אמנת וינה בדבר דיני אמנות, 1969

אמנת וינה בדבר דיני אמנות, המכונה גם אמנת האמנות (באנגלית: The Vienna Convention on the Law of Treaties, בראשי תיבות: VCLT) התקבלה ב־23 במאי 1969. האמנה קובעת את הכללים להתקשרות באמנות, יציאה מהן, תיקונן ועוד. היא כוללת כללים שהיו חלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי עוד לפני אימוצה, וכן הוראות שהיו חדשות ב־1969.

האמנה נכנסה לתוקף לאחר אשרורה על ידי שלושים וחמש מדינות ב־27 בינואר 1980. העבודה על ניסוח האמנה החלה על ידי הוועדה למשפט בינלאומי (International Law Commission) של ארגון האו"ם בשנת 1949. הוועהדה סיימה את עבודתה בשנת 1969 בדיון של האו"ם שנערך בשני מושבים בעיר וינה שבאוסטריה.

נכון לינואר 2018, 45 מדינות חתמו על האמנה ו־116 מדינות אשררו את האמנה (ישראל אינה נמנית עם המדינות שאשררו).^{[דרוש מקור]} רוב סעיפי האמנה נחשבים משפט בין לאומי מנהגי, המחייב את כל מדינות העולם.

האמנה חלה רק על אמנות בכתב שנכרתו בין מדינות, ואינה חלה על אמנות בין מדינות לבין ארגונים בינלאומיים או בין ארגונים בינלאומיים לבין עצמם. הכללים החלים על אמנות שארגונים בינלאומיים צד להם נקבעו באמנת וינה משנת 1986 בדבר אמנות בין מדינות לארגונים בינלאומיים ובין ארגונים בינלאומיים לבין עצמם.

• נורמה קוגנטית במשפט הבין לאומי
• אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים, 1961
• אמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים, 1963

• אמנת וינה בדבר דיני אמנות, 1969, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הטקסט השלם באתר ויקיטקסט (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות והסכמים ובנושא האומות המאוחדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.