קת'לין טרנר

קת'לין טרנר
Kathleen Turner

טרנר, 2013
לידה	19 ביוני 1954 (בת 70) ספרינגפילד, מיזורי, ארצות הברית
שם לידה	Mary Kathleen Turner
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1977
מקום לימודים	בית הספר המרכזי לנאום ודרמה בלונדון אוניברסיטת המדינה של מיזורי University of Maryland, Baltimore County The American School in London
צאצאים	Rachel Weiss
פרסים והוקרה	פרס גלובוס הזהב כשחקנית הקומדיה הטובה ביותר בסרט קולנוע (1985, 1986)
https://kathleenturner.net/
פרופיל ב-IMDb

מרי קת'לין טרנר (באנגלית: Mary Kathleen Turner; נולדה ב-19 ביוני 1954) היא שחקנית קולנוע ובמאית אמריקאית. טרנר הייתה בין השחקניות הבולטות בשנות ה-80 לאחר ששיחקה בתפקיד הראשי בסרט "כחום הגוף" (1981). בין היתר הייתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בתפקיד הראשי בסרטו של פרנסיס פורד קופולה "להתחתן שנית" (1986), וזכתה פעמיים בפרס גלובוס הזהב על תפקידיה בסרטים "בעקבות האוצר הרומנטי" (1984) ו"הכבוד של פריצי" (1985), והייתה גם מועמדת לשני פרסי טוני עבור תפקידיה במחזות "חתולה על גג פח לוהט" (1990) ו-"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (2005). טרנר אובחנה כלוקה בדלקת מפרקים שיגרונית בתחילת שנות ה-90 והדבר הביא להפחתה בכמות הופעותיה הקולנועיות, על אף שגם לאחר אבחון המחלה המשיכה להופיע, בין היתר בתפקיד הראשי בסרטו של ג'ון ווטרס "אמא סדרתית" (1994). טרנר ממשיכה להופיע בתיאטרון, ובטלוויזיה (בין היתר שיחקה את אביו הטרנסג'נדר של צ'נדלר בסדרה "חברים") וכן כמדבבת.

טרנר נולדה בספרינגפילד, מיזורי שבארצות הברית למשפחה נוצרית-מתודיסטית אדוקה. אביה, אלאן ריצ'רד טרנר, היה דיפלומט בשירות החוץ של ארצות הברית, וכילדה חיה טרנר בארצות רבות שבהן שירת אביה, ובין היתר בקנדה, בוונצואלה, בקובה ובבריטניה. בשנת 1972 סיימה טרנר את לימודי בית הספר התיכון בלונדון, ובאותה השנה מת אביה, והיא שבה לארצות הברית עם משפחתה. היא למדה באוניברסיטת המדינה של מיזורי במשך שנתיים, והשלימה את התואר הראשון באמנויות באוניברסיטת מרילנד ב-1977.

בצעירותה גילתה כישרון ונטייה למשחק, וכיכבה בהפקות במה בבימויו של הבמאי סטיב ייגר.

בשנת 1978 הופיעה טרנר לראשונה בטלוויזיה באופרת הסבון של רשת NBC "הרופאים" (The Doctors).

בשנת 1981 הופיעה לראשונה בקולנוע בסרטו של לורנס קאסדן "כחום הגוף", לצד ויליאם הרט. "כחום הגוף" הוא סרט "נאו-נואר" בסגנון הסרט האפל. הדמות שגילמה טרנר, מאטי ווקר, היא פאם פאטאל, המשכנעת עורך דין צעיר שאותו משחק הרט, לרצוח את בעלה, כדי שתוכל לרשת את כספו. משחקה של טרנר, שהזכיר את משחקן של שחקניות פילם נואר כברברה סטנוויק או לנה טרנר, קולה העמוק שהזכיר לרבים את לורן באקול, והשימוש הניכר בסקס אפיל, משכו תשומת לב לשחקנית הצעירה, והביאו אותה למעמד של כוכבת קולנוע מן השורה הראשונה.

לאחר "כחום הגוף" נמנעה טרנר מתפקידים נוספים כ"פאם פאטאל" כדי שלא להיות מסווגת לסוג אחד של תפקידים. בשנת 1984 הצליחה מאוד הקומדיה "בעקבות האוצר הרומנטי" שבה גילמה את ג'ואן ויילדר, סופרת מתוסכלת של ספרי רומן רומנטי הנקלעת להרפתקת אמת, שבה מציל אותה גיבור אלמוני (מייקל דאגלס). הסרט זכה להצלחה רבה, ומשחקה של טרנר זכה בפרס גלובוס הזהב לשנה זו. הצלחת הסרט הביאה להסרטת המשך בשם "בעקבות אוצר הנילוס", בשנת 1985, שזכה להצלחה פחותה מזו של הסרט הראשון. בשנת 1985 שיחקה טרנר לצד ג'ק ניקולסון בסרט "הכבוד של פריצי". הפעם שיחקה מחסלת של המאפיה, שעליה מוטל לחסל מחסל אחר, שאותו משחק ניקולסון, דבר היוצר ביניהם תסבוכת רומנטית. משחקה בסרט זה זכה לשבחים, והביא לזכייה נוספת בגלובוס הזהב. בשנת 1986 כיכבה בסרטו של פרנסיס פורד קופולה "להתחתן שנית", בתפקיד אישה בשנות ה-30 לחייה, החוזרת באופן פלאי לגיל 17. בשל משחקה בסרט זה הייתה מועמדת לפרס האוסקר, אך לא זכתה בו.

בשנת 1988 העניקה את קולה לדמות "ג'סיקה ראביט" כוכבת הסרט המצויר "מי הפליל את רוג'ר ראביט". הדמות עגולת החמוקיים קיבלה השראה מדמויות הפאם פאטאל בסרטי פילם נואר, וקולה הנמוך והסקסי של טרנר העניק לדמות את האפיון הדרוש לשם כך. בין היתר, תיזכר הדמות בשל אחד ממשפטי המפתח שאומרת "ג'סיקה ראביט" בסרט "I'm not bad, I'm just drawn that way" (אני לא מרושעת, פשוט ציירו אותי כך). בשנת 1989 הופיעה לצד דאגלס פעם נוספת בסרט מלחמת רוז ברוז, קומדיה שחורה שתיארה מאבק גירושין בין בני זוג, המגיע לשיאים של רשעות ושפלות. גם סרט זה זכה להצלחה קופתית וביקורתית.

טרנר זכתה להצלחה גם על במת התיאטרון. ב-1990 הייתה מועמדת לפרס טוני על תפקידה במחזה "חתולה על גג פח לוהט" שהועלה בברודוויי.

בשנת 1994 כיכבה בקומדיה השחורה של ג'ון ווטרס "אמא סדרתית" בתפקיד בברלי סטופין, עקרת בית מבולטימור, הרוצחת את כל מי שמאיים בעיניה על הדרך האידילית שבה היא מנהלת את משפחתה. כן תרמה את קולה לפרק בסדרה "משפחת סימפסון" ו לאחר מכן הפחיתה מאוד את הופעותיה, והופיעה בתפקידי משנה בעיקר, הזכור מהם הוא שרה ליסבון, אם המשפחה בסרט "חמש ילדות יפות" שביימה סופיה קופולה בשנת 1999.

משנת 2000 מופיעה טרנר בהצגת היחיד "טלולה", שבה היא משחקת את שחקנית העבר האקסצנטרית טלולה בנקהד. במסגרת זו היא יוצאת למסעות ברחבי ארצות הברית. בשנת 2000 עברה ללונדון כדי להשתתף בגרסת הבמה של הסרט "הבוגר". ב-2001 היא החלה להופיע בטלוויזיה בסדרה "חברים" ושיחקה בתפקיד אמו הטרנסג'נדרית של צ'נדלר, דמות שהופיעה בשלושה פרקים. בשנת 2005 שבה והופיעה בברודוויי במחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". הופעתה העניקה לה מועמדות נוספת לפרס הטוני. הצלחת המחזה הביאה להעברתו ללונדון בשנת 2006. היא גם הופיעה כעורכת דין בסדרה "חוק וסדר".

בשנת 2006 הופיעה בתפקיד אורח בפרק בסדרה "ניפ/טאק", ודיבבה דמות בסרט "מפלצת של בית".

בשנת 1984 נישאה טרנר ליזם הנדל"ן האמריקאי-יהודי ג'יי וייס. בתם המשותפת, רייצ'ל אן וייס, נולדה ב-14 באוקטובר 1987. על אף שטרנר נולדה למשפחה מתודיסטית, סיפרה טרנר כי "אימצה מידה מסוימת של מסורת יהודית וזהות", בשל נישואיה לבעלה היהודי וחינוך בתם כיהודייה^[1]. בשנת 2007 הודיע הזוג על גירושיו.

בשנת 1992 אובחנה טרנר כחולה בדלקת מפרקים שיגרונית, לאחר שסבלה מכאבים במשך כשנה. ככל שהתקדמה המחלה, והתרופות שקיבלה שינו את מראה של טרנר, גוועה קריירת הקולנוע שלה. טרנר האשימה גם את גילה, וטענה כי לאחר גיל 40 פחת העניין בה. הפוגה במחלתה בסוף שנות ה-90 העניקה לה אפשרות לקדם את קריירת המשחק שלה.

טרנר חברה במספר רב של ארגוני מודעות פוליטית וארגוני צדקה, בין היתר היא משרתת בחבר הנאמנים של הארגון הליברלי "People for the American Way", תומכת בארגון אמנסטי אינטרנשיונל, ובארגון הצדקה "Citymeals-on-Wheels". היא הייתה מתומכיו הראשונים של הסנטור הדמוקרטי ג'ון קרי, במירוץ לנשיאות ארצות הברית בשנת 2004. טרנר היא תומכת רבת שנים במפלגה הדמוקרטית. כן היא פעילה בהעלאת המודעות למחלת דלקת המפרקים השיגרונית.

בשנת 2008 יצאה לאור אוטוביוגרפיה שכתבה בשיתוף פעולה עם הסופרת גלוריה פלדט בשם "Send Yourself Roses: Thoughts on my Life, Love, and Leading Roles" (שלחי לעצמך פרחים: מחשבות על החיים, אהבה, ותפקידים ראשיים). הספר היה לרב מכר והופיע ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" במשך שלושה שבועות. עם פרסום הספר נתבעה על ידי השחקן ניקולס קייג' בטענה כי האמור בספר כאילו נעצר בשל נהיגה בשכרות, וכי גנב כלב מסוג צ'יוואווה אינו נכון. טרנר התנצלה בפומבי על פרסום הדברים.

• כחום הגוף (1981)
• The Man with Two Brains ‏ (1983)
• בעקבות האוצר הרומנטי (1984)
• A Breed Apart ‏ (1984)
• למות בעד תשוקה (1984)
• הכבוד של פריצי (1984)
• בעקבות אוצר הנילוס (1984)
• פגי הולכת להתחתן (1986)
• Julia and Julia ‏ (1987)
• מחליפים ערוצים (1988)
• מי הפליל את רוג'ר רביט (1988) (דיבוב)
• תייר מזדמן (1988)
• מלחמת רוז ברוז (1989)
• בלשית על עקב גבוה (1991)
• מרגלים במשרה חלקית (1993)
• House of Cards ‏(1993)
• אמא סדרתית (1994)
• The Conspiracy of Silence ‏ (1995)
• ולנטינו לאור ירח (1995)
• פייה בלתי צפויה (1997)
• בלונדינית אמיתית (1997)
• חמש ילדות יפות (1999)
• מי גאון של אמא? (1999)
• Love and Action in Chicago‏ (1999)
• Prince of Central Park ‏ (2000)
• מפלצת של בית (2006) (דיבוב)
• מארלי ואני (2008)
• המשפחה המושלמת (2011)
• Nurse 3D‏ (2014)
• חתונה מסוג אחר (2017)
• The Swearing Jar‏ (2022)
• ירושה בהפרעה (אנ') (2022)

• סיפורים מהילדות שלי (1998) - דיבוב
• משפטי (1998) - סרט טלוויזיה של TNT
• שיטת קומינסקי (2019)
• דולי פרטון: מיתרי הלב (2019)
• סיפור פשע אמריקאי: מוניקה לווינסקי (2021)
• שרברבי הבית הלבן (אנ') (2023)

• על המאה ה-20 (2005)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קת'לין טרנר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קת'לין טרנר

• אתר האינטרנט הרשמי של קת'לין טרנר (באנגלית)

• קת'לין טרנר, ברשת החברתית Goodreads
• קת'לין טרנר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קת'לין טרנר, באתר AllMovie (באנגלית)
• קת'לין טרנר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• קת'לין טרנר, באתר Metacritic (באנגלית)
• קת'לין טרנר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• קת'לין טרנר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• קת'לין טרנר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קת'לין טרנר, באתר Discogs (באנגלית)
• דודי כספי, הדרך שלה, באתר ישראל היום, 12 במאי 2016
• קת'לין טרנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)