משתמש:קוונטום דוץ/סיני לייכטר

סיני לייכטר
Sinai Leichter

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	21 ביולי 1913 קיילצה, פולין פולין
פטירה	26 בדצמבר 2004 (בגיל 91) ירושלים, ישראל ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית, יידיש
תחום כתיבה	היסטוריה
נושאי כתיבה	היסטוריה של הפולקלור היהודי
יצירות בולטות	אנתולוגיה של שירי עם ביידיש
תקופת הפעילות	1935–2004 (כ־69 שנים)
פרסים והוקרה	עמית כבוד של האוניברסיטה העברית (2001)

סיני לייכטר (21 ביולי 1913 – 26 בדצמבר 2004) היה היסטוריון וסופר ישראלי שהתמחה בחקר פולקלור יהודי. עורך האנתולוגיה של שירי עם ביידיש ומרכז המערכת של אנציקלופדיה יודאיקה, שליח קרן קיימת לישראל לקנדה ולארצות הברית.

סיני לייכטר נולד בעיר קיילצה שבפולין,^[1] הבכור מבין שמונת ילדיהם של צבטל (לבית זייפמן)^[2] ושמואל לייכטר,^[3] שנולדו בחנטשין. אמו הייתה תופרת ואביו חייט, והמשפחה סבלה מעוני. למד בחדר, ובשל הצטיינותו זכה במלגת עניים שאפשרה לו ללמוד בגימנסיה עברית.

ב-1935 עלה לארץ ישראל בגפו, לאחר שפנה לאוניברסיטה העברית בירושלים וזו השיגה בעבורו סרטיפיקט. באמצעות שיעורים פרטיים שנתן בירושלים הצליח להביא גם לעלייתו לארץ ישראל של אחיו חיים. כל יתר משפחתו – הוריו, סביו, האחים והאחיות – נספו במחנה ההשמדה טרבלינקה או בדרך אליו, או שגורלם לא נודע.

במקביל ללימודי התואר השני בהיסטוריה של עם ישראל,^[1] ספרות עברית ופדגוגיה, הוא לימד עולים, בעיקר אנשי העלייה החמישית, את השפה העברית. בכך, סייע לקלוט באוניברסיטה עוד מקבלי סרטיפיקטים כמותו, וכך להציל את חייהם. כמו כן, למד מוזיקה בקונסרבטוריון. ב-1941 התגייס לחיל המודיעין של הצבא הבריטי, הפליג על האונייה "קווין אליזבת" מעיראק סביב אפריקה והוביל לקנדה שבויים גרמנים – זאת עוד בטרם הגיעו הידיעות על גורלם של יהודי אירופה ושל יקיריו.^[4]

אחרי המלחמה לייכטר היה פעיל יחד עם מרדכי שנהבי בהקמת יער הקדושים ויד ושם. בשנות ה-50 הוא הפיק וכתב תסריטים ל-16 סרטים, רובם סרטי תעמולה של קק"ל, אך בהם גם "קריה נאמנה", הנחשב לאחר מסרטי העלילה הראשונים בישראל, ו"אין ברירה", שעסק בעמידת הגבורה של נגבה בתש"ח.^[4]

בראשית שנות ה-60 התגורר עם משפחתו בוויניפג שבקנדה,^[5] ושימש שליח קק"ל בקנדה ובארה"ב. במקביל, למד לתואר שלישי במכללת דרופסי, אשר עסק בקהילת יהודי מינסק. ב-1970 יצא לקנדה כשליח הטכניון וגייס כספים רבים למלגות, להקמת מעונות סטודנטים ולמעבדה להמטולוגיה בבית החולים רמב"ם. בין לבין גם היה חבר מערכת באנציקלופדיה יודאיקה ואף עבד כמרכז המערכת.^[4]

ב-1977 גייס אותו אברהם הרמן, נשיא האוניברסיטה העברית, למחלקה לקשרי חוץ באוניברסיטה. וכך, בגיל שבו אחרים פורשים לגמלאות הוא נפנה לפרויקט הגדול של חייו: האנתולוגיה לשירי עם ביידיש. יחד עם אהרון וינקובצקי, שעם עלייתו מברית המועצות הביא עמו אסופה גדולה של שירי עם ביידיש, ועם המשורר הפרטיזן אבא קובנר הוא התנדב לכנס 350 שירים בארבעת הכרכים הראשונים של האנתולוגיה שיצאה בהוצאת מאגנס.^[1] אחר כך הוציא בעצמו שלושה כרכים נוספים, שהוקדשו ל"טרובדורים היידישאים" מרדכי גבירטיג, מרק ורשבסקי ואיציק מאנגר. בין מעריצי האנתולוגיה היה נשיא גרמניה, ריכרד פון וייצזקר, שבמכתביו דחק בלייכטר להודיעו מתי ייצא הכרך הבא.^[4]

ב-1989 נמנה לייכטר עם מארגניו של כנס "עולי הסרטיפיקטים". אורח הכבוד בכנס היה ראש הממשלה יצחק שמיר, שבעצמו קיבל סרטיפיקט כזה.^[4]

ב-2001 העניקה האוניברסיטה ללייכטר תואר של "עמית כבוד"^[1] ובערוב ימיו המליץ עליו פרופ' דב נוי לקבלת פרס ישראל על מפעל חייו בעריכת האנתולוגיה.^[4] ב-2008, שנים אחדות לאחר פטירתו, ראה אור הספר "בין קילצה לירושלים: מחשבות על העם היהודי ומדינת ישראל", שערכו בתו רחל אלתרמן ונכדתו נאורה אלתרמן.

בראשית שנות ה-40 נישא לנסיה (לבית טירקל-מרמור), ילידת טרנופול שהייתה מורה וציירת.^[5] נולדו להם שתי בנות: הבת הבכורה פרופ' רחל אלתרמן, משפטנית ומומחית לתכנון ערים בטכניון וחברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, והבת הצעירה ד"ר צילה שמיר, שהייתה מתמטיקאית באוניברסיטת אריאל.^[5] נכדו הוא השחקן והקומיקאי עידן אלתרמן.

מאז עלייתו לארץ ישראל התגורר בירושלים, בתחילה בבית המעלות^[6] ומ-1953 בדירה צנועה בבית הכרם. נטמן בהר המנוחות.

• אורי דרומי, מתי יוצא הכרך הבא, שאל נשיא גרמניה, באתר הארץ, 9 בפברואר 2005