פנטקוסט
 | |
| "פנטקוסט" (1303–1305), פרסקו מאת ג'וטו בקפלת סקרובני | |
| שמות נוספים | שבועות, יום החמישים, יום ראשון הלבן, היום האחרון של עונת הפסחא |
|---|---|
| סוג | דתי נוצרי |
| סיבה | ירידת רוח הקודש על שנים-עשר השליחים |
| חוגגים | נוצרים |
| חגיגות | ארוחה משפחתית, ורדים, הכנת עוגות, תהלוכות, ריקודי עם, עמוד מאי ועריכת טקסי חתונות טבילות וקונפירמציה |
| מתקשר עם | עונת הפסחא, פסחא, חג העלייה, יום שני של פנטקוסט, חג השילוש הקדוש, חג הלחם והיין הקדושים |
| מועד | |
| תאריך התחלה | חמישים יום אחרי יום ראשון של הפסחא |
| תאריך סיום | יום שני בחלק מהמדינות |
פֶּנְטֵקוֹסְט (מיוונית: Πεντηκοστή) הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.
החג ומשמעותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפנטקוסט נקרא כך כי האירוע שלציונו נקבע חל בחג שבועות, ששמו היווני הוא "פנטקוסט". לפי הברית החדשה, רוח הקודש נחה על שליחי ישו במהלך החג בירושלים, ויום זה נחשב ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.
שם החג, "פנטקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו, בהקבלה לספירת העומר שבין יום הנף העומר לשבועות, החלים ביום ראשון לפי הצדוקים, הבייתוסים, השומרונים ולוח השנה במגילות קומראן). בגרמנית הוא מכונה "Pfingsten" ("חמישים"), ובאנגלית "Whitsunday" או "Whitsun" ("יום ראשון הלבן"), על שם הגלימות הלבנות שנהגו המוטבלים ללבוש בערב החג (להלן).
בדומה לכל חגי עונת הפסחא, גם פנטקוסט הוא חג נע, ומועדו נקבע בכל שנה בהתאם למועדו של הפסחא. במאה ה-21 חל החג בין 10 במאי ל-13 ביוני במערב, ובין 24 במאי ל-27 ביוני במזרח. בחלק מהמדינות נחשב גם יום שני של פנטקוסט לחג רשמי, אם כי מאז ועידת הוותיקן השנייה, הדבר אינו מחויב.
אירוע הפנטקוסט בברית החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ירידת רוח הקודש מתוארת בפרק ב' בספר מעשי השליחים בברית החדשה. האירוע התרחש בהתאספות אחד-עשר השליחים לכבוד חג השבועות:
בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר.
— מעשי השליחים 2, 1-4
בעקבות הישמע "קול [זה] מן השמים", התאסף באתר קהל נבוך:
בִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה הִתְקַהֲלוּ עַם רַב וְכֻלָּם נָבוֹכוּ, שֶׁכֵּן כָּל אִישׁ שָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפָתוֹ שֶׁלּוֹ. הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן וּפְלִיאָה וְאָמְרוּ: הֲרֵי כָּל הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה גְּלִילִיִּים, וְאֵיךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹמֵעַ בִּשְׂפַת מוֹלַדְתּוֹ?
— מעשי השליחים 2, 5-8
לאחר מכן הופיע פטרוס ונשא דרשה בפני הקהל, על היותו של ישוע המשיח שעליו דיברו נביאי ישראל:
"14 אָז יַעֲמֹד פֶּטְרוֹס וְעַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר עִמּוֹ וַיִּשָּׂא אֶת־קוֹלוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר אַנְשֵׁי יְהוּדָה וְישְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם כֻּלָּם זֹאת יָדֹעַ תֵּדְעוּ וְהַאֲזִינוּ אֶל־דְּבָרָי׃" "36 לָכֵן יֵדַע־נָא בֵּית־יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ בָּרוּר כִּי הָאֱלֹהִים שָׂם אֶת־יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר צְלַבְתֶּם לְאָדוֹן וּלְמָשִׁיחַ׃ 37 וַיְהִי כְשָׁמְעָם הִתְעַצְּבוּ אֶל־לִבָּם וַיֹּאמְרוּ אֶל־פֶּטְרוֹס וְאֶל־שְׁאָר הַשְּׁלִיחִים אֲנָשִׁים אַחִים מַה־נַּעֲשֶׂה׃"
— מעשי השליחים, 2 14, 36-37
משסיים פטרוס את דבריו, החליטו רבים להיטבל לנצרות - בשל כך נהגו לטבול בערב פנטקוסט את המתנצרים החדשים בשנה האחרונה:
"38 וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס אֲלֵיהֶם שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם וְהִטָּבְלוּ כָּל־אִישׁ מִכֶּם לְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם וְקִבַּלְתֶּם אֶת־מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 39 כִּי לָכֶם הַהַבְטָחָה וְלִבְנֵיכֶם וּלְכֹל הָרְחוֹקִים לְכָל־אֲשֶׁר קֹרֵא יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָהֶם׃ 40 וַיָּעַד עוֹד בָּהֶם בִּדְּבָרִים אֲחֵרִים הַרְבֵּה וַיַּזְהִירֵם לֵאמֹר הִמָּלְטוּ נָא מִן־הַדּוֹר הָעִקֵּשׁ הַזֶּה׃ 41 וַיְקַבְּלוּ אֶת־דְּבָרוֹ בְּשִׂמְחָה וַיִּטָּבֵלוּ וּבַיּוֹם הַהוּא נוֹסְפוּ כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי נָפֶשׁ׃"
— מעשי השליחים 2, 38-41
מנהגי החג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבעים האופייניים לחג הם אדום ולבן, המסמלים את לשונות האש שירדו על השליחים ואת רוח הקודש שהתגלתה כאור או כיונה. הכמרים לבושים בגלימות ואדרת אדומה. בארצות שונות, בעיקר ארצות קתוליות מובהקות, נהוג להביא ורדים ולפזרם כזכר לאש שירדה על השליחים. גם מזבח התפילה מקושט בורדים, בלונים ונרות אדומים-לבנים עם סמלי יונה ואש.
ילדים נוהגים לגזור כתרים בצורת להבות וישנן צעדות בהן תוקעים בחצוצרות המסמלות את ירידת רוח הקודש. הקתולים נוהגים לשיר בתפילות הבוקר (Terce) והערב (Vespers) את ההמנון "בוא, רוח בורא" (Veni Creator Spiritus). בכנסיות מכבים את נר הפסחא לציון סוף עונת הפסחא.
בתקופת החג נוהגים לערוך למצטרפים חדשים לדת את טקס הקונפירמציה וכן גם לילדים שהגיעו לגיל 7 בכנסייה הקתולית. בכנסיות אנגליקניות נהוג לערוך גם את טקס הטבילה בחג זה.
מאכל המאפיין את החג הוא עוגת קצפת ותותים, המסמל את שיא האביב ואת צבעי החג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דנצ'וּ ארנון, פרחים מכיפת הדורמיציון: טקס הפֶּנְטָקוֹסְט בירושלים, בבלוג "עונג שבת", 26 במאי 2021
- פנטקוסט באנציקלופדיה קתוליקה (באנגלית)
- פנטקוסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פנטקוסט (נצרות), דף שער בספרייה הלאומית
