סופרי דור תש"ח

סופרי דור תש"ח (או דור בארץ / דור הפלמ"ח) הוא כינוי לקבוצה של יוצרים ספרותיים שפעלו בישראל במהלך שנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. מדובר בקבוצת יוצרים בעלי קבוצת גיל, סגנון ספרותי והזדהות אידאולוגית שונה. היוצרים, ילידי שנות העשרה והעשרים של המאה ה-20 היו הדור הראשון שנולד וכתב בארץ, מה שייחד אותם מאוד מבחינה ספרותית ומכאן כינויים. תופעת יצירתם נבעה מהיותם הדור היהודי הראשון המופיע בארץ ישראל ששפת-אמם היא עברית וגדלו אל-תוך תרבות יהודית, חילונית ולאומית.

רוב יצירותיהם פורסמו בכתבי העת שזוהו עם מפלגות השמאל של התקופה "על המשמר, "משא", "למרחב" ו"אורלוגין" כמו גם בספרית פועלים. רובם הגדול של סופרי דור תש"ח זוהו עם מפ"ם וחלקם כיהנו בכנסת מטעמה.

היצירה נועדה לבטא את רגשותיו של דור חדש ומיוחד, שבניגוד לאבותיו חי חיים עצמאיים בארץ ישראל. עולמו וחינוכו של דור זה היו שונים לגמרי מעולמם של אבותיהם - יוצאי אירופה ועל כן היה מקום לצפות לפריצה של זרם ספרותי, שיבטא את רוחו המיוחדת והחדשנית. גם מאורעות התקופה - השואה, המאבק בבריטים ומלחמת העצמאות דרשו יצירות ספרותיות שיעסקו בהן.

נהוג לראות בפרסום יצירתו של ס. יזהר, "אפרים חוזר לאספסת" ב-1938 את מבשרו של גל זה. לכדי ביסוס הגיע הזרם עם פרסומם של חוברות שהכילו כמה סיפורים קצרים ונקראו "ילקוט הרעים" לאחר 1943. לביסוס סופי וקיבוע יצירתו הגיע דור תש"ח ב-1945-1946, עת הופיעו הרומנים הראשונים של יוצרי דור זה ("הוא הלך בשדות" - משה שמיר, "אפורים כשק" - יגאל מוסינזון).

קום המדינה היווה בעיה רצינית עבור יוצרים אלו שכן הם לא הורגלו בחיים נורמטיביים ושגרתיים כפי שנוצרו במדינה לאחר מלחמת העצמאות, עבורם היה מדובר במשבר אישי וספרותי כבד, הם לא ידעו איך להתמודד עם השגרה המעיקה ועם השינויים הדמוגרפיים וההתברגנות. לקראת סוף שנות החמישים ובעיקר בשנות השישים של המאה ה-20 הלכה יצירתו של הזרם ודעכה - הוא לא דיבר אל המוני העולים החדשים והאותנטיות שלו נשחקה בחלוף השנים.

כמה יצירות המשתייכות לזרם זה נכנסו לפנתיאון התרבות הישראלית ביניהם יצירתו המפורסמת של משה שמיר - "הוא הלך בשדות" ויצירתה המפורסמת של נעמי פרנקל - שאול ויוהאנה, יצירות אלו נלמדות במסגרת הבגרות בספרות.

בין היצירות הספרותיות, המאפיינות ביותר את לבטיו של דור תש"ח לאחר מלחמת העצמאות, ניתן למנות את ספריו של חנוך ברטוב, בעיקר באמצע הרומן ומתום עד תום, את חדווה ואני של אהרן מגד ואת פנים אל פנים של אבא קובנר.

סיפוריהם של בני דור תש"ח היו ריאליסטים ובעלי מאפיינים אוטוביוגרפים מסוימים. הם עסקו בעיקר בשלושה נושאים - היסטוריה קרובה ורחוקה- מלחמת העצמאות והמאבק בבריטים מחד וימי בית ראשון ושני מאידך; השואה והגלות; ומציאות החיים במדינה הצעירה והמתהווה.

• אבנר הולצמן, הסיפורת של "דור בארץ". בתוך: "ישראל בעשור הראשון", תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
• אביבה מהלו, וכי עירום אתה?! אמת ומיתוס בסיפורי דור הפלמ"ח, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2008.
• ירון גולן וגרשון שקד, חיים על קו הקץ : אנתולוגיה לסיפורת ישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982
• אניטה שפירא, "דור בארץ", אלפיים 2 (תש"ן), עמ' 203-178.