אמיליו מולה

אמיליו מולה
Emilio Mola y Vidal
	אמיליו מולה ב-1930
לידה	9 ביולי 1887; פלאסטאס, קובה,; ממלכת ספרד
פטירה	3 ביוני 1937 (בגיל 49); אלקוסרו, קסטיליה ולאון; המדינה הספרדית
מקום קבורה	Monumento A Los Caídos (17 ביולי 1961)
מדינה	ספרד
כינוי	המנהל (El Director)
השכלה	האקדמיה לחיל הרגלים בטולדו
השתייכות	צבא ספרד
תקופת הפעילות	1904–1932; 1933 – 1937
דרגה	בריגדיר גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד צבא אפריקה; המושל הצבאי של נווארה; מפקד ארמיית הצפון;
פעולות ומבצעים
	מלחמת הריף; מלחמת האזרחים בספרד;
עיטורים
	אביר הצלב הגדול של צלב הקדוש פרננדו (1937); המדליה הצבאית של ספרד ;

אמיליו מולה וידאל (בספרדית: Emilio Mola Vidal;‏ 9 ביולי 1887 – 3 ביוני 1937) היה איש צבא ספרדי בכיר וממנהיגי הלאומנים במלחמת האזרחים בספרד. טרם מלחמת האזרחים הוא לקח חלק במספר עימותים צבאיים במרוקו הספרדית, כולל במלחמת הריף. מאוחר יותר הוא עמד למשך תקופה בראשות צבא אפריקה, ועם פרוץ מלחמת האזרחים פיקד על הכוחות הלאומניים בצפון ספרד. הוא נהרג בהתרסקות מטוס ב-1937.

ביוגרפיה

ראשית חייו

מולה נולד בשנת 1887 בפלאסטאס שבקובה, שבאותה העת הייתה מעוז קולוניאלי של האימפריה הספרדית באיים הקריביים. אביו, אמיליו מולה לופז, היה קצין בדרגת קפטן במשמר האזרחי הספרדי ששרת בקובה והתגורר שם עם משפחתו. מלחמת העצמאות הקובנית שפרצה ב-1895 פיצלה את משפחתו בין שני צדי המתרס, לאחר שאביו לחם למען שלטון ספרד על האי ודודו הצטרף לכוחות המהפכניים הנלחמים לעצמאות. בתום המלחמה, ב-1898 כשמולה בן 11, קובה זכתה בעצמאות ומשפחתו של מולה עברה להתגורר בספרד. בהגיעו לגיל 17, ב-28 באוגוסט 1904, התגייס מולה לאקדמיה הצבאית לח"יר בטולדו, והחל בקריירה צבאית. כשלוש שנים לאחר מכן הפך ללוטננט והפך למפקד זוטר בגדוד חי"ר, תחילה בצבא הרגיל ולאחר מכן בצבא אפריקה. בשנים הבאות מולה לקח חלק בשורה של קרבות במושבה הספרדית בצפון מרוקו במסגרת דיכוי מרידות תכופות של האוכלוסייה הילידית, כולל במלחמת הריף (1911–1927). באותן השנים הוא זכה בעיטורים צבאיים על תפקודו, התקדם בסולם הדרגות, ואף נפצע בקרב באמצע 1912. בשנת 1927, בגיל 40, לאחר שירות קרבי עשיר במרוקו, קודם לדרגת בריגדיר גנרל. כשלוש שנים מאוחר יותר, ב-13 בפברואר 1930, הוא מונה לראש המנהל הכללי לביטחון (DGS), ארגון שעסק בשמירה על הסדר הציבורי בספרד ופעל תחת משרד הפנים.

באפריל 1931 נפלה המלוכה בספרד, המלך אלפונסו השלושה עשר הודח והרפובליקה השנייה הוקמה. בשנים הבאות הקריירה הצבאית של מולה, שנודע בעמדותיו השמרניות ובאי אהדתו לרפובליקה, הפכה לתלויה בתהפוכות הפוליטיקה הספרדית. תחילה עלתה לשלטון ממשלת שמאל שהדיחה את מולה מפיקוד על המנהל הכללי לביטחון. מאוחר יותר היא אף פיטרה אותו מהצבא על רקע צעדים להגבלת צעדיהם של קצינים שנחשדו בחוסר נאמנות לרפובליקה וברקע ניסיון הפיכה צבאית כושל שאירע ב-1932. במאי 1934, לאחר שהימין שב לשלטון, השיבה הממשלה את מולה לשורות הצבא והוא התמנה מספר חודשים לאחר מכן לפיקוד על צבא אפריקה שבמרוקו.

מלחמת האזרחים

עם נפילת ממשלת הימין ועליית החזית העממית לשלטון בפברואר 1936, עלו הקולות בספרד להפיכה ברקע אלימות שהתגברה ברחובות. מולה חבר לכמה קצינים בכירים אחרים בצבא, והחל בתכנון אורך ומדוקדק, בהנחיית איש הצבא לשעבר חוסה סנחורחו שישב בגלות בפורטוגל ויועד לעמוד בראש המדינה הספרדית החדשה.^[1] הממשלה, שחששה כי מולה עלול לקחת חלק במזימה נגדה, החליטה להעביר אותו מתפקידו ומינתה אותו למושל הצבאי של פמפלונה שבצפון ספרד. הממשלה קיוותה כי כך יוקשה על הקושרים להשתלט על צבא אפריקה האיכותי, וסברה שבפמפלונה יכולותיו של מולה לפעול כנגד הממשלה יהיו מוגבלות. עם זאת, בדיעבד נראה כי הצבתו של מולה בספרד עצמה הקלה על קציני הצבא שהתנגדו לרפובליקה לפעול לתיאום ותכנון המרד.^[2] לקראת יולי הצטרף גם פרנסיסקו פרנקו למרד, וב-17 ביולי אותו החודש פרצה ההפיכה שהידרדרה במהירות למלחמה אזרחים.

המורדים הצליחו להשתלט על שליש משטח המדינה וכן על מחצית מכוחות הצבא. סנחורחו מת ב-20 ביולי בהתרסקות מטוס, ומאותה העת החל מאבק בין מולה לפרנקו על הנהגת הלאומנים. פרנקו השתלט על צבא אפריקה ונחת עימו בסביליה על מנת לבסס את שלטון הלאומנים בדרום. במקביל פעל מולה עם כוחותיו בצפון המדינה. ההצלחות הצבאיות שקצר פרנקו בחודשים הראשונים למלחמה סייעו לו עד מהרה להאפיל על דמותו של מולה. למורת רוחו של מולה פרנקו הוכתר ב-29 בספטמבר כגנרליסימו וקאודיו, וכן כראש הממשלה והצבא הלאומניים.^[3] באוקטובר יצאו הלאומנים למתקפה גדולה על מדריד הבירה. לקראת המתקפה על העיר התגאה מולה כי סביב מדריד יש ללאומנים ארבעה גייסות, ו"גיס חמישי" נוסף בתוכה, המייצג את תומכיהם ואלו שלכאורה יצטרפו אליהם ברגע שכוחותיהם ייכנסו אליה.^[4] המתקפה נכשלה, ולאחר קרב עקוב מדם המערכה על מדריד נכנסה לקיפאון. לאור הכישלון במדריד מולה היה נחוש להביא להישגים בגזרתו שבצפון המדינה. עבורו הייתה זאת הזדמנות לשקם את מעמדו הציבורי אל מול הפופולריות הגואה של פרנקו, ולהעביר את חבלי החוף של מפרץ ביסקאיה לידי הלאומנים. ב-31 במרץ יצאו כוחותיו של מולה למתקפה כשיעדם הוא כיבוש העיר בילבאו. הלאומנים התקדמו בהתמדה מעיירה לעיירה ומכפר לכפר, כאשר הם מנצלים את הסיוע האווירי שלהם עד תום. אחת מהעיירות באזור שנפלה קורבן להפצצות של הלאומנים השיטתיות הייתה גרניקה שהפצצתה גרמה לזעזוע רב בעולם והפכה לאחד מסמלי המלחמה כולה.^[5]

ב-3 ביוני 1937, כשכוחותיו של מולה נמצאים קילומטרים אחדים מבילבאו, הוא נהרג בהתרסקות מטוס בהר סמוך לויטוריה, עקב תנאי מזג אוויר קשים. מותו של מולה סלל באופן סופי את דרכו של פרנקו להנהגת הלאומנים, ותאוריות קונספירציה שלפרנקו היה חלק במותו של מולה לא הוכחו מעולם.^[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיליו מולה בוויקישיתוף

אמיליו מולה, ביוגרפיה באתר Spartacus Educational (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² John Simkin, The Spanish Civil War: Emilio Mola, Spartacus Educational, January 2020
^ Frances Lannon, The Spanish Civil War: 1936-1939, pp. 25–26, Oxford: Osprey Publishing, 2002
^ Frances Lannon, The Spanish Civil War: 1936-1939, p. 45, Oxford: Osprey Publishing, 2002
^ Gary Martin, Fifth column, Phrasefinder
^ Frances Lannon, The Spanish Civil War: 1936-1939, pp. 51–54, Oxford: Osprey Publishing, 2002

[Emilio_Mola,_Spartacus_Educational-1] ¹ ² John Simkin, The Spanish Civil War: Emilio Mola, Spartacus Educational, January 2020

[2] Frances Lannon, The Spanish Civil War: 1936-1939, pp. 25–26, Oxford: Osprey Publishing, 2002

[3] Frances Lannon, The Spanish Civil War: 1936-1939, p. 45, Oxford: Osprey Publishing, 2002

[4] Gary Martin, Fifth column, Phrasefinder

[5] Frances Lannon, The Spanish Civil War: 1936-1939, pp. 51–54, Oxford: Osprey Publishing, 2002

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]