טוב

טענה מקובלת אצל המאמינים בדתות שונות היא כי במסגרת דתית, ניתן להגדיר דברים או מצבים מסוימים כטובים באופן מוחלט, לא אישי ואובייקטיבי. טענת מוחלטות זו שואבת את כוחה מן הטענה כי ישנה ישות על, המתווה ציר מוסרי מוחלט המגדיר כ"טוב" או כ"רע" את מה שנמצא משני עבריו של הציר.

טיעון נלווה לטיעון זה הוא הטיעון כי ההוכחה לכך שמידת הטוב והרע הדתית היא מוחלטת, מצויה בטיעון כי ישנה מערכת תגמול אלוהית למי שעושה את הטוב או למי שעושה את הרע. טיעונים הם לגמול שיבוא במקום שאינו ניתן לבדיקה (מדעית) (קיום "גן עדן" או "גיהנום"). בפילוסופיה היהודית מבואר שהטוב הוא הטוב האלוהי וההידבקות ברצון האלוהים. ולכן, ביחס לאדם הטוב הוא קיום רצון ומצוות אלוהים, והרע הוא היפוכן. זהו בדרך הפשט, בתורת החסידות ובקבלה מבואר שהעניינים מורכבים יותר ובתוך הרע ישנם ניצוצות שנוצרו משבירת הכלים, והעלאתם למקורם הטוב הוא תיקון הרע. כמו כן ישנו עניין ה"רשע שחוזר בתשובה מאהבה כל עבירותיו נהפכים לו לזכויות". כלומר היחס אל הרע הוא לא כרע מוחלט העומד בפני עצמו, אלא גם הוא נברא על ידי האלוהים ומשמש חלק בתיקון עולם.

הגדרה אחרת של טוב, כפי שהייתה קיימת אצל האפיקוראים, גורסת כי הטוב הוא מה שמעורר תחושות של הנאה או סיפוק אצל בני אדם, או שהוא נחשק אצל רבים בגלל הסברה שהוא יכול לעורר תחושות כאלו. לפי הגדרה זו, הטוב הוא המהנה. גם כאן, הניסיון לקבוע נקודה מוחלטת של טוב (ושל ניגודו, הרע) נסמכת על ההשערה כי הגדרות המהנה או המספק משותפות לכל בני האדם וכי בתנאים מסוימים הן מוחלטות.

הבעיה העיקרית בהגדרה זו היא כי קשה להגדיר את המהנה או המספק באופן מוחלט, משום שכל הגדרה כזו נותרת תלויה תמיד בנסיבות. כך, לדוגמה, האמירה כי אוכל טעים הוא טוב משום שאכילתו מהנה את רוב בני האדם, לא תהיה נכונה עבור אותו חלק מן האנושות שסיים כרגע את ארוחתו, עבור כאלו המצויים בתהליך של הרזיה, או עבור כל מי שאינו מסכים עם מה שמוגדר "אוכל טוב" בעיני אלו שהגדירוהו כך במקור. נוסף על–כך, הגדרת הטוב כמהנה אינה כוללת מנגנון הסברי כלשהו, המבאר מדוע המהנה הוא טוב, לבד מהסבר מעגלי בנוסח: המהנה הוא טוב כי מה שטוב מהנה.

הגדרה שלישית של טוב נסמכת על התועלת: הטוב מוגדר כמה שמניב תועלת. ג'רמי בנת'ם הגדיר את המועיל כמה שמניב את ה"אושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר" של אנשים. בנתהם גרס כי ניתן לבנות חישוב הדוני שיקבע מהי מידת האושר שמניב כל מעשה, ועל פיה לקבוע את מידת הטוב המוסרי (או, התועלת) שלו.

הגדרה זו של טוב מבוססת על כמה הנחות. הראשונה שבהן היא כי הידיעה מהו הדבר המניב את האושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים מצויה בידי אדם כלשהו באופן שאינו סובייקטיבי. כלומר, שידיעה זו אינה ידיעתו הסובייקטיבית, החלקית והמוטה של אדם מסוים, אלא ידיעה אובייקטיבית, על-אנושית. טיעון זה שווה ערך לטיעון שבידי בני אדם מסוימים יכולת לרכוש להם ידע אלוהי, על-אנושי, ושהם מממשים את היכולת הזו. כמו ביחס לטיעון הדתי, גם כאן, עבור מי שאינו מכיר בכך שלבני אדם מסוימים יכולת לרכוש ידע אלוהי אין להגדרה כל משמעות.

הנחה נלווית להנחה הראשונה היא שלא רק שלבני אדם מסוימים דרך לרכוש ידע אלוהי, הם גם מצוידים ביכולת אלוהית לממש את הידע הזה כך שהגדרת הטוב והרע שלהם אכן תביא לכך שתיווצר כמות האושר הגדולה ביותר עבור המספר הגדול ביותר של אנשים. העדויות שהמציאו חסידי התועלתנות למסלול מימוש כזה הן, לפי שעה, דלות למדי.

• אופטימיות
• אתיקה - פילוסופיה של המוסר
• מוסר

• עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), מילים פשוטות, הוצאת מגיד, 2023, הפרק "טוב", עמ' 27–38