תלת תרנית

תלת תרנית היא סוג של אוניית מפרשים בעלת שלושה או יותר תרנים^[1]. התרנים כוללים תורן קדמי, תורן ראשי ותרנים נוספים, כשעליהם מותקנים מפרשי רוחב. התורן האחורי ביותר, הנקרא מיזן, הוא יוצא דופן בכך שעליו מותקן מפרש אורכי. לעיתים, המיזן יכול לכלול גם מפרש רוחב נוסף בחלקו העליון. תכנון זה נועד לנצל את יתרונות שני סוגי המפרשים: מפרשי הרוחב מאפשרים קליטה יעילה של הרוח מאחור, בעוד שמפרש האורכי משפר את יכולת התמרון של הספינה ברוחות צד. תלת תרניות היו פופולריות במיוחד בתקופת תור הזהב של אוניות המפרש במאה ה-19, בשל יעילותן וצוותי העבודה הקטנים שנדרשו להפעלתן. הן הצליחו לשלב את היתרונות של אוניות מלאות ושל ברקנטינים, מה שהפך אותן לבחירה מועדפת למסעות ארוכים וחוצי אוקיינוסים. מבנה זה איפשר לתלת תרנית להיות גם מהירה וגם חסכונית, תוך שמירה על יכולת תמרון גבוהה.

המילה "בארק" נכנסה לאנגלית דרך המונח הצרפתי, שבתורו הגיע מהברקה הלטינית בדרך של אוקסיטנית, קטלאנית, ספרדית או איטלקית.

המילה "תלת תרנית" נכנסה לשפה האנגלית דרך המונח הצרפתי, שהגיע מהלטינית barca דרך אוקסיטנית, קטלאנית, ספרדית או איטלקית.

המילה barc נראית כאילו מקורה בשפות הקלטיות. הצורה שאומצה על ידי האנגלית, אולי מאירית, הייתה "bark", בעוד שזו שאומצה על ידי הלטינית כ-barca מוקדם מאוד, אשר נתנה את הצרפתית barge ו-barque.

הרבה לפני המאה ה-19, דוברה התפרשה כספינה קטנה של מימי החוף או היבשה, או סירת משוטים מהירה הנישאת על ידי ספינות מלחמה ושמורה בדרך כלל לקצין המפקד. מעט מאוחר יותר, קליפה הפכה לכלי מפרש של אסדה ייחודית כמפורט להלן. בבריטניה, באמצע המאה ה-19, האיות קיבל את הצורה הצרפתית של ברקה . למרות שפרנסיס בייקון השתמש בצורה זו של המילה כבר ב-1592^[2], שייקספיר עדיין השתמש באיות "נביחה" בסונטה 116 ב-1609. לאורך תקופת השייט, המילה שימשה גם כקיצור של הברקה-לונגה של הים התיכון .

במהלך המאה ה-18 הצי המלכותי השתמש במונח bark לכלי לא תיאורי שלא התאים לאף אחת מהקטגוריות הרגילות שלו. כך, כאשר האדמירליות הבריטית רכשה אניית פחם לשימושו של ג'יימס קוק במסע החקר שלו, היא נרשמה כ-HMS Endeavour (אנ') כדי להבדיל אותה מאוניה אחרת אשר מכילה את המילה Endeavour שכבר הייתה בשירות באותה עת.

מילון הימייה של ויליאם פלקונר הגדיר את "bark" כ"שם כללי הניתן לאוניות קטנות: עם זאת, הוא מתאים במיוחד על ידי ימאים לאלה שנושאים שלושה תרנים ללא מפרש מיזן עליון. יורדי הים הצפוניים שלנו, המאומנים במסחר הפחם, מיישמים הבחנה זו לאונייה רחבת ירכתיים, שאינה נושאת דמות דקורטיבית על החרטום."^[3]

בסוף המאה ה-18, המונח תלת תרנית (לפעמים, במיוחד בארצות הברית, נכתב bark) התייחס לכל כלי עם סוג מפרש ייחודי. זה כולל שלושה (או יותר) תרנים, מפרשים אורכיים על התורן האחורי ומפרשי רוחב על כל התרנים האחרים. תלת תרניות היו כלי העבודה של תור הזהב של המפרשים באמצע המאה ה-19 שכן הם השיגו מסעות שהתקרבו לאוניות מלאות, אך יכלו לפעול עם צוותים קטנים יותר.

היתרון של תורן זה היה שהוא נזקק לצוותים קטנים יותר (ולכן זולים יותר) מאונייה מלאה מקבילה או כלי עם תרני בריג, שכן פחות מפרשי רוחב עמוסים בשימוש, והתורן עצמו זול יותר. להפך, תורן האונייה נטה להישמר לכלי אימונים בהם ככל שהצוות גדול יותר, כך יותר יורדי ים מתאמנים.

יתרון נוסף הוא שבמצב של רוח גבית, תלת תרנית יכולה להתעלות על סקונר או ברקנטינה, והיא גם קלה יותר לתפעול וגם טובה יותר בהפלגה לרוח מאשר אונייה מלאה. בעוד שאונייה מלאה היא הטובה ביותר ברוח גבית, וכלי עם תרנים אורכיים הם הטובים ביותר בהפלגה לרוח, תלת תרנית וברקנטין הם פשרות, המשלבים, במידות שונות, את האלמנטים הטובים ביותר של השניים.

דוגמה שמורה היטב לתלת תרנית מסחרית היא האוניה Pommern (אנ'), הווינדז'מר היחיד במצבו המקורי. ביתו נמצא במרייהאמן מחוץ למוזיאון הימי של אולנד. התלת תרנית העשויה עץ Sigyn, שנבנתה בגטבורג ב-1887, היא כעת אוניית מוזיאון בטורקו.

Charles W. Morgan (אנ') האוניה התלת תרנית לציד לווייתנים העשויה עץ שהושקה ב-1841 והוצאה משירות ב-1921^[4], היא אוניית מוזיאון במיסטיק ספורט בקונטיקט.

משמר החופים של ארצות הברית עדיין מחזיק בתלת תרנית פעילה, שנבנתה בגרמניה ב-1936 ונתפסה כפרס מלחמה.

הUSCGC Eagle (אנ') משמש את משמר החופים של ארצות הברית בניו לונדון משתמש בה ככלי אימון.

הצי השמור של סידני שיפץ תלת תרנית בעלת גוף ברזל, הJames Craig (אנ'), שנבנתה ב־1874 במקור כ-Clan Macleod ומפליגה בים מדי שבועיים. כלי ההפלגה הפעיל הוותיק ביותר בעולם, ה-Star of India (אנ') נבנה ב-1863 כאונייה מלאה ואז הוסבה לתלת תרנית ב-1901.

מדיה וקבצים בנושא תלת תרנית בוויקישיתוף