סאמרא
 | |||||||||||
| מסגד אל-עסכריה | |||||||||||
| מדינה / טריטוריה |
 עיראק | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | סלאח א-דין | ||||||||||
| שטח | 150.58 קמ"ר | ||||||||||
| גובה | 75 מטרים | ||||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||||
| ‑ בעיר | 144,771[1] (1 ביולי 2018) | ||||||||||
| קואורדינטות | 34°11′54″N 43°52′27″E / 34.19833°N 43.87417°E | ||||||||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
סאמַרא (בערבית: سامرّاء, בתעתיק מדויק: סאמרּאא') היא עיר במחוז סלאח-א דין שבצפון עיראק השוכנת כ-110 ק"מ צפון-מערבית לבירה בגדאד על הגדה המזרחית של נהר החידקל. העיר שימשה כבירתם של ח'ליפי בית עבאס מסוף המאה ה-8 ועד סוף המאה ה-9, והיא נחשבת כאתר עלייה לרגל חשוב באסלאם. ב-2007 הוכרזה העיר הארכאולוגית סאמרא כאתר מורשת עולמית, וצורפה מיד לרשימת האתרים בסיכון. לפי אומדן רשמי מתאריך 1 ביולי 2018 אוכלוסיית העיר מונה 144,771 בני אדם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור סאמרא יושב בדלילות בעת העתיקה, אך ידוע על יישוב שומרי שהתקיים במקום בין 5500 ל-4800 לפנה"ס. תרבותו הייתה מתקדמת ונקראת תרבות סאמרא. תושביו הקימו מערכות השקיה ויצרו כלי קדרות שעוטרו בדמויות בעלי חיים ובקווים גאומטריים. כלי קדרות אלה שהתגלו לראשונה סאמרא, נפוצו לאחר מכן ברחבי המזרח התיכון כולו. לפי אסטלה, הקים סנחריב יישוב אשורי על הגדה המערבית של החידקל בשנת 690 לפנה"ס. מאוחר יותר נודעה העיר כסואומה בפי היוונים, סומרה (Sumere) בפי הרומאים, או סומרה בסורית. הסאסאנים חצבו תעלת מים בין השנים 531–578 אשר הוליכה את מי החידקל אל העיר. לכבוד האירוע הוקמו בעיר מגדל "בורג' אל-קיים" וארמון.
בית עבאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוחר יותר הקימו ח'ליפי בית עבאס תעלת מים נוספת אל העיר, וזו נבנתה בסוף המאה ה-8 על ידי הארון א-רשיד, ונחגגה בתכנונו של מתומן ענק בקוטר של 1.5 ק"מ. זה זכה לשם "חוסן אל-קדישיה" אך בנייתו נזנחה ב-796. בשנים 834–835 העתיק הח'ליף אל-מעתצם את בירתו לסאמרא, שנקראה באותה עת בשם "סר מן ראא" (سر من رأى – "משוש כל הרואה (אותה)"), ושם זה השתבש לשמה הנוכחי. בשנת 836 הוא הקים עיר חדשה על הגדה המזרחית של החידקל סביב העיר הפרה-אסלאמית, ואת ארמונו קבע בצפונה, במקום שבו ניצב בעבר מנזר. הארמון התחלק לשני חלקים – חלק פרטי שיועד למגורי הח'ליף ובני משפחתו, וחלקם אף נקבר בו; וחלק ציבורי, שבו הקביל את פני הבאים לבקרו. מהארמון נמשכה שדרה לאורך כ-3.5 ק"מ אשר הובילה את השווקים ואל מסגד אל-מעתצם, ששניהם שוכנים כיום מתחת לבתים מאוחרים יותר. משני צדדיה של השדרה ומחוץ לעיר שכנו מגורי החיילים, והחלק שממזרח לעיר הוקף חומה ויועד לציד. עם מותו של אל-מעתצם בשנת 842, המשיך יורשו אל-ואת'ק, והשתמש בעיר כבירה, תוך שהוא מעניק תשומת לב לרווחתה הכלכלית והופך אותה ממחנה צבאי גדול לעיר של ממש. הוא הקים ארמון חדש על הנהר, וארמון זה שימש גם את הח'ליף הבא, אל-מתוכל הראשון.
אל-מתווכל התרכז בבנייה מונומנטלית. הוא הקים מסגד גדול וחדש, והרחיב את העיר מזרחה לאזור שנועד בעבר לציד בלבד. תחת זאת הקים עשרים ארמונות חדשים ובין שניים מהם בדרומה של העיר קבע שטח ציד חדש. במזרחה של העיר נבנה מגרש מרוצים באורך כולל של 10.42 ק"מ וברוחב 80 מטר, ולצדו הוקמו מושבים לצופים. במחצית המאה ה-9 הגיעה העיר לשיאה, היו בה שבע שדרות מקבילות והקיצונית שבהן עברה לאורך גדת הנהר, שהיה לעורק האספקה העיקרי של סאמרא.
בשנת 859 החל אל-מתוכל בהקמת בירה חדשה מצפון לסאמרא, וקרא לה על שמו, אך עם ההתנקשות בחייו בשנת 861 הרעיון נזנח. ריקון הקופה הציבורית כדי להקים את הפרויקט השאפתני היה בין הסיבות לחוסר היציבות שפקד את הח'ליפות בשנים שלאחר מכן. בשנת 870 הוצא הכוח הצבאי מהעיר, ואף שהמשיכה ונחשבה למושב הח'ליף, חשיבותה הלכה ופחתה עד שבירת החליפות החדשה נקבעה בבגדאד בשנת 892.
שקיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות זאת שמרה העיר על חשיבותה הדתית המרכזית. במסגד אל-עסכריה שבעיר נמצאים קבריהם של עלי אל-האדי וחסן אל-עסכרי, האימאמים השיעים העשירי והאחד-עשר. גם מקום ציון היעלמותו של מוחמד אל-מהדי, המכונה "האימאם הנעלם", שהיה האימאם השנים-עשר והאחרון של השיעה, נמצא בעיר. בשל כל אלה מהווה סאמרא אתר עלייה לרגל חשוב למוסלמים שיעים. שינוי אפיק זרימתו של החידקל במאה ה-13 האיץ את שקיעתה של העיר.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-20 עלתה חשיבותה של סאמרא בשל בניית סכר על נהר החידקל. מטרת סכר זה הייתה למנוע את ההצפות התכופות באזור בגדאד ובמורד הנהר, ובנייתו יצרה אגם מלאכותי גדול. כפריים רבים נאלצו לעזוב את כפריהם בשל התפשטות האגם, ורבים מהם עברו לסאמרא עצמה תוך שהם תורמים לגידול אוכלוסייתה.
בחודש פברואר 2006, ביצעו סונים פיגוע טרור במסגד אל-עסכריה בעיר, אירוע שנודע כ"פיגוע במסגד אל-עסכריה", ובו נהרגו כ-120 מתפללים. בעקבות זאת התעוררו מהומות קשות נגד הסונים בעיראק ואף הועלה חשש מפני מלחמת אזרחים. ב-13 ביוני 2007 הותקף המסגד בשנית ושני המינרטים שלו נהרסו. כעבור חודש, ב-13 ביולי 2007, פוצץ מגדל השעון בעיר.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים בעיר צחיח (BWh לפי שיטת קפן). בקיץ הטמפרטורות גבוהות ועשויות לעלות עד ל־50 מעלות צלזיוס, בעוד שבלילות החורף הן עשויות לצנוח אל מתחת לאפס. בשנה ממוצעת יורדים בעיר כ-127 מילימטרים של משקעים.
| אקלים בסאמרא | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 15.3 | 18 | 22.1 | 28.3 | 35.7 | 41.1 | 43.9 | 43.6 | 39.7 | 33.2 | 24.4 | 17.4 | 30.2 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 4.4 | 5.9 | 9.3 | 14.2 | 19.6 | 23.5 | 25.9 | 25.4 | 21.4 | 16.4 | 10.6 | 5.8 | 15.2 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 25 | 30 | 29 | 21 | 8 | 0 | 0 | 0 | 0 | 4 | 20 | 34 | 127 |
אתרי העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכה של העיר מצפון לדרום מגיע ל-41.5 ק"מ ורוחבה נע בין 4 ל-8 ק"מ. היא לא הוקפה על ידי חומות שכן הנהרות שבסביבתה העניקו לה הגנה טבעית, והיא שילבה מקום יישוב לאזרחים ולחיילים. רובעי העיר תוכננו כך שלכל אחד מהם הושם מפקד צבאי, והרחובות שביניהם עלו מגדות החידקל והסתיימו בשדרה המרכזית שרוחבה נע בין 80 ל-100 מטר. ארבע חמישיות משטחה של העיר שנבנתה בתוך זמן קצר טרם נחקרו. חומרי הבנייה העיקריים הם לבנים אפויות, לבנות בוץ ומלט. עם בנייניה החשובים של העיר נמנים המבנים הבאים:
- המסגד הגדול והמינרט החלזוני – המבנה עשוי מאבן אפוייה וממלט, אורכו 264 מטר ורוחבו 169 מטר, והוא היה המסגד הגדול בעולם בעת בנייתו בין 848 ל-851. קירותיו נישאים לגובה של 10.5 מטר ו-16 שערים מובילים אליו. הוא מחולק לארבעה חלקים המקיפים חצר פנימית, והמינארט החלזוני שגובהו 54 מטר, בתבנית זיגוראת יוצא דופן באדריכלות המוסלמית.
- מסגד אבו דולאף – המסגד בצפונה של העיר דומה למסגד הגדול אך קטן ממנו. חצרו הפנימית מוקפת בשערים, וגם המיניארט שלו סלילי כמו זה של המסגד הגול, אך קטן יותר.
- ארמון הח'ליף (קסר אל-ח'ליפה) – המסגד ניצב בשדרה המרכזית וצופה אל הנהר. הוא הוקם על ידי אל-מעתצם, והוא מכסה שטח גדול של 1,250 דונם שבו אזורי מגורים, אולמות, חדרי מנהלה, מגורי חיילים וחדרי מנוחה. המבנה נחקר בשנת 1910 אך שלושה רבעים ממנו לא נסקרו וגנו המערבי מוצף.
- ארמון אל-הוויסיאט – ארמון זה ניצב על הגדה המערבית של החידקל והוא נבנה על ידי אל-מעתצם כמקום מרגוע. הארמון מתחלק לאגף תחתון גדול ואגף עליון קטן יותר.
- ארמון אל-מנקור – שוכן דרומית לעיר על גדת החידקל. הוא הוקם בשנת 854 על ידי אל-מתווכל ועבור בנו.
- ארמון אל-עאשק – הארמון, מעשה ידיו של הח'ליף אל-מעתמד ב-876, נחשב לשמור בארמונות העיר העבאסים. הוא הוקם על קמרון מלאכותי וצורתו כשל מלבן. סביבו מגדלי שמירה עגולים שבסיסיהם רבועים.
- ארמון אל-מוּשַׁרַּחַ֫את – שוכן כ-6 ק"מ מזרחית לעיר המודרנית ונמנה עם הארמונות שבנה הארון א-רשיד בעת שכרה את תעלת המים אל העיר. באדמה שנחפרה מהתעלה הוקם תל ועליו ארמון, אך זה נהרס מאוחר יותר על ידי אל-מעתצם, שהקים במקום ארמון משלו, וקבע בחזיתו בריכה.
- אל-אִסְטַבְּלַ֫את (האורוות) – מחנה צבאי גדול לחופי החידקל, כ-15 ק"מ דרומית לעיר הנוכחית, שבו ארמון קטן ובתי מגורים. בנייתו מתוארכת לשנת 851.
- מסגד אל-עסכריה – מסגד מוסלמי שיעי הנחשב לאחד המסגדים החשובים והקדושים ביותר בעולם השיעי, וככל הנראה נבנה בשנת 994. לפי המסורת, בקבר שנמצא במסגד קבורים שני אימאמים שיעים חשובים, עלי אל-האדי וחסן אל-עסכרי, האימאמים השיעים העשירי והאחד-עשר. המסגד נפגע בפיגוע קשה ב-22 בפברואר 2006, ושוב ב-2007.
- ארמון אל-ג'עפרי – נבנה על ידי אל-מתווכל בשנים 859–861 ונחשב לארמון המוסלמי הגדול ביותר שנבנה אי פעם. שטחו 2,110 דונם והוא שוכן בצפונה של העיר. הוא לא נחקר אך נשמר במצב טוב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על העיר
- סאמרא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אתרי עלייה לרגל באסלאם | ||
|---|---|---|
|
 | |
|---|---|
|
