושיות ולא אנושיות. בעשורים האחרונים, הפך הדיון באבולוציה של המוסר לנושא שנוי במחלוקת בחוגים מדעיים ופילוסופיים כאחד.

חברתיות בבעלי חיים

עריכה

אף על פי שבעלי חיים אחרים עשויים שלא להפגין מה שבני אדם תופסים כהתנהגות מוסרית, כל החיות החברתיות נאלצו לשנות או לרסן את התנהגויותיהן למען החיים בקבוצה. דוגמאות אופייניות לשינוי התנהגותי ניתן למצוא בחברות של נמלים, דבורים וטרמיטים. מושבות נמלים עשויות לכלול מיליוני פרטים. אדוארד וילסון טען שהגורם החשוב ביותר שמוביל להצלחתן של מושבות נמלים הוא קיומה של קסטת של פועלות עקרות. מעמד זה של נקבות כפוף לצורכי האם, המלכה, ומוותר על רבייה עצמית כדי לגדל אחים ואחיות. קיומן של קסטות של עקרות בקרב חרקים חברתיים אלה מגביל באופן משמעותי את התחרות על ההזדווגות, ותוך כדי כך מטפח שיתוף פעולה בתוך המושבה. שיתוף פעולה בין נמלים הוא חיוני, מכיוון שלנמלה בודדה אין סיכוי לשרוד ולהתרבות בטווח הארוך. עם זאת, כחלק מקבוצה יכולות מושבות לשגשג במשך עשרות שנים, וכמובן להוריש מטען גנטי. כתוצאה מכך, נמלים הן אחת ממשפחות המינים המוצלחות ביותר על פני כדור הארץ, והן אחראיות לביומסה המתחרה בזו של המין האנושי.[1][2]

הסיבה הבסיסית לכך שבעלי חיים חברתיים חיים בקבוצות היא שהזדמנויות ההישרדות והרבייה טובות בהרבה בקבוצה לעומת חיים לבד. ההתנהגויות החברתיות של יונקים מוכרות יותר לבני אדם. יונקים חברתיים מאוד, כמו פרימטים ופילים, ידועים בכך שהם מפגינים תכונות שפעם נחשבו כאנושיות באופן ייחודי, כמו אמפתיה ואלטרואיזם.[3][4]

חברתיות אצל פרימטים ואצל האדם

עריכה

קרובי המשפחה החיים הקרובים ביותר לבני האדם הם שימפנזים נפוצים וקופי בונובו. פרימטים אלו חולקים אב קדמון משותף להם ולבני האדם, שחי לפני ארבעה עד שישה מיליון שנים. מסיבה זו השימפנזים והבונובו נתפסים בתור הדוגמה הטובה ביותר הקיימת לאב קדמון משותף זה. לטענתה של ברברה קינג, על אף שלפרימטים אולי אין מוסר במובן האנושי, הם מציגים כמה תכונות שהיו נחוצות להתפתחות מוסר. תכונות אלו כוללות אינטליגנציה גבוהה, יכולת תקשורת באמצעות סמלים, תחושה של נורמות חברתיות, תפיסה עצמית ותפיסה של המשכיות.[5] פראנס דה ואל וברברה קינג, שניהם רואים את המוסר האנושי כתופעה שהתפתחה מחברתיות של פרימטים. בעלי חיים חברתיים רבים, כמו פרימטים, דולפינים ולווייתנים, מציגים מה שמייקל שרמר מכנה רגשות קדם-מוסריים. לדברי שרמר, המאפיינים הבאים משותפים לבני אדם ולבעלי חיים חברתיים אחרים, במיוחד לקופים הגדולים:

"היקשרות וחיבור, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, אהדה ואמפתיה, הדדיות ישירה ועקיפה, אלטרואיזם ואלטרואיזם הדדי, פתרון סכסוכים והשכנת שלום, גילוי הונאה, דאגה קהילתית ואכפתיות ממה שאחרים חושבים עליך, ומודעות ותגובה לכללים החברתיים של הקבוצה".[6]

שרמר טוען שרגשות קדם-מוסריים אלו התפתחו בחברות פרימטים כשיטה לריסון אנוכיות אינדיבידואלית ולבניית קבוצות שיתופיות יותר. בכל מין חברתי, היתרונות של השתייכות לקבוצה אלטרואיסטית עולים על היתרונות של אינדיבידואליזם. לדוגמה, חוסר לכידות קבוצתית עלול לגרום לאנשים להיות פגיעים יותר להתקפות מצד זרים. השתייכות לקבוצה עשויה גם לשפר את הסיכויים למצוא מזון. הדבר ניכר בקרב בעלי חיים שצדים בלהקות כדי להכניע טרף גדול או מסוכן.

אבולוציה חברתית של בני אדם[7]
תקופה לפני שנים סוג חברה מספר פרטים
6,000,000 להקות 10
100,000–10,000 להקות 10-100
10,000–5,000 שבטים 100-1,000
5,000–4,000 ממלכות 1,000-10,000
4,000–3,000 מדינות 10,000-100,000
3,000-הווה אימפריות 100,000-1,000,000

אצל כל החיות החברתיות יודע כל חבר את מקומו בקבוצה. הסדר החברתי נשמר על ידי כללים מסוימים של התנהגות צפויה, וחברי הקבוצה הדומיננטיים אוכפים סדר באמצעות ענישה. עם זאת, לפרימטים מסדר גבוה יש גם תחושה של הדדיות. שימפנזים זוכרים מי עשה להם טובות ומי גרם להם עוול. לדוגמה, שימפנזים נוטים יותר לחלוק אוכל עם פרטים שטיפחו אותם בעבר.[8] גם עטלפי ערפד מפגינים תחושת הדדיות ואלטרואיזם. הם חולקים דם באמצעות רגורגיטציה (הקאה), אך אינם חולקים באופן אקראי. סביר להניח שהם יחלקו עם עטלפים אחרים שחלקו איתם בעבר או שזקוקים מאוד להאכלה.[9]

גם בעלי חיים כמו קפוצ'ינים[10] וכלבים[11] מציגים הבנה של הגינות, ומסרבים לשתף פעולה כאשר מציגים להם תגמולים לא שווים על אותן התנהגויות.

שימפנזים חיים בקבוצות של התפצלות והתמזגות (Fission–fusion society) המונות בממוצע 50 פרטים. סביר להניח שאבות קדמונים של בני האדם חיו בקבוצות בגודל דומה. בהתבסס על גודלן של קבוצות לקטים-ציידים שעדיין קיימות, ההומינידים הפלאוליתיים האחרונים חיו בלהקות של כמה מאות פרטים. ככל שהקהילה גדלה במהלך האבולוציה האנושית, הייתה נדרשת אכיפה רבה יותר להשגת לכידות קבוצתית. ייתכן שהמוסר התפתח בלהקות אלה שמנו 100 עד 200 אנשים כאמצעי לשליטה חברתית, פתרון סכסוכים וסולידריות קבוצתית. גבול מספרי זה הוא תאורטי ואמור להיות מקודד בגנים שלנו, מכיוון שאפילו בני אדם מודרניים מתקשים לשמור על קשרים חברתיים יציבים עם יותר מ-100–200 אנשים. לפי ד"ר דה ואל, למוסר האנושי יש שתי רמות תחכום נוספות שלא ניתן למצוא בחברות פרימטים אחרות. בני אדם אוכפים את הקודים המוסריים של החברה שלהם בצורה קפדנית הרבה יותר באמצעות תגמולים, עונשים ובניית מוניטין. אנשים גם מיישמים מידה של שיפוט והיגיון שאין לה עדות בממלכת החי.

אינטליגנציה חברתית אנושית

עריכה

השערת המוח החברתי, שפורטה על ידי רובין דאנבר במאמר "השערת המוח החברתי" (The Social Brain Hypothesis) וההשלכות שלה על התפתחות חברתית, תומכת בעובדה שהמוח התפתח במקור לצורך עיבוד מידע עובדתי. המוח מאפשר לאדם לזהות דפוסים, לזהות דיבור, לפתח אסטרטגיות לעקיפת בעיות המבוססות על אקולוגיות כגון חיפוש מזון, וכן מאפשר ראיית צבעים. יתר על כן, מוח גדול הוא השתקפות של הדרישות הקוגניטיביות המרובות של מערכות חברתיות מורכבות. אומרים שאצל בני אדם ופרימטים הניאוקורטקס אחראי על ההיגיון והתודעה. לכן, בבעלי חיים חברתיים, הניאוקורטקס עבר ברירה טבעית אינטנסיבית כדי לגדול ולשפר את היכולות הקוגניטיביות החברתיות. בעלי חיים חברתיים, כמו בני אדם, ניחנים בשתי תפיסות חשובות: יצירת קואליציה - או חיים בקבוצה - והונאה טקטית, שהיא טקטיקה של הצגת מידע כוזב לאחרים. החשיבות הבסיסית של מיומנויות חברתיות של בעלי חיים טמונה ביכולת לנהל מערכות יחסים, ובתמורה, ביכולת לא רק להעביר מידע לזיכרון, אלא גם לתמרן אותו.[12]

תגובה הסתגלותית לאתגרים של אינטראקציה חברתית היא תורת הנפש. תורת הנפש כפי שהוגדרה על ידי מרטין ברונה, היא היכולת לנחש מצבים נפשיים או רגשות של אדם אחר.[13] תורת נפש חזקה קשורה קשר הדוק לאינטליגנציה חברתית מתקדמת. באופן קולקטיבי, חיים בקבוצה דורשים שיתוף פעולה ומייצרים קונפליקט. חיים חברתיים מפעילים לחצים חזקים של ברירה אבולוציונית לרכישת אינטליגנציה חברתית בשל העובדה שלחיים בקבוצות יש יתרונות. היתרונות של חיים בקבוצה כוללים הגנה מפני טורפים והעובדה שהביצועים של הקבוצה עולים בדרך כלל על סך הביצועים של הפרט. אבל מנקודת מבט אובייקטיבית, לחיים בקבוצה יש גם חסרונות, כמו תחרות בתוך הקבוצה על משאבים ובני זוג. הדבר מכין את הקרקע למשהו מעין מרוץ חימוש אבולוציוני בתוך אותו המין.

ברון מציין כי תורת הנפש קיימת אצל פרימטים, אך היא אינה נוכחת באותה מידה שהיא נמצאת באדם המודרני. הופעתה של תכונה ייחודית זו היא אולי המקום שבו מתחילה ההתבדלות של האדם המודרני, יחד עם רכישת השפה. בני אדם משתמשים לעיתים קרובות במטאפורות וברמזים. ביטויים כגון "אתה יודע למה אני מתכוון?" אינם נדירים והם תוצאה ישירה של התחכום של תורת הנפש האנושית. כישלון בהבנת כוונותיו ורגשותיו של אחר עלול להניב תגובות חברתיות בלתי הולמות, שלעיתים קרובות קשורות למצבים כמו אוטיזם, סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית, או צורות מסוימות של דמנציה ופסיכופתיה. הדבר נכון במיוחד בהפרעות על הספקטרום האוטיסטי, שבהן ניכר ניתוק חברתי. הצורך באינטליגנציה חברתית הנפוץ בתורת הנפש הוא תשובה אפשרית לשאלה מדוע התפתח המוסר כחלק מהתנהגות האדם.

סלידה ואלטרואיזם כגורמים בהתפתחות המוסר

עריכה

סלידה עשויה להיות בעלת תפקיד חשוב בצורות מסוימות של מוסר. טוענים שסלידה היא תגובה ספציפית לדברים או התנהגויות מסוימות שהם מסוכנים או לא רצויים מנקודת מבט אבולוציונית. לדוגמה, דברים שמגבירים את הסיכון למחלה זיהומית כמו מזון מקולקל, גופות, צורות אחרות של פירוק מיקרוביולוגי, מראה פיזי המעיד על מחלה או היגיינה לקויה, ונוזלי גוף שונים כמו צואה, הקאות, ליחה ודם. דוגמה נוספת היא שאט נפש מהזדווגות חסרת ערך מבחינה אבולוציונית כמו גילוי עריות (הטאבו של גילוי עריות) או חיזור מיני לא רצוי.[4] דוגמה נוספת היא התנהגויות שעלולות לאיים על לכידות קבוצתית או על שיתוף פעולה, כגון רמאות, שקרים וגניבה. מחקרי MRI מצאו שמצבים כאלה מפעילים אזורים במוח הקשורים לסלידה.[14]

באוכלוסיות של בעלי חיים חברתיים התפתח אלטרואיזם, או התנהגות שהיא חסרת ערך לפרט אך מועילה לחברי הקבוצה. נראה שרעיון זה סותר את המחשבה האבולוציונית, בשל העובדה שכשירותו והצלחתו של אורגניזם מוגדרים על ידי יכולתו להעביר גנים לדור הבא. לפי ארנסט פהר במאמרו "טבע האלטרואיזם האנושי" (The Nature of Human Altruism), ניתן להסביר את האבולוציה של האלטרואיזם כאשר לוקחים בחשבון ברירת שארים וכשירות כוללת; כלומר, הצלחת הרבייה אינה תלויה רק במספר הצאצאים שהפרט מייצר, אלא גם במספר הצאצאים שפרטים קרובים מייצרים.[15] אלטרואיזם קיים גם מחוץ למערכות יחסים משפחתיות, אך באופן שונה המוגדר בדרך כלל על ידי דילמת האסיר. לפי התיאוריה של ג'ון נאש, דילמת האסיר משמשת להגדיר שיתוף פעולה או עריקה מצד אנשים המונעים על ידי תמריצים, או במקרה המוצע על ידי נאש - שנות מאסר בכלא. במונחים אבולוציוניים, האסטרטגיה הטובה ביותר בדילמת האסיר היא שיתוף פעולה. אדם צריך לשתף פעולה כל עוד אחרים משתפים פעולה, ולא לפעול נגד אחרים עד שפרט אחר פועל נגדם. בבסיס, אינטראקציות חברתיות מורכבות מונעות על ידי הצורך להבחין בין שיתוף פעולה אמיתי ובין עריקה.

לטענת מספר ביולוגים אבולוציוניים ותאורטיקנים של תורת המשחקים, מכיוון שמודלים אבולוציוניים הדרגתיים של מוסר דורשים אבולוציה מצטברת של אלטרואיזם באוכלוסיות שבהן שלטו בתחילה אגואיזם ואכזריות, כל תחושה שאלטרואיזם מזדמן מצד פרטים אגואיסטים ואכזריים גרועה מאכזריות עקבית לא הייתה מאפשרת אבולוציה של המוסר, מאחר שהברירה בשלבים מוקדמים אלה של האבולוציה פעלה נגד רגשות מסוג זה. הדבר היה מוביל לכך שאנשים בעלי מידה מסוימת של מוסר זכו ליחס גרוע יותר מחסרי המוסר, וגורם למוסר בדרגה נמוכה להפוך ל"עמק הסתגלותי" שהיה חוסם את הצעדים המוקדמים המרחיקים ממצב של חוסר מוסר, ומונע תנאי הכרחי מוקדם לאבולוציה של דרגות מוסריות גבוהות יותר בהמשך. מדענים אלה טוענים שהדבר שולל הסברים אבולוציוניים של סוג המוסר הספציפי שמעורר סלידה לאור אמפתיה כלשהי מצד אנשים שרק לעיתים רחוקות הם אמפתיים, בהנחה שזהו מקיאווליזם פסיכופתי, אך הדבר אינו שולל אבולוציה של סוגים אחרים של מוסר, שמקבלים מעט אלטרואיזם כעדיף על חוסר אלטרואיזם מוחלט.[16][17]

שלוש גישות לחקר האבולוציה של המוסר

עריכה

קיימות שלוש גישות בחקר האבולוציה של המוסר:

  1. אתיקה אבולוציונית תיאורית
  2. אתיקה אבולוציונית נורמטיבית
  3. מטא-אתיקה אבולוציונית.

אתיקה אבולוציונית תיאורית

עריכה

אתיקה אבולוציונית תיאורית מבקשת להסביר סוגים שונים של תופעות מוסריות, באופן מלא או חלקי, במונחים גנטיים, והיא כוללת גישות ביולוגיות ביחס לתפקידה של האבולוציה בעיצוב הפסיכולוגיה וההתנהגות האנושית. במילים אחרות, כיצד השפיעה האבולוציה על התפתחות התנהגויות, יכולות ונטיות מוסריות אנושיות.

האתיקה האבולוציונית התיאורית באה לידי ביטוי בתחומים מדעיים כמו פסיכולוגיה אבולוציונית, סוציוביולוגיה או אתולוגיה, והיא מבקשת להסביר את התפתחות המוסר במונחים אבולוציוניים. לדוגמה, ניתן להסביר את האמונה הכמעט אוניברסלית שגילוי עריות הוא שגוי מוסרית, כהסתגלות אבולוציונית שמקדמת את הישרדות האדם.

הנושאים האתיים הנידונים כוללים התנהגויות אלטרואיסטיות, אתיקה של שימור, תחושת הוגנות מולדת, יכולת הדרכה נורמטיבית, רגשות של חסד או אהבה, הקרבה עצמית, הימנעות מגילוי עריות, הורות וטיפול בילדים, טיפול בהורים, נאמנות בתוך קבוצה, מונוגמיה, רגשות הקשורים לתחרותיות וגמול, ואף "רמאות" מוסרית וצביעות.

סוגיית מפתח בפסיכולוגיה אבולוציונית היא כיצד רגשות והתנהגויות אלטרואיסטיות יכלו להתפתח, הן בבני אדם והן בעלי חיים, כאשר תהליך הברירה הטבעית מבוסס על שכפול לאורך זמן רק של גנים המסתגלים טוב יותר לשינויים בסביבה. תיאוריות המתייחסות לכך כללו ברירת שארים, ברירה קבוצתית ואלטרואיזם הדדי (הן ישיר והן עקיף, ובקנה מידה כלל-חברתי). חוקרים בתחום זה גם התלבטו, אם יש לראות בסוגים שונים של תופעות מוסריות הסתגלות שהתפתחה לאור היתרונות ההסתגלותיים הישירים שלהן, או תוצר לוואי של התנהגויות הסתגלותיות.

אתיקה אבולוציונית נורמטיבית

עריכה

אתיקה אבולוציונית נורמטיבית היא הענף השנוי ביותר במחלוקת של האתיקה האבולוציונית. מטרתה להגדיר אילו מעשים נכונים או לא נכונים ואילו דברים טובים או רעים במונחים אבולוציוניים. זה אינו רק "תיאור", אלא קביעת מטרות, ערכים ומחויבויות. דרוויניזם חברתי, שנדון לעיל, הוא הגישה המשפיעה ביותר מבחינה היסטורית על האתיקה האבולוציונית הנורמטיבית. כפי שטען הפילוסוף ג. א. מור, נראה כי גרסאות מוקדמות רבות של אתיקה אבולוציונית נורמטיבית ביצעו טעות לוגית שמור כינה "הכשל הנטורליסטי". הטעות הייתה בהגדרת נכס נורמטיבי, כמו "טוב", במונחים של נכס לא נורמטיבי, נטורליסטי, כגון "הנאה" או "הישרדות".

מטא-אתיקה אבולוציונית

עריכה

מטא-אתיקה אבולוציונית שואלת כיצד התיאוריה האבולוציונית קשורה לשאלה אם קיימים ערכי מוסר אובייקטיביים ואפשרות של ידע מוסרי אובייקטיבי. לדוגמה, יש מומחי אתיקה אבולוציונית שפנו לתיאוריה האבולוציונית כדי להגן על צורות שונות של ספקנות לגבי מוסר ואנטי-ריאליזם מוסרי, שמשמעותו שאין עובדות מוסריות אובייקטיביות.

התיאוריה האבולוציונית אולי לא תוכל לומר לנו מה נכון או לא נכון מבחינה מוסרית, אך אולי תוכל להאיר את השימוש שלנו בשפה המוסרית, או להטיל ספק בקיומן של עובדות מוסריות אובייקטיביות או באפשרות של ידע מוסרי. חוקרים כמו מייקל רוז, אדוארד א' וילסון, ריצ'רד ג'ויס ושרון סטריט הגנו על טענות אלה.

אחת החוקרות שניסתה להפריך את הריאליזם המוסרי או לתמוך בספקנות מוסרית היא שרון סטריט.[18] סטריט טוענת שהפסיכולוגיה האבולוציונית חותרת תחת הריאליזם המוסרי. לפי סטריט, קבלת ההחלטות המוסרית האנושית "רוויה לחלוטין" בהשפעות אבולוציוניות. לדבריה, הברירה הטבעית הייתה מתגמלת נטיות מוסריות שהגדילו את הכשירות, לא כאלה שעוקבות אחר אמיתות מוסריות אובייקטיביות, אם יש כאלה. זה יהיה צירוף מקרים מדהים ובלתי סביר אם תכונות אתיות "עיוורות מוסרית" שמטרתן אך ורק הישרדות ורבייה יתאימו באופן הדוק לאמיתות מוסריות עצמאיות. לפיכך איננו יכולים להיות בטוחים שהאמונות המוסריות שלנו עוקבות במדויק אחר אמת מוסרית אובייקטיבית. הריאליזם מאלץ אותנו לאמץ ספקנות מוסרית. אך לטענתה של סטריט, בסופו של דבר ספקנות כזו אינה סבירה, ועלינו לדחות את הריאליזם ובמקום זאת לאמץ השקפה אנטי-ריאליסטית כלשהי הרואה באמונות מוסריות אמונות מוצדקות אובייקטיבית.

אלו שמגנים על הריאליזם המוסרי הציעו שני סוגי תשובות. האחת היא להכחיש שסביר להניח שתגובות מוסריות שהתפתחו יחרגו בחדות מהאמת המוסרית. לפי דייוויד קופ, למשל, האבולוציה תעדיף תגובות מוסריות המקדמות שלום חברתי, הרמוניה ושיתוף פעולה. אבל תכונות כאלה הן בדיוק אלו שנמצאות בליבה של כל תיאוריה סבירה של אמת מוסרית אובייקטיבית. ה"דילמה" לכאורה של סטריט - הכחשת אבולוציה או אימוץ ספקנות מוסרית - היא כוזבת.[19]

תגובה שנייה לסטריט היא להכחיש שהמוסר "רווי" בהשפעות אבולוציוניות כפי שסטריט טוענת. ויליאם פיצפטריק, למשל, טוען כי "גם אם יש השפעה אבולוציונית משמעותית על התוכן של רבות מהאמונות המוסריות שלנו, עדיין ייתכן שרבות מהן נובעות בחלקן (או במקרים מסוימים בשלמותן) מהשתקפות והיגיון מוסריים אוטונומיים, בדיוק כמו האמונות המתמטיות, המדעיות והפילוסופיות שלנו."[20] את השונות הרחבה של קודים מוסריים בין תרבויות ותקופות זמן היסטוריות קשה להסביר אם המוסר מעוצב באופן נרחב על ידי גורמים גנטיים כפי שסטריט טוענת.

טיעון נפוץ נוסף שמשתמשים בו באתיקה אבולוציונית להפרכת הריאליזם המוסרי הוא שהצלחתה של הפסיכולוגיה האבולוציונית בהסבר התגובות האתיות האנושיות הופכת את המושג של אמת מוסרית ל"מיותר". למשל, אם נוכל להסביר באופן מלא במונחים אבולוציוניים מדוע הורים אוהבים את ילדיהם ודואגים להם באופן טבעי, אין צורך להפעיל שום אמיתות מוסריות ריאליסטיות "פתלתלות" לצורך ההסבר. לפיכך, מסיבות של פשטות תאורטית, אל לנו להניח את קיומן של אמיתות כאלה, ובמקום זאת, עלינו להסביר את האמונה הרווחת באמיתות מוסרית אובייקטיבית כ"אשליה שנכפתה עלינו על ידי הגנים שלנו כדי לגרום לנו לשתף פעולה (כדי שהגנים שלנו ישרדו)."[21]

אבולוציה של הדת

עריכה
  ערך מורחב – אבולוציה של דתות

הפסיכולוג מאט ג'יי רוסאנו שיער שהדת צמחה לאחר המוסר ונבנתה על המוסר, בכך שהרחיבה את הבחינה החברתית של התנהגות הפרט באופן שיכלול גורמים על-טבעיים. על ידי הכללת אבות קדמונים, רוחות ואלים העומדים תמיד על המשמר בתחום החברתי, בני האדם גילו אסטרטגיה יעילה לריסון אנוכיות ולבניית קבוצות שיתופיות יותר.[22] הערך ההסתגלותי של הדת שיפר את סיכויי ההישרדות של הקבוצה.[23][24]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Christopher Boehm (2012). Moral Origins: The Evolution of Virtue, Altruism, and Shame. Basic Books. ISBN 978-0465020485.
  • Frans de Waal (2014). The Bonobo and the Atheist: In Search of Humanism Among the Primates. W. W. Norton & Company. ISBN 978-0393347791.
  • Virginia Morell (2013). Animal Wise: The Thoughts and Emotions of Our Fellow Creatures. Crown Publishers. ISBN 978-0307461445.
  • Joyce, Richard (2007). The evolution of morality. MIT press. ISBN 0-262-10112-2.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Bert Hölldobler, Edward O. Wilson, Journey to the ants: a story of scientific exploration, Cambridge, Mass.: Belknap Press of Harvard Univ. Press, 1994, ISBN 978-0-674-48525-9
  2. ^ Wade, Nicholas (2008-07-15). "Taking a Cue From Ants on Evolution of Humans". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-05-19.
  3. ^ Lucy A. Bates Et Al., Do Elephants Show Empathy?, Journal of Consciousness Studies, 2008
  4. ^ 1 2 Rodriguez, Tommy (2011). Diaries of Dissension: A Case Against the Irrational and Absurd. iUniverse Publishing. מסת"ב 1-475-91933-6.
  5. ^ King, Barbara J. (15 באוגוסט 2008). "Barbara J. King - What Binti Jua Knew". The Washington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Michael Shermer, The science of good and evil: why people cheat, gossip, care, share, and follow the golden rule, 1. ed, New York: Times Books, 2004, ISBN 978-0-8050-7520-5
  7. ^ Shermer, Michael (בפברואר 2008). "The Mind of the Market". Scientific American. 298 (2): 35–36. Bibcode:2008SciAm.298b..35S. doi:10.1038/scientificamerican0208-35. PMID 18376667. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Hockings, Kimberley J.; Humle, Tatyana; Anderson, James R.; Biro, Dora; Sousa, Claudia; Ohashi, Gaku; Matsuzawa, Tetsuro (12 בספטמבר 2007). "Chimpanzees Share Forbidden Fruit". PLOS ONE. 2 (9): e886. Bibcode:2007PLoSO...2..886H. doi:10.1371/journal.pone.0000886. PMC 1964537. PMID 17849015. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Wilkinson, Gerald S. (במרץ 1984). "Reciprocal food sharing in the vampire bat". Nature. 308 (5955): 181–184. Bibcode:1984Natur.308..181W. doi:10.1038/308181a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ "Monkey research : monkeys show sense of justice". www.primates.com.
  11. ^ Range, Friederike; Horn, Lisa; Viranyi, Zsófia; Huber, Ludwig (7 בדצמבר 2008). "The absence of reward induces inequity aversion in dogs". Proceedings of the National Academy of Sciences. 106 (1): 340–345. doi:10.1073/pnas.0810957105. PMC 2629244. PMID 19064923. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Dunbar, R.I.M. (בינואר 2009). "The social brain hypothesis and its implications for social evolution". Annals of Human Biology. 36 (5): 562–572. doi:10.1080/03014460902960289. PMID 19575315. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Brüne, Martin; Brüne-Cohrs, Ute (בינואר 2006). "Theory of mind—evolution, ontogeny, brain mechanisms and psychopathology". Neuroscience & Biobehavioral Reviews. 30 (4): 437–455. doi:10.1016/j.neubiorev.2005.08.001. PMID 16239031. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Joshua M. Tybur, Debra Lieberman, Vladas Griskevicius, Microbes, mating, and morality: Individual differences in three functional domains of disgust., Journal of Personality and Social Psychology 97, 2009, עמ' 103–122 doi: 10.1037/a0015474
  15. ^ Fehr, Ernst; Fischbacher, Urs (באוקטובר 2003). "The nature of human altruism". Nature. 425 (6960): 785–791. Bibcode:2003Natur.425..785F. doi:10.1038/nature02043. PMID 14574401. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Hoffman, Moshe; Yoeli, Erez; Navarrete, Carlos David (2016). "Game Theory and Morality". The Evolution of Morality. Evolutionary Psychology. pp. 289–316. doi:10.1007/978-3-319-19671-8_14. ISBN 978-3-319-19670-1.
  17. ^ Buchanan, Allen; Powell, Russell (באוקטובר 2015). "The Limits of Evolutionary Explanations of Morality and Their Implications for Moral Progress". Ethics. 126 (1): 37–67. doi:10.1086/682188. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Sharon Street (2006), 'A Darwinian Dilemma for Realist Theories of Value', Philosophical Studies, 127, pp. 109-66, Routledge, 2017-03-02, עמ' 263–320
  19. ^ David Copp, DARWINIAN SKEPTICISM ABOUT MORAL REALISM*, Philosophical Issues 18, 2008-09, עמ' 186–206 doi: 10.1111/j.1533-6077.2008.00144.x
  20. ^ William J. FitzPatrick, Why Darwinism Does Not Debunk Objective Morality, Cambridge University Press, 2017-08-11, עמ' 188–201
  21. ^ Laura Spinney, Review: Evolution: The first four billion years edited by Michael Ruse and Joseph Travis, New Scientist 201, 2009-02, עמ' 49 doi: 10.1016/s0262-4079(09)60383-3
  22. ^ Rossano, Matt J. (19 בספטמבר 2007). "Supernaturalizing Social Life: Religion and the Evolution of Human Cooperation". Human Nature. 18 (3): 272–294. doi:10.1007/s12110-007-9002-4. PMID 26181064. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Wade, Nicholas (20 במרץ 2007). "Scientist Finds the Beginnings of Morality in Primate Behavior". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Rutherford, M. (2007). "The evolution of morality". Groundings. 1.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אבולוציה_של_המוסר&oldid=39916163"