צאו צאו

	יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

צאו צאו

לידה	155 Buzhou, הרפובליקה העממית של סין
פטירה	15 במרץ 220 (בגיל 65 בערך) לוו-יאנג, הרפובליקה העממית של סין
מדינה	שושלת האן המזרחית, קאו וויי
מקום קבורה	מוזליאום צאו צאו
בן או בת זוג	Lady Ding Huan wife of Zhang Ji Wang Zhaoyi Yin Lady Liu Du Empress Dowager Bian Qin Furén

צָאו צָאו (מנדרינית תקנית: 曹操, בפין-יין: Cáo Cāo‏; 155 – 15 במרץ 220), ידוע גם כ-מֶנְג-דֶּה (孟德, בפין-יין: Mèngdé), היה שר מלחמה ואחד מראשי הממשלה האחרונים של שושלת האן המזרחית. עם דעיכת כוחה של השושלת השיג צאו צאו כוח, צבאי ופוליטי רב במדינה.

כאחד משרי המלחמה המרכזיים בתקופת שלוש הממלכות, בנה צאו צאו את היסודות לממלכת צָאו-ווֶיי אותה ביסס לבסוף בנו, צַאו פִּי. לאחר מותו ניתן לו התואר המלכותי "קיסר ווּ של ממלכת ווֶיי".

בתרבות הפופולרית, דמותו של צָאו צָאו מוצגת לרוב כדמות בעלת מניעים מפוקפקים ולרוב ממלא את תפקיד הנבל בסיפור. הוא מתואר כעריץ אכזר וחסר רחמים, אך בזמנו הועלה על נס כשליט מבריק וגאון צבאי שהתייחס במישורין לכפופים אליו. בזמנו נאמר עליו שיהפוך לשליט מוכשר בזמן שלום וגיבור ערמומי בזמן מלחמה.

מלבד זאת היה צאו צאו מוכשר גם בפיוט ואמנויות לחימה. אחת מיצירותיו הפופולריות והמשפיעות נקראת "שיר בסגנון קצר" אותה כתב לפני קרב הצוקים האדומים. בתרבות פופולרית מיוחסת לו האמרה, שזכתה לתרגומים רבים, לפיה יעדיף לבגוד בעולם, מאשר לתת לעולם לבגוד בו.

בגיל 20 מונה צָאו צָאו למפקד המחוז הצפוני של לונְגיַאנְג (עיר הבירה באותו זמן). לאחר מינויו הורה לסגניו להציב מוטות צבעוניים מחוץ למשרדו ולהלקות בהם את מפרי החוק, מבלי להתחשב במעמדם.

בתקרית אחת, הולקה דודו של גְּ'ייֵן שְׁווֹ, מפקד כוח הסריסים בחצר הקיסרית, לאחר שנתפס מפר את העוצר הלילי. כששמע גְּ'ייֵן שְׁווֹ על התקרית החליט לקדם את צָאו צָאו ולהפוך אותו למושל מחוז צִ'ינְגפֶנְגּ שבאותו הזמן היה תחת שליטתם של המחוזות העירוניים פּוּיַאנְג, חנָאן. למעשה העניק גְּ'ייֵן שְׁווֹ לצאו לצאו תפקיד סמלי בעיקרו ונטול סמכויות ובפועל גירש אותו מעיר הבירה.

צאו צאו נשא במשרתו החדשה מעט יותר משנה ופוטר בשנת 178 לאחר שהתגלה קשר משפחתי שלו עם אחד ממקורביה של הקיסרית סונְג שעמדה במרכז עלילה שנרקמה בידי סריסים רבי כוח ושהביאה למותה.

במהלך שנת 180, חזר צאו צאו אל חצר הקיסר כיועץ ודיבר כנגד הסריסים והשפעתם הרבה על הממשלה בתקופת כהונתו כמושל ומפקד במשמר העיר, אך השפעתו הייתה מוגבלת ולבסוף שב צאו צאו לביתו.

עם פרוץ מרד הטורבן הצהוב, נקרא צאו צאו בחזרה אל לונְגיַאנְג ושם התמנה לקפטן בחיל הפרשים, במטרה לדכא את המורדים ביִינְגגְ'װַאן, בפרובינציה יוּ'. הוא השלים את משימתו בהצלחה ונשלח אל גִּ'ינאן כנָגִיד על מנת למנוע את התפשטות ההשפעה הדתית של המרד. בגִּ'ינאן דיכא צאו צאו ואסר באגרסיביות על כל פולחן הקשור לדאואיזם, בנוסף החריב מקדשים וקידם את הפצת דת הקונפוציאניזם בה תמכה שושלת האן המזרחית. בפעולותיו בגִּ'ינאן העליב צאו צאו מספר משפחות מקומיות רבות השפעה מה שהעלה את חששו שבמקרה שימות, ירצחו גם בני משפחתו וזאת על מנת שלא יוכלו לנקום את מותו. בעקבות זאת ועל רקע בריאותו הלקויה, התפטר צאו צאו בשנת 187. לאחר מכן הוצעה לו משרת המושל של מחוז דונג, אך הוא סירב וחזר לביתו במחוז פֵּי למשך שמונה עשר החודשים הבאים.

על אף ניצחונות גדולים של צבאות האן, מדינאים בכירים רבים מצאו את מותם במרד ואזורים רבים נותרו מחוץ לשליטת הממשלה מה שהוביל שליטים מקומיים להכריז על עצמם כמושלים של פרובינציות שלמות, תהליך אשר זירז בסופו של דבר את התפרקות שושלת האן והוביל לתקופת שלוש הממלכות.

בתקופה זו ניסה װַאנְג פֶנְגּ לגייס את צאו צאו להפיכה שביצע על מנת שיוכל להחליף את הקיסר לינג עם המַרְקִיז של חֶהפֵיי, אך צאו צאו סירב. װַאנְג פֶנְגּ התאבד והמזימה לא יצאה לפועל.

בשנת 188 מינה הקיסר לִינְג דִי את צאו צאו לקולונל בראש "הצבא של הגינה המערבית". "הצבא של הגינה המערבית" היה הכוח הרביעי מתוך שמונה בצבא הקיסרי החדש. הצבא מעולם לא עמד למבחן מאחר שהוא פורק לאחר שנה אחת בלבד.

בשנת 189, נפטר הקיסר לִינְג ואת מקומו ירש בנו הבכור הקיסר בּייֵן שָׁאו דִי שהיה בן 13 בלבד. אימו, הקיסרית לִינְגסְי, הייתה מקור הכוח העיקרי בלונְגיַאנְג לאחר מותו של לִינְג.

אחיה של קיסרית לִינְגסְי, חֶה גִּ'ין, זמם יחד עם יוּ'אֶן שַׁאו לחסל את עשרת הסריסים (קבוצה בעלת השפעה רבה בממשלה). חֶה גִּ'ין הקשיב לעצתו של יוּ'אֶן שַׁאו וקרא לעזרתו של דונְג גְ'ווֹ, גנרל מוכשר מפרובינציית לְיַאנְג, שיוביל את צבאו אל לונְגיַאנְג ובכך להכריח את הקיסרית לִינְגסְי להיכנע ולוותר על כוחה. לפני שדונְג גְ'ווֹ הגיע אל לונְגיַאנְג, שמע אחד מהמרגלים של עשרת הסריסים את שיחתו של חֶה גִּ'ין עם הקיסרית לִינְגסְי, בה ביקש ממנה להוציא את הסריסים להורג טרם הגעתו של דונְג גְ'ווֹ. השיחה נמסרה לראש קבוצת הסריסים, גַ'אנְג זַ'אנְג. זמן קצר לאחר מכן פיתו הסריסים את חֶה גִּ'ין, על ידי כתיבת מכתב בשמה של הקיסרית, לפגוש אותם בגינה המלכותית, שם ערפו את ראשו. לאחר שיוּ'אֶן שַׁאו שמע על הרצח, נוצר כאוס בלונְגיַאנְג. תומכיו של חֶה גִּ'ין הובלו על ידי יוּ'אֶן שַׁאו ורצחו את הסריסים בחצר הקיסר.

עם הגעתו של דונְג גְ'ווֹ לעיר, לא יוּ'אֶן שַׁאו, ולא האצולה רצו לראות אותו משיג כוח פוליטי. דונג היה מודע לכך וארגן את צבאו כך שיכנס לעיר משני שערים שונים ובכך גרם לתושבי העיר לחשוב שצבאו גדול יותר ממה שהיה באמת. צבאו של דונג נפטר ללא קושי מן האופוזיציה ולאחר שדונג ראה שאין לו צורך בקיסר בּייֵן שָׁאו דִי ואימו, שלח את יועצו לִי ז'וּ לרצוח אותם באמצעות יין מורעל. דונג הכתיר במקומו של שָׁאו את שְׂייֵן דִי, שליט בובה והקיסר האחרון של שושלת האן המזרחית.

יוּ'אֶן שַׁאו התנגד באופן פומבי לרצח הקיסר שאו וברח מן העיר. דונְג גְ'ווֹ חשש שיוּ'אֶן שַׁאו יקים מרד נגדו משום שידע שיוּ'אֶן היה דמות רב-השפעה בפוליטיקה. דונג רצה למנוע מרד מהסוג הזה ולכן שמע לעצת יועציו ופנה לקיסר על מנת שיספח ליוּ'אֶן את בַּוֹהַאי כאקט של פיוס, דבר שיוּ'אֶן, ככל הנראה, ראה כסימן לחולשה והקים את הקואליציה נגדו.

בשנת 190 ניסה דונְג גְ'ווֹ לקבוע פגישה עם צאו צאו ולגייס אותו לכוחותיו, אך צאו צאו סירב וברח לעיר צֶ'נלְיוֹ, שם ביסס את צבאו והצטרף לקואליציה כנגד דונְג גְ'ווֹ. זמן קצר לאחר מכן, כששמע על הקואליציה נגדו, הכריח דונג את הקיסר להעביר את עיר הבירה מלונְגיַאנְג אל צַ'אנְגּאַן. דונג היה ידוע כחסר זהירות והוציא להורג את המתנגדים למעבר, פעולה אשר הרוויחה לו אופוזיציה חזקה בחצר הקיסר. תדמיתו הרעה גם שימשה כאזהרה לשרי מלחמה ברחבי סין מהתנהגות פזיזה, ובמיוחד למייסדי שלוש הממלכות.

צאו צאו עצמו נלחם בדונג תחת דגלו של יוּ'אֶן שַׁאו וכמעט איבד את חייו במהלך אחד מהקרבות.

בשנת 192 נהרג דונְג גְ'ווֹ על ידי לוֹ בּוּ והקואליציה נגדו התפרקה זמן קצר לאחר מכן, כמו כן הקיסר שְׂייֵן דִי נלקח כבן ערובה על ידי המצביאים החזקים מצבאו של דונג.

לאחר מותו של דונְג גְ'ווֹ התחילו חברי הקואליציה לרדוף אחר אינטרסים אישיים והתחילו להילחם ביניהם על השליטה בסין מאחר שלא ידעו האם הקיסר שְׂייֵן דִי עדיין בחיים. צאו צאו עצמו ביסס את עצמו בפרובינציית יֵן וחיסל את האופוזיציה באזור.

בשנת 193 נהרג אביו של צאו צאו בדרכו לפרובינציית שׂוּ' על ידי קבוצת עריקים מצבאו של מושל שׂוּ', טַאו צְ'ייֵן. צאו צאו האמין שטַאו צְ'ייֵן הורה על רצח אביו. צאו צאו הוביל את צבאו למקום ושם רצח אלפי חפים מפשע בניסיון לכבוש את הפרובינציה.

בקיץ או סתיו של שנת 193, פלש צאו צאו לפרובינציה עם מספר לא ידוע של לוחמים. לאחר שכבש יותר מעשר עיירות הוביל את צבאו אל בירתו של טַאו צְ'ייֵן, פֶּנְגצַ'אנְגּ וכבש אותה בקרב קשה בו נהרגו ככל הנראה למעלה מעשרת אלפים ממגיני העיר. טַאו צְ'ייֵן עצמו ברח לעיר טַאן; צאו צאו התקיף את העיר אך נאלץ לסגת.

עקב הגבלות בהספקה לצבאו, שב צאו צאו עם צבאו לאחור ובזז שלושה כפרים שהיו חסרי הגנה. לאחר שראה שהאוכלוסייה באזור מלאה בפליטים מלונְגיַאנְג, שילח את צבאו לטבוח בהם. צבאו הרג למעלה ממאה אלף תושבים, גברים ונשים כאחד. למעשה נהרגו כל כך הרבה תושבים עד שהמים בנהר סְה הפסיקו לזרום מרוב גופות. צבאו לקח את הכלבים והתרנגולים למזון, כמו כן נלקח כל רכושם של התושבים והכפרים הוחרבו לחלוטין.

בשנת 194 חזר צאו צאו עם צבאו לפרובינציה. טַאו צְ'ייֵן פנה לעזרתו של טְייֵן קַאי, מפקח המחוז הקרוב אליו, מחוז צִ'ינְג. טְייֵן שלח לעזרתו של טַאו צְ'ייֵן כ-4,000 לוחמים תחת פיקודו של לְיוֹ בֵּיי (לימים מייסד ממלכת שוּ -האן). טַאו צְ'ייֵן רצה להקים חזית מערבית כנגד צבאו של צאו צאו, ועל כן מינה את לְיוֹ בֵּיי כמפקח הפרובינציה והעביר 4,000 חיילים נוספים תחת פיקודו. לְיוֹ בֵּיי הקים את בסיסו מזרחית לעיר טַאן.

צבאו של צאו צאו בזז את העיירות לַאנְגיא ודּונְגּהַאי והחריב את כל שהיה בדרכו. כשהגיע לעיר טַאן תקף צאו צאו והביס את צבאו של טַאו אותו הנהיג לְיוֹ בֵּיי.

צאו צאו ויתר על כיבוש הפרובינציה כששמע על בגידתו של גַ'אנְג מְיַאו, שהזמין את לוֹ בּוּ להשתלט על בסיסו של צאו ביֵן. צאו צאו שב עם צבאו חזרה אל יֵן ותקף את לוֹ בּוּ. טַאו צְ'ייֵן נפטר בשנת 194, ועל אף שהיו לו שני בנים, עברה השליטה על הפרובינציה לידי לְיוֹ בֵּיי ששקל בזהירות לפני שקיבל על עצמו את השליטה מאחר שלא רצה להצטייר כאופורטוניסט. היה זהו ניצחונו הצבאי הראשון של לְיוֹ בֵּיי על צאו צאו, אך ניצחונו לא האריך ימים. צאו צאו נזקק לשנתיים טרם שהצליח להשיב את שטחיו בחזרה מלוֹ בּוּ. לאחר שניצח את לוֹ בּוּ בקרב מכריע, ברח לוֹ בּוּ עם צבאו ותקף את פרובינציית שׂוּ' אותה כבש לבסוף מידיו של לְיוֹ בֵּיי.

במהלך שנת 195 היו המצביאים מצבאו המובס של דונג חסרי כוח פוליטי ואף מסוכסכים ביניהם. אחד המצביאים אף חטף את הקיסר יחד עם אנשיו והשתמש בו כבן ערובה במהלך קרב. לאחר תקופה של מתיחות, קיימו המצביאים שיחות שלום. הם החליטו לשחרר את שְׂייֵן דִי וגם הרשו לו לחזור ללונְגיַאנְג, דבר אשר התחרטו עליו בדיעבד.

בשנת 196 הצטרף צאו צאו לקיסר בלונְגיַאנְג ושכנע אותו להעביר את הבירה לשׂוּ'צַ'אנְגּ מאחר שההרס בלונְגיַאנְג היו מעבר לתיקון. שְׂייֵן דִי הסכים והפך את צאו צאו לגנרל ראשי ולמרקיז של ווּפינג.

שלא כמו דונְג גְ'ווֹ, צאו צאו דאג לתת לאנשי הקיסר סמכויות, מינימליות אומנם, ודאג לשמור על כבודם כאצילים כך שלא התפתחה כנגדו אופוזיציה רצינית בחצר הקיסרית. כששאר שרי המלחמה התחילו לראות את הקיסר כבובה תחת שליטתו של צאו, נצמד צאו צאו לכלל אישי שהציב לעצמו שלא לגזול את כס הקיסר. מאוחר יותר הציעו לו יועציו להפיל את שושלת ההאן ולהתחיל שושלת משלו אך צאו צאו סירב לעשות כך ואמר, "אם הרקיע רוצה להעניק לי גורל כזה, אסתפק בלהיות מלך לצידו של הקיסר." (בתוכנית הטלוויזיה שלוש הממלכות (2010) מסרב צאו צאו לתואר משום שלראיתו חצר הקיסר עדיין לא בשליטתו המלאה ולשושלת ההאן עדיין קיימים תומכים רבים. למרות שהדבר מתקבל על הדעת, אין הוכחות לכך).

בתקופת חייו שידל צאו צאו את הקיסר לכתוב צוים קיסריים שיתאימו לאינטרסים שלו – לדוגמה, צאו צאו שידל את הקיסר להרשיע את יוּ'אֶן שַׁאו כעונש על כיבושיו של הפרובינציות הקרובות אליו ובכך טען שהוא נלחם בשרי המלחמה בסין על מנת להגן על שושלת ההאן. בעתיד המהלך יצר דעה רווחת שממלכת צאו-ווי הגנה על שושלת האן מהתפרקות ותושבי סין החלו להאמין שצָאו-ווֶיי היא היורשת הלגיטמית של השושלת עד אמצע שושלת ג'ין בה החלו אנשים לחשוב על שוּ-האן כיורשת הלגיטמית.

על מנת לשמור על קשר טוב יוּ'אֶן שַׁאו, שהפך להיות שר המלחמה החזק בסין לאחר שאיחד ארבע פרובינציות בצפון המדינה, שידל צאו צאו את הקיסר למנות את יוּ'אֶן שַׁאו כשר העבודות. לצעד הייתה השפעה הפוכה על יוּ'אֶן, משום שהאמין שצאו צאו ניסה להעליב אותו, בכך שניסה לשדך לו תפקיד נחות משלו. צאו צאו הרגיע את הרוחות ונתן לו את תפקידו שלו כגנרל הראשי. מכאן ניתן ללמוד שהתפקידים והתארים שקיבל צאו צאו מהקיסר היו חסרי משמעות ממשית בעיניו. העימות בין יוּ'אֶן שַׁאו לצאו לצאו נפתר באופן זמני בלבד, השנים עתידים להיפגש בשדה הקרב זמן קצר מאוחר יותר.

בשנת 199 דּונְגּ צֶ'נְגּ, אבי פילגשתו האהובה ביותר על הקיסר, קיבל ממנו צו סודי (שהוחבא בתוך אבנט), לקחת חלק במזימה, יחד עם לְיוֹ בֵּיי, ג'ונְג דְזְה, ו-װַאנְג פֿוּ לרצוח את צאו צאו ולהציל את השושלת. באותה שנה, כשנלחם צאו צאו עם יוּ'אֶן שַׁאו, הוביל לְיוֹ בֵּיי מרד נגד צאו וחיכה לפעולתו של דּונְגּ צֶ'נְגּ בבירה, אך בשנת 200 התגלתה המזימה ודּונְגּ הוצא להורג יחד עם ג'ונְג דְזְה, ו-װַאנְג פֿוּ. מאוחר יותר הביס צאו צאו את כוחותיו של לְיוֹ בֵּיי וגרם לו בכך לנוס אל שטחו של יוּ'אֶן שַׁאו.

שְׂייֵן דִי ניסה להציל את בתו של דּונְגּ צֶ'נְגּ מהוצאה להורג כאשר טען כי היא בהיריון, בתקווה שצאו צאו יחוס עליה. הניסיון לא עלה יפה והבת הוצאה להורג. באותה שנה, פֿוּ שׁוֹאוּ, אשתו הראשונה של הקיסר, כועסת על התנהגותו של צאו צאו ומבוהלת מהדרך בה מצאה פילגשו של הקיסר את מותה, כתבה מכתב לאביה, פֿוּ װַאן, בו האשימה את צאו צאו באכזריות וביקשה ממנו באופן מרומז לרקום מזימה חדשה כנגד צאו צאו. פֿוּ װַאן שחשש מצאו צאו בחר שלא לפעול.

בשנת 214 התגלה המכתב מהקיסרית אל אביה. למרות שעברו 14 שנים מאז נרקמה המזימה, צאו צאו זעם על כך והכריח את הקיסר להדיח את הקיסרית, אבל שְׂייֵן דִי היסס. צאו צאו שלח את חייליו לארמון על מנת ללכוד את הקיסרית שהתחבאה בתוך קירות הארמון, אך לבסוף התגלתה ונגררה החוצה. בעת שנגררה הקיסרית פֿוּ אל מותה, ביקשה מהקיסר שיציל את חייה אך תשובתו היחידה הייתה, שאין הוא יודע אפילו מה יעלה בגורלו שלו. היא הוצאה להורג יחד עם משפחתה כולל שני בניה. צאו צאו ראה את כיסא הקיסרית הריק כהזדמנות והכריח את הקיסר לקחת את ביתו צאו גְּ'יֵה כבת זוגו וקיסרית, זאת במטרה לקרב את משפחתו אל השושלת. ככל הידוע לא הביא הקיסר שְׂייֵן דִי ילדים לעולם עם ביתו של צאו צאו.

בשנת 200, גייס יוּ'אֶן שַׁאו למעלה ממאה אלף חיילים והצעיד את צבאו לכיוון שׂוּ'צַ'אנְגּ למענו ובשמו של הקיסר. צאו צאו אסף כ-20,000 איש בעיר גּוּנאדו, (נקודה אסטרטגית על הנהר הצהוב) והתכונן למפגש. שני הצבאות לא הצליחו לבצע התקדמות, חוסר כוח האדם של צאו צאו לא איפשר לו לתקוף מטרות משמעותיות וגאוותו של יוּ'אֶן שַׁאו הכריחה אותם להיפגש חזיתית. על אף יתרונותיו הברורים של יוּ'אֶן שַׁאו בכוח אדם, כמצביא התגלה כהססן ועל כן לא הצליח לנצל את יתרונו הברור לטובתו.

מלבד שדה הקרב המרכזי בגונון, התקיימו שתי חזיתות קרב נוספות: אחת במזרח, בה צבאו של יוּ'אֶן שואו הובל על ידי בנו, יוּ'אֶן טַאן, כנגד גַ'אנְג בַּה מצבאו של צאו. יוּ'אֶן טַאן התגלה כמפקד חלש שלא הכיר את הסביבה בה התנהל הקרב ולא היווה אתגר אמיתי לגַ'אנְג בַּה שניצל את התמצאותו באזור תוך שימוש בטקטיקות דינמיות יותר. בחזית המערבית, גַּאו גַּאן, אחיינו של יוּ'אֶן שַׁאו, ביצע את תפקידו בצורה טובה יותר והכריח את צבאו של צאו לבקש תגבורת מבסיסו הראשי. לְיוֹ בֵּיי, שהיה באותו הזמן אורח בצבאו של יוּ'אֶן שַׁאו, הציע ליוּ'אֶן שַׁאו לדרבן את תומכיו שנמצאו בתוך שטחיו של צאו להתקומם כנגד צאו. תחילה, הטקטיקה נראתה מבטיחה אך ההתקוממות התמוגגה כמעט מיידית בזכות יכולתו הדיפלומטית של מַאן צ'ונְגּ, שהוצב מראש כדיפלומט על ידי צאו צאו שחזה מראש את האפשרות של התקוממות כנגדו בשטחי שליטתו. בסופו של דבר, עריק מצבאו של יוּ'אֶן שַׁאו בשם שׂוּ' יוּאוּ הביא לצאו צאו מידע על מקום אחסון התבואה של יוּ'אֶן. צאו צאו הוביל קבוצה מיוחדת של חיילים ושרף את כל האספקה של יוּ'אֶן. פעולה מכרעת אשר סיפקה לצאו צאו ניצחון מוחץ וכנגד כל הסיכויים.

יוּ'אֶן שַׁאו חלה זמן קצר לאחר מכן ונפטר. החלטתו האחרונה הייתה למנות את בנו הצעיר, יוּ'אֶן שַׁאנְג, כיורשו ולא בנו הבכור יוּ'אֶן טַאן כפי שהכתיבה המסורת. שני האחים נלחמו בצאו צאו, ואחד בשני. צאו צאו השתמש ביריבות ביניהם לטובתו והביס את האחים יוּ'אֶן במהרה.

לאחר הקרב הפך צאו צאו לשר המלחמה הדומיננטי בסין. עם צפון סין תחת שליטתו בפועל, הוא שלח את חייליו מעבר לחומה הגדולה אל תוך קוריאה של היום, ודרומה אל נהר האן בניסיון להרחיב את שליטתו.

תחילה כשלו ניסיונותיו של צאו צאו להרחיב את שליטתו אל מעבר לנהר יאנגצה. את הצלחתו הראשונה נחל בלְיוֹ בְּיָאו כאשר מושל פרובינציית גִּ'ינְגּ נפטר והעביר את השליטה בפרובינציה לבנו, לְיוֹ צונְגּ, שנכנע ללא התנגדות. צאו צאו היה מרומם רוח מהניצחון הקל והחליט, על אף המלצות יועציו, להפעיל במהירות את צבאו בשנית מתוך ציפייה לניצחונות מהירים נוספים, אך יריביו המרכזיים, לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן (לימים מייסד ממלכת ווּ המזרחית), איחדו את כוחם והנחילו לצאו צאו תבוסה קשה בקרב הצוקים האדומים. בשנת 213, קיבל צאו צאו את התואר "דוכס ווֶיי" וניתנו לו תשעת המענקים. תארים יקרים אשר הוענקו על ידי הקיסר למדינאים יוצאים מן הכלל. בשנת 216 קודם צאו צאו לדרגת מלך צמית תחת הקיסר – "מלך ווֶיי". במהלך השנים המשיכו צאו צאו, לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן לבסס כוחם באזורי השליטה שלהם. במשך שנים נלחמו הממלכות ווֶיי, שוּ, ו- ווּ זו בזו מבלי שהושג יתרון משמעותי למי מהן. כל אחד מהמנהיגים הכריז על עצמו כקיסר בשטחו ובכך הפכו את סין לאחת המדינות המפוצלות ומסוכסכות ביותר בעולם באותה העת. תקופה זו שינתה את פניה של סין ויצרה עימותים אזוריים שהתמשכו מאות שנים לאחר מותם של שרי המלחמה השאפתנים.

בשנת 220 נפטר צאו צאו בלונְגיַאנְג בגיל 65 מבלי שהצליח לאחד את סין תחת שלטונו. לפי בקשתו הוא נקבר בעיר יֵה צֶ'נְגּ ללא זהב וללא אוצרות, ואף ביקש מנתיניו בחזית שלא להגיע להלווייתו משום, שבמילותיו שלו, "המדינה עדיין לא יציבה".

בנו הבכור, צַאו פִּי, ירש את מקומו ובתוך שנה עשה את מה שלא העז אביו לעשות בחייו, צאו פי הכריח את הקיסר שְׂייֵן דִי לוותר על כוחו והכריז על עצמו כקיסרה הראשון של ממלכת צָאו-ווֶיי.

פיוט

צאו צאו היה משורר מוכשר, כפי שהיו בניו צַאו פִּי וצַאו ג'דה. רק שרידים נותרו מעבודותיו של צאו צאו. החרוזים שלו חסרי יומרה אך עם עומק, תרמו בסופו של דבר לז'אנר של זמנו ומעבר עד לשושלת טאנג כ-400 שנה לאחר מותו.^{[דרוש מקור]}

מדיה וקבצים בנושא צאו צאו בוויקישיתוף

• המצביא והמשורר, באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
• צאו צאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צאו צאו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)