תחדיש

תחדיש (או בלועזית: נאולוגיזם) פירושו מילה חדשה, מטבע לשון חדש או משמעות חדשה למילה קיימת. החידושים הלשוניים עשויים להיזקף לזכות אדם מסוים, פרסום כלשהו ולעיתים לתקופה מסוימת. המונח "נאולוגיזם" הוטבע בשנת 1800, והיה בשימוש יחיד עד להופעת המילה "תחדיש" (שהיא עצמה תחדיש של הלל הרשושנים).

כבר בימי הביניים הופיעו בשפה העברית חידושי מילים באופן שיטתי, בעיקר בזכותם של מתרגמים. מפעלי התרגום לעברית של ספרות מדעית ופילוסופית בימי הביניים נתקלו בקושי מהותי, שכן עדיין לא היו מינוחים עבריים מקבילים למושגים מקצועיים רבים. המתרגמים בני משפחת אבן תיבון ומתרגמים נוספים נאלצו לחדש שורה ארוכה של מילים בשפה, וחלק ניכר מן המונחים הללו שרד ומשמש את דוברי השפה העברית עד היום.

פעילות העשרת אוצר המילים העברי המשיכה גם בתקופת ההשכלה. אנשי ההשכלה, נאמנים לסגנון המקראי שלהם, השתמשו בעיקר במילים מקראיות נדירות או לא מוכרות, בדרך כלל תוך שינוי המשמעות שלהן (למשל מכונה, ביקורת). הייתה נטייה לבחור מילה הקרובה בצלילה למילה הלועזית שביקשו לתרגמה לעברית. לעיתים אף נטבעו בדרך זו צירופים המחקים את צליליהן של מילים לועזיות ("דילוג רב" = טלגרף; "לו כמו תוף" = קטר, בצרפתית locomotive), אך חידושים מסוג זה כמעט שלא שרדו. שיטת חידוש נוספת הייתה תרגום של צירופי מילים מן השפות האירופיות כצורתן, למשל תפוח-אדמה, ספר-מילים (=מילון), מורה שעות (=שעון). עם תחילת הדיבור העברי הועדף חידוש מילים יחידות על פני צירופי מילים, בין אם על ידי שקילת שורשים ובין אם על ידי הוספת תחיליות או סופיות למילים קיימות (בינלאומי, קיבוצניק). מילים רבות נוצרו כהלחם של שתי מילים (רכבל, קרנף).

מראשית תחיית הלשון העברית מצטרפים לשפה העברית תחדישים רבים. בתחילת תהליך התחייה עמדו מצדדי התהליך בפני שוקת שבורה - מחסור חמור בפעלים לתיאור פעולות ושמות חפצים מחיי היום-יום; כשביקש אליעזר בן-יהודה מאשתו דבורה להכין לו כוס קפה עם סוכר, אמר לה: "קחי כך ועשי כך, והביאי לי כך ואשתה".^[1] את אוצר המילים המדולדל ניתן היה להשלים מן הרובד ההיסטורי של העברית, לעיתים תוך החלפת משמעות או גיוון בין משמעויותיהן של מילים שוות-משמעות מתקופות שונות (ילד - תינוק, ארוחה - סעודה), על ידי יבוא מילים מלשונות זרות או על ידי יצירת מילים חדשות באמצעות כלי גזירה שהיו קיימים בעברית או שהתחדשו.

פעילות חידושי המילים התנהלה הן על ידי יחידים והן על ידי ארגונים. מבין היחידים, המחדש הפורה ביותר היה בן יהודה עצמו. מלבדו חידשו מילים עוד אישים רבים, בהם יוסף קלאוזנר, חיים נחמן ביאליק, אברהם שלונסקי, יונתן רטוש ורבים נוספים. מבין הארגונים מוכר בעיקר ועד הלשון העברית, ואחריו נכנסה לנעליו האקדמיה ללשון העברית.

בין מחדשי המילים היו ויכוחים רבים באשר לדרכי חידוש המילים. ויכוח אחד היה סביב שאילת מילים משפות אירופה. בן יהודה התנגד לכך וניסה להפוך את כל המילים הלועזיות לעבריות. בסופו של דבר גברה הגישה האחרת, ומילים בעלות צליל זר התאזרחו במספר רב בעברית הישראלית, תוך התאמה למערכת הפונולוגית העברית (אנציקלופדיה, אקטואלי). ויכוח אחר התקיים סביב שאילת שורשים וצורנים מן הערבית.

בין חידושי האקדמיה ללשון העברית שנקלטו במידה זו או אחרת: קלטת ("קסטה"), עיצומים ("סנקציות"), הסעדה ("קייטרינג"), שדולה ("לובי"), מדגש ("מרקר") ומונית ("טקסי"). הצעות רבות אחרות, כגון "אימונית" (טרנינג), "גלגשת" (סקייטבורד) ו"מרשתת" (אינטרנט), לא נקלטו והציבור משתמש כמעט בלעדית במונח הלועזי. רבים מחידושי האקדמיה - כגון סוללה ("בטריה") - נקלטו והחליפו את המונחים הלועזיים רק כעבור שנים רבות מהתחדשותם.

לעיתים מתקבל חידוש מן הציבור הרחב, לפעמים גם במקום החידוש שהציעה האקדמיה. כך, למשל, המונח "ממעך" שהציעה האקדמיה, נדחה על ידי המונח הנפוץ בציבור "כותש שום" (האקדמיה אישרה את המונח המקובל בציבור והוא הופיע במילון מונחים לשימוש כללי, תשס"א). המונח פודקסט, שנבחר בשנת 2005 כמילת השנה על ידי מילון אוקספורד האמריקאי, הוא הלחם של שם מכשיר האייפוד של חברת אפל והמילה "ברודקסט": שידור. חידוש נוסף שנכנס מאנגלית היא המילה בלוג, שהיא צירוף של המילים ווב-לוג, יומן רשת.

בתחום הפסיכיאטריה, נאולוגיזם מתייחס לשימוש במילים מהשפה במובן שרק האדם המשתמש בהם מבין אותן, ללא קשר למשמעותן האמיתית. המושג נמצא בשימוש גם בהקשר של אפזיה סנסורית כתוצאה מפגיעה מוחית. במקרה כזה עשוי האדם להשתמש במילים מוכרות אך במשמעות לא נכונה או לא מובנת.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תחדיש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תחדיש

• דורבנות, מילון חי לסלנג ותחדישי שפה בעברית.
• שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, המלה ממטר עוררה סערה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2008
• שושנה בהט, דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים, לשוננו לעם לח, ט–י, תשמ"ז
• שושנה בהט, שתי גישות לחידושי לשון, עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א, 1981
• מילים חדשות, דף שער בספרייה הלאומית