בורא עולם (גנוסיס)

בתורות הנוצריות הגנוסטיות, בורא העולם (ביוונית: δημιουργός, דמיורגוס) הוא חצי אל או אל פחוּת או השטן עצמו. הוא נוצר תוך הפריה עצמית של אמו סופיה. בתכשיטים שנמצאו דמותו מתוארת כבעלת ראש של אריה.

על פי המרקיוניזם, הוולנטיניזם ועוד תורות גנוסטיות, מזוהה בורא העולם עם האל היהודי, האל שציווה את התורה ליהודים. הם מתארים אותו כאל רודף צדק, ואמת, רחמן ואוהב, שברא את העולם בעצמו.

לפי המיתולוגיה הגנוסטית, בתוך המלאות האורגנית של האלוהות מתרוצצות ישויות אלוהיות רוחניות. אחת מהישויות הללו - ספירת החכמה - השתוקקה אל האלוהות הטובה, דבר שהוליד כנפל ישות שלילית - את האל הרע והדמוני דמיורגוס (שקרוי בשמות נוספים), שהוא אחד האיאונים בתוך הפלרומה של האלוהות, והוא שברא את העולם הגשמי בו אנו חיים, כאקט של מרידה באל העליון. מכאן שהעולם הזה הוא בעצם מעשה שטן. הדמיורגוס מתבטא כאלוהי הבשר והחומר, בניגוד לאל הטוב, אלוהי הרוח. אך הדמיורגוס לא הסתפק בכך, לפי המיתוס הגנוסטי הוא גנב 'ניצוצות' של קדושה והטמינם במעבה המציאות הגשמית. ניצוצות אלה הן נשמותיהם של בני האדם, או ליתר דיוק של הגנוסטים. האפשרות היחידה שבה נשמות אלו יכולות לצאת מתוך כבלי העולם החומרי בהם הן מצויות, היא בכוח הידיעה הפנימית - כשמגיע האדם לידיעה שהוא אינו שייך לעולם זה, אלא לעולם נעלה יותר, ונשמתו נתגלגלה אליו שלא ברצונה, הוא ישתחרר מכבלי העולם הזה ויחזור לאל הנעלם, לשורש האילן והמציאות כולה, שממנו נעקרה הנשמה שהשתלשלה בעל כורחה. הגנוסטיקנים זיהו את דמיורגוס עם אלוהי היהדות ואלוהי התנ"ך שברא את העולם. אך הוא לא רק ברא את העולם, אלא גם העניק לו את התורה - שאינה רוחנית ומטפיזית גרידא, אלא מכוונת לעולם הגשמי ולחיי המעשה הגופניים. מכאן שחוקיות העולם והתורה מקבילים זה לזה. מכך יוצא שהתורה היא פרי הביאושים של הדמיורגוס ומעין 'מעשה שטן', שיש לפרשה באופן קונספירטיבי, ויש לעקור אותה ואת נושאיה מהעולם.

בעיני הגנוסטים, העולם כפי שהוא נראה כמעשה שטן, לכן מתקבל על הדעת שבוראו היה בעצמו שטן. הגנוסטים דוגלים בדואליות של טוב מול רע, רוחני מול חומרי וכיוצא בזאת. אם לפי תפיסה זו העולם החומרי הוא רע, הרי שגם יוצרו חייב להיות מרושע. המשמעות המקורית של המילה דמיורגוס היא אומן, בעל מלאכה (-אורגוס) המשרת את הציבור (דמוס) כלמור מומחה. המילה הפכה למונח פילוסופי ב"טימיאוס", אחד הדיאלוגים המאוחרים של אפלטון, כ-360 שנה לפני ישו.