משתמש:זינא/טיוטה
התקשורת המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקשורת המערבית מתייחסת למערכות התקשורת וערוצי המדיה הפועלים בעיקר בצפון אמריקה ובאירופה, ומשלבים מודלים של תקשורת ליברטינית ואחריות חברתית. למערכות תקשורת אלו תפקיד מרכזי בהפצת מידע, בידור והשפעה על דעת הקהל במדינות דמוקרטיות. במהלך השנים עברה התקשורת המערבית שינויים מהותיים, בעיקר לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות והדיגיטליות, והיא נבדלת ממערכות מדיה אחרות, כמו אלו המבוססות על אידיאולוגיות מרקסיסטיות או אמצעי תקשורת לצורכי פיתוח.
היסטוריה והתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה-19 ראתה שינויים משמעותיים בעולם המערבי, כולל מעברים מחקלאות לתעשייה, אמונה למדע וטכנולוגיות חדשות כמו רדיו טלגרפיה. שינויים אלו השפיעו באופן משמעותי על צמיחתה של העיתונות מעסק שכונתי קטן למוסד חברתי גדול, דיווח על שינויים חברתיים ושינוי דעת הקהל. [1] העיתונות עברה מאמצעי פוליטי מיוחד לעסק המספק קייטרינג לקהל רחב, כאשר עיתונים גדלו בשתי הטווחים. והשפעה. בתחילת המאה ה-20 אומץ מהלך לקראת דיווח מאוזן יותר, שכן האמינו שחדשות חסרות פניות יכולות להגיע ליותר אנשים ולהניב יותר כסף[2].
חידושים טכנולוגיים, כמו הטלגרף, שינו את איסוף החדשות והשליחה, והובילו להיווצרותם של ארגוני חדשות גדולים כמו Havas בצרפת, רויטרס בבריטניה ו-Associated Press בארה"ב. קבוצות אלו עזרו להפוך את שיתוף החדשות לאחיד ומהיר יותר, והניחו את הבסיס לרשת מידע גלובלית. הפרסום הפך חשוב יותר לעיתונים, ואפשר להם להוריד מחירים ולהוביל לעליית "עיתונות ההמונים". עם זאת, הועלו חששות לגבי מטרות תאגידיות המשפיעות על כנות העיתונאים.[3]
לסביבת התקשורת בכל מדינה היו השפעות משמעותיות על הקנה המידה העולמי, כאשר כמה התקדמות בריטית בחדשות היו בשימוש במדינות אחרות כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. לעיתונות במדינות שונות היו יחסים שונים עם הממשלה, כאשר לבריטניה ולארה"ב יש יותר חופש מאשר לצרפת ולגרמניה. בתחילת המאה ה-20, העיתונות הפכה לשחקן מרכזי בחיים הציבוריים, והשפיעה על הפוליטיקה הלאומית ועל הסצנות החברתיות והתרבותיות הגדולות יותר של העולם המערבי.[4]
תפקידי התקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]"התקשורת המערבית משלבת בין הדגם הליברטני, שמקורו באידיאלים של עידן הנאורות, לבין דגם האחריות החברתית. William Hachten ו-James Scotton מתארים כיצד התקשורת המערבית שואפת לאפשר חופש ביטוי רחב ככל האפשר, אך במקביל, היא גם מחויבת לשמור על אחריות חברתית גבוהה. דגם זה מחייב את התקשורת לדווח בצורה אמינה ומאוזנת תוך שמירה על האינטרסים של החברה, ולכן מתבטא בחקיקה, ברגולציה ובקודים אתיים של העיתונות במדינות המערביות"[5].
הרברט אלטשול, חוקר תקשורת בעל שם, מבחין בין מערכות תקשורת שונות על סמך ההבדלים האידיאולוגיים ביניהן. התקשורת המרקסיסטית היא מכשיר הנשלט על ידי המדינה המקדם אידיאולוגיות פוליטיות וכלכליות.
עם שליטה מרכזית בתוכן התקשורתי. מודל זה מצביע על כך שהמדיה אינה חופשית או עצמאית אלא משרתת את מטרות המעמד השליט. לעומת זאת, התקשורת המערבית פועלת תחת חופש עיתונות וביקורת עצמאית, פועלת ככלב שמירה של הדמוקרטיה, מפקחת על פעולות הממשלה ומבקרת בחופשיות את קובעי המדיניות. ספרו של אלטשול, "סוכני כוח: תפקידה של התקשורת החדשותית בענייני אנוש", מדגיש את ההבדלים האידיאולוגיים בין מערכות התקשורת הללו.[6]
תקשורת לפיתוח הוא מודל שהוצע על ידי ג'ון מרטין ואנג'ו צ'אודרי, שנועד לשרת את האינטרסים של מדינות מתפתחות. מודל זה משתמש במדיה ככלי לקידום חברתי וכלכלי תוך הפצת מידע התומך בפיתוח ובטרנספורמציות חברתיות. תקשורת פיתוח מעודדת שינוי חיובי בחברה אך ניתן להכפיף לאינטרסים של הממשלה או גופיה המפקחים עליה. מטרתו העיקרית היא קידום יעדי פיתוח ולאו דווקא שימור הכוח הפוליטי. "In Marxist systems, the media are instruments of the state, serving the interests of the ruling class and reinforcing the prevailing ideology. The press in these systems is not independent but is used to promote political and economic ideologies that sustain the ruling class"[7]
לעומת זאת, התקשורת המערבית מדגישה את חופש העיתונות ואת הזכות לבקר את הממשלה. היא פועלת מתוך עקרונות דמוקרטיים ומאפשרת ביטוי חופשי של דעות שונות, לרבות אלה נגד השלטון הקיים. המטרה העיקרית של התקשורת המערבית היא ליידע את הציבור ולעודד דיון חופשי בנושאים חברתיים ופוליטיים. "Development communication focuses on using media to advance the social and economic goals of developing nations. It involves disseminating information that promotes development and social transformation, often with support from governmental or international agencies"[8]
התקשורת המרקסיסטית מתוארת ככלי של המדינה, המשרתת את האינטרסים של המעמד השליט ומחזקת את האידיאולוגיה הרווחת. לעומת זאת, תקשורת פיתוח מתמקדת בשימוש במדיה כדי לקדם את המטרות החברתיות והכלכליות של מדינות מתפתחות, לעתים קרובות עם תמיכה של סוכנויות ממשלתיות או בינלאומיות. זה מדגיש כיצד תקשורת לפיתוח שואפת לשרת את המטרות של פיתוח חברתי וכלכלי במדינות מתפתחות תוך הפצת מידע התומך בתהליכי שינוי.
מאפיינים ייחודיים של התקשורת המערבית והשינויים שחלו בה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקשורת המערבית ממלאת תפקיד חשוב בגיבוש דעת הקהל ובשמירה על פעילותן של החברות הדמוקרטיות. תפקידה העיקרי של התקשורת המערבית כולל הפצת חדשות, הנאה והשפעה על המערכת הפוליטית והכלכלית. חופש העיתונות הוא מאפיין מרכזי בתקשורת המערבית והוא מוגן בחוקים ובתקנות שונות, אך רמת החופש משתנה בין מדינות. לדוגמה, בנורבגיה חופש העיתונות גבוה מאוד, בעוד שבהונגריה ופולין הוא נמצא תחת מגבלות קשות[9]. זאת בניגוד לתקשורת הרוסית או הסינית, שבהן חופש העיתונות מוגבל מאוד והמדיה נשלטת על ידי המדינה, אשר מכתיבה את התכנים המופצים לציבור.
בנוסף, אתיקה עיתונאית היא מרכיב חשוב בתקשורת המערבית, וכוללת עקרונות כמו הוגנות, כנות וחופש. במדינות המערב, העיתונאים מצופים לפעול לפי קודים אתיים מחמירים, אך לאורך השנים נחשפו מקרים של הפרות אתיקה חמורות, כמו שערוריית ווטרגייט בארה"ב, שבה עיתונאים נמצאו מעורבים בפעולות לא מוסריות[10]. לעומת זאת, בתקשורת הסינית והרוסית, האתיקה העיתונאית לעיתים כפופה לאינטרסים של השלטון, ופחות משקפת מחויבות לאמת או למוסר עיתונאי.
התקשורת המסורתית במערב עברה שינויים רבים בעקבות עליית המדיה הדיגיטלית והרשתות החברתיות. לדוגמה, תופעת החדשות המזויפות והמידע המוטעה הפכה לנפוצה ברשתות החברתיות, מה שהשפיע על האמינות של המדיה המסורתית ושינה את פני העיתונות[11]. במדינות כמו רוסיה וסין, השלטון משתמש במדיה הדיגיטלית כדי לשלוט במידע ולהפיץ תכנים המשרתים את האידיאולוגיה הממשלתית.
כ"שומר הסף" של הדמוקרטיה, התקשורת המערבית ממלאת תפקיד מרכזי במעקב אחרי הממשלה והעסקים הגדולים, ומספקת לציבור מידע חשוב כדי שיוכל לקבל החלטות מושכלות (חומסקי והרמן). עם זאת, עלתה ביקורת רבה לגבי ייצוגים לא הוגנים של נשים ומיעוטים בתקשורת המערבית, בעיה שממשיכה להעסיק את החברה גם כיום[12]. בתקשורת הרוסית והסינית, סוגיות של ייצוג שוויוני פחות נמצאות במרכז השיח, כאשר התכנים המופצים משקפים את העדפות השלטון.
בנוסף, בעלי השליטה בתקשורת המערבית משפיעים רבות על תכנים וחדשות, כאשר אינטרסים כלכליים ופוליטיים משפיעים לעיתים על אופי הדיווחים המועברים לציבור[13]. השפעות אלו ניכרות גם בתקשורת במדינות אחרות, אך במערב ישנה ביקורת מתמשכת על כך, ובמקרים מסוימים נוצרו מנגנונים לנסות להתמודד עם הבעיה. במדינות כמו רוסיה וסין, לעומת זאת, השפעות של אינטרסים פוליטיים וכלכליים על התקשורת נתפסות כחלק בלתי נפרד מהמערכת.
ביקורת והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקשורת המערבית זוכה לביקורת רבה במגוון היבטים, מהשפעתה על דעת הקהל ועד לחשש מהטיה פוליטית וכלכלית. אחת התלונות העיקריות על התקשורת המערבית היא שיש רק כמה חברות גדולות ששולטות בכוח רב בשוק ומחליטות איזה חומר אנשים רואים. בגלל זה, אנשים מודאגים לגבי מידת האובייקטיביות של החדשות והאם היא עשויה להכיל מידע משופע שמשרת את מטרות המשקיעים ולא את טובת הציבור. בנוסף, התקשורת המערבית מתמודדת עם ביקורת על האופן שבו היא מייצגת נשים ומיעוטים. טענות רבות מופנות כלפי העיתונות, הקולנוע והטלוויזיה על הצגת תמונות סטריאוטיפיות ולעתים קרובות מפלות קבוצות מסוימות באוכלוסייה. ייצוגים אלו לא רק משקפים דעות קדומות אלא גם מעצבים את תפיסות הציבור הרחב, מה שעשוי להעמיק את הפערים החברתיים.
תלונה נוספת היא שהמדיה הדיגיטלית שינתה את הדרך בה נעשות חדשות סטנדרטיות. הפופולריות של הרשתות החברתיות והחדשות המזויפות גרמה לכך שהמדיה המבוססת היא הרבה פחות אמינה. מהירות הפצת התוכן הדיגיטלי, לצד היעדר פיקוח ובדיקת עובדות, הביאו לירידה באמון הציבור בתקשורת ולעלייה בדיסאינפורמציה המשפיעה על התהליכים הפוליטיים והחברתיים.
השפעות על החברה והפוליטיקה: התקשורת המערבית היא עדיין עניין גדול במדינות דמוקרטיות, למרות שהם זוכים לביקורת על כך. התקשורת פועלת כ"שומר הסף" של הדמוקרטיה, וממלאת תפקיד קריטי במעקב אחר פעולות הממשלה, מתן במה לדיון ציבורי ויכולת של אזרחים לקבל מידע חשוב לקבלת החלטות מושכלות. לתקשורת המערבית יש גם השפעה גדולה על איך אנשים חושבים ומרגישים, על התמיכה ביעדים חברתיים ופוליטיים ועל הדרך שבה פועלות הבחירות במדינות דמוקרטיות.
אבל לא תמיד ברור איזו השפעה יש לתקשורת. מצד אחד, זה יכול להפוך את הממשלה ליותר פתוחה ואחראית. מצד שני, כוחות כלכליים ופוליטיים עלולים לגרום לדיווחים להיות מוטים ולמידע שנשלח לציבור לאבד את אמינותו. לתקשורת יש הרבה כוח בפוליטיקה, ופוליטיקאים צריכים להתמודד עם זה. פוליטיקאים מנסים לא פעם להשתמש בכוח הזה למען רווחיהם.
הביקורת על התקשורת המערבית מצביעה גם על החשש לצמצום מגוון הדעות המוצגות בה, במיוחד כאשר השליטה בה מרוכזת בידי מעטים. מצב זה מעורר דיון על הצורך במודלים חלופיים של תקשורת, כאלה שיבטיחו גיוון תרבותי וייצוג הולם לכל חלקי החברה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- DOI: 10.1093/poq/nfp022 - מאמר על השפעת המדיה הדיגיטלית
- The New York Times
- BBC News
- Center for Media and Democracy
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Matt Carlson, Seth C. Lewis, Boundaries of Journalism: Professionalism, Practices and Participation, Routledge, 2015-03-05, ISBN 978-1-317-54066-3. (באנגלית)
- ^ Asa Briggs, Peter Burke, A Social History of the Media: From Gutenberg to the Internet, Polity, 2009, ISBN 978-0-7456-4494-3. (באנגלית)
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [1] - ^ Mark Hampton, Visions of the Press in Britain, 1850-1950, University of Illinois Press, 2004, ISBN 978-0-252-02946-2. (באנגלית)
- ^ Handbook of Social Media in Education, Consumer Behavior and Politics, Volume 1: Volume 1, Elsevier, 2023-12-07, ISBN 978-0-323-90238-0. (באנגלית)
- ^ Altschull, J. H. (1984). Agents of Power The Role of the News Media in Human Affairs. Longman. - References - Scientific Research Publishing, www.scirp.org
- ^ David K. Perry, Theory and Research in Mass Communication: Contexts and Consequences, Routledge, 2001-11-01, ISBN 978-1-135-64499-4. (באנגלית)
- ^ William A. Dorman, Mansour Farhang, The U.S. Press and Iran: Foreign Policy and the Journalism of Deference, University of California Press, 2023-04-28, ISBN 978-0-520-90901-4. (באנגלית)
- ^ Holli A. Semetko, Margaret Scammell, The SAGE Handbook of Political Communication, SAGE, 2012-05-17, ISBN 978-1-4739-7120-2. (באנגלית)
- ^ James Curran, Jean Seaton, Power Without Responsibility: The Press and Broadcasting in Britain, Psychology Press, 1997, ISBN 978-0-415-16810-6. (באנגלית)
- ^ Nick Couldry, James Curran, Contesting Media Power: Alternative Media in a Networked World, Rowman & Littlefield, 2003, ISBN 978-0-7425-2385-2. (באנגלית)
- ^ Edward Herrmann, Robert W. McChesney, Global Media: The New Missionaries of Global Capitalism, A&C Black, 2001-08-27, ISBN 978-0-8264-5819-3. (באנגלית)
- ^ Robert W. McChesney, Rich Media, Poor Democracy: Communication Politics in Dubious Times, New Press, The, 2016-03-01, ISBN 978-1-62097-070-6. (באנגלית)