בום באפ
| מקורות סגנוניים | היפ הופ של החוף המזרחי |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף שנות השמונים של המאה ה-20 – תחילת שנות התשעים של המאה ה-20, החוף המזרחי של ארצות הברית |
| תת-סוגות | |
| ג'אז ראפ | |
  | |
בום באפ (באנגלית: Boom bap) הוא סגנון הפקה מוזיקלית שהיה בולט בחוף המזרחי באמצע שנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים.[1]
המונח "בום באפ" הוא אונומטופיה המייצגת את הצלילים המשמשים לתוף הבס (קיק) ותוף הסנייר בהתאמה. הסגנון מתאפיין בדרך כלל בלולאת תופים ראשית המלווה במדגם תוף בס אקוסטי קשיח על פעימות הפעילות, מדגם תוף סנייר אקוסטי מהודק על פעימות הפעולה, ותערובת שמע המדגישה את לולאת התוף.[2]
בין אמני ההיפ הופ הבולטים ששילבו במוזיקה שלהם בום באפ הם נאז, אל אל קול ג'יי, גאנג סטאר,[3] KRS-One, מוב דיפ, וו טאנג קלאן והנוטוריוס בי. איי. ג'י.[4][5] מפיקי המפתח של סגנון הבום באפ כוללים, בין היתר, את די ג'יי פרמייר,[6][7] ריק רובין, באקווילד, פיט רוק, לורד פינס, דיאמונד די ופרו ארה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Boom Bap Music | Discogs, www.discogs.com
- ^ The cult of J Dilla, the Guardian, 2009-06-16 (באנגלית)
- ^ Petridis, Alexis (2019-10-31). "Gang Starr: One of the Best Yet review – rap duo stand tall beyond the grave". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-08-04.
- ^ Hatchman, Jonathan (2015-12-16). "The Notorious BIG – 10 of the best". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-08-04.
- ^ Watson, Richard (2017-06-21). "A Tribe Called Quest – 10 of the best". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-08-04.
- ^ Gods of Rap review – Chuck D, De La Soul and Wu-Tang Clan nostalgia trip, the Guardian, 2019-05-12 (באנגלית)
- ^ Watson, Richard (2010-10-01). "Chiddy Bang, Kid Cudi and Kidz In The Hall prefer blog-rocking beats to old soul samples". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-08-04.
