מסה על השירה הדרמטית

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מסה על השירה הדרמטית (באנגלית: Essay of Dramatick Poesie) היא יצירת ביקורת מאת ג'ון דריידן, שהתפרסמה ב-1668, וכתובה בסגנון הדיאלוג האפלטוני, ונחשבת לחיבור האנגלי הראשון העוסק בתאוריה של הספרות האנגלית.

היצירה כתובה בסגנון סיפורי: ההתרחשות מתארת ארבעה ידידים היוצאים לשיט במורד התמזה, בזמן הפשיטה על נהר מדוויי במהלך המלחמה האנגלית-הולנדית השנייה. את השיט הם מתחילים כשקולות הקרב מרעישים את הנהר, ולסיומו הם מגיעים כשהצי האנגלי מביס את ההולנדים. הדיון הוא בסגנון חופשי ואגבי, כאשר ארבעת הידידים פותחים במונולוגים המתייחסים רק במעט לדברי הדובר שלפניהם. אופי החקירה הוא טנטטיבי, בסגנון ששובח באותם ימים בפי האגודה הממלכתית למדעים ולאמנויות, שדריידן היה מחבריה.

ליסידיוס, יוג'ניוס, קריטס וניאנדר הם ארבעת הידידים. פירוש שמותיהם: ליסידיוס - ללא תרגום, יוג'ניוס - ייחודי, קריטס - מבקר, ניאנדר - איש חדש. למרות העובדה שדריידן כתב את כל ארבע הדמויות, נראה שהוא מזדהה בעיקר עם דבריו של ניאנדר.

הנושאים העולים במסה הם הנושאים שבהם עסקו פעמים רבות בעבר, אך מעולם לא מנקודת המבט האנגלית:

במסה מתפתח דיון בדילמת הרנסאנס הידועה של העתיקים לעומת המודרניים, ועליית האנושות לעומת שקיעתה. הדיון עוסק בחשיבות שמירת הכללים הקלאסיים, סמכות המדע והספקנות, ודחיית עמדתו של אריסטו.

ההבדל בין הצרפתים לאנגלים ניכר בעיקר בשמירת הכללים החמורה שנתמכה על ידי המחזאים הצרפתים של אותה תקופה (לאו דווקא הגאונים שביניהם, כמו פייר קורניי או מולייר). המחזות הצרפתיים נתפסו כקפואים, חסרי חיות, ושומרים יותר מדי על "התואם", דהיינו ההולמות של המחזה לקהל המכובד בכלל ולנשים האצילות בפרט.

מטרת המחזה היא לענג וללמד, ובעיקר: ללמד תוך כדי עינוג. המחזה, לפי ניאנדר, פונה אל הקהל - האפקטיביות שלו על הקהל היא המשמעותית, והרטוריקה היא החשובה. ניאנדר גם דוגל באידיאליזציה של המציאות, תוך שימוש בחרוז הסגור (לעומת החרוז הלבן, הטבעי יותר), ובשילוב בין ה"הולם" (just) וה"חיוני" (lively).

הדמות על פי ניאנדר צריכה להיות מעוצבת כאבטיפוס אנושי (למשל: קמצן, קל דעת, חכם, עצבני), אך עיצובה הספציפי צריך להיות ייחודי, מה שמתבטא בעיקר בקשריה עם הדמויות האחרות ובעיצובה המורכב.

תפיסותיו של דריידן על המחזאות, כפי שהן מובעות במסה, הן אופייניות לתקופתו ובעיקר לאנגליה בתקופתו. עם זאת, הוא מהווה בסיס ויסוד לתפיסת ביקורת תגובת הקורא, כפי שנוצרה אחריו בביקורת האנגלית, למשל בהקדמה לשייקספיר מאת סמואל ג'ונסון.