דיגמא
| Ϝ ϝ ואו | |
|---|---|
 | |
| אלפבית יווני | |
| Α α אלפא | Β β בטא |
| Γ γ גמא | Δ δ דלתא |
| Ε ε אפסילון | Ζ ζ זטא |
| Η η אטא | Θ θ תטא |
| Ι ι יוטא | Κ κ קפא |
| Λ λ למדא | Μ μ מו |
| Ν ν נו | Ξ ξ קסי |
| Ο ο אומיקרון | Π π פאי |
| Ρ ρ רו | Σ σ ς סיגמא |
| Τ τ טאו | Υ υ אופסילון |
| Φ φ פי | Χ χ כי |
| Ψ ψ פסי | Ω ω אומגה |
| אותיות או ליגטורות שאינן בשימוש | |
 דיגמא
|
 סטיגמא
|
 הטא
|
 סאן
|
 קופא
|
 סאמפי
|
 שו
|
|
דִּיגַֿמָּא (נקראת גם וַאוּ; אות גדולה: Ϝ, אות קטנה: ϝ) היא אות באלפבית היווני שיצאה משימוש עוד בתקופה העתיקה, ונותרה בעלת ערך מספרי בלבד. בספרות יווניות האות שקולה למספר 6.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמה המקורי של האות אינו ידוע, וככל הנראה נקראה ביוונית עתיקה Ϝαυ (וַאוּ). האות נקראה מאוחר יותר דיגמא בשל צורתה - כפילות של האות גמא (השלישית באלפבית היווני). דיגמא, בדומה לאות אופסילון התפתחה מהאות הפיניקית ו"ו, ומאוחר יותר התפתחה לאות הלטינית F.
בימי הביניים שימשה צורת האות לייצוג האות היוונית סטיגמא.
שימוש באות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האות ייצגה עיצור וילוני-שפתי, מקורב ([w] :IPA). השתמשו בה, בין היתר, לשמה החתי של טרויה - וילוסה. השימוש באות הופסק במאה ה-7 לפני הספירה.
