ג'בהת פתח א-שאם
| |||
תקופת הפעילות | ינואר 2012 – ינואר 2017 (כ־5 שנים) | ||
---|---|---|---|
אידאולוגיה |
אסלאמיזם סוני פונדמנטליזם אסלאמי הג'יהאד הסלפי | ||
מייסדים | אבו מוחמד אל-ג'ולאני | ||
מנהיגים | אבו מוחמד אל-ג'ולאני | ||
אזורי פעילות |
סוריה לבנון עיראק (בעבר) | ||
מדינה | סוריה | ||
חברים | בין 7,000 ל-10,000 | ||
חלק מ |
אל-קאעידה (2012–2016) צבא הכיבוש | ||
הבא | תחריר א-שאם | ||
בעלי ברית | |||
מתנגדים | |||
קרבות | מלחמת האזרחים בסוריה, זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון | ||
ג'בהת פתח א-שאם (בערבית: جبهة فتح الشام, בעבר נקרא גַ'בְּהַת א-נוּסְרָה - جبهة النصرة لأهل الشام - או בתעתיק מדויק: ג'בהת אלנצרה לאהל אלשאם[1], "חזית העזרה[2] לעם הסורי"[3] או "חזית הניצחון") הוא ארגון טרור אסלאמיסטי-סוני בסוריה[4].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון נוסד בינואר 2012, כסניף סורי של אל-קאעדה בעיראק שהצטרף לכוחות הלוחמים במלחמת האזרחים בסוריה[1]. בין שתי הארגונים נוצרו סכסוכים קשים שהביאו את הארגון העיראקי לשנות את שמו ל"המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט", בעוד הנהגת אל-קאעדה בהנהגת אימן א-זוואהירי תמכה בפלג הסורי.[5]
בנייר עמדה של קרן Quilliam בלונדון דווח כי רבים מחברי הארגון הם סורים שהיו חלק מהרשת של אבו מוסעב א-זרקאווי שנלחמה בכוחות האמריקאים בעיראק. רבים מחברי הרשת נשארו בעיראק לאחר נסיגת הכוחות האמריקניים משם, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, שלח ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק" מוג'אהדין סורים ומומחים עיראקים אחדים לסוריה. מספר פגישות נערכו בין אוקטובר 2011 לבין ינואר 2012 במחוז ריף דמשק וחומס ובהן נקבעו מטרות הקבוצה.
ג'בהת א-נוסרה פרסמה את ההצהרה הפומבית הראשונה שלה ב-24 בינואר 2012, ובה קראו למאבק מזוין נגד ממשלת סוריה.
שר החוץ העיראקי הושייר זיבארי אמר כי חברים בארגון אל-קאעידה בעיראק עברו לסוריה, שממנה קבלו בעבר לוחמים ונשק, כדי להצטרף לא-נוסרה. הם נחשבים לטובים ביותר ולמאומנים ביותר מתוך רוב לוחמי המורדים בסוריה. הארגון סירב להשתתף בשיחות להפסקת אש בסוריה.
במאי 2013 נעצרו בטורקיה חברים בג'בהת א-נוסרה, ומאוחר יותר הואשמו בניסיון להשיג חומרים כימיים לייצור סארין.
באוגוסט 2013 הכריז שר הביטחון משה יעלון על ארגון זה כהתאחדות בלתי מותרת[6]. עם זאת, היו פרסומים על שיתוף פעולה בין ישראל לבין ג'בהת א-נוסרה[7][8], ועל כך שפצועים חברי הארגון קיבלו טיפול רפואי בישראל[9]. באוקטובר 2015 הכריזה ממשלת ישראל על הארגון כארגון טרור[10].
נכון לשנת 2016, עיקר פעילות הארגון היא ברמת הגולן הסורית, הרי קלמון בגבול סוריה-לבנון, מרכז סוריה (חלב וחומס), וצפון סוריה (מחוז אידליב ומחוז לטקיה וכן סמוך לגבול הטורקי).
הארגון היה חלק מקואליציית ג'יש אל-חרמון.
ב־28 ביולי 2016 הכריז מנהיג הארגון, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, על הקמת מסגרת חדשה בשם "ג'בהת פתח א-שאם"[11]. להודעה קדמו הודעות תמיכה של א־זוואהירי וסגנו אחמד חסן אבו אל־ח'יר (אנ'). הקמת המסגרת נועדה לטשטש את זיהויו כארגון טרור אנטי-מערבי בעיני מדינות המערב הפועלות בסוריה במסגרת מלחמת האזרחים ובכך להפסיק את הפצצת אנשי הארגון על ידי חילות האוויר שלהן. לצד זאת, נועד המהלך לחזק את קשרי הארגון עם ארגונים סורים אחרים בעלי ממד אסלאמי מתון יותר ולא סלפי.[12]
בינואר 2017 התאחד הארגון עם ארגונים נוספים ליצירת היאת תחריר א-שאם, הארגון לשחרור הלבנט.
תקיפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת האזרחים בסוריה הארגון ביצע התקפות רבות, בעיקר נגד מטרות המזוהות עם הממשל הסורי או עם תומכיו. עד לחודש יוני 2013, א-נוסרה נטל אחריות על 57 מתוך 70 פיגועי ההתאבדות בסוריה מתחילת העימות.
אחד הפיגועים הראשונים שעליהם נחשד א-נוסרה הוא פיגוע ההתאבדות הראשון של המלחמה ב-23 בדצמבר 2011, כאשר שני פיגועים מתואמים לכאורה, התרחשו בבירת סוריה דמשק. 44 איש נהרגו ו-166 נפצעו.
הפיצוץ בשכונת אל-מידאן בדמשק בינואר 2012, בוצע ככל הנראה על ידי לוחם של ג'בהת א-נוסרה בשם אבו אל-בראע אל-שאמי. בווידאו שפורסם לאחר מכן וכלל תמונות מההרס נטען, כי הפיגוע יצא בהדרכת ובאימון א-נוסרה.
לאחר הפיגועים בדמשק ב-10 במאי 2012 נטען כי הם בוצעו על ידי ג'בהת א-נוסרה. חמישה ימים לאחר מכן, אדם שהציג את עצמו כדובר הארגון הכחיש זאת.
ב-29 במאי 2012, התגלתה הוצאה להורג המונית ליד העיר דיר א-זור. גופותיהם הבלתי מזוהות של 13 גברים התגלו כשהם ירויים בסגנון הוצאה להורג. ב-5 ביוני 2012 קיבל ארגון ג'בהת א-נוסרה אחריות על ההרג ומסר שההרוגים הם חיילים שנתפסו ונחקרו בדיר א-זור, ונענשו "בצדק" לאחר שהודו בפשעיהם.
ב-17 ביוני 2012, נהרג וליד אחמד אל-עיש שהוגדר על ידי הרשויות הסוריות כ"יד ימין" של ג'בהת א-נוסרה, כאשר הרשויות הסוריות גילו את מקום המסתור שלו בדמשק. על פי דיווחים הוא היה אחראי על הכנת מכוניות התופת ששימשו לפיגועים בדמשק בחודשים הקודמים. הרשויות הסוריות דיווחו על חיסולו של עוד חבר בולט בקבוצה, ואיל מוחמד אל מג'דלאווי, נהרג ב-12 באוגוסט 2012 במבצע צבאי שנערך בדמשק.
ב-27 ביוני 2012, קבוצה של מורדים סוריים תקפה תחנת טלוויזיה של תומכי ממשלת אסד בעיר דרושה, דרומית לבירה דמשק. אולפני התחנה נחרבו בחומרי נפץ. בהתקפה אחרת על תחנת הטלוויזיה אל-איכבריה נהרגו שבעה בני אדם. ארבעה שומרים ושלושה עיתונאים. א-נוסרה נטל אחריות לתקיפה ופרסם תמונות של אחד עשר מעובדי התחנה שנחטפו בפשיטה.
באמצע יולי 2012, נחטף מוחמד א-סעיד, מגיש חדשות ידוע בטלוויזיה הממשלתית הסורית. באוגוסט 2012 הצהיר ארגון ג'בהת א-נוסרה שא-סעיד הוצא להורג.
ב-3 באוקטובר 2012 פוצצו שלושה מחבלים מתאבדים שלוש מכוניות תופת בפינה המזרחית של כיכר סאדאלה אל-ג'בירי בחלב. לפי דיווח של משרד הפנים הסורי, 48 איש נהרגו ויותר מ-122 נפצעו קשה. א-נוסרה נטל אחריות על הפיגוע. הפיגוע כוון כנגד מועדון הקצינים והבניינים הסמוכים לו: בית מלון, ובית קפה היסטורי בשם "ג'וחא קפה". המלון ניזק נזק רב ואילו בית הקפה ומועדון הקצינים נהרסו לחלוטין.
ארגון א-נוסרה קיבל אחריות גם על תקיפת בסיסים צבאיים סוריים רבים. ב-12 באוקטובר 2012, הותקף בסיס הגנה אווירית ליד חלב. תקיפת הבסיסים חאנאנו בחלב, וסולוק בא-רקה. על פי דיווחים, בתקיפת בסיס ההגנה האווירית נהרסו מבנים וחובל מכ"ם לאחר שא-נוסרה כבשו את הבסיס בשיתוף פעולה עם הארגון התנועה האסלמית אל-פאג'ר וקבוצת לוחמים צ'צ'נים. במהלך ההסתערות על בסיס חאנאנו נהרגו 11 חיילים סוריים. א-נוסרה החזיק במתחם שש שעות ונסוג. הארגון טען שהוא הרג 32 חיילים במהלך הפשיטה על הבסיס בא-רקה.
ב-12 בדצמבר 2012 פוצץ הארגון שתי מכוניות תופת בצמוד לבניין משרד הפנים הסורי שבדמשק. כ-35 אנשים נהרגו ו-100 נפצעו. בחודש מרץ 2013 ביצע הארגון פיגוע בנשק כימי נגד חיילי צבא סוריה בעיר חאן אל-אסל.
ב-22 ביולי 2013 השתלט הארגון על העיר חאן אל-אסל, וביצע טבח באזרחים ובחיילים. במהלך ההשתלטות נרצחו לפחות 123 אזרחים ו-150 חיילים סוריים, מתוכם 51 חיילים שהוצאו להורג בפומבי על ידי אנשי הארגון. על פי אחת ההערכות, מטרת הטבח הייתה להסוות את עקבות השימוש בנשק כימי.
ב-21 במרץ 2013 פוצץ עצמו מחבל מתאבד במסגד בלב דמשק וגרם למותו של השייח' הסוני מוחמד סעיד רמדאן אל-בוטי, שנחשב לאחד מהמקורבים של משפחת אסד[13]. ממשלת סוריה האשימה את ג'בהת א-נוסרה כאחראית לפיגוע, אם כי אף ארגון לא קיבל על עצמו אחריות לכך.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצה זו מורכבת מלוחמי ג'יהאד אסלאמיים סוניים. מטרת הארגון היא להפיל את שלטונו של בשאר אל-אסד, להקים מדינה אסלאמית הכפופה לחוקי השריעה, ולהחזיר את הח'ליפות.
חברי הקבוצה מואשמים בתקיפת קבוצות דתיות שאינם מוסלמים סונים ובעיקר מוסלמים עלווים. חברי הקבוצה התייחסו לארצות הברית ולישראל כאויבי האסלאם, והזהירו מפני התערבות מערבית בסוריה. חברים סורים בקבוצה טוענים שהם נלחמים רק נגד ממשלת אסד ולא יתקפו את מדינות המערב. ארצות הברית האשימה את הקבוצה בקשר לסניף אל-קאעידה בעיראק. באפריל 2013 פרסם אבו בכר אל-בגדאדי, מנהיג אל-קאעידה בעיראק הצהרה המאשרת את הקשר הזה. יום לאחר נשבע מנהיג ג'בהת א־נוסרה אבו מומחד אל-ג'ולאני אמונים למנהיג אל־קטעדה איימן א־זוואהירי, וביוני 2013 הכריז על ביטול האיחוד בין הארגונים.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנהיג אל-קאעדה בסוריה בראיון נדיר: איננו תוקפים מטרות מערביות, באתר הארץ, 28 במאי 2015
- ג'בהת אלנצרה ("חזית התמיכה"), מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 20 בספטמבר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 רועי קייס, החזית כבר כאן: החברים של אל-קאעידה בסוריה, באתר ynet, 12 בדצמבר 2012
- ^ או במקום המילה "העזרה": "הסיוע"/ "התמיכה"/ "ההצלה" וכדומה.
- ^ http://www.onlinejihadexposed.com/2012/11/blog-post_1631.html
- ^ http://www.hurriyetdailynews.com/images/Documents/F199BC38846F4E72B083A4222B568E7F.pdf
- ^ 1 2 מחלוקת חריפה בין המטה לשחרור אלשאם לבין אלקאעדה, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 6 בדצמבר 2017
- ^ הכרזה על התאחדויות בלתי מותרות, באתר משרד המשפטים
- ^ כתבה מאת יוסי מלמן
- ^ אלכס פישמן, הכאוס והבונוס, באתר "ידיעות אחרונות", 22 ביוני 2017
- ^ יאיר קראוס, ביה"ח זיו צריך לבחור: ישראלים או פליטים סורים, באתר nrg, 4 בדצמבר 2014
- ^ דניאל סיריוטי, שלמה צזנה, עכשיו זה רשמי: דאעש הוכרז כארגון טרור, באתר ישראל היום, 25 באוקטובר 2015
- ^ מתנתקים מאל-קאעדה: ארגון ג'בהת א-נוסרה יפעל מעתה תחת שם חדש, באתר וואלה, 28 ביולי 2016
- ^ הקמת חזית פתח אלשאם במקום ארגון ג’בהת אלנצרה, שלוחת אלקאעדה בסוריה: רקע, סיבות ומשמעויות, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 5 באוגוסט 2016
- ^ ראנם איברהים, קשה לצפייה: חיסול האימאם המקורב לאסד בדמשק, באתר מאקו, 9 באפריל 2013