קבר תות ענח' אמון

קבר תות ענח' אמון

מידות
אורך	30.79 מ'
שטח	109.82 מ"ר
היסטוריה
תרבויות	מצרים העתיקה
אתר ארכאולוגי
התגלה	4 בנובמבר 1922
ארכאולוגים	הווארד קרטר
מיקום
מדינה	מצרים
קואורדינטות	25°44′25″N 32°36′05″E / 25.740361111111°N 32.601444444444°E / 25.740361111111; 32.601444444444
(למפת מצרים מוגדלת)   קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון הים האדום קבר תות ענח' אמון (למפת מצרים רגילה)   קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון הים האדום קבר תות ענח' אמון

קברו של פרעה תות ענח' אמון, מסומן כ-KV62, מצוי בנקרופוליס שבעמק המלכים במצרים, על יד תבאי (לוקסור של ימינו). הוא התגלה בשנת 1922 על ידי הווארד קרטר, והוא הקבר השלם ביותר שהתגלה אי פעם במצרים העתיקה.

עיקר המוניטין של הקבר נוצר הודות לכמות ולעושר הרב של החפצים שנמצאו בקבר, אם כי הוא נשדד כפעמיים בעת העתיקה, ונחתם שוב. ממצאי הקבר שוכנו במקור במוזיאון הארכאולוגי בקהיר. בסוף 2021 ותחילת 2022, המוזיאון הועתק מקהיר למוזיאון המצרי הגדול בגיזה, שם יימצא להם אגף נפרד ומכובד ובו לראשונה יימצאו כל הממצאים ביחד.^[1]

ב-1907 גילה צוות של המשלחת הארכאולוגית של תיאודור דיוויס (אנ')^[2] בראשות אדוארד ר. איארטון (אנ'), ספל חרס ועליו שמו של תות ענח' אמון. היה זה הממצא הראשון שקישר את שמו של המלך לעמק המלכים. קיומו של מלך זה היה ידוע, שכן נמצאו באל-עמארנה מספר חפצים שנשאו את שמו.

באותה שנה, לאחר גילוי קברו של חרמחב, נמצאו בבור סמוך לקברו של סתי הראשון, במה שמסומן כיום כ-KV54, מספר חפצים הקשורים לפולחן מוות, כגון בדים ששייכים למומיות ושמו של תות ענח' אמון הופיע עליהם.^[3][4] דוויס קיווה שהחפצים נשדדו מקבר סמוך שאותו שייך לתות ענח' אמון, והושלכו בשעת השוד. כמו כן הוא מצא בסמוך קבר קטן, ריק, שנשדד לחלוטין. בעקבות כך הוא סגר את החפירות באזור ופרסם ספר בשם "קברו של תות ענח' אמון" ובו הצהרה שאין בעמק המלכים דבר שנותר לחקור.^[5]

הארכאולוג הווארד קרטר, שעבד תחילה עבור תיאודור דייוויס גם בעמק המלכים, אולם נאלץ להתפטר עקב תקרית פוליטית עם תיירים צרפתים, חזר לעבוד באזור ב-1909 תחת משלחת שמומנה על ידי הבריטי ג'ורג' הרברט, הרוזן החמישי מקרנארבון.

ג'ורג' הרברט מקרנארבון קיבל את הזיכיון לחפור בעמק המלכים ב-1914, לאחר שדייוויס נאלץ לפרוש מסיבות בריאות, אולם מלחמת העולם הראשונה עיכבה את החפירות עד 1917. על סמך הממצאים הקודמים, קרטר סבר שהקבר חייב להימצא באזור בו נגלו ממצאים אלו. הוא חפר כ-5 עונות באזור מגורי הפועלים שעבדו בחציבת הקברים, ואז בעקבות מיעוט ממצאים, כאשר הוחלט שזו העונה האחרונה, ב-1922, הוא גילה גרם מדרגות בן 16 מדרגות חצוב בסלע מתחת למשטח הגישה לקבר KV9 (אנ'), קברם של רעמסס החמישי והשישי. הנפולת מחציבת KV9 כיסתה לגמרי את פתח KV62 והוא נשכח. במשך השנים נבנו על השטח הבקתות של הפועלים שחצבו קברים באזור, שם עבד קרטר.

גרם המדרגות הוליך לדלת שחסמה פתח. קרטר הורה לכסות את המדרגות, הציב שמירה על המקום ודיווח לממונה עליו, לורד קרנארבון, על הממצאים.

קרטר התחיל בפתיחת הקבר רק אחר שהלורד ובתו, ליידי אוולין הרברט, הגיעו ללוקסור והיו נוכחים בפתיחה. הכניסה לקבר החלה ב-26 בנובמבר. הם נכנסו לגרם מדרגות שהוביל למסדרון שגם הוא היה חסום על ידי דלת. בשלב הזה, הסימן היחיד שקישר את המקום אל תות ענח' אמון היו חותמות על החלק התחתון של הדלת עם שמו של המלך. כמו כן היו סימנים שהמקום נפרץ פעמיים בזמן העתיק, אולם העובדה שהפרצות נחסמו, העידה שהמקום לא התרוקן לגמרי מתכנו.

קרטר פתח חור קטן בדלת והאיר את התוכן בנר קטן, על מנת לגלות גזים רעילים. שלהבת הנר רעדה כתוצאה מהאוויר החם שפרץ מבפנים. קרטר הסתכל פנימה ונאלם דום. כאשר קרנארבון שאל אותו אם הוא רואה משהו הוא ענה: "כן, דברים נפלאים".^[6] בשלב זה קרטר עדיין לא ידע אם מצא את הקבר או מטמון של ממצאים.

בשלב הראשון קרטר גייס צוות של אנשי מקצוע מבין הצוות של מוזיאון המטרופוליטן שחפרו במקום וכן קיבל בהשאלה מומחה, ארכאולוג-כימאי מהשלטונות המצריים.

במורד המדרגות התגלה חלל מלבני ובקצהו נצמד חדרון נוסף במישור נמוך יותר, חסום שביחד השלימו את צורת האות "ר". בחדרון זה נמצאה תיבה מוזהבת שבתוכה בסוף נמצאו הסרקופג והמומיה. חדרון זה כונה "תא הקבורה". בנוסף נתגלו עוד שני חללים חסומים על ידי פתח. לאחד החללים קרטר התייחס כ"נספח" ולשני, זה שסמוך לתיבה המוזהבת, כ"חדר המטמון".

באמצע דצמבר התחילה העבודה במקום. העבודה נערכה במשך כשמונה שנים שבהן קרטר דאג לתעד ולצלם את מקומו של כל ממצא כפי שנמצא, בדייקנות ובקפדנות.

קרטר ואחד מעובדיו, ארתור קרוטנדן מייס (אנ'), ניהלו יומן מפורט של תהליך החפירה, הטיפול, ההתמודדות עם התיירים המכובדים שבאו לצפות בחפירה וההתמודדות עם הבעיות של הקצאת המשאבים שבהם נתקלו.

הטבלה הבאה מסכמת את תהליך הגילוי והחפירה^[5]

תאריך	פעולה
1907	תיאודור דייוויס מוצא פריטי חניטה עם שמו של תות ענח' אמון ב-KV54 ומסיק שזה קברו המרוקן של תות ענח' אמון
1912	תיאודור דייוויס מפרסם ספר ובו הצהרה שאין יותר מה לחפש בעמק המלכים
04.11.1922	קרטר מגלה במקרה כ-16 מדרגות שמובילות לתוך ההר
23.11.1922	לורד קרנארבון ובתו מגיעים לאתר וקרטר מציץ לראשונה פנימה לתוך חדרון שאליו הובילו המדרגות.
29.11.1922	פתיחה רשמית של האתר וגיוס צוות
27.12.1922	קרטר מוציא לראשונה חפץ מהקבר[7]
16.02.1923	פתיחת תא הקבורה[8]
11.02.1924	הפסקת עבודה לשנה כתוצאה מחילוקי דעות עם השלטונות המצריים[9]
01.1925	המשך העבודה כתוצאה מהגעה להסכמות עם השלטונות[10]
13.10.1925	הסרת המכסה של התיבה החיצונית
23.10.1925	פתיחת התיבה השנייה
28.10.1925	פתיחת התיבה הפנימית וחשיפת המומיה
11.11.1925	התחלת המחקר של המומיה
24.10.1926	התחלת עבודה על "חדר המטמון"[11]
30.11-15.12 1927	ריקון הנספח[12]
10.11.1930	הוצאת הפריט האחרון מהקבר

• 
  מפת הקבר כפי ששרטט הווארד קרטר. היא נכונה רק באופן סכמתי
• 
  KV62 תוכנית קברו של תות ענח' אמון כפי ששורטטה מדגם תלת-מימד
• 
  תיירים מחוץ לקבר, פברואר 1923

הקבר ממשיך להעסיק מדענים וארכאולוגים מסביב לסוגיית קללת הפרעונים. סביב הקבר התפתחה תיאוריה של קללה הרובצת על מי שפותח את הקברים העתיקים של הפרעונים.

האגדה על קללה זו נפוצה בעקבות מותו של ג'ורג' הרברט, הרוזן החמישי מקרנארבון ב-5 באפריל 1923. גופתו נמצאה בבית המלון קונטיננטל-סאבוי שבקהיר. מותו נבע ככל הנראה מאלח דם (שהתפתח לדלקת ריאות), שנוצר כתוצאה מגילוח בטעות של עקיצת יתוש נשא של שושנה, מה שגרם לפתיחת הפצע ולזיהום חמור. מקרי מוות נוספים של מגלי קברים חיזקו את התיאוריה הזו ואף ניסו לחזק אותה בהסברים מדעיים. אולם לא כל מגלי הקברים מתו בטרם עת.

ארבעת החדרים שנמצאו במתחם היו בעלי קירות חלקים, ורק חדר הקבורה היה מעוטר. ישנה סברה שבפועל היה קבר אחר בהכנה עבור המלך, אולם מכיוון שנפטר באופן פתאומי, הוחלט לקבור אותו בקבר זה שהיה מיועד לאדם אחר.

החדר הקדמי, הלא מעוטר, נמצא באי-סדר מוחלט, ככל הנראה בגלל ההחזרה של החפצים שנתפסו בזמן השוד. קרטר קטלג בחדר זה כ-700 חפצים שביניהם היו 3 מיטות הלוויה: אחת בצורת אריה (האלה סח'מת), השנייה בצורת פרה (האלה חתחור) והשלישית בצורת חיה שהורכבה מגוף אריה, זנב של סוס יאור, וראש של תמסח. כמו כן נמצאו ארבע כרכרות, שאחת מהן שימשה לציד, אחת לקרבות ועוד שתיים למצעדים. בחדר נמצאה גם תיבה גדולה ובה אביזרים צבאיים, מקלות הליכה, לבנים של המלך וחצוצרה עשויה מנחושת, שעדיין ניתן לנגן בה. משני צידי השער הנעול שהוביל לתא הקבורה ניצבו שני פסלי שומרים מצופים זהב.

לפני פתיחת הפתח שהוביל לתא הקבורה, היה צורך להוציא את כל החפצים בחדר הקדמי. התהליך כלל תיעוד, צילום וטיפול עדין ביותר בחפצים שהתגלו.

תא הקבורה היה מעוטר בתמונות מטקס פתיחת הפה, ספר המתים והצגת המלך עם ישויות אלוהיות שונות.^[13] ניתן להבחין בשינויים שבוצעו בכרטוש של המלך. ההסבר לכך יכול לנבוע משינוי שמו מתות ענח' אתון לתות ענח' אמון, אולם גם משינוי ייעוד הקבר.

בתוך התא נמצאו ארבע תיבות גדולות מוזהבות, זו בתוך זו, אשר מילאו את כל תא הקבורה עד אפס מקום. על דופנות התיבות היו טקסטים של קבורה. כל תיבה הכילה חפצים שונים. על יד התיבה החיצונית היו 11 משוטים עבור סירת המוות שתשרת את המלך במסעו לעולם הבא, מכלי בושם ומנורות. על התיבה השנייה נמצא הטקסט של ספר המתים. התיבה הפנימית הכילה את הסרקופג, שהיה עשוי מקשה אחת של קוורציט קשה ועמיד במיוחד, והמכסה שלו היה חצוי. בסרקופג נמצאו שלושה ארונות מתים אחד בתוך השני מונחים על מיטה בעלת ראשי אריה. הארון הפנימי ביותר עשוי מזהב טהור במשקל של כטון, והכיל את המומיה של המלך מכוסה ב-143 תכשיטי זהב משובצים באבני חן. המומיה של המלך נשמרה בשלמותה, אולם התכריכים שבהם נעטפה ניזוקו בתהליך פתיחת הארונות.

מסכת המוות שבארון הפנימי, שכיסתה את המומיה, עשויה זהב טהור במשקל 11 ק"ג ומשובצת אבני לפיס לזולי קרנליאן, אובסידיאן, קוורץ, טורקיז וזכוכית.^[14]

בעוד שמלכים רבים הכינו חלקים מתשמישי המוות שלהם עוד בחייהם (על פי עדויות וצווים שנמצאו באל-עמארנה), חלק לא מבוטל מהחפצים בקבר זה הוכנו לאחר מות המלך, בזמן חניטת הגופה. תהליך החניטה ארך כשבעים יום. במקרה של תות ענח' אמון, רוב החפצים שנמצאו מתאימים לזמן מותו. זאת על פי סמנים שחפצים אלו תואמים לאדם בגיל שבו הייתה המומיה. כמו כן, נמצאו פריטי ריהוט מאל-עמארנה, שעדיין נושאים את שמו הקודם (תות ענח' אתון), הקשור לאל אתון שהיה הישות האלוהית שהונהגה על ידי מהפכת אמנחותפ הרביעי, אביו של תות ענח' אמון.

קירות החדרים והמחיצות שביניהם יכלו להיבנות רק לאחר הכנסת הסרקופג והארונות המכילים אותו, משום גודלם. לכן, מתעוררת השאלה, היכן היו חפצים אלו בזמן זה וכיצד הובאו לקבר.^[15]

הגישה לחדר זה התבצעה באמצעות מסדרון לא חסום. נמצאו בו כ-5,000 חפצים שרובם טקסיים. קרטר קטלג את כולם.

בחדר נמצאה שידה קנופית (אנ').^[16] בתוך השידה נמצאה תיבה קנופית לאחר הסרת מכסה התיבה, התגלו ארבעה ראשים מלכותיים ששימשו מכסים לארבעה מכלים ובהם ארונות קטנים עשויים זהב שהכילו את אבריו הפנימיים של המלך. מבדיקת הארונות האלו קיימת סברה שהם נבנו עבור מישהו אחר (ענח' חרפ רור) והושמשו עבור המלך. כל הממצאים נמצאים במוזיאון המצרי בקהיר ויוצגו במוזיאון החדש בגיזה עם פתיחתו.

בחדר נמצא פסל גדול של אנוביס ששמר על תיבה שהכילה תכשיטים ואלמנטים טקסיים שונים, וכן פסלונים מוזהבים של המלך לובש כובעים שונים ביניהם המלך עומד על נמר שחור והמלך המשתמש בצלצל. בנוסף, נמצאו פסלונים של ישויות אלוהיות אחרות, דגמים של סירות ועוד שתי כרכרות, רהיטים, בגדים וכלי נשק. בחדר היו גם קופסאות עם אושבטי. אלו הם צלמיות קטנות המציגות דמויות שונות שיעזרו למלך בחיים שאחרי החיים, כגון עובדים שונים שישרתו את המלך, כוהנים, ודגמים של מבנים נחוצים. על הצלמיות יש כתובות הלקוחות מספרי הדת. בסך הכול היו בקבר 413 אושבטים בקופסאות שחורות, בחדרים השונים. ניתוח של אושבטים אלו מעלה ש-365 מהם היו בעלי תפקידים חד-יומיים, 36 בעלי תפקידים בקבוצות של 10 ימים, והיתר בעלי תפקידים שנתיים. החומרים והלבוש של האושבטים היו מגוונים, החל מעץ פשוט, עץ מצופה עלי זהב וכלה בחרס עדין. כמו כן היו שם פסלוני אושבטי של שר הצבא ושל שר האוצר מאיה (אנ'), כסימן לנאמנות שאחרי המוות. נמצאו גם סלים וכלי אצירה לשימוש האושבטי.

חדר זה שכן במישור נמוך יותר מהחדר הקדמי, וקרטר יצר פתח בקיר על מנת לגשת לחדר זה. בחדר עצמו התגלה אי-סדר מוחלט. קרטר תיאר כי אף על פי שהיו גורמים רשמיים שניסו לסדר את תא הקבורה לאחר שחדרו השודדים, בחדר זה לא נעשה שום מאמץ לעשות סדר. החדר הכיל משחקים, שמנים, משחות, מזון, ויין. זה היה החדר האחרון שטופל על ידי קרטר.

בזמן החפירות, התברר שהקבר נשדד בזמן העתיק פעמיים.^[5]

לפי סימני תיקון על החלק העליון של הדלת המובילה לקבר שעברה תיקון לאחר שניזוקה, הסיק קרטר שהייתה פשיטה של שודדים על הקבר. מאחוריה הדלת, הייתה מנהרה חצובה בסלע וממולאת בשברי סלע גיר. נראה היה שהייתה דלת נוספת שעברה חדירה, ותוקנה. נמצאו חלקי חפצים חסרים ושברי כלים, שמהם הסיק קרטר שפשטו על הקבר כדי למצוא חפצי זהב ולאחר מכן שמנים יקרים וכל זה בסמוך לקבורה.

נראה שהמנהרה נחסמה בפסולת לאחר השוד הראשון כדי לסגור את הקבר. שני החדרים החתומים, חדר הקבורה והנספח, היו מטרת הפשיטה. הנספח הושפע במידה הכי גרועה בשוד זה. השודדים ערמו ורוקנו חפצים בחדר זה. הם חיפשו מתכות, זכוכית, בדים, שמנים ומוצרים קוסמטיים. השוד היה חייב להתרחש סמוך לקבורה שכן מוצרי קוסמטיקה ושמנים הם בעלי תפוגה מוגבלת. לאחר גילוי השוד, הדלתות נחתמו והמסדרון מולא בשבבי אבן גיר כדי למנוע מעשי שוד עתידיים.

השוד השני, מאוחר יותר היה מאורגן יותר, השודדים קדחו מנהרה נוספת דרך הפסולת שחסמה את המנהרה של השוד הראשון, נבנתה מנהרה בחלק העליון השמאלי של המסדרון היורד. המחסום של הדלת החיצונית נפרץ על ידי חור גדול. קרטר העריך שהעבודה דרשה צוות שהעביר את הפסולת בסלים החוצה. שוד זה חדר לקבר במלואו. קרטר העריך שכ-60% מהתכשיטים שבחדר המטמון נבזזו. הוא גילה בחדר הכניסה צעיף קשור ובו מספר טבעות שנלקחו, זרוקים בקופסה. מכאן הוא הסיק שהשוד התגלה בזמן הביצוע. ייתכן שהקבר נחתם שוב בחיפזון על ידי מאיה. החתימה של העוזר שלו, Djehutymose, נמצאה בחדר הנספח על מעמד אבן. שתי פעולת החיתום של הקבר, סומנו באותו סימן, שייתכן ששתיהן התבצעו במרווח זמן קצר לאחר סגירת הקבר.

על פי התיאוריה הזו, קיימים חדרים נוספים בקבר.

האגיפטולוג ניקולס ריבס (אנ') (המצורף לאוניברסיטת אריזונה) העלה בשנת 2015 כי ייתכן שיש אזורים בקבר הראויים לניתוח נוסף. הוא בחן סריקות של הקבר שנעשו ברזולוציה גבוהה על ידי חברת פקטום ארתה,^[17] והצביע על האפשרות שקיימת דלת קטנה בקיר המערבי של תא הקבורה, בממדים דומים לפתח הקיים אל התא עצמו שיכולה להוביל לתא נוסף. כמו כן הוא סבר שסימנים על הקיר הצפוני של חדר הכניסה, יכולים לרמוז על כך שהקיר הוא קיר חוסם ותא הכניסה ממשיך כמסדרון מעבר לקיר זה. כלומר, תות ענח' אמון קבור למעשה בחלק החיצוני של מתחם קבר גדול יותר (בדומה לקברו של אמנחותפ השלישי) שבו קבורים מלכים נוספים, במקרה זה הוא העלה סברה שנפרטיטי קבורה בחלל זה.^[18]

בנובמבר 2015 נערכה סריקת מכ"ם חודרת קרקע על ידי Hirokatsu Watanabe, מומחה מכ"ם יפני. נראה היה שתוצאותיו מאשרות את ההשערה של ריבס, שהיו חללים מאחורי הקירות המערבי והצפוני של חדר הקבורה.^[19] סריקה שנייה מאוחרת יותר, לא הצליחה לשכפל את הממצאים היפניים.^[20] סריקה שלישית בוצעה על ידי חוקרים מהאוניברסיטה הפוליטכנית של טורינו (אנ'), ושתי חברות פרטיות, לא מצאו ראיות לתאים נסתרים, ובכך הפריכו את ההשערה של ריבס.^[21] ההסבר שניתן לתוצאות החיוביות מ-2015, הוא כי התוצאה החיובית הראשונית נגרמה ככל הנראה על ידי השתקפויות של הקירות עצמם, או אפילו הפרעה מהסרקופג. משרד העתיקות המצרי קיבל את התוצאות הללו, שהוצגו במאי 2018.^[22][23]

בשנת 2019, ניקולס ריבס סקר והרחיב את ההשערה המקורית שלו, כולל סקירה של הנתונים הגיאופיזיים הזמינים וניתוחם על ידי הגיאופיזיקאי ומומחה המכ"ם ג'ורג' באלארד.^[24] באלארד הסכים כי לא אותרו תאים פתוחים או חללים ממש מאחורי הקירות, אך הבחין כי נתוני המכ"ם מהאזור שמאחורי הקיר הצפוני ותא האוצר מתאימים למילוי של פסולת בנייה ולא של סלע טבעי. דבר שמשאיר מקום להשערה שיש מעבר מלא מאחורי הקירות ואלה מובילים לתאים נוספים.

על פי התיאוריה הזו, נשים הן בעלות סגולה של הגנה משדים ולכן תות ענח' אמון הצטייד בנשמות מגינות בדרכו לעולם הבא.

בחדר המטמון נתגלתה קופסה עם שתי מומיות עוברים חנוטות בתוך ארונות קבורה קטנים. בדיקות דנ"א ב-2010 הראו כי אחד העוברים, בת תשעה חודשים, היא בתו של תות ענח' אמון. נשאלה השאלה, מדוע לא הוקצו לעוברים הללו קברים משל עצמם. ההשערה היא שהנשמות של העובריות, הנקבות, שימשו להגנה על המלך מפני שדים וכשפים, בדרכו לעולם הבא.^[25]

התיאוריה הזו גורסת כי מסכת המוות אינה שייכת לתות ענח' אמון.

לדבריו של פרופסור ג'ואן פלטשר (אנ'), שעוסק בחקר מצרים העתיקה, מסכת המוות של המלך, העשויה זהב ומשובצת באבנים טובות, ככל הנראה יועדה למלכה נפרטיטי, שכן סימן שהיה מחוק בתוך המסכה מקושר אל תקופת הכהונה שלה. בנוסף לכך, מהמחקר עלה כי למסכה היו עגילים (לפי חורים לאוזניים), ואילו תות ענח' אמון לא ענד עגילים מעבר לתקופת הילדות, לכן ככל הנראה המסכה המפורסמת כלל לא שייכת לו.^[26][27]

התיאוריה הזו מורכבת משני חלקים. על פי חלקה הראשון, חלק גדול מכלי הקבורה שנמצאו בקבר תות ענח' אמון לא היו שייכים לו. על פי החלק השני, תות ענח' אמון נקבר בקבר שלא יועד לו.

הארכאולוג ניקולס ריבס טוען שבדיקה מעמיקה של החפצים שנמצאו בקבר, מראה שהם אינם עשויים עבור תות ענח' אמון, בעיקר מסכת המוות שיש מאחוריה סמנים שהמסכה שונתה.^[5][28] השערה שהועלתה היא שבקבר נטמנו הרבה מאוצרות אל-עמארנה, העיר שנהרסה בעקבות מות אחנתון והשבת הדת הישנה, הסוגדת לאמון בידי תות ענח' אמון (לשעבר, תות ענח' אתון). פריט תומך בהשערה זו הוא העיטור על גב הכיסא המתאר את המלך ואשתו תחת האל אתון (קרני השמש).לכך יש לצרף את קיום קבר KV55, שהתגלה לפני גילוי KV62 ושהכיל מומיה שנגלה בינה ובין תות ענח' אמון קשר DNA, יש שמשערים שחלק מהרכוש שנאגר שם, נוצל עבור קברו של תות ענח' אמון.^[5]

מותו המוקדם של המלך הצעיר, בגיל 19, ללא יורשים, השאיר את הממלכה בבעיה.^[29] אחד השואפים לכתר היה איי – איש שלטון בכיר, עוד מתקופת שלטונו של אחנתון. הוא היה חייב להספיק לקבור את המלך בזמן כדי למנוע ממתחרהו, חורם ח'ב, לחזור מהקרבות נגד החיתים ולטעון לכתר.

לפי המנהג המצרי הקדום, היה צריך להביא לקבורה את המלך תוך 70 יום מיום המוות. הוא חייב להיות מצויד היטב לחיים שאחרי המוות, שכן תפקידו לדאוג בעולם הבא, לשלמות העולם הזה. בניית קבר הראוי לפרעה וציודו, לא הייתה משימה שהתאימה ללוח הזמנים הזה. היו מספר סימנים של תהליך מואץ ולא שלם:

• תהליך המומיפיקציה היה פחות יסודי מהתהליך שהיה מוכר בשושלת ה-18. הפתח בגוף שנועד להוציא את האיברים הפנימיים היה הרבה יותר גדול ולא ברור אם הלב נשאר בתוך המומיה כפי שנדרש
• הגופה הראתה סימנים של השהיה של תהליך הייבוש ולכן המומיפיקציה לא הייתה מושלמת
• תות ענח' אמון נקבר בקבר קטן ולא יאה למעמדו. ייתכן ותות ענח' אמון התחיל להכין לעצמו קבר מפואר, כיאה לפרעה. אבל הוא לא היה מוכן. איי החליט לקבור את המלך בקבר הקטן שהוא הכין לעצמו, ולנכס לעצמו את הקבר של תות, דבר שיחזק את מעמדו כפרעה בעל קבר מפואר
• על פי ניסויים שביצעו חוקרים בחומרים דומים, הסרקופג העשוי גרניט לא יכול היה להיות מוכן בזמן הקצר מאז מותו. איכות הפיסול של האלות שמקיפות אותו, ירדה בחלק התחתון שלו. נמצאו סימנים של טשטוש הכתוב על הסרקופג. ייתכן שהוא הוכן עבור מי מהמלכים הקודמים לו.

כל זה הוליך למסקנה שהקבר על תכולתו יועד למישהו אחר. במסגרת הניסיון להסיק עבור מי הוא יועד וכיצד נקבר המלך הצעיר בקבר זה, ניקולס ריבס (אנ'), בחן את התכשיטים שנמצאו בקבר. הוא מצא כרטושים עם שמו של אחנתון. הוא בדק לאיזה פרעה היה כיסוי ראש דומה לזה שמופיע על מסכת המוות ומצא דמיון רק לכיסוי הראש של אחנתון.

הריסת המקדשים בידי אחנתון כחלק מהמהפכה הדתית שלו, הייתה מלווה במשבר רוחני וכלכלי במצרים. איי ידע שעליו למחוק את זכר אל-עמארנה. הטמנת האוצרות שהובאו משם, בקבר הייתה פתרון נוח לשתי הבעיות שניצבו בפניו.

בדת המצרית הקדומה, מי שמנהל את טקס פתיחת הפה של המלך המת הוא יורשו. בעיטור שעל הקיר, על יד האיש שפותח את הפה של המלך ,יש כרטוש עם שמו של איי, כלומר זהו אקט של לגיטימציה של תפיסת השלטון.

מכל זה, מנסים להסיק שתות ענח' אמון נקבר בחופזה, בקבר לא לו, עם חפצים של אל-עמארנה על ידי איי, כדי למהר ולתפוס את השלטון.

על פי התיאוריה הזו, פגיון הברזל שנמצא בקבר יוצר מחומרים שהגיעו ממטאוריט, או שהובא למצרים ממקום אחר.

בקברו של תות ענח' אמון נמצאו מספר פריטי סגסוגות ברזל כולל פגיון. עיבוד הברזל לא היה נפוץ והטכנולוגיה לא הייתה ידועה באותה תקופה במצרים. מחקר משנת 2016 העלה כי הפגיון שנקבר עם תות ענח' אמון עשוי מברזל מטאוריטי בעל יחסי מתכות דומות (ברזל, ניקל וקובלט) ליחסי הברזל שהתגלו במטאוריט שהתגלה בסמוך ונקרא על שם מקום הימצאו – נווה המדבר אל-ח'ארגה (אנ').^[30]

הקבר פתוח לציבור בעמק המלכים. מספר המבקרים הוגבל ל-400 ביום בשנת 2008.^[31] פרויקט לשימור וניהול הקבר בוצע על ידי מכון גטי לשימור.^[32] בשנת 2009 החלה קרן Factum לטכנולוגיה דיגיטלית ביצירת העתק של הקבר, שנפתח לציבור כקילומטר וחצי מהמקור בשנת 2014.^[33] מכון גטי השלים את עבודתו בשנת 2019.^[34]

בשנת 2009 עבר הקבר שיפוץ שנמשך כ-10 שנים, שנועד לנקות את הקירות מנזקי הזמן. ב-2019 נפתח שוב הקבר לציבור.^[35]

• עמק המלכים
• הווארד קרטר
• ג'ורג' הרברט, הרוזן החמישי מקרנארבון
• תות ענח' אמון
• קללת הפרעונים
• מצרים העתיקה
• דת מצרים העתיקה בתקופת הממלכה החדשה
• אחנתון
• אל-עמארנה

• Carter, Howard & Mace, Arthur C. The Discovery of the Tomb of Tutankhamen
• תולדות מצרים הפרעונית, ד"ר גילי חסקין
• שיטות מומיפיקציה, אנציקלופדיה בריטניקה (אנגלית)

• האוצרות של תות ענח' אמון, סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק