תל שרוחן
 | |
| תל שרוחן, מבט ממזרח | |
| שמות נוספים | תל אל פארעה (דרומי או דרום) |
|---|---|
| מידות | |
| שטח | 66 דונם |
| גובה מעל פני הים | 98 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות |
תרבות מצרים העתיקה התרבות הכנענית |
| תקופות |
התקופה הכלקוליתית תקופת הברונזה התיכונה II תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II |
| ננטש | התקופה הרומית בארץ ישראל |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
1928-1930 בית הספר הבריטי לארכאולוגיה במצרים 1999–2002 אוניברסיטת בן-גוריון |
| ארכאולוגים |
ו"ג פיתיאן-אדמס 1928-1930 פלינדרס פיטרי |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום | סמוך למושב עין הבשור |
| קואורדינטות | 31°16′55″N 34°28′57″E / 31.281944°N 34.4825°E |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   תל שרוחן | |
 | |
  | |
תל שָׁרוּחֶן[1] (תַל אל-פַארִעַה (דרום)) הוא תל בנגב הצפוני על גדתו המערבית של נחל הבשור. הזיהוי של התל עם "שרוחן" (עיר כנענית קדומה) אינו ודאי. ניתן להגיע אל התל באמצעות דרך הבשור העוברת למרגלות צידו המערבי של התל.
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]התל נמצא בסמוך למושב עין הבשור ואף על פי שגובהו הוא רק כ-20 מטרים מעל סביבתו, הוא בולט למרחוק באזור המישורי בו הוא נמצא. שטח התל הוא 66 דונם ועובי השכבות הארכאולוגיות בו הוא כ-14 מטרים. צדדיו המזרחיים והצפוניים של התל נמצאים מעל ואדיות והם תלולים. הצד המערבי מתון מאוד וגם הצד הדרומי מאפשר גישה אל התל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתל נתגלו שרידי יישוב מתקופות שונות והארכאולוגים סוברים, כי היישוב בתל התקיים ברציפות בין תקופת הברונזה התיכונה ובין התקופה הרומית.
ממצאים חקסוסיים מהאתר מעידים לטענת מספר חוקרים, על היותו "שרוחן". העיר נזכרה שלוש פעמים ברשומות המצריות: סיפור גירוש החיקסוס בידי יעחמס הראשון אשר צר על שרוחן במשך שלוש שנים עד אשר הכניעה, מסע מלחמתו של תחותמס השלישי וזה של שושנק. התל שוכן בסמוך לדרך לחצי האי ערב, וכן דרך הים.[2]
התל שימש כמצודת גבול וכתחנת דרכים וסימן באלף השני והאלף הראשון לפני הספירה את גבולו הדרום מזרחי של האזור שמרכזו היה באזור עזה. בנוסף, שימש האתר כמקום מפגש בין האוכלוסיות החקלאיות ששכנו ממערב לו ובין אלו ששכנו ממזרח לו בשטח בעל האופי המדברי.[3]
היסטוריוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרוחן מופיעה כאחת הערים בנחלת שבט שמעון בספר יהושע (יהושע, י"ט, ו'). קיימת טענה כי "שלחים" (יהושע, ט"ו, ל"ב) ו"שערים" (דברי הימים א', ד', ל"א) המופיעות ברשימות אחרות של ערי נחלת שבט שמעון, הן שמות אחרים לעיר שרוחן.
החפירות וזיהוי האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלינדרס פיטרי, מאבות המחקר הארכאולוגי של ארץ ישראל, היה הראשון בחוקרי האתר. פיטרי חפר באתר בשנים 1928–1930, כשליח בית הספר הבריטי לארכאולוגיה במצרים, ופרסם את ממצאיו בשנת 1930. חלק נוסף בממצאי האתר, מאותה החפירה, נתפרסם בשנת 1932 בידי מקדונלד, סטרקי והרדינג. שני הדו"חות (שנתפרסמו בשם Beth-Pelet I - II) עסקו באתרים הקדומים שבתחתית התל, בבתי הקברות והחפירות בדרום וצפון התל. פיטרי זיהה את האתר כבית-פלט (יהושע, ט"ו, כ"ז), לפי אטימולוגיה משובשת של שמו הערבי של התל, כאשר משמעות השם היא 'תל חורבות גבוה' ותו לא.
לטענת מרבית החוקרים, ויליאם פ. אולברייט הסיר את לוט הערפל אשר הניח פיטרי, בתיאורו את האתר כבית פלט. אולברייט גרס כי האתר הוא משכן העיר המצרית הקדומה שרוחן. אולם קביעת אולברייט לא מבוססת על ממצאים מוצקים. לאחרונה העלה נדב נאמן סברה מבוססת בדבר היות העיר 'שׁוּר' התנ"כית. בשנים 1999–2002 התקיימו באתר חפירות מחודשות, בידי אנשי משלחת מאוניברסיטת בן-גוריון וקרן קליירמונט, בראשות גונר להמן. החברים במשלחת חפרו כ-300 בורות, בקואורדינטות מפוזרות לאורך התל. החפירות עזרו במיפוי וסידור מערך היישובים וגודל התל בתקופות השונות. נראה שמקור המים לתל היה בגב מים גדול הנמצא בנחל הבשור לרגלי התל ואשר נמצא כיציב באספקת מים בתצפיות שנערכו במשך עשרות שנים.[4] כיום גורסים חלק מהחוקרים כי שרוחן הקדומה נמצאת למעשה בתל אל-עג'ול, הנמצא סמוך לעזה בשפכו של נחל הבשור. ראשון החוקרים שהציע זאת, היה אהרון קמפינסקי ב-1974. אנסון רייני הציע לזהות את שרוחן עם תל הרור.[5]
כ-200 מטר מצפון מערב לתל פארעה דרום (שהכיל שכבת חורבן מהמחצית השנייה של המאה ה-16 לפנה"ס[6]) נתגלה בית קברות שהכיל כ-70 נקברים כשהממצאים במקום העיד על קשרים לחיקסוס (חרפושיות שנשאו שמות מלכים חיקסוסיים כמו ששי או כיתובים במצרית עתיקה, עם הבנה דלה מאוד בשפה זו, עם ברכות גנריות כמו: "ענח'" - חיים, "נפר" - יופי, "נב" - עושר או זהב[7]) וכלי קרמיקה מתקופת הברונזה התיכונה 2 ב'-ג',[8] האתר מפורש כבית הקברות של תושבי תל אל-פארעה דרום.
הארכאולוג דן גזית, טוען כי ממצאים רבים על התל וסביבו מוכיחים כי שימש בסיס ללגיון רומי במאה ה-2. הממצאים כוללים מצבורי מטבעות שנמצאו על התל וכבשני סיד, שרידי חומת אבני גזית, שרידי דרך סלולה וממצאים נוספים שנתגלו למרגלות התל. הוא מייחס בסבירות גבוהה את הממצאים ללגיון ה-22 (דיאוטריאנה), ייתכן כי מזמן מסעו ממצרים לדיכוי מרד בר כוכבא.[9]
פארעה II
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממזרח לתל, על שלוחה מעבר לנחל הבשור, נתגלה אתר מהתקופה הפלאוליתית התיכונה. האתר נתגלה ב-1972 בסקר שנערך על ידי משלחת בריטית וכבר בעת גילויו נמצא שנשתמר במצב טוב הודות לכך שכוסה בשכבת אבק עבה שהפכה לחרסית. משלחת הסקר העניקה לאתר את השם "פארעה II". בשנים 1976–1978 חפרה באתר משלחת מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בראשות יצחק גלעד ותיארכה את הממצאים לבני 50,000 שנה לערך. באתר נמצאו שני מפלסי חיים שהעידו על נטישה זמנית של האתר ושיבה אליו. כמו כן, נתגלו באתר כלי צור רבים, שברי עצמות בעלי חיים (סוסיים, שור הבר, גמל ובובאל איילי) ושרידי פחם. לא נתבררה השאלה האם מדובר באתר בסיס או באתר חנייה של ציידים. כמו כן, הואיל ולא נמצאו שרידי עצמות אדם באתר, לא נתבררה זהות מין האדם ששהה בו.[10]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעל ישראלי, "פארעה, תל (דרום)", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך ד' ע' 1293–1296, בעריכת אפרים שטרן, איילת לוינזון-גלבוע, יוסף אבירם, 1992, כרטא, ירושלים, 1992
- Far'ah, Tall al, Encyclopedia Britannica 2004 Deluxe Edition
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
- שרוחן (תל פארעה דרום), באתר "עידן התנ"ך"
- אתר החפירות הרשמי, מטעם אוניברסיטת בן-גוריון
- מקומות בתנ"ך, נחל הבשור
- שרוחן העתיקה
- אתר רשות העתיקות, חפירות חדשות בתל אל-פרעה דרום
- מידע על אתר תל שרוחן, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- תצפית מתל שרוחן, באתר "אבני גזית"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ את המהדורה עדכן זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005 ׁ(מהדורה 20 מחודשת)
- ^ רן שפירא, בצאת ההיקסוס ממצרים, באתר הארץ, 1 באפריל 2007
- ^ גונר להמן, המגמה לארכאולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חפירות חדשות בתל אל-פרעה דרום, באתר רשות העתיקות
- ^ דן גזית, משעול המים בתל שרוחן, ככה זה מס' 85, עמ' 26, 4 בינואר 2011
- ^ רן שפירא, בצאת החיקסוס ממצרים, באתר הארץ, 1 באפריל 2007
- ^ Bryce, 2009: 145.
- ^ 1. Price-Williams, D. The Tombs of the Middle Bronze Age II Period From the ‘500’ Cemetery at Tell Fara (South). Institue of Archaeology, London. 1977. (in Google Books)
- ^ Price Williams, Ibid
- ^ דן גזית, הסקר הארכיאולוגי של ישראל, אורים - מפה 125, פסקה 16
- ^ דן גזית, הצצה נדירה לעבר הרחוק, ככה זה, ביטאון מועצה אזורית אשכול, גיליון 71, 3 בנובמבר 2009, עמ' 20