צילוק

צילוק הוא כל הליך קישוט הגוף אשר מערב יצירת שריטה, גירוד, צריבה או חיתוך לא עמוק לשם יצירת צלקת בצורת דוגמאות, סמלים או מילים על העור לשם השארותם באופן קבוע.^[1] בתהליך, נוצרות צלקות על ידי חיתוך העור או צריבתו. לעיתים, בעת ההחלמה, מונעים מהעור להצטלק בצורה טבעית וממשיכים בחיתוך או צריבה על מנת שהסימנים ייראו על הגוף בצורה מוחשית יותר.

קיימות מגוון סיבות דתיות, אסתטיות וחברתיות לצילוק באופן דומה לביצוע קעקועים.

• בולטות - צילוק על עורם של אנשים כהים, צילוק בולט יותר מאשר קעקועים.
• מעבר שלב בחיים- לדוגמה בקרב שבטים מערב אפריקאים צילוק מסמן שלב מעבר בחיים כגון התבגרות מינית או נישואין. צילוק על בטן של נשים בקרב שבטים רבים מראה את השתוקקות האשה להפוך לאם והיכולת לסבול את כאב הצילוק הוא אינדיקציה לבגרותה הנפשית ומוכנתה.^[2]
• העברת מסרים - שיוך לשבט או קבוצה אתנית. הדגשת תפקידים חברתיים, פוליטיים ודתיים קבועים.^[3]
• ריפוי - כמה קבוצות בצפון גאנה כגון הדגומבה משתמשים בצילוק לשם ריפוי מספר חוליים כגון עוויתות, חצבת, דלקת ריאות, כאבי בטן וכו'. קיימת אמונה כי חוליים אלו מקורם בדם ובשעה שהעור נחתך בידי מרפא מסורתי ואבקה או מנה של תרופה מוכנסת לתוך הפצע, היא תזרום ישר לתוך מחזור הדם.^[4] כמו כן, בני הנובה מסודן סוברים כי צילוק מעל העין משפר את הראיה ואילו צילוק על הרקות מרפא מכאבי ראש.<הערה|[1]/>
• הנאה מהתהליך - במהלך הצילוק משוחררים אנדרופינים אשר משרים תחושת אופוריה.

צילוק אינו הליך מדויק, משתנים רבים כגון סוג העור, עומק החתך וכן אופן הטיפול בזמן הריפוי גורמים לתוצאות להשתנות. לעיתים הצלקות נוטות להתפשט בהתרפאות ולכן לרוב, מאפייני הצילוק פשוטים כי פרטים מורכבים עלולים להמחק בהתרפאות.

צריבה היא אחת השיטות לצילוק. היא דומה למיתוג בעלי חיים.^[5] פיסת מתכת מחוממת הנלחצת לתוך העור לשם הצריבה. מבחינה היסטורית, בשיטה זו קבעו בעלות על עבד או לשם הענשת פושעים אבל, כאומנות גוף, השיטה אינה נפוצה במיוחד בשל היותה לא מדויקת ונטיית הצלקות להתפשט בתהליך ההחלמה. כמו כן, היא לא מומלצת לאזורים עגלגלים של הגוף. שיטה מתקדמת יותר היא צריבה על ידי ריבוי צריבות קטנות. בשיטה זו, הצריבה נעשית באזור אחרי אזור של הצריבה ולא בפעם אחת ומאפשר דיוק ושליטה בתהליך.

משתמשים בכלי ליצירת כוויות על מנת ליצור את הצילוק. השרפה בהליך זה דומה במקצת לשריפת יבלות או נגעים אחרים בעור. קצה של תייל מחומם יוצר את הכוויה. שיטת צילוק זו פחות פופולרית.

מונח שהוטבע על ידי סטיב הוורט ( Steve Haworth) אשר היה חלוץ בשימוש בטכניקה בתחום של אמנות גוף. המונח הטכני הוא צריבה ניתוחית חשמלית או באנגלית "electrosurgical branding". למרות שמבחינה טכנית ניתן להשתמש בלייזר רפואי לשם הצילוק, לרוב לא מדובר בקרן לייזר אמיתית אלא במכשיר שחותך וצורב את העור בדומה להליך של הלחמה. ניצוצות חשמליים פורצים מהמכשיר שמוחזק ביד ונוגעים בעור לשם יצירת הצלקת על ידי האידוי שלה. הליך זה של צילוק מדויק יותר כיוון שניתן לווסת את העומק וטבע הנזק שנעשה לעור. בשעה שבצריבה רגילה, חום מועבר לרקמות שמסביב לצריבה והן גם נשרפות וניזוקות. צריבה מסוג זה מאדה את העור בדיוק רב ובמהירות כך שמקטין את הנזק נוצר לעור שמסביב. הדבר גורם לכך שהכאב וזמן הליך הריפוי הוא הרבה יותר קל וקצר בהשוואה לשיטות אחרות.

דומה לטיבוע רק בהבדל עיקרי אחד. המתכת מקוררת לטמפרטורה נמוכה במיוחד (כגון טמפרטורה של חנקן נוזלי) ואז מוצמדת לעור. בשיטה זו, גורמת לשיער על הצריבה לגדול מחדש לבן ולא יוצרת שום קלואיד. שיטה זו משמשת גם סימול חיות משק. שיטה צריבה זו לא נפוצה.

חיתוך העור לצורך קישוטו. אל לבלבל את המושג הזה עם פגיעה עצמית.

חומר אדיש כגון חימר או אפר נתחב לתוך פצע, צלקת היפרטרופית נוצרת תוך כדי תהליך ההבראה.

צילוק גורם נזק וטראומה לעור. אינפקציה היא תוצאה נפוצה כשכלי הצילוק לא מעוקרים כיאות. נוסף על סכנה זו, צילוק מקושר בין השאר להתפשטות של איידס ושל הפטיטיס C כשכלי הצילוק עוברים בין אנשים שונים.^[6][7][8]

מדיה וקבצים בנושא צילוק בוויקישיתוף