חטיבה 226

חטיבה 226

סמל חטיבה 226
ככל שנגביה עוף נרחיק לראות...
פרטים
כינוי	חטיבה 80 / הצפונית / עוצבת הנשר
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל צה"ל
סוג	חטיבת צנחנים במילואים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1957–הווה (כ־67 שנים)
מקים היחידה	אהרן דוידי
מלחמות	מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון האינתיפאדה השנייה   מלחמת לבנון השנייה   מבצע צוק איתן מלחמת חרבות ברזל
פיקוד
יחידת אם	עוצבת המפץ עוצבת המפץ
יחידות בת	גדוד 7056 גדוד 9255 גדוד 9263 גדוד סיור 6226
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקדים	מפקדי החטיבה

חטיבה 226 (במלחמת ששת הימים - חטיבה 80, מאוחר יותר חטיבה 317, לאחר מכן חטיבה 939), המכונה גם "עוצבת נשר" ו"הצפונית", בשל שייכותה לפיקוד הצפון, היא חטיבת צנחנים במילואים שהוקמה בשנת 1957. החטיבה כפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד הצפון. תג היחידה, נשר שחור על רקע אדום.

גדודי החטיבה מוזנים בעיקר מיוצאי גדוד 202 של חטיבת הצנחנים הסדירה למעט גדוד הסיור של החטיבה המוזן מיוצאי הגדס"ר החטיבתי. היא אחת משלוש חטיבות צנחנים במילואים, יחד עם חטיבה 55 וחטיבה 646.

חטיבה 226 היא חטיבת המילואים הראשונה של יחידת הצנחנים^[1]. החטיבה הוקמה בשנת 1957 כחטיבה 80. בהמשך שונה מספרה ל-317, ל-939 ולאחר מכן ל-226.

מאז הקמתה נפלו 176 מלוחמי החטיבה.

במלחמת ששת הימים נקראה החטיבה חטיבה 80, ופיקד עליה אלוף-משנה (לימים אלוף) דני מט. החטיבה כללה 3 גדודים - גדוד 57 בפיקוד אפרים ברנד, גדוד 65 בפיקוד לוי חופש, וגדוד 98 בפיקוד אלישע שלם. החטיבה גויסה כבר בחודש מאי 1967 ויועדה לשמש כעתודה מטכ"לית. החטיבה סופחה לאוגדת שרון והשתתפה בקרב ההבקעה באום כתף. חיילי החטיבה נחתו ממסוקים בעורף הארטילריה המצרית ופגעו בה אך גם סבלו נפגעים רבים^[2].

אחד מגדודי החטיבה - גדוד 98 בפיקוד אלישע שלם, סופח בתחילת המלחמה לחטיבת קרייתי וסייע לה בקרבות באזור לטרון ורמאללה. הסיירת החטיבתית השתתפה בקרב על ירושלים, והובילה את כיבוש מתחם אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הזיתים. הניסיון הראשון לכבוש את ההר נכשל, כאשר הסיירת ופלוגת הטנקים שנעה לפניה טעו בדרך, המשיכו לגשר גת שמנים וספגו אש כבדה מחומת העיר העתיקה. הקרב נודע כ"קרב גשר הסיירת". למחרת השתתפה הסיירת בכיבוש הרכס, והמשיכה בכיבוש א-טור, אבו דיס ואל עזרייה.

בשלב השני של המלחמה הופנתה החטיבה לגזרת רמת הגולן. גדוד 65 הועבר תחת פיקוד חטמ"ר 3 והשתתף בכיבוש מוצבי ג'לבינה ודרבשיה תוך טיפוס רגלי מעמק החולה ב-9 ביוני. ב-10 ביוני השתתפה החטיבה בכיבוש דרום רמת הגולן כמעט ללא קרב: גדוד 57 השתלט על אזור תאופיק וכפר חרב בדרום הרמה, וגדוד 98 הונחת באמצעות מסוקים באזור פיק. בהמשך הונחתו כוחות החטיבה באזור בוטמיה וסייעו בהשלמת כיבוש דרום רמת הגולן^[3]. לחטיבה היו שלושה הרוגים בקרבות ברמת הגולן.

החטיבה ביצעה מספר תעסוקות מבצעיות בעומס מילואים רב, בעיקר בבקעת הירדן והשתתפה בתקופה זו בלחימה בעזה בארגוני הטרור הפלסטינים, כאשר מפקד החטיבה משמש במקביל כמפקד הכוחות בבקעת הירדן.

במלחמת יום הכיפורים היה מספרה של החטיבה 317. פיקד על החטיבה אלוף-משנה (לימים אלוף) חיים נדל. חיילי החטיבה לחמו במהלך המלחמה הן בחזית הדרומית והן בחזית הצפונית. ראשית עלתה החטיבה, לאחר גיוס אנשיה, לרמת הגולן, ואולם תוך זמן קצר התקבלה ההחלטה לפצלה בין שתי חזיתות המלחמה. שני גדודים הועברו לחזית הדרום: גדוד 469, בפיקוד סגן-אלוף אפרים ברנד וגדוד הסיור והנ"ט 582 (שהוקם על ידי מיכה בן ארי, קפוסטה), בפיקוד רב-סרן נתן שונרי. גדוד 469 שימש עתודה פיקודית, וגדוד הסיור סופח לחטיבה 14, במסגרתה לחם בקרב החווה הסינית.

ערך מורחב – קרב החווה הסינית

הקרב החל בליל 15 באוקטובר בשעה 20:00, כאשר כוחות חטיבה 14, בהובלת גדוד הסיור, החלו בתנועה אל שטח החווה הסינית, שהיה רווי בכוחות נ"ט ושריון מצריים רבים. גדוד 79 בפיקודו של סא"ל עמרם מצנע, הגיע בשעה 21:06 לצומת "לכסיקון-שיק" והמשיך צפונה. מול הגדוד עמד כוח מצרי גדול שכלל טנקים, נגמ"שים ותותחים. הופעת הגדוד הייתה הפתעה מוחלטת למצרים והגדוד החל לפתוח באש כבדה והשמיד מטרות מצריות רבות. הגדוד הצליח להתקדם עד לציר "אושה", אך המצרים התעשתו ופתחו באש על הגדוד (לעיתים הקרבות התנהלו מטווחים של מטרים ספורים) והלחץ על הגדוד גבר. במהלך הקרב נשחקו כוחות השריון של החטיבה וספגו אבדות קשות. גדס"ר 582 היווה כוח עתודה ואבטח את החטיבה מדרום. במקביל גדוד 407 לחם בצומת "לכסיקון-טרטור" ועסק במקביל בפינוי הכוחות השונים (גדוד 184, סיירת שקד, כוח "שמוליק" ואנשיו שלו עצמו) שנפגעו.

לאחר חצות הורה המח"ט, אל"ם אמנון רשף, לנתן שונרי (מפקד גדס"ר 582) לקחת פיקוד על גדוד 407 (שמפקדו נפצע), להתארגן ולתקוף את צומת "לכסיקון-טרטור". בשעה 2:09, לאחר התקפה ארטילרית כבדה על הצומת (של הכוחות הישראלים), נעו גדס"ר 582 וגדוד 407 במטרה לכבוש את הצומת, אך ההתקפה נכשלה עקב מכת אש קשה של שריון מצרי שהיה מחופר היטב בצומת, והכוח החל לפנות את נפגעיהם. בשעה 5:50 פנה המח"ט אל מפקד האוגדה, אלוף אריאל שרון, וביקש סיוע. גדודי הטנקים 599 (מחטיבה 421) ו-409 (מחטיבה 600) נקראו למשימה. באמצעותם ובתיאום עם גדס"ר 582, פלוגה ג' מגדוד 407 (שמוקדם יותר אבטחה את סיירת שקד) וסיוע ארטילרי, הוחלט לתקוף את צומת "לכסיקון-טרטור" מכל הכיוונים במקביל. בשעה 9:43 ולאחר יותר מ-12 שעות לחימה עקובות מדם נכבש הצומת והציר נפתח. כוחות החטיבה התמקמו מחדש כדי לאבטח את האזור^[4].

מאחר שפלוגת התול"רים של גדוד הסיור והנ"ט 582, עליה פיקד אמיר קרן^[5], נעה על ג'יפים ועליהם תול"רים (ולא על זחל"מים, כשאר הגדוד) הורה המח"ט, אמנון רשף שהיא תאבטח את גזרת הלחימה כלפי דרום, עם הסמג"ד אמרי רון. לאחר הקרב, ב-17 באוקטובר, חצתה הפלוגה את תעלת סואץ וכבר למחרת נאמר למ"פ, קרן, לנוע לעבר ציר "טסט" בחיץ החקלאי ולהגן מדרום ולאבטח את כוחות צה"ל הנעים מראש הגשר לעומק שטח מצרים. אמיר קרן ולוחמי פלוגתו השמידו באמצעות התול"רים עשרות טנקים מצריים ומנעו מהארמייה המצרית השלישית לסגור את התפר בינה לבין הארמייה השנייה, שבו התבצעה הצליחה^[6].

בחזית הצפון לקחו לוחמי החטיבה חלק בהדיפת כוחות סוריים ברמת הגולן. גדוד 567 בפיקודו של סא"ל אלישע שלם כבש את תל א-שמס^[7]. גדוד 471, עליו פיקד סא"ל חזי שלח השתתף בכיבוש העיירה הסורית ח'ן ארנבה^[8].

ערך מורחב – מבצע קינוח

גדודי החטיבה, ובהם גדוד 567 וגדוד 471, לקחו חלק בכיבוש המובלעת הסורית. ב-21 באוקטובר לקחה החטיבה, תחת פיקודם של המח"ט, חיים נדל, והמג"דים, אלישע שלם וחזי שלח, חלק במבצע קינוח, במשימה שהתאימה לייעודה המבצעי כחטיבת צנחנים. משימת החטיבה הייתה כיבוש שיא החרמון, מוצב החרמון הסורי ומוצב הפיתולים^[9]. עוד בטרם החלו לוחמי חטיבת גולני את הקרב על מוצב החרמון הישראלי, התכנסו לוחמי החטיבה בשדה התעופה מחניים והתכוננו להטסה בחמישה מסוקי יסעור (מאוחר יותר הצטרף מסוק נוסף). בשעה 14:00 המריא זוג המסוקים הראשון ובו חפ"ק מג"ד 471, חזי שלח ולוחמי פלוגה ב', בפיקוד עוזי צור, ועימם כוח סמנים מבית הספר לצניחה בפיקודו של רס"ן רן בג (קצין אג"ם ב' של החטיבה) שהיה אמון על ארגון נקודות הנחתת המסוקים. כוח קטן, בן תשעה עשר לוחמים, בפיקוד סרן עמנואל בר-ניב, נחת על פסגת החרמון משם צפה על תנועות אויב וטיווח אש ארטילרית. סבב ההטסות השני כלל גם את מפקד חטיבת הצנחנים 317, אל"ם חיים נדל והחפ"ק שלו. לאחר שהוטסו כלל לוחמי גדוד 471 החלו נוחתים לוחמי גדוד 567, בפיקודו של אלישע שלם. בשעה 17:30 הסתיימה הנחתת 625 מלוחמי החטיבה על החרמון, והכוחות החלו לנוע אל משימותיהם.

גדוד 471, בפיקוד סא"ל שלח, הוביל את הכוחות כשהוא נע באיגוף ימני לכיוון מוצב הפיתולים. הגדוד נע לאט, כמתוכנן, בשל תנאי השטח הקשים ודלילות האוויר. פלוגה ב', בפיקוד עוזי צור, כבשה את מוצב הפיתולים לאחר קרב קצר תוך שהיא סופגת הרוג אחד, סגן מנחם פינבלט. בסריקת המוצב נמצאו חמישה חיילים סורים הרוגים ונראה היה כי נוספים ברחו. בשל חשש מהגעת תגבורות אויב מכיוון הכפר ערנה, הורה שלח לסגנו, יאיר עוגן, לבצע חסימה, באמצעות כוח הנ"ט וההנדסה שהיה איתו, על ציר הכביש ממזרח. הכוח בפיקוד עוגן התמקם על מצוק ששלט על הכביש ופוצץ מטען חומר נפץ שפער בור גדול בכביש והפכו למכשול בפני כוח תגבורת סורי. לקראת השעה 01:30 דיווח עוגן כי מהציר העולה מהכפר ערנה הוא מזהה תנועת כוח תגבורת שנע באופן רכוב לעבר החסימה. כאשר הגיעו ראשוני הרכבים הסורים לקרבת הבור שנפער בכביש, הורה הסמג"ד על פתיחה באש. כוח החסימה ירה אש מנשק קל, פצצות תאורה ממרגמות 52 מ"מ ופצצות מרנ"ט. הרכב הסורי שהוביל את השיירה נפגע ולאור פצצות התאורה נראו משאיות וחיילים בורחים. הסורים כלל לא השיבו באש. בסריקות שנערכו מאוחר יותר נמצאו שני חיילים סורים הרוגים.

הגדוד המשיך לנוע לעבר נ.ג. 2360 ובדרכו נתקל בכוח סורי שהתבצר במה שכונה מוצב הכוכים, שפתח לעבר באש. פלוגה א' בפיקוד שי לין שנעה בראש הגדוד פתחה באש יעילה והסתערה על הכוח הסורי. בסריקת השטח נמצאו בו כוכים ועמדות מבוצרות ושנים עשר חיילים סורים הרוגים. לפלוגה לא היו נפגעים. בחצות הלילה הגיע הגדוד סמוך ל- נ. ג. 2360. והמג"ד דיווח למח"ט כי הגדוד השלים את משימתו. גדוד 567, בפיקוד אלישע שלם, נטל אז את ההובלה ונע למשימה העיקרית - כיבוש מוצב החרמון הסורי.

כשהגיע כוח החוד הגדודי למנחת המסוקים הסורי נראה המוצב במרחק ארבע מאות מטרים מדרום למנחת. פלוגות הגדוד נערכו לכיבוש היעד בעוד המג"ד הורה לקצין הקישור הארטילרי שלו להנחית אש חזקה על המוצב. המג"ד, שלם, הבחין כי לא היה ירי מן המוצב הסורי והעריך שהמוצב נטוש. המוצב נסרק בזהירות ונמצא ריק מאויב. סא"ל שלם פקד על אנשיו להיערך להגנה בעמדות הריקות שבמוצב וזמן קצר לאחר השעה 03:00 דיווח למח"ט שהיעד בידו. המשימה החטיבתית הושלמה. קצין האג"ם רס"ן רן בג ארגן כוח צנחנים ופינה במסע אלונקות את ההרוג ושני הפצועים שהיו לחטיבה בקרבות הלילה לשטח הנחיתה. עם בוא הבוקר נחת מסוק פינוי בשטח הנחיתה והועמסו עליו הנפגעים.

בשל הקשיים בהתקפת חטיבת גולני על מוצב החרמון הישראלי, הוחלט כי כוח מן החטיבה יסייע להם. אל"ם נדל שלח למשימה את מג"ד 567 סא"ל אלישע שלם, ועמו שתי פלוגות. הכוח נע באופן איטי ומאובטח בעקבות השטח הסלעי ועייפות הלוחמים. במהלך תנועת הכוח נתקלו הצנחנים בחיילים סורים נסוגים מזירת הלחימה בחרמון הישראלי לכיוון צפון-מזרח. הם הרגו כמה מהם ולקחו כמה בשבי כשהם סופגים פצוע אחד. בשעה 10:00 הודיע תא"ל יקותיאל אדם לסא"ל שלם כי לוחמי גולני הצליחו במשימתם ועל הכוח לשוב למוצב החרמון הסורי. בתנועה חזרה למוצב שוב נתקלו לוחמי הגדוד בעשרות חיילים סורים נסוגים. הלוחמים פגעו ברבים מהם שחלקם נמלטו ואחרים נלקחו בשבי. רק לאחר מספר שעות הגיע הכוח של סא"ל שלם למוצב החרמון הסורי. בדרך חזרה ספג הכוח הרוג אחד, רב"ט מרדכי גאון. אבדות החטיבה היו שני הרוגים וחמישה פצועים. אבדות הכוח הסורי מנו עשרות הרוגים ו-17 שבויים.

לאחר מבצע ליטני, בשנת 1978, החלה החטיבה בהכנות לחידוש הלחימה בלבנון אשר כללו אימוני לחימה בשטח בנוי בעיירה הלבנונית אל-חיאם, שהייתה אז ריקה מתושביה. במהלך המלחמה, השתתפה החטיבה בלחימה שכללה את כיבוש העיר צור, טיהור ציר צור-צידון, כיבוש העיר צידון^[10], כיבוש מחנה הפליטים עין אל חילווה, והיערכות לפריצה לביירות. גדוד 9263 של החטיבה לחם בקרב עין זחלתא^[11], בפיקוד משה סלע. הגדוד ניהל קרב קשה כנגד הקומנדו הסורי והסב לו נפגעים רבים אולם בסוף יום הלחימה לא הצליחה החטיבה לפרוץ את הציר ולהתקדם לעבר כביש ביירות-דמשק, וזאת נוכח אש האויב בה נתקלה^[12]. הגדוד אף ארגן כוח, בפיקוד עופר חקלאי, אשר יצא לסיור ולאחר מספר שעות חילץ את מפקד חטיבה 500, דורון רובין, שנותר לבדו בכפר בחיפוש אחר קציני צה"ל שנעדרו. הכוח חילץ גם את גופות קציני צה"ל הנעדרים^[13].

החטיבה גויסה ביום הראשון של מלחמת לבנון ושוחררה כעבור כחודש. לאחר שהמצור על בירות לא הביא לנסיגתו של אש"ף מן העיר, הוחלט לפרוץ למערבה. משנשאל המח"ט, יאיר עוגן על ידי הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, אם ניתן לגייס את החטיבה ולהפעילה בפריצה למערב ביירות, השיב המח"ט כי היות שרבים מן הלוחמים בחטיבה באים מן ההתיישבות העובדת, ולהם משקים חקלאיים רבים, יהווה גיוס נוסף בסמוך לסיום חודש של לחימה רציפה, לנטל כבד, ובשל כך רצוי לאפשר פסק זמן מסוים, אולם אם יורה על כך הרמטכ"ל ניתן יהיה לגייסם. שר הביטחון אריאל שרון, שנתון היה ללחץ הפגנות הציבור, עשה שימוש בתשובתו של המח"ט לצורך פוליטי והציגה כסרבנות פוליטית פסיבית להתגייס בריאיון בו הצמיד לה את הכינוי "החטיבה שלא גויסה"^[14], למרות היות החטיבה חטיבת המילואים הראשונה שחצתה את הגדר ולמרות מספר ההרוגים הרב שספגה בקרבות. הרמטכ"ל, רפאל איתן, סלד מהמניפולציה ולחץ על המח"ט להתראיין בנושא ולספר את האמת ודאג מראש לאישור הריאיון על ידי דובר צה"ל^{[דרוש מקור]}. בראשית אוגוסט גייס את החטיבה בשנית לפרק לחימה נוסף. בדצמבר אותה שנה, נערכה החטיבה לגיוס שלישי אשר במסגרתו נערך סיור מפקדים בגזרה המזרחית, סמוך לסולטן יעקוב בבקאע. במהלך הסיור עלה ג'יפ המח"ט על מוקש וכל יושבי הג'יפ נפגעו: הסמח"ט סא"ל אמנון אליעז, מג"ד 9263 סא"ל משה סלע, וקמ"ן החטיבה רס"ן נפתלי יהב נהרגו, והמח"ט יאיר עוגן נפצע אנושות, אולם לאחר תקופת החלמה ממושכת החלים מפציעתו. במהלך המלחמה איבדה החטיבה שישה-עשר ממפקדיה ולוחמיה.

במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעו גדודי החטיבה תעסוקה מבצעית הן באיו"ש והן ברצועת עזה^[15], פגעו בפעילי טרור, סיכלו פיגועים ועצרו מחבלים^[16].

חטיבת הצנחנים, "הנשר השחור", בפיקודו של אל"ם בועז עמידרור, גויסה ב-2 באוגוסט 2006^[17] ולחמה בגזרה המזרחית תחת פיקוד אוגדה 162. החטיבה לחמה בגזרת הכפרים א-טייבה^[18], מרכבא, רב א-תלתין, עדיסה ודיר-סיריאן. שנים-עשר מלוחמי החטיבה נהרגו מפגיעת רקטה במקום כינוס החטיבה בכפר גלעדי. החטיבה נלחמה וביצעה משימות מורכבות ברמה גבוהה וזכתה לתשבחות רבות מצד פיקוד הצבא לאחר המלחמה.^{[דרוש מקור]}

גדוד הצנחנים 9263, עליו פיקד סא"ל אבי לוי^[19] לחם במרכבא. בקרב על ח'ירבת כסיף^[20] ב-12 באוגוסט נפגע הטנק של בניה ריין, מפקד כוח השריון שהתנדב להצטרף לחטיבה במשימותיה, שהיה בדרכו לחילוץ נפגעים במגנן השריון בחִ'רבת כסיף מטיל נ"ט שנורה בידי החזבאללה. סגן מפקד גדוד 9263 יוסף ברגר מיהר עם כוח בפיקודו למגנן וזאת אף על פי שלא היה חלק מיחידתם של אנשי צוות הטנק שנפגע. משגילה ברגר שהלוחמים בטנק, למעט הנהג שהיה לכוד בתא הנהג, נהרגו, פעל לחילוץ הנהג הפצוע וגופות הלוחמים. ברגר ולוחמים אחרים, ובהם עמית עין-גדי, הפגינו נחישות ונכנסו לטנק מספר פעמים על מנת לחלץ את נהג הטנק למרות סכנת ירי טיל נוסף על הטנק המוגן ולמרות אדי גזים מסוכנים שהיו בטנק. על כך הוענק לאחר המלחמה צל"ש מפקד אוגדה לרס"ן ברגר^[21] ולרס"ל עין-גדי^[22]. תמונתו של תומר בוהדנה, מפקד פלוגה בחטיבה, אשר נפצע במהלך הקרבות, הפכה לאחת מ"תמונות המלחמה" הנודעות ביותר^[23].

גדוד 7056, בפקוד סא"ל עמוס בריזל, לחם ברב א-תלתין וכבש את הכפר דיר-סיריאן. בשבת, 12 באוגוסט, כאשר הסתבכו כוחות צה"ל בקרב על הסלוקי וספגו אבדות רבות פנה מפקד החטיבה, אל"ם בועז עמידרור, למג"ד, בריזל, ושאל אם הוא מסוגל בכוח העומד לרשותו להשתלט על הכפר אל-קוצייר, בו התבצרו חוליות נ"ט של החזבאללה וירו על הטנקים של צה"ל החוצים את ואדי הסלוקי. אף שלא היו בידו עזרי מודיעין ומצב האספקה היה דל השיב בריזל בחיוב. קציני המטה של הגדוד ובראשם המג"ד התכנסו בבית בדיר-סיריאן ושירטטו על מפית נייר מרשם קרב של הכפר, כפי שזכרו אותו מתצפית שערכו כמה ימים קודם לכן^[24]. המרשם הועתק למפיות נייר נוספות וחולק למפקדי הפלוגות בגדוד. הגדוד יצא למשימתו ביום ראשון לפנות בוקר. עד הצהריים השלימו הצנחנים את ההשתלטות על הכפר וסריקת השלוחה השולטת על הסלוקי^[25].

גדוד 9255 בפיקוד סא"ל נמרוד רגב, גויס בצו 8 ב-3 באוגוסט. ב-5 באוגוסט נכנס הגדוד ללבנון בתנועה רגלית והשתתף באחד עשר ימי לחימה בגזרות רב א-תלתין, עדשית אל-קוצר וא-טייבה. לוחמי הגדוד יצרו מגע עם לוחמי חזבאללה שעמדו מולם ופגעו בהם, ובנוסף איתרו והשמידו אמצעי לחימה רבים. בין היתר ביצעו הצנחנים ירי טילי גיל לעבר חוליית מחבלי חזבאללה בכפר יוחמור והרגום, לאחר שאלה שיגרו טילי נ"ט והכווינו ארטילריה לעבר הכפר טייבה והרגו שלושה חיילי צה"ל^[26]. למחרת כניסת הכוח העיקרי של הגדוד ללבנון שהו הדרגים, בליווי משאיות התחמושת, סמוך לבית הקברות של קיבוץ כפר גלעדי בהמתנה להוראה להיכנס ללבנון ולהצטרף לכוח העיקרי. בבוקר 6 באוגוסט נהרגו 12 מלוחמי הגדוד שאיבטחו את משאיות התחמושת מפגיעת קטיושה שנחתה בסמוך אליהם. לוחם נוסף, מהפלוגה המסייעת, נהרג ב-9 באוגוסט בקרב בכפר עדשיית אל-קוצר שבדרום לבנון^[27]. אנדרטה לזכר חללי גדוד 9255 הוקמה בצמוד לגדר בית העלמין של כפר גלעדי במקום נפילת הקטיושה הקטלנית. גדוד 9255 מקיים אזכרה שנתית באתר^[28].

גדוד הסיור, בפיקוד סא"ל איתן זימרן, לחם במהלך המלחמה במספר קרבות. בין היתר לחם הגדוד בעדיסה, ספג מספר פצועים ופגע והרג מספר פעילי חזבאללה^[29]. בהמשך לחם הגדוד בכפר מרכבא^[30]. אחד מקציני הגדוד, יונתן לוין, נפצע בקרב מאש מרגמות והוגדר כפצוע הקשה ביותר במלחמה^[31].

בשלב השני של המבצע גויס גדוד 9263 ונפרס והחזיק את גבול מצרים ו"ציר פילדלפי" הידוע. הגדוד ביצע משימות בט"ש מגוונות תוך שמירת סטריליות הגזרה, אימונים אינטנסיביים ומניעת הברחות של אמל"ח וסמים^[32]. הגדוד זכה לתשבחות ולהערכה רבה על תפקודו.^{[דרוש מקור]}

ערך מורחב – החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל

ב-7 באוקטובר 2023 הוקפצו כוחות החטיבה לגבול לבנון מחשש לפלישה או מתקפה מצד ארגון הטרור חזבאללה, זאת בעקבות מתקפת הפתע של חמאס על יישובי עוטף עזה והנגב המערבי. במסגרת פריסתם במרחב הצפוני כוחות החטיבה ניהלו קרב הגנה בגזרה המערבית, נקטו פעולות התקפיות יזומות והכווינו פגיעה בלוחמי ארגון הטרור חזבאללה ובתשתיות הטרור בגזרה ובמסגרת מוכנותם ליום פקודה, תרגלו גם תמרון קרקעי בתוך לבנון.^[33]

במהלך התמרון הקרקעי בלבנון נכנסה החטיבה בפיקודו של המח"ט הנכנס אל"מ אביאל בלחסן ללחימה בכפרים בדרום לבנון תחת פיקודה של אוגדה 91, במהלך התמרון ניהלו לוחמי החטיבה קרבות מול מחבלי ארגון הטרור חזבאללה וכוחות רדואן שחוסלו ע"י לוחמי החטיבה, כמו כן לוחמי החטיבה השמידו תשתיות טרור רבות ואמל"ח רב שהווה איום ליישובי הגליל.

שם	תקופת כהונה	הערות
אהרן דוידי	1957 - 1966	המפקד הראשון, לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
דני מט	1966 - 1967	מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים מתאם הפעולות בשטחים
רפאל איתן	1967 - 1968	מפקד החטיבה בתקופת מלחמת ההתשה, לימים הרמטכ"ל ה-11
	1968 - 1970
משה לוי	1970 - 1972	מפקד החטיבה בתקופת מלחמת ההתשה, לימים הרמטכ"ל ה-12
חיים נדל	1972 - 1973	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
צורי שגיא	1973 - 1974	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
אלישע שלם	1974 - 1978
יאיר עוגן	1978 - 1983	מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה
אריק מורן	1983 - 1985	לימים מפקד עוצבת האש
עופר בן צבי	1985 - 1987
מיכה טמיר	1987 - 1990
שמאי רן	1990 - 1992[דרוש מקור]
אלעזר שטרן	1992 - 1994[דרוש מקור]	לימים ראש אכ"א
גדי שמני[34]	1994 - 1995[דרוש מקור]	לימים מפקד פיקוד המרכז
רוני קליינפלד[דרוש מקור]	1995-1997
אריה נייגר	1997 - 2001[דרוש מקור]
הראל כנפו	2001 - 2002	לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
מוטי ברוך	2002 - 2004	לימים מפקד הגיס המטכ"לי ומפקד בית הספר לפיקוד, שליטה ומטה מבצעי.
בועז עמידרור	2004 - 2007	מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה
רון וייזל	2007 - 2009
ליאור כרמלי	2009 - 2011	לימים ראש אגף התקשוב
אליעזר טולדנו	2011 - 2013	לימים מפקד פיקוד דרום
גיא חזות	2013 - 2015	לימים נספח צבאי בסינגפור
דן גולדפוס	2015 - 2017	לימים מפקד הגיס הצפוני
אלי ויצמן	מרץ 2017 - אוגוסט 2017	מונה זמנית למפקד החטיבה
ירון שרוני	אוגוסט 2017 - אוגוסט 2019	לימים סגן מפקד עוצבת האש
אורי דאובה	אוגוסט 2019 - יולי 2022
רן פרידמן	ספטמבר 2022 - מאי 2024	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
פול לנדס	מאי 2024 - ספטמבר 2024	מ"מ מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
אביאל בלחסן	ספטמבר 2024 - היום	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

• אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!, הוצאת מודן, 2011, פרק רביעי: לאט וחכם עם הצלחה מהירה, חטיבת צנחנים 317 בכיבוש החרמון הסורי 21–22 באוקטובר 1973, עמודים 67–84.
• אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, תל אביב: משרד הביטחון, 2005, עמ' 69-78, מסת"ב 9650512780
• אלישיב שמשי, בכוח התחבולה, תל אביב: משרד הביטחון, 1995, עמ' 181-189, מסת"ב 9650507760
• עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 84-85, 344-345, 431-432, מסת"ב 9654824310
• יוסי ברגר, חופשת קיץ, רמת גן: רימונים, 2010
• אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק חמישי: חסימה מוצלחת, סרן אמיר קרן- מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמודים 55–64.
• משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
• אילן כפיר, הקרב על החרמון, אור יהודה: דביר, 2013, מסת"ב 9789655526356

• העמותה להנחלת מורשת הצנחנים - חטיבה 226
• דף הפייסבוק של חטיבה 226
• תיאור קרב אום כתף
• ד"ר אריה גילאי, הקמת גדוד צנחני המילואים הראשון - הבסיס להקמת החטיבה, באתר "הצנחנים - עשור ראשון".
• מ. ברקאי, ‏פרשי הרפאים (חלק 1), מערכות 185-186 אוגוסט 1967, עמ' 48-51
• מ. ברקאי, ‏פרשי הרפאים (חלק 2), מערכות 185-186, אוגוסט 1967, עמ' 52-56
• יעקב ארז, סיפורה של "החטיבה שלא גויסה", מעריב, 22 באוקטובר 1982
• רס"ן זלמן ורס"ן דן, ‏צנחנים בעורף החרמון, מערכות 289-290, אוקטובר 1983, עמ' 77-78
• אביבה לורי, מי כאן הקורבן, באתר הארץ, 4 ביולי 2001
• עמוס הראל, תשעה הרוגים פלשתינאים, כולם "נקיים", באתר הארץ, 26 בדצמבר 2001
• אביחי בקר, דברים שרואים משם, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2003
• אבי יששכרוף, עמוס הראל, פוסט-טראומה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2006
• פליקס פריש, יש נשר בשמים, באתר nrg‏, 15 בינואר 2007
• יעל ליבנת, אתר צה"ל, אמצע הלילה בכפר, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 17 באפריל 2012
• שי לוי, ‏הפחד, הבכי והזכרונות שלא יעזבו לעולם: המילואימניקים חוזרים למלחמת לבנון השנייה, באתר ‏מאקו‏, 12 ביולי 2012
• סא"ל שי קלפר, ‏מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד, מערכות 434, דצמבר 2010, עמ' 26-37
• שלמה מן, חטיבה 80 על המסוקים, מתוך הבלוג "נעמוש".
• רן פרידמן וגל פרל,"כעוף החול" – מהמילואים ב־73' למילואים ב־23', בין הקטבים, גיליון 40, אוגוסט 2023.

חטיבות צנחנים בצה"ל
חטיבת הצנחנים • חטיבה 226 • חטיבה 55 • חטיבה 646 • עוצבת חצי האש

חטיבות עוצבת המפץ בצה"ל
עוצבת נשר (226) • חטיבת אלון (228) • חטיבת כרמלי (2) • חטיבת קרייתי (4) • חטיבת אגרוף הברזל (205) • עוצבת התקומה (213)