משגל (ספר)

משגל
Intercourse

מידע כללי
מאת	אנדריאה דבורקין
שפת המקור	אנגלית
סוגה	הגות פמיניסטית
נושא	יחסי מין
הוצאה
הוצאה	Free Press
הוצאה בשפת המקור	Free Press
תאריך הוצאה	1987
מספר עמודים	224
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת בבל
תאריך	2003
תרגום	דניאל פרידמן
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 00-2907-970-5
הספרייה הלאומית	002655627

משגל הוא ספר משנת 1987 מאת אנדריאה דבורקין, בו דבורקין מציעה ניתוח פמיניסטי רדיקלי ליחסי מין בספרות ובחברה. דבורקין חוקרת את התפישות של גברים ושל נשים לגבי משגל, ומשתמשת בטקסטים קלאסיים כדי לתת פתח לרעיונות אליהם לא התכוונו הסופרים. כשהיא בוחנת עבודות מאת טולסטוי, פלובר, בשביס-זינגר, ואחרים, היא מביאה אותן כדוגמאות, ולא כמקורות, ומסיקה שבחברה הדוגלת בעליונות גברית, יחסי מין בין גברים לנשים מהווים גורם מרכזי לכפיפותן של נשים לגברים.

במשגל, דבורקין מרחיבה את ניתוחיה הקודמים של פורנוגרפיה לכדי דיון ביחסי מין הטרוסקסואליים באופן כללי. בעבודות כגון שנאת נשים ופורנוגרפיה: נשים בבעלות גברים, דבורקין טענה כי פורנוגרפיה וספרות ארוטית בחברה פטריארכלית עושות ארוטיזציה עקבית לשליטה מינית בנשים על ידי גברים, ולעיתים קרובות גם למעשים בוטים של ניצול או אלימות. במשגל, היא טוענת שהכפיפות המינית הזו של נשים היא מרכזית לחוויית המין גם של גברים וגם של נשים, ושהיא מחוזקת בכל רובדי תרבות המיינסטרים, לא רק באמצעות פורנוגרפיה, אלא גם בעבודות קלאסיות של הקאנון הספרותי בו גברים הם דומיננטיים.

דבורקין דנה בהרחבה ביצירות כמו סונאטת קרויצר, מאדאם בובארי, ודרקולה, ואף מתייחסת לטקסטים דתיים, פרשנות משפטית, ופורנוגרפיה. היא טוענת כי תיאורים של יחסי מין באמנות ובתרבות המיינסטרים מדגישים באופן עקבי את הסקס ההטרוסקסואלי כצורה היחידה או ה"אמיתית" של סקס; ושסקס מתואר בהם במונחים אלימים או פולשנים; שהם מתארים את האלימות והפולשנות כמרכזיים לארוטיקה; וכי לעיתים קרובות הם מוצמדים ליחס מזלזל של גברים, וסלידה מפני, ואפילו רצח, של נשים מיניות. היא טוענת כי תיאורים מסוג זה מנציחים גישה אנדרו-צנטרית וכוחנית למיניות, ושהשילוב של הגישות האלה עם תנאי חייהן של נשים בחברה סקסיסטית הופכת את החוויה ההטרוסקסואלית במין לחלק מהותי מדיכויין של נשים והכפפתן לגברים, כאשר עבור נשים זו חוויית "כיבוש",^[1] אשר בו זמנית אמורה להיות מענגת עבור נשים, ולהגדיר את עצם הסטטוס שלהן כ-נשים. דבורקין מתארת את הגישה הזו ליחסי מין באומרה:^[2]

זהו ניהיליזם - או אמת. הוא צריך להדחף פנימה אל מעבר לגבול. קו המתאר של הגוף הוא מובחן; נפרד. שלמותו היא אשליה, הונאה טרגית, כיוון שבין הרגליים ישנו חריץ נסתר ועליו להידחק לתוכו. שום פרטיות אמיתית של הגוף אינה יכולה להתקיים בד בבד עם משגל: עם היותו נחדר. הווגינה עצמה היא שרירית, ויש להידחף בין שרירים אלה כדי להפרידם. הדחיפה היא פלישה מתמשכת. היא פעורה, מפושקת באמצעיתה. היא כבושה - בגופה, בפנימיותה, בפרטיותה... בשום מקום ובקרב שום קבוצה אנושית אין אח ורע לחוויה הזו - בני אדם שנוצרו למטרת משגל: לשם חדירה, כניסה, כיבוש. לא בארצות כבושות, לא בקרב גזעים משועבדים, לא בקרב מתנגדי משטר כלואים, לא בתרבויות שנפלו קרבן לקולוניאליזם, לא בצייתנותם של ילדים למבוגרים ולא בזוועות שהותירו את חותמן על המאה העשרים, החל באושוויץ וכלה בגולאגים. אין שום דבר הדומה לכך בדיוק, ולא משום שהפלישה הפוליטית והחשיבות של המשגל הן בנליות לעומת ההיררכיות ומעשי האכזריות האחרים. משגל היא מציאות ייחודית לנשים כבנות למעמד נחות; והיא כוללת, בין היתר, שבירה של גבולות, השתלטות, כיבוש, הרס של פרטיות - כשכל אלה מובנים כנורמליים ואף חיוניים להמשכיותו של הקיום האנושי. שום דבר הנעשה לקבוצה אנושית נחותה אחרת אינו דומה לכך במשמעותו ובהשלכותיו, גם כאשר נכפית על אנשים אלה זמינות מינית, הטרוסקסואלית או הומוסקסואלית. עמים משועבדים, למשל, אנוסים אולי לקיים יחסי מין עם שליטיהם, אבל האלוהים שאינו קיים לא התנה בהיענותם את הקיום האנושי בכללותו. המשמעות הפוליטית של המשגל לנשים היא שאלה יסודית של פמיניזם וחירות: האם עם כבוש - כבוש פיזית מבפנים, שתוכו נפלש - יכול להיות חופשי; האם יכולים אלה שפרטיותם פגועה באופן עקרוני להיות בעלי הגדרה עצמית; האם יכולים אלה שהם חסרי שלמות גופנית ביולוגית להיות בעלי כבוד עצמי?

— אנדריאה דבורקין

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פמיניזם

מבקריה של דבורקין באו בטענה שהתזה המרכזית של משגל היא כי "כל סקס הטרוסקסואלי הוא אונס." ואולם, אין בספר משפט כזה, והטענה מבוססת על המשפט בספר "אונס הוא מילה נרדפת למשגל". אך בספר, ההשוואה בין מין הטרוסקסואלי לבין כיבוש, בעלות, משת"פיות, וכדומה, נעשים בהקשר של דיונים על הדרך שבה יחסי מין מתוארים "בשיח של האמת הגברית - בספרות, מדע, פילוסופיה, פורנוגרפיה",^[3] והאכיפה של המושגים דרך הכוח החברתי שגברים מחזיקים על נשים.

דבורקין עצמה דחתה את הפרשנות הזו, כחוסר הבנה תהומי של עבודתה.^[4] כשנשאלה על כך בראיון, היא הסבירה:^[5]

לא, לא כתבתי [שכל סקס הטרוסקסואלי הוא אונס], ולא אמרתי את זה, לא אז, ומעולם לא... כל הנושא של משגל כהבעה האולטימטיבית של שליטה גברית בתרבות הזאת הפכה ליותר ויותר מעניינת עבורי. במשגל, החלטתי לגשת לנושא מהכיוון של פרקטיקה חברתית, מציאות גשמית. אולי זו ההיסטוריה שלי, אבל אני חושבת שההסבר החברתי לטענת ה"כל סקס הוא אונס" הוא שונה ומן הסתם די פשוט. רוב הגברים ומספר לא מבוטל של נשים חשים הנאה מינית במסגרת חוסר השוויון. מכיוון שהפרדיגמה של סקס הייתה של כיבוש, חזקה, וחילול, אני חושבת שגברים רבים חושבים שהם צריכים יתרון לא הוגן, שבמופע הקיצוני שלו הוא נקרא אונס. אני לא חושבת שהם באמת צריכים אותו. אני חושבת שגם משגל וגם הנאה מינית יכולים לשרוד שוויון, ושאכן יעשו כן. זה גם חשוב לומר, בנוסף, שיצרני הפורנוגרפיה, ובמיוחד פלייבוי, פרסמו שוב ושוב במשך שנים את הדיבה הזו, ש"כל סקס הוא אונס" וזה התפשט לאחרים, כמו TIME, שכאשר מבקשים מהם להביא מקור לכך, אינם יכולים.

— אנדריאה דבורקין

העיתונאית קאתי יאנג כתבה שבין אם דבורקין התכוונה בדיוק לאמירה המיוחסת אליה ואם לאו, הגישה הכללית של דבורקין היא שסקס הטרוסקסואלי הוא אלים, וזה היינו הך, וש"לא משנה מה אומרים מגניה, דבורקין אכן הייתה אנטי-סקס."^[6]

• צבי טריגר, טקסט פמיניסטי קלאסי, באתר הארץ, 15 ביוני 2005

אנגלית

עברית

• אנדריאה דבורקין, משגל. הוצאת בבל, 2003. תרגום: דניאל פרידמן.

• תרבות אונס

• משגל, באתר OCLC (באנגלית)