בראיין שו

בראיין שו
Brian Shaw

שו בשנת 2010
לידה	22 במרץ 1966 (בן 58) אוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית
עמדה	רכז, קלע
גובה	1.98 מטרים
מספר	7, 20, 22
מכללה	מכללת סנט מרי בקליפורניה אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה
דראפט	בחירה מספר 24, 1988 בוסטון סלטיקס
קבוצות כשחקן
1988–1989 1989–1990 1990–1992 1992–1994 1994–1997 1997–1998 1998 1999 1999–2003	בוסטון סלטיקס וירטוס רומא בוסטון סלטיקס מיאמי היט אורלנדו מג'יק גולדן סטייט ווריורס פילדלפיה 76' פורטלנד טרייל בלייזרס לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כשחקן
3 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2000–2002) חמישיית הרוקיז של העונה (1989)
קבוצות כמאמן
2005–2011 2011–2013 2013–2015 2016–2019 2020–	לוס אנג'לס לייקרס (עוזר) אינדיאנה פייסרס (עוזר) דנוור נאגטס לוס אנג'לס לייקרס (עוזר) ג'י ליג איגנייט
מאזן מדליות מתחרה עבור ארצות הברית ארצות הברית אליפות העולם בכדורסל זהב ספרד 1986 כדורסל גברים

בראיין קית' שו (באנגלית: Brian Keith Shaw; נולד ב-22 במרץ 1966) הוא כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי, המאמן את ג'י ליג איגנייט מליגת הפיתוח של ה-NBA. שו שיחק באופן פעיל בין השנים 1988–2003 וזכה ב-3 אליפויות NBA כשחקן לוס אנג'לס לייקרס (2000–2002). לאורך 14 עונותיו בליגה רשם ממוצעים כוללים של 6.9 נקודות, 4.2 אסיסטים ו-3.4 ריבאונדים למשחק.^[1]

בין השנים 2013–2015 היה המאמן הראשי של קבוצת דנוור נאגטס.^[2]

שו נולד וגדל בעיר אוקלנד שבקליפורניה, ובין השנים 1983–1988 למד במכללת סנט מרי בקליפורניה ובאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. בעונתו האחרונה בקבוצת הכדורסל של סנטה ברברה הוביל את שחקני קבוצתו בממוצעי נקודות (13.3), ריבאונדים (8.7), אסיסטים (6.1) וחטיפות (1.6) למשחק, והוליך את הקבוצה להעפלתה הראשונה אי פעם לטורניר אליפות המכללות בכדורסל. בסיום אותה עונה זכה בפרס "השחקן המצטיין של מחוז PCAA".^[3]

בין עונתו השלישית לרביעית באוניברסיטה נבחר שו להשתתף באליפות העולם בכדורסל 1986 כשחקן נבחרת ארצות הברית. במשחק הגמר של הטורניר גברה ארצות הברית על נבחרת ברית המועצות בתוצאה 87–85, ובכך זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה בטורניר מאז 1954.^[4]

בדראפט ה-NBA‏ 1988 נבחר שו בבחירה ה-24, על ידי בוסטון סלטיקס.^[5] בעונת הרוקי שלו הציג יכולת מעודדת עם ממוצעים של 8.6 נקודות ו-5.8 אסיסטים למשחק, אולם בשל אי-הסכמות לגבי תנאי החוזה שלו, עזב את הקבוצה בשנת 1989 וחתם על חוזה בקבוצת וירטוס רומא מליגת העל האיטלקית. בעונת 1990/1991 חזר לשחק בבוסטון, ורשם שיאי קריירה של 13.8 נקודות, 7.6 ריבאונדים ו-4.7 אסיסטים למשחק. את אותה עונה סיימו הסלטיקס במקום השני באזור המזרחי, אך הודחו מהפלייאוף כבר בסדרת הסיבוב השני על ידי דטרויט פיסטונס.

בינואר 1992 הועבר שו בטרייד למיאמי היט בתמורה לשרמן דאגלס.^[6] ב-8 באפריל 1993 שבר את שיא ה-NBA לסך שלשות במשחק בודד, כאשר קלע 10 שלשות במשחק מול מילווקי באקס, בדרך לשיא אישי של 32 נקודות.^[7][8] שיאו של שו נותר שיא הליגה במשך כ-3 שנים, עד ששבר אותו דניס סקוט באפריל 1996. בשתיים וחצי עונותיו במיאמי קלע 7.9 נקודות וחילק 4.1 אסיסטים בממוצע למשחק.

לקראת עונת 1994/1995 חתם על חוזה באורלנדו מג'יק.^[9] באותה עונה העמיד ממוצעים של 6.4 נקודות ו-5.2 אסיסטים למשחק כמחליפו מהספסל של פני הארדוויי, וסייע למג'יק להעפיל לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר הפסידה אורלנדו מול יוסטון רוקטס בתוצאה 0–4, על אף יכולת טובה של שו אשר קלע 12.5 נקודות בממוצע למשחק.^[10]

באוקטובר 1997 הועבר בטרייד לגולדן סטייט ווריורס תמורת מארק פרייס, ובפברואר 1998 נשלח יחד עם ג'ו סמית' לפילדלפיה 76', בתמורה לג'ים ג'קסון וקלרנס ות'רספון.^[11] באפריל 1999 חתם על חוזה בפורטלנד טרייל בלייזרס ועד לסיום העונה השתתף עמה במשחק אחד בלבד. לקראת עונת 1999/2000 הועבר לצד חמישה שחקנים נוספים ליוסטון רוקטס בתמורה לסקוטי פיפן, אך מיד נופה מסגל הקבוצה.

באוקטובר 1999 חתם על חוזה בלוס אנג'לס לייקרס, במדיה שיחק ב-4 העונות הבאות. לאורך עונת 1999/2000 שימש כמחליפו מהספסל של קובי בראיינט, וסייע ללייקרס להשיג את המאזן הטוב ביותר בליגה (67–15). במשחק השביעי והמכריע של גמר האזור המערבי, מול פורטלנד טרייל בלייזרס, לקח תפקיד משמעותי בקאמבק של קבוצתו אשר נכנסה לרבע האחרון בפיגור 58–71; בדקות הסיום של המשחק קלע שו שתי שלשות חשובות, כחלק מריצת 31–13 לטובת הלייקרס ברבע האחרון, שהעניקה לקבוצתו את הניצחון בתוצאה 89–84.^[12][13] בסדרת גמר הליגה גברו הלייקרס על אינדיאנה פייסרס בתוצאה 4–2, בדרך לזכייתם הראשונה מזה 12 שנים באליפות ה-NBA. בשתי העונות העוקבות המשיך שו לתפקד כמחליף בלוס אנג'לס לייקרס, וזכה עמה בשתי אליפויות נוספות. בסיום עונת 2002/2003 פרש שו ממשחק, בגיל 37.

מיד עם פרישתו ממשחק בשנת 2003 מונה שו לסקאוט של הלייקרס, ושנה לאחר מכן עבר לתפקיד עוזר המאמן. עד לשנת 2011 שימש כעוזרם של רודי טומג'נוביץ', פרנק המבלן ופיל ג'קסון בלייקרס, ולאורך התקופה זכה עם הקבוצה בשתי אליפויות NBA, בעונות 2009 ו-2010.

בעונת 2011/2012 היה עוזרו של פרנק ווגל, מאמן אינדיאנה פייסרס.

ביוני 2013 מונה למאמן הראשי של קבוצת דנוור נאגטס, במקומו של ג'ורג' קארל.^[14] בעונתו הראשונה בתפקיד העמידו הנאגטס מאזן שלילי 36–46, והחמיצו את הפלייאוף לאחר 10 העפלות רצופות. ב-3 במרץ 2015, לקראת סיום עונתו השנייה, פוטר לאחר שהוביל את הקבוצה למאזן שלילי 20–39.^[15]

בין השנים 2016–2019 חזר לצוות האימון של הלייקרס, כעוזרו של המאמן הראשי לוק וולטון.^[16]

ב-26 ביוני 1993 נהרגו בתאונת דרכים שני הוריו ואחותו של שו.^[17][18]

מדיה וקבצים בנושא בראיין שו בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל, באתר eurobasket
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA

נבחרת ארצות הברית – אליפות העולם בכדורסל 1986 (מדליית זהב)
1  • 2  • 3  • 4 אמאקר • 5 בוגס • 6 אליוט • 7 גיליאם • 8 האמונדס • 9 קר • 10 מקי • 11 רובינסון • 12 סייקלי • 13 שו • 14 צ'. סמית' • 15 ק. סמית' • מאמן: אולסון		ארצות הברית