Nothing Special   »   [go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

ג'ואי סנטיאגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ואי סנטיאגו
Joey Satiego
לידה 10 ביוני 1965 (בן 59)
מנילה, הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בוסטון, מסצ'וסטס
תקופת הפעילות מ-1986
מקום לימודים

Wilbraham & Monson Academy

Longmeadow Senior High School

אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט
עיסוק גיטריסט
סוגה רוק כבד, רוק אינדי, רוק אלטרנטיבי, רוק פסיכדלי
סוג קול בריטון
כלי נגינה גיטרה, גיטרה בס, שירה
חברת תקליטים 4AD
שיתופי פעולה בולטים פיקסיז, The Martinis, The Everybody
מספר יצירות ידוע ארבע אלבום אולפן עם פיקסיז
בת זוג לינדה מאלארי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ואי אלברטו סנטיאגואנגלית: Joseph Alberto Santiago; נולד ב-10 ביוני 1965) הוא גיטריסט ומלחין פיליפיני-אמריקאי. הוא פעיל מאז 1986 ועד היום. סנטיאגו ידוע בעיקר כגיטריסט הראשי של להקת הרוק האלטרנטיבי האמריקאית ה-Pixies. לאחר התפרקות הלהקה בשנת 1993, הפיק סנטיאגו פסקולים מוזיקליים לסרטים תיעודיים קולנועיים וטלוויזיוניים, והקים את להקת The Martinis עם אשתו לשעבר לינדה מאלארי. הוא גם תרם בנגינה לאלבומים של האמן צ'ארלס דאגלס וחבר להקת הפיקסיז לשעבר, צ'ארלס תומפסון. סנטיאגו חידש את תפקידו כגיטריסט הראשי של הפיקסיז כאשר התאחדו בשנת 2004. סנטיאגו תיאר את טכניקת הגיטרה שלו כ"זוויתית וכפופה", והוא מציין את הגיטריסטים לס פול, ג'ורג האריסון, צ'ט אטקינס, ווס מונטגומרי, ג'ו פאס וג'ימי הנדריקס כהשפעות עיקריות על סגנונו. נגינת הגיטרה שלו, כחלק מהצליל של הפיקסיז, התחזקה בביקורת רבה על ידי המבקרים: הסוקר לורל באומן מרשת MTV הגיב כי "המחרשה הסוניקית (טכניקת הניגון הייחודית של סנטיאגו, ראו למטה: נגינה) הייתה מרכיב המפתח בנוכחותה המפלצתית של הפיקסיז".

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטיאגו נולד במנילה, הפיליפינים, ב־10 ביוני 1965, השלישי מבין שישה בנים. בשנת 1972, כשהכריז הנשיא מרקוס על מלחמה, משפחתו של סנטיאגו היגרה לארצות הברית. לאחר שנתיים ביונקרס, ניו יורק, המשפחה עברה ל-Longmeadow, מסצ'וסטס, שם למד סנטיאגו בתיכון הגדול בעיר וסיים את לימודיו באקדמיה Wilbraham & Monson בשנת 1983. הניסיון הראשון שלו עם כלי נגינה היה לנגן על אורגן האמונד בבית הספר בגיל שמונה, אך הוא מעולם לא לקח על עצמו את הכלי ברצינות מכיוון שהיה עליו לחלוק אותו עם חמישה אחים. סנטיאגו ניגן לראשונה גיטרה בגיל תשע לאחר שהבחין בגיטרה קלאסית התלויה על קיר אחיו הבכור לקישוט. השיר הראשון שלמד לנגן היה "הרוק אנד רול" של להקת The Velvet Underground. כנער, סנטיאגו התעניין בתכנות מחשבים. הוא השתתף ברכיבה על אופניים ברחבי ארצות הברית בסיוע לצדקה. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1983, למד סנטיאגו באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט. הוא נשאר ללא מקצוע מרכזי כל עוד האוניברסיטה הייתה מאפשרת לו, אך בסופו של דבר בחר בלימודי כלכלה. הוא פגש את צ'ארלס תומפסון, סטודנט לאנתרופולוגיה וראש הלהקה של פיקסיז, לאחר ששמע את תומפסון ואת שותפו לחדר מנגנים בגיטרות שלהם סנטיאגו מיהר הביתה לאסוף את הגיטרה שלו, ובמהרה החל לנגן עם תומפסון. סנטיאגו ותומפסון חלקו חדר בתחילת הסמסטר השני. סנטיאגו חשף את שותפו לחדר החדש למוזיקת הפאנק של המאה העשרים ולמוזיקה של דייוויד בואי. בהמשך הוא נזכר בזמנם במכללה: "צ'ארלס ואני היינו בסוויטה במעון במכללה. בתחילה, אני חושב שפשוט חיבבנו אחד את השני. שמתי לב שהוא ניגן מוזיקה ... הוא היה כותב אותם [השירים] והייתי זורק את הרעיונות שלי על הגיטרה." בשנה השנייה לקולג' שלהם, נסע תומפסון לפוארטו ריקו בתור חילופי סטודנטים. אחרי שישה חודשים שם התגורר עם "שותף לחדר מוזר ופסיכופת", תומפסון שלח מכתב לסנטיאגו עם הכיתוב "אנחנו חייבים לעשות את זה, עכשיו זה הזמן, ג'ו, אנחנו חייבים לרדוף אחרי החלומות שלנו"; סנטיאגו ענה "כן, זה הזמן." עם קבלת תשובה זו, החליט תומפסון לחזור למסצ'וסטס כדי להקים להקת רוק עם סנטיאגו.

עם שובו של תומפסון למסצ'וסטס, הצמד נשר מהמכללה ועבר לבוסטון. שניהם לקחו משרות זמניות במחסנים, כאשר סנטיאגו עבד אצל חברת בלוקים. בינואר 1986 הקים תומפסון את הפיקסיז עם סנטיאגו. תומפסון נתן לסנטיאגו את הבחירה לנגן בבס או בגיטרה מובילה; סנטיאגו טען כי גיטרת הבס לא מקבלת מספיק קרדיט והעדיף להיות בראש. הצמד הביאו את קים דיל להיות לנגנית הבס של הלהקה והמתופף דייוויד לאברינג נשכר אחר כך בהמלצת בעלה של דיל. הפיקסיז התאמנו לאורך 1986, והחלו להופיע ברחבי בוסטון בסוף 1986 ובשנת 1987. באותה שנה סנטיאגו פגש את אשתו, לינדה מאלארי, כשהוא ישב לידה אחרי מופע של פיקסיז משנת בסיבוב ההופעות The Rat. מאלארי ציינה את מוצאם הפיליפיני המשותף והציע להם לכתוב מוזיקה יחד. לאחר מכן היא הציעה להצטרף לפיקסיז, אבל סנטיאגו ענה, "יש לנו כבר אפרוח בלהקה." במשך כל זמנו של סנטיאגו עם הפיקסיז נפגשו השניים לעיתים קרובות כדי לכתוב שירים ולשתות מרטינים, אך הם לא כתבו חומר כלשהו. לדברי סנטיאגו, הם "נפרדו כמה פעמים" בשלב מוקדם של מערכת היחסים שלהם. הפיקסיז חתמו לחברת התקליטים העצמאית האנגלית '4AD' בשנת 1987. כשנפגש עם ראש החברה, איוו ווטס-ראסל, העיר סנטיאגו: "כל מה שמעניין אותי זה שתגרום לי להתפרסם בפיליפינים". ווטס-ראסל אמר מאוחר יותר כי "זה כנראה כל מה שאי פעם שמעתי את ג'ואי אומר", עד אז, השקט של סנטיאגו צוין בקרב המקורבים ללהקה. המהדורה הראשונה של ה-Come On Pilgrim, המיני האלבום הראשון של הלהקה, הציגה את הגיטרה המובילה שלו בצורה המסחרית ברצועות כמו "שיר החג" ו- "Vamos". אחרי שני אלבומיהם הבאים של הלהקה, (Surfer Rosa" (1988" ו- (Doolittle" (1989", הקשר בין חברי הלהקה התמתח; הפיקסיז הופיעו ללא הפסקה והוציאו שלושה אלבומים בשנתיים. במהלך הופעתם בבוסטון, בסיבוב ההופעות "Fock or Fight" אחרי Doolittle, סנטיאגו ריסק את הכלי שלו והסתער מעל הבמה. הלהקה הודיעה על הפסקה זמן קצר אחר כך. במהלך תקופה זו ביקר סנטיאגו בגראנד קניון כדי "למצוא את עצמו." לאחר שהלהקה התכנסה שוב בשנת 1990, סנטיאגו תרם לאלבומים המאוחרים של הלהקה, (Bossanova (1990 ו-(Trompe le Monde (1991. הפיקסיז נפרדו בסופו של דבר בשנת 1992, בעיקר בגלל מתחים בין תומפסון לדיל, אף על פי שהניתוק לא הוכרז בפומבי עד 1993.

"The Martinis" ופרויקטים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות הפיקסיז, סנטיאגו נכנס לדיכאון במשך כמה שנים אך נותר ביחסים טובים עם חברו ללהקה צ'ארלס תומפסון (שקצת לאחר מכן אימץ את השם פרנק בלאק). תומפסון, שהקליט את אלבום הבכורה שלו ב -1993, "פרנק בלאק", יצר קשר עם סנטיאגו לשאול האם ינגן גיטרה מובילה באלבומו. סנטיאגו הסכים, והוא ואשתו מאלארי נסעו מביתם בפלורידה ללוס אנג'לס. הזוג בסופו של דבר עבר לגור בדירתו הישנה של תומפסון מכיוון שהיו צריכים לשהות בלוס אנג'לס לטובת האלבום. סנטיאגו ניגן גיטרה עיקרית במספר אלבומי הסולו של תומפסון, כולל (Teenager of the Year (1994, ותרם גיטרה מובילה לאלבום של סטיב ווסטפילד מאותה שנה. הוא גם הקים את להקת "המרטינים" (The Martinis) שנה לאחר מכן עם מאלארי. ההקלטות שלהם בסוף שנות התשעים כללו שיר בודד, בהקלטה עצמית (Free" 1995"), שהופיע בפסקול הסרט שנעשה על הפיקסיז מאוחר יותר על ידי חברת "Records Empire". הלהקה ניגנה בשידור חי רק מדי פעם עד שנת 2001. באמצע שנות התשעים החל סנטיאגו לחקור תוכנות לעריכת שמע. לאחר שהלחין במשך מספר סרטים עצמאיים, כולל הסרט "פשע ועונש בפרברים" בשנת 2000 (שם הוא שיתף פעולה שוב עם תומפסון), סנטיאגו הלחין את סדרת הטלוויזיה של רשת פוקס ללא הצהרה עם מייקל אנדרוס. הוא המשיך לתרום בנגינת גיטרה לאלבומים, בשיתוף פעולה עם צ'ארלס דאגלס באלבומו Statecraft משנת 2004. הוא הלחין גם את הסרט "מכונת הזמן בעלת התקציב הנמוך" מ -2003 וכתב שני שירים, "Birthday Video" ו"Fake Purse", לסדרת הטלוויזיה 'Showtime Weeds' בשנת 2005. מאלארי וסנטיאגו המשיכו לכתוב חומר חדש כחלק מהמרטיניס, אך כבר לא ניגנו בשידור חי. אלבום הבכורה שלהם, Smitten, לקח שנתיים כדי להיכתב ויצא בשנת 2004; הצמד שיתף פעולה עם מספר מוזיקאים, כולל המתופף ג'וש פריז, במהלך ההקלטה. סנטיאגו תיאר את האלבום כ"פופי הרבה יותר ומוזר" מהחומר הקודם של הלהקה. הלהקה הוציאה במקביל את The Smitten Sessions, שהוא האלבום במהדורה מוגבלת.

איחוד הפיקסיז ופרויקט עתידי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהפיקסיז נפרדו ב -1993, סנטיאגו נשאר בקשר עם כל אחד מחברי הלהקה. בקיץ 2003, תומפסון החליט להתחיל לאחד את הפיקסיז והתקשר לראשונה לסנטיאגו. בהמשך הסביר סנטיאגו: "הוא התקשר אלי בטלפון הנייד שלי והייתי בקייפ קוד בביקור אצל המשפחה. הוא אמר בקול הצעקני הזה שלו, 'היי ג'ואי, אה, שמעת את השמועות האלה שאנחנו חוזרים יחד? ג'י, אני תוהה מי התחיל את זה?' שאלתי אותו 'צ'ארלס, אתה עשית את זה?' והוא אמר, 'כן'" סנטיאגו יצר קשר עם לאברינג ודיל כדי ליידע אותם על החלטתו של תומפסון ועד קיץ 2004 הלהקה התאחדה מחדש. חברת "דרימוורקס" ביקשה מהפיקסיז בתחילת 2004 להלחין שיר לפסקול. הם הסכימו, וגרסאות מוקדמות לשיר חדש זה הוקלטו במרתף ביתו של סנטיאגו. החברה דחתה את השיר, ולכן הלהקה הוציאה אותו כסינגל, עם השם "Bam Thwok". מלבד ה-Pixies ו- The Martinis, סנטיאגו כתב את הפסקול של הסרט הדוקומנטרי Radiant City בשנת 2006. הוא חתם באותה שנה בסוכנות הסאונד המסחרית 'Elias Arts' והתמקד בהלחנת מוזיקה לפרסומות טלוויזיה. בריאיון ל- Billboard.com במרץ 2006, הוא ביטל את האפשרות לאלבום Pixies חדש בינתיים: "הייתי מעוניין רק אם זה יקרה באופן אורגני; אם כל לוחות הזמנים שלנו יתיישרו וכולנו נרגיש שזו הסיבה היחידה לעשות את זה" סנטיאגו גם ניגן כגיטריסט בקונצרט עבור המתופף וולי אינגרם בפברואר 2007 במסגרת "המרטיניס"; ההופעה הראשונה של הלהקה מזה שש שנים.

סנטיאגו נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים, ועם יציאת האלבומים של הפיקסיז ניתן לשמוע את חידוד הפן המוזיקלי בנגינת הגיטרה שלו. בעוד תומפסון ניגן על גיטרה אקוסטית שנותנת צליל רך ושקט, סנטיאגו נהג לנגן על גיטרה חשמלית מסוג לס פול (בתמונה) שנתנה צלילים חזקים מעולם הרוק פאנק והרוק הכבד. הדבר התאים גם לשירתו של תומפסון, שהייתה צעקנית וחזקה. סנטיאגו ידוע בעיקר בזכות מהלך "המחרשה הסוניקית", שאותה נהג לבצע בכמעט כל שיר. מהלך זה הוא בעצם לחיצה ארוכה וממושכת על מיתר גבוה בגיטרה, תוך העברת המגבר למצב "דיסטורשן". את הטכניקה המציא סנטיאגו בשנות העשרים לחייו והוא אימץ אותה באלבומיהם של הפיקסיז, שם ניתן לשמוע אותה בשירים רבים. מלבד זאת, הוא מנגן בשלל סגנונות - בין אם פריטות רגועות, רוק כבד או אקורדים חזקים וצורמניים כמו למשל בשיר "dead" מהאלבום Doolittle. הוא מומחה גם בנגינה על גיטרה בס, ובשיר "La La Love You" הוא גם שר את התפקיד הראשי.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיקסיז
ג'ואי סנטיאגו בהופעה בספרד עם הפיקסיז, 2010. בתמונה, סנטיאגו מבצע את מהלך "המחרשה הסוניקית" - כינוי לטכניקת הנגינה על הגיטרה של סנטיאגו, שבה הוא לוחץ חזק על השריגים הגבוהים של המיתר האחרון בגיטרה תוך כדי הוספת אפקט "דיסטורשן" לגיטרה. מהלך זה יוצר צליל גבוה וצורמני שהפך מזוהה עם סנטיאגו לאורך השנים
צ'ארלס תומפסון
  • (Frank Black (1993
  • (Teenager of the Year (1994
  • (Dog in the Sand (2001
  • (Devil's Workshop (2002
  • (Show Me Your Tears (2003
  • (Frank Black Francis (2004
המרטינים
  • (Smitten (2004
  • (The Smitten Sessions (2004
The Everybody
פרויקטים נוספים
  • (Mangled (Steve Westfield, 1994
  • (Stuff (Holly McNarland, 1997
  • (It Came from the Barn (producer) (Pajama Slave Dancers, 1997
  • (Home Is Where My Feet Are (Holly McNarland, 2002
  • (Statecraft (Charles Douglas, 2004
  • (In Pursuit Of Your Happiness (Mark Mulcahy, 2005
  • (Songs About Time (The Rentals, 2009
  • (Twistable, Turnable Man: A Musical Tribute To The Songs Of Shel Silverstein (Various Artists, 2010
  • (A Walk with Love & Death (Melvins, 2017

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ואי סנטיאגו בוויקישיתוף